העשור הטכנולוגי אחרון אמנם היה לחלוטין שייך לטלפונים החכמים, אבל בעצם הם הומצאו והושקו ב-2009, כך שבעצם החידוש הזכור ביותר של העשור הוא יליד העשור הקודם. עם זאת, בין טלפונים חכמים מוצלחים יותר או פחות, הולידו שנות העֶשְׂרֵה של המאה ה-21 לא מעט טכנולוגיות אחרות ששינו את חיינו באופן דרמטי לא פחות, וצפויות להמשיך לעשות זאת בעשור הקרוב.

רחפנים

מקריאת הכתבות שהתפרסמו בעיתונות הטכנולוגית בימים הראשונים של 2010, אפשר לקבל את הרושם שתערוכת CES הראשונה של העשור הביאה שלוש בשורות עיקריות: טלוויזיות LCD ו-LED (עד אז הטכנולוגיה הנפוצה היתה פלזמה), מחשבים ניידים קלים ומחוברים וקוראי ספרים אלקטרוניים. אלא שמוצר בודד שהוכרז בתערוכה הביא לנסיקתה של קטגוריית מוצרים חדשה שהבאזז סביבה נמשך יותר משל כל הקודמות יחד: AR.Drone של חברת המיחשוב הצרפתית Parrot. הרחפן (אז קראו לזה קואדקופטר) הצרכני הראשון נשלט מ-iPhone (אייפון) ואיפשר לכל אדם לצלם סרטונים מהאוויר כמו מקצוען, ואפילו לשחק כמה משחקי מציאות רבודה (AR, עוד על כך בהמשך) המדמים ירי באויבים וירטואליים שמעופפים כביכול מול המצלמה המרחפת.

Drone

ב-2013 הקטגוריה עלתה רמה כאשר DJI הציגה את רחפן ה-Phantom, שהתבסס על מצלמת אקסטרים של GoPro ושם דגש על צילום איכותי ויציב בכל התנאים. מאז מובילה החברה הסינית את התחום, וכיום סדרת ה-Mavic שלה, כמו גם סדרת Karma של GoPro שהצטרפה בעצמה לתחרות, מספקות פתרונות צילום מרחפים בגודל שנכנס לכל תיק ובמחיר שווה כמעט לכל נפש.

אוזניות נטולות חוטים

אחד התחומים שכמעט לא התקדם כלל במשך שנים עבר בשלוש השנים האחרונות מהפיכה עצומה. זה התחיל כאשר בסוף 2016 ותחילת 2017 הציגו אפל ו-LG את AirPods ו-Tone Free, בהתאמה: שני זוגות של אוזניות בלוטות' זעירות ונטולות חוטים.

Apple AirPods אוזניות אלחוטיות

כל אוזנייה בזוג כזה היא מכשיר עצמאי לחלוטין, עם מחשב, סוללה ושבב תקשורת משלו, כאשר בדרך כלל אפשר להשתמש בכל אחת מהן בנפרד (אם כי בזוגות זולים יותר בדרך כלל אחת האוזניות היא 'מאסטר' שמתחבר לטלפון והשנייה מתחברת לראשונה), וניתן ללבוש אותן במשך שעות כמעט בלי לחוש בכך, שכן הן זעירות, קלות ונוחות יחסית. טעינת האוזניות נעשית על ידי הנחתן בנרתיק המצויד בסוללה במקרה של אפל, או בהצמדתן לרצועת צוואר שמשמשת כסוללה לבישה במקרה של LG, שדווקא פחות הצליחה ולא השיקה מעולם דגם המשך לאוזניות החלוציות שלה.

תוך חודשים ספורים כבר נפוצו בשוק עשרות דגמי אוזניות בקטגוריה שזכתה לשם TWS, או True Wireless Stereo, המחירים הלכו וירדו וכיום כמעט שלא ניתן לעלות לאוטובוס או ללכת ברחוב מבלי לראות לפחות חמישה אנשים בטווח של עשרה מטרים שבכל אחת מאוזניהם נמצאת אוזנייה זעירה.

טאבלטים

אמנם, מחשבי לוח קיימים רשמית כבר משנות ה-90, עת הציג ביל גייטס את ה-TabletPC, אבל רק בתחילת העשור הזה הם הפכו לטכנולוגיה מבוקשת. זה קרה אחרי שאפל (Apple) הציגה את ה-iPad (אייפד), הטאבלט הראשון שהיה דק, קל והריץ מערכת הפעלה ייעודית.

השמועות על התצורה החדשה גרמו למיקרוסופט (Microsoft) ו-HP למהר להציג חלופה מבוססת Windows 7, ועוד לפני חשיפת ה-iPad הן חשפו את Slate 500, שהציג את מערכת ההפתעה המוכרת עם ממשק מותאם למגע. אבל המערכת והתוכנות שלה פשוט לא התאימו לתצורה, והמכשיר נחל כישלון חרוץ.

אייפד של אפל, מלך הקטגוריה

בינתיים, צצו מתחרים אחרים ל-iPad בדמות טאבלטים מבוססי Android (אנדרואיד) כמו סדרת Galaxy Tab של סמסונג (Samsung) ו-Xoom של מוטורולה (Motorola). אמנם, גם לגוגל (Google) לקח זמן להתאים את הממשק של מערכת ההפעלה שלה לגודל המסכים הזה, אבל אפילו לפני שהציגה את גרסת Honeycomb היא התאימה להם יותר מ-Windows, ולמרות שלבסוף הציגה מיקרוסופט את Windows 8 ו-Windows 10, העובדות מצוין על טאבלטים, רוב המכשירים בתצורה הזו עדיין מבוססים על מערכות ההפעלה המיועדות לטלפונים. עם זאת, המכירות שלהם יורדות בשנים האחרונות באופן משמעותי, כיוון שלרוב האנשים קשה להצדיק את ההוצאה כאשר מסכי הטלפונים סוגרים את פער הגודל מול המכשירים הגדולים יותר.

Xoom של מוטורולה

טעינה אלחוטית

אמנם, רוב המכשירים היום עדיין מגיעים עם כבלי טעינה, גם אם בעשור האחרון התחלפו שיטות החיבור (מ-Micro-USB ל-USB-C) וקצבי הטעינה (מ-5 וואט לעשרות וואטים). אבל היום כמעט לא מתקבל על הדעת לקנות מכשיר ביותר מ-1,000 שקל שלא תומך בטעינה על ידי הנחה על משטח בתקן Qi (צ'י).

הראשונה להציג טלפון עם טעינה אלחוטית היתה סמסונג, שהשיקה ב-2011 את Droid Charge, מכשיר בלעדי לרשת Verizon האמריקאית, שניתן היה לרכוש עבורו גב התומך בטעינה אלחוטית. שנה לאחר מכן היתה זו נוקיה (Nokia) שהפכה את התכונה הזו למובנית במכשירי הדגל והביניים הגבוהים שלה עם Lumia 920 ו-Lumia 820. חברות אחרות ניסו תחילה להוסיף את התכונה הזו למכשיריהן בעזרת כיסויים חיצוניים, אך כיום כמעט כל מכשיר ביניים נמוך תומך בה באופן מובנה.

השימוש בטכנולוגיה הזו טרם החליף את המטענים החוטיים, בעיקר משום שהמטענים עדיין יקרים יחסית ויעילים הרבה פחות מטעינה חוטית. אך הבעיה הראשונה הולכת ונפתרת עם ירידת המחיר שנובעת מהתחרות בשוק, וקצבי הטעינה האפשריים ללא חוטים הולכים ומשתפרים בעזרת טכנולוגיות כמו VOOC ו-SuperVOOC של אופו (Oppo).

שעונים חכמים

צמד מילים שחברות אוהבת מאוד להשתמש בו הוא "להמציא מחדש". זה התחיל מאפל, שכמעט כל הכרזה שלה כוללת אותן, והמשיך בכך שכל החברות שנהגו להעתיק מאפל את המוצרים החלו להעתיק ממנה גם את הניסוח הזה. אבל לגבי השעונים החכמים זה נכון פעמיים.

שעון Pebble

הקטגוריה הזו קיימת כבר עשרות שנים, ובתחילת העשור הזה היא 'הומצאה מחדש' פעם ראשונה בזכות מוצרים כמו Sony LiveView מ-2010 ו-Motorola Motoactv מ-2011, שניצלו את היכולת להתחבר לטלפון החכם כדי להפוך את השעון למסך קטן נוסף למידע מהמכשיר בעל יכולות החישוב והסוללה העוצמתיות יותר. ב-2012 הבליחה Pebble, שהציגה שעון דק במיוחד, המבוסס על מסך LCD חסכוני במיוחד בצבעי שחור-לבן ולרגע נראה היה ששם העולם הולך.

Android Wear

אלא שמהר מאוד החלו לצוץ שעונים ששינו את המגמה לחלוטין, תוך שהם 'ממציאים מחדש' את הקטגוריה פעם נוספת. זה החל בפרויקטים עצמאיים כמו Omate TrueSmart, שגייס מיליון דולר בקיקסטארטר לשעון מבוסס אנדרואיד, והמשיך כאשר ב-2014 הציגו גם גוגל וגם אפל מערכות הפעלה ייעודיות לשעונים – Android Wear (שהפכה בהמשך ל-Wear OS) ו-WatchOS, בהתאמה. המערכות הללו, שהחלו כניסיון לשפר את היכולת של השעונים לתקשר עם אפליקציות המותקנות על הטלפון, השתכללו והפכו לעצמאיות כמעט לחלוטין. התוצאה: כיום שעונים חכמים מאפשרים למשתמשים להשאיר את הטלפון בבית או במשרד, ואף נותנים להם דברים שטלפון אינו מסוגל לתת – בעיקר את התכונות הקשורות לכושר ובריאות. בעשור הקרוב צפוי הדור החמישי בסלולר לאפשר לשעונים להשתכלל אפילו יותר, עד שלבסוף אולי לא נצטרך כלל גם טלפון בכיס וגם שעון חכם על היד.

מציאות מדומה ורבודה

נכון, מציאות מדומה היא לא טכנולוגיה חדשה, וקיימת כבר עשרות שנים. אבל בעשור האחרון היא נולדה מחדש בזכות מוצרים שהפכו אותה לזמינה ליותר אנשים, כמו גם לידידותית יותר.

המוצר הראשון בתחום הזה – שאגב, הביא מהפכה לא רק בו, אלא גם בתחומים נוספים – הוא ה-Kinect של מיקרוסופט. אמנם, הוא הוצג במקור ככלי לשליטה על משחקים במסך הטלוויזיה ללא צורך באחיזת בקר ידני אלא רק הזזה של הגוף, אך הטכנולוגיה שמאחוריו פתחה את הדלת לקסדות מציאות מדומה ורבודה שמאפשרות שליטה על יישומים ללא אביזרים, בעזרת מצלמות המזהות את תנועות הידיים. היישום הבולט ביותר של הטכנולוגיה הזו נחשף גם הוא על ידי מיקרוסופט, ב-2015, תחת השם HoloLens.

במקביל, הקסדות עצמן, שבעבר היו מסורבלות, יקרות ולא איכותיות השתפרו והתכווצו בגודל ובמחיר. זה התחיל ב-2012 עם חשיפת אבטיפוס ה-Oculus Rift, ותפס טוויסט מעניין (שהיום דווקא לא נחשב למוצלח במיוחד) בדמות ה-Gear VR של סמסונג – קסדה זולה ופשוטה שה'מוח' והמסך שלה הוא טלפון של החברה.

כיום, קסדות מציאות מדומה ורבודה קיימות בצורות ומחירים רבים, ולמרות שהן עדיין אינן פופולאריות במיוחד, הטכנולוגיה מתקרבת לבשלות, וחברות כמו פייסבוק (Facebook), אפל ומיקרוסופט משקיעות מיליארדים כדי לפתח את הכלים לשלוט בעולם המציאות המדומה והרבודה.

בית חכם

טכנולוגיות המכונות 'בית חכם' קיימות כבר מהמאה הקודמת, אבל רק בעשור הזה החלו להגיע להמונים בזכות שני חידושים עיקריים: מכשירי חשמל בייצור המוני הכוללים חיבור לרשת, ורמקולים חכמים.

את תחום מוצרי החשמל הביתיים המחוברים מובילות חברות כמו סמסונג, LG ונוספות, שמציגות בכל שנה עוד ועוד מכשירים ביתיים שאליהם הן מוסיפות חיבור לרשת – החל משואבי אבק (רובוטיים או אלחוטיים) ועד מקררים ומכונות כביסה.

אבל את הפופולריות הגואה שלה חייבת טכנולוגיית הבית החכם ככל הנראה לאמזון (Amazon), שב-2014 הציגה את הרמקול החכם Echo, שהיה המכשיר הראשון שגרם לאנשים להשתמש באופן שוטף בממשק קולי לחלוטין. הרעיון הצליח עד כדי כך שענקיות אחרות, כמו אפל, מיקרוסופט ופייסבוק, ניסו להציג מוצרים מתחרים משלהן, אך לא נחלו הצלחה של ממש. מי שכן הצליחה לכבוש נתח שוק משמעותי בתחום היא גוגל, שרמקולי ה-Home (שכעת משווקים תחת המותג Nest) שלה שהושקו ב-2016 נמכרים כמו לחמניות חמות.

מחשבים זעירים

קטגוריה נוספת שקיימת עשרות שנים, אך רק בעשור הזה הגיעה לבשלות, היא מחשבים פשוטים אך עוצמתיים יחסית, שמאפשרים לכל אחד ללמוד איך לבנות ולתכנת מחשב משלהם.

פורץ הדרך בתחום הזה הוא ה-Raspberry Pi, שהושק ב-2012 ונועד לעודד לימוד תיכנות וכישורי הנדסת מחשבים בקרב ילדים. הוא הצליח לא רק למלא את מטרתו, אלא להפוך למעין ברירת מחדל לפיתוח של מכשירים שנועדו לשימוש ספציפי, החל מרובוטים וכלה בסטרימרים וקונסולות משחק ייעודיות. בהמשך קמו לו אלטרנטיבות רבות, ואפילו אינטל נכנסה לתחום, וכיום ניתן למצוא ערכות רבות שמאפשרות לבנות מחשבים (או להפוך מכשירים טיפשים לחכמים) בקלות, כמעט ללא צורך בידיעת תכנות כלל.