העשור השני של המאה ה-21 ייזכר ללא ספק כעשור של הטלפונים החכמים – המלבנים השטוחים בעלי מסכי המגע השתלטו על חיינו, גרמו לנו לשכוח מהעולם שסביבנו, ועל הדרך אפילו זרקו הצידה די באגרסיביות את כל המכשירים שהיו לפניהם.
אבל לא כל המכשירים היו דומים או מוצלחים. במהלך העשור נתקלנו גם בכמה ניסיונות מוזרים מאוד לנסות לבלוט בין כל המלבנים הללו. הנה אוסף של כמה טלפונים עמם ניסו יצרניות שונות לבלוט בתחום, וזה לא כל כך הצליח להן.
מערכות הפעלה אלטרנטיביות
היום כולם מכירים את Android ו-iOS, וחלק זוכרים גם את Windows Phone, אבל בדרך היו עוד כמה מתחרות, שחלקן עוד קיימות בצורה כזו או אחרת.
הראשונה היתה מערכת חסרת שם שרצה על Kin – צמד מכשירי מגע לנוער מבית מיקרוסופט (Microsoft), שנראו כמו צבים ועבדו בהתאם. החברה ביטלה את הסדרה כחודש וחצי בלבד לאחר ההשקה. חבל שעל Windows Phone היא לא ויתרה כל כך בקלות.
השנייה היתה Bada של סמסונג (Samsung), שנועדה להיות מערכת קלה וחסכונית יותר מ-Android והושקה עם Wave – אחד הטלפונים היפים ביותר אי-פעם. היא לא הצליחה למשוך מפתחים ולגרום להם לעבוד על גרסאות נוספות לאפליקציות שלהם, ולמרות שהצליחה למכור כמה מיליוני מכשירים, ויתרה לבסוף על המאמץ לאחר כ-4 שנות השקעה.
חברה ותיקה נוספת שניסתה להציג מערכת הפעלה חדשה היתה בלקברי (BlackBerry), שהשיקה את BlackBerry 10 עם מכשיר בשם Z10. הממשק היה דווקא לא רע, אבל פיגר מול המתחרות הגדולות וב-2016 הפסיקה החברה לפתח אותה – אם כי היא עדיין תומכת במכשירים הקיימים.
מערכות נוספות שנכשלו כללו את Else Intuition של אימבלייז (Emblaze) הישראלית ואקסס (Access) היפנית, שהמכשיר היחיד שהריץ אותה היה First Else בייצור שארפ (Sharp), שמעולם לא הושק; WebOS, שנחשבה מוצלחת אבל רצה על מכשירים נוראיים והיום תמצאו אותה רק בטלוויזיות של LG; וכן Jolla Sailfish, מערכת ההפעלה בקוד פתוח של פליטי נוקיה (Nokia), שנשארה נישתית מאוד.
תוספות מיותרות
קטגוריה שבה סמסונג מככבת היא זו של המכשירים בעלי התוספות הלא נחוצות. כך, למשל, פעמיים ניסתה החברה להשיק מכשירים עם מקרני Pico מובנים תחת השם Galaxy Beam; פעם אחת היא השיקה מכשיר שהוא בעצם מצלמה דיגיטלית עם מסך ענק ותקשורת סלולרית תחת השם Galaxy Camera; ובמהלך העשור היא הציגה כמה מכשירים עם מקלדות QWERTY פיזיות – טרנד שאותו ‘המציאו’ HTC עם Dream, מכשיר האנדרואיד הראשון בעולם, ומוטורולה עם סדרת Milestone/Droid שלה. גם בלקברי, הראשונה ששילבה מקלדת פיזית בטלפון, ניסתה את מזלה בתחום עם Priv שעלה הרבה יותר מדי כסף ונתן פחות מדי תמורה.
רובוטריקים
ואם בתוספות עסקינן, אין תוספת יותר מיותרת מאשר טלפון שהופך למשהו אחר – במיוחד אם אותו משהו הזה דורש לסחוב עוד מכשירים בתיק. זה לא עבד למודו (Modu) הישראלית בסוף העשור הקודם, ולא ברור למה מוטורולה חשבה שזה יעבוד עם ה-Atrix שהופך למחשב נייד ולמה אסוס (Asus) בכלל ניסתה עם PadPhone שהופך לטאבלט.
רובוטריק מסוג אחר, שנכשל עוד לפני שהושק, הוא פרויקט הטלפון המודולארי. הוא החל על ידי גוגל ומעצב הולנדי עצמאי בתחילת העשור; והמשיך במשותף לאחר רכישת מוטורולה על ידי גוגל והשתלטות מוטורולה על הפרויקט העצמאי. במשך השנים הבטיחה גוגל כי היא עובדת על הפיכת הרעיון למציאות, אך לבסוף ביטלה את הפרויקט ב-2016.
צורות משונות
לקראת אמצע העשור ניסו שתי היצרניות הקוריאניות לטעון שהדבר הבא הוא טלפונים בעלי מסכים קמורים, שמאפשרים החזקה נוחה יותר ביד. סמסונג הציגה את Galaxy Round ו-LG הציגה את G-Flex. שניהם לא הצליחו, אך מכשירים אחרים עם מסכים קמורים דווקא הצליחו מאוד – סדרות Galaxy S ו-Galaxy Note של סמסונג עדיין מגיעות עם מסכים כאלו, ו-LG נחלה הצלה חלקית עם G4.
חברה אחרת שניסתה את מזלה עם מכשיר בצורה משונה היא סוני-אריקסון (Sony Ericsson), שהשיקה ב-2012 את Xperia Play – מכשיר שניסה להיראות כמו בקר משחק, והמסך שלו החליק וחשף בקר כזה בחלקו התחתון. הבעיה התחילה מזה שמשחקים לא ממש עבדו בו, והוא גם היה גרוע בכל מובן אחר.
האחרונה שניסתה למכור לציבור מכשיר בצורה משונה היא מייזו (Meizu), שהציגה את Zero – הטלפון הראשון עם גוף אטום חלוטין למים ואבק, ללא שקעים וללא כפתורים פיזיים. המחיר היה מאוד לא אופייני לחברה הסינית – 1,300 דולר – ואחרי שצבר 29 הזמנות בלבד ב-Indiegogo הודתה החברה כי מדובר בתעלול שיווקי בלבד וכי אין בכוונתה לייצר כרגע מכשיר כזה.
תלת-ממד
רבות ניסו להיכנס גם לתחום התלת-ממד, המתחלק לשתי קטגוריות עיקריות: הראשונה היא מכשירים עם מצלמות תלת-ממד, שהוצגו לראשונה בידי LG עם Optimus 3D, ושנים לאחר מכן הצטרפו אליה מכשירי Project Tango של גוגל (Google), הלוא הם Zenfone AR של אסוס ו-Phab 2 Pro של לנובו (Lenovo). הבעיה של כולם היא שהדרכים העיקריות לצרוך את תכני התלת-ממד מסורבלות ומעצבנות, ולכן אף אחד לא מצלם ככה.
תת-קטגוריה שנייה של מכשירי תלת-ממד היא כאלה עם ממשקים שנראים כאילו הם קופצים מהמסך. כאן, לצד ה-Optimus 3D עם מסך ה-Parallax שלו ו-HTC Evo 3D, נמצאת אמזון (Amazon), שהחליטה שכדי ליצור ממשק תלת-ממדי היא תצייד את הטלפון הראשון (והאחרון) שלה במצלמה בכל פינה כדי לעקוב אחרי המשתמש ולהזיז קלות את התכנים על המסך בהתאם לזווית המבט שלו. מיותר לציין שאף אחד לא רצה את זה – בטח לא במחיר של 650 דולר למכשיר ששאר המפרט שלו היה מאכזב לעומת מכשירים מתחרים עם מחיר דומה.
טלפון עם שם, וזהו בערך
אם אתה לא יכול לייצר מוצר טוב – עדיף שתיקח מוצר בינוני ותדביק עליו שם מפוצץ שכולם אוהבים. את המתכונת הזו ניסו בתחום הסמארטפונים לפחות שתי חברות, וגילו שזה פשוט לא עובד ככה.
הראשונה היתה HTC, שהשיקה לא פחות משני מכשירים בשיתוף פעולה עם פייסבוק (Facebook) – הראשון היה HTC Status, שהושק ב-2011 עם מקלדת מלאה וזעירה כדי שצעירים יוכלו לכתוב סטטוסים; והשני היה HTC First, שהגיע עם משגר של פייסבוק שהיה מסורבל בטירוף, ומי שבאמת רצה אותו יכול היה פשוט להוריד אותו מהחנות של גוגל.
השנייה היתה RED, שהמצלמות שלה נחשבות לשם דבר בתעשייה, וניסתה לנצל זאת כדי למכור טלפונים גרועים. זה נגמר במעין התנצלות וביטול של פיתוח הדור השני.
חבל שעל Windows Phone היא לא ויתרה כל כך בקלות… ווידוס פון היתה מערכת נהדרת והיתה כובשת את שוק הסלולר לפני שהאנדרואיד הרים ראש… המערכת לא הצליחה להתרומם רק בגלל הקונספציה של מיקרוסופט, שאמרה מיעוט אפליקציות, אי שיתוף קוד למפתחים שיוכלו להציע מכישרונם, ומכת המוות היתה שהאפליקציות בתשלום. הכתבה שלילית ולא מוצלחת בעליל מחזקת את השלילי והמפריד בדיוק כמו ביבי.. ושלטונו המושחת.
כתבה מעניינת בהחלט! שאפו
את הסמארטפון עיצבו בעשור הקודם. והוא היה מהפכה אדירה. ולא שהוא הפסיק להתקדם אבל הוא לא השתנה מהותית.
רוב העשור כל הזמן חיפשנו מה יהיה המהפכה הבאה. או איזה שובר שיוויון אפשר להוסיף למכשיר הזה. שכבר יותר מעשר שנים מכיל מסך מגע, מעבד, זיכרון, ומצלמה קדמית ואחורית. (הרכיב היחיד שנוסף העשור זה חיישן ביומטרי)
רוב התוספות והיכולת החדשות שניסו להוסיף למכשיר התבררו כמיותרות במקרה הטוב (זיהוי עוצמת לחיצה של אפל, מקרנים, מצלמות תלת מימד וכו) המהפך הבא שמנסים להכניס זה המסכים המתקפלים, מדברים על זה כמעט כל העשור ועד סופו לא ממש הצליחו, אני מקווה שזה דווקא כן יוביל למהפך.
בנוסף כל העשור ניסו למצא את “הדבר הבא”.
משקפי מציאות מדומה, טבלטים, שעונים חכמים, רמקולים חכמים. לא כולם היו דווקא כישלון אבל אף אחד מהם לא מתקרב למהפכה של הסמארטפון. לא בהקף לא בחשיבות ולא במהירות של האימוץ.
שעונים חכמים יהיו פופולריים ברגע שהם יחזיקו כחודש לכל טעינה, אף אחד לא אוהב להטעין את השעון שלו כל יום.
משקפי מציאות מדומה יצברו תאוצה בשוק הגיימרים, רק אחרי שיהיה אפשר להקטין את הכל, להפוך לאלחוטי, ולהוריד במחיר.
לא לכולם יש חדר שלהם להקדיש ל VR.
סמארטפונים מתקפלים זה עדיין קצת גימיקי, נחכה שיראו שינויים אמיתיים בתחום הזה.
גם אני חשבתי ככה בהתחלה. אבל בנתיים המכירות שלהם ממשיכות לעלות גם אם זמן הסוללה לא כל כך.
אולי אנשים מתרגלים ומוכנים להטעין מכשיר נוסף.
בקשר לVR לדעתי הסיפור דומה מאוד לסיפור של הטלוויזיה התלת מימד.
כל עוד הטכנולוגיה לא לגמרי מושלמת מבחינת נוחות ואיכות זה לא יתפוס.
לדעתי התחום הולך די להיכנס לתרדמת עד לקרת תחילת העשור הבא.
הכתבה הזאת קצת כתובה בצורה רעילה ולא נעימה.. מישהו פה לא נהנה אתמול בחגיגות השנה החדשה?
לגבי מערכת ההפעלה windows phone, אני מאוד לא מסכים ש”חבל שלא ויתרו עליה יותר מוקדם”, היא הייתה נראית טוב והרבה יותר חסכונית בסוללה ובמשאבים לעומת אנדרואיד.
אם הוא הייתה נכנסת בזמן לשוק הסמארטפונים והיו משקיעים יותר תקציב למשוך לקוחות, אולי היא כן הייתה מאוד פופולרית היום.
אמר המבין
אמר מישהו שעוקב אחרי עולם הטכנולוגיה וראה בזמנו השוואת ביצועים.
ב2013, סמארטפון עם 2,300 מיליאמפר, היה שורד 4-5 שעות מסך באנדרואיד וכמעט פי 2 בוינדוס פון
לי יש 4000 מלי אמפר ושורד 10 שעות מסך
יפה לך,
אבל אנחנו מדברים על אנדרואיד של לפני 6-7 שנים, שהמערכת הפעלה הייתה בזבזנית במשאבים ברמה מוגזמת.
עברו כל-כך הרבה שנים ועדיין אנדרואיד לא חסכונית כמו ios או ווינדוס פון