הטלפונים כיום נראים דומים אחד לשני, או לפחות נכנסים לאחת משתיים-שלוש תבניות נפוצות, וזהו. מלבד צורות הכפתורים ומערכי הצילום קשה להבדיל ביניהם. אבל זה לא הפריע לכמה יצרניות לנסות למשוך תשומת לב עם טלפונים מיוחדים, שאמורים להיות חריגים בנוף – עד כדי כך שאף אחד כמעט לא קונה אותם.

צר עולמי

רק באוקטובר האחרון הציגה Essential, יצרנית המכשירים שייסד ממציא אנדרואיד אנדי רובין, את אחד המכשירים המוזרים בהיסטוריה: Project GEM הוא טלפון חכם צר וארוך, שמריץ מערכת הפעלה ייעודית עם ממשק מותאם שנראה כאילו לקחו את Windows Phone, מתחו אותה לגובה והוסיפו צבעי פסטל מוגזמים. לבסוף, הפרויקט בוטל והחברה נסגרה.

מצד שני, Essential אינה הראשונה שחשבה שמה שאנחנו צריכים הוא טלפון צר וארוך: כבר ב-2009 הציגה LG את Chocolate BL40 – מכשיר מגע בעל מסך 4 אינץ' מוארך, שהריץ מערכת הפעלה קניינית של LG והשתייך לסדרת Chocolate ה'אופנתית'. עשור וחצי קודם הציעה Haier את P7 – טלפון שאמור היה להיראות כמו עט, אך נראה בעיקר כמו התרגומונים סורקי הטקסט ("קוויקשנרי") שהיו נפוצים באותו עשור. ממש במקביל השיקה נוקיה (Nokia) את 7280 – טלפון שעוצב בהשראת אודם, וכלל מסך צבעוני זעיר וג'ויסטיק ששימש לניווט. מקום למקשי חיוג לא היה, ולכן החיוג נעשה על ידי הצגת המספרים על המסך ובחירה ביניהם באמצעות החיצים.

עגול זה המלבן החדש – או שלא

המכשירים הכי קרובים לנורמליים ברשימה הם צמד המתחרים הקוריאניים שהתפרצו לחיינו באוקטובר 2013 – Galaxy Round מבית סמסונג (Samsung) ו-G-Flex מבית LG. שני המכשירים התהדרו באותו חידוש – מסך גמיש, שאיפשר לחברות לייצר אותם בצורה קמורה. במקרה של LG הקימור היה אנכי, ונועד בעיקר להתאים את המכשיר לצורת שפופרת הנוחה יותר לביצוע שיחות, בעוד סמסונג בחרה בקימור אופקי, שהבטיח התאמה טובה יותר לצורת היד של המשתמש ואחיזה נוחה יותר.

מלבד זה, שני המכשירים היו רגילים לחלוטין, ולא נחשבו טובים יותר או פחות ממכשירים דומים ללא הצורה הקמורה. מה שהרג אותם היה המחיר הגבוה יחסית. זה לא הפריע ל-LG להשיק דור שני למכשיר שלה שנה לאחר מכן, ואף לייבא את העיצוב הזה למכשיר הדגל שלה ב-2015, לפני שוויתרה על הרעיון.

רואים שקוף – לא רואים

עוד לפני עידן המסכים הקמורים, ניסתה סוני-אריקסון למכור טלפון עם מסך יוצא דופן. Xperia Pureness, שהושק ב-2009, אפילו לא היה טלפון חכם, בניגוד לכל מכשיר אחר באותה סדרה. הוא היה טלפון 'טיפש', עם מקשי חיוג וניווט פיזיים, שנראים שחורים עד שהתאורה האחורית גורמת להם להופיע, ומעליהם ריבוע של זכוכית שקופה שבתוכה מופיע הממשק כמין הולוגרמה בשחור-לבן, שדרכה ניתן לראות את המדרכה וכך להימנע מהתנגשות בעמודים ואנשים כשמסמסים תוך כדי הליכה.

הטלפון הזה נכשל מהרבה סיבות: המסך השקוף היה קשה מאוד לקריאה תחת תאורה חזקה, טכנולוגיית השחור-לבן שלו היתה מיושנת מדי לעידן שבו אנשים כבר ציפו שהטלפון יהיה מכשיר לצפייה בווידאו, והמחיר הלא שפוי – בין 800 ל-1,000 דולר – לא השאיר שום סיכוי ל'יצירת האמנות' הזו, כפי שכינתה סוני-אריקסון את המכשיר.

מסתובב לי הראש

הקטגוריה הזו שייכת ברובה לחברה אחת: מוטורולה (Motorola). היצרנית האמריקאית מאז ומעולם היתה ידועה בזכות הרעיונות הנועזים שלה (ובראשם StarTAC, שפתח ב-1996 את עידן מכשירי הצדפה). אבל לא כל הרעיונות שלה היו טובים – ועל כך מלמדת ההתעקשות שלה לאחר שנת 2000 על מכשירים מסתובבים.

זה התחיל בשנת 2002 עם V70, שהתבסס על עיצוב צדפה, אלא שבמקום ציר שמאפשר לפתוח את הטלפון כספר אנכי, חלקו העליון הסתובב סביב המסך וחשף את לוח המקשים.

שנתיים לאחר מכן הגיע MPx, מכשיר צדפה מבוסס Windows Mobile for PocketPC של מיקרוסופט, שכלל ציר מסתובב: ניתן היה לפתוח אותו באופן אנכי כמו מכשיר צדפה רגיל, אך ניתן היה גם לסובב את המסך שלו במצב פתוח כך שננצמד לצד המקלדת המלאה (והזעירה) במקום לראשה, ויאפשר שימוש אופקי במקלדת.

Image result for MPx MOTOROLA

ב-2008 הציגה מוטורולה גרסה משודרגת של V70 תחת השם Aura R1, שהגיעה עם מסך צבעוני גדול ועגול וגוף מאסיבי ומרשים יותר. הבעיה היתה המחיר: 2,000 דולר, כאשר אייפון עם מסך מגע גדול יותר והרבה יותר אפליקציות עלה רבע מכך (ללא סבסוד ממפעילת סלולר).

עוד בנושא: מבט לאחור: הטלפונים האלה היו אמורים להיות מושלמים בדבר אחד – ונכשלו בגדול

גם לאחר שהימרה על טלפונים חכמים מבוססי אנדרואיד המשיכה מוטורולה לנסות לשווק מכשירים מסתובבים, והפעם בדמות Flipout – מכשיר בצורת ריבוע, שמסך המגע שו מסתובב סביב הפינה השמאלית-עליונה שו (המכילה את המצלמה) כדי לחשוף מקלדת מלאה וריבועית לא פחות.

moto flipout

חברה אחרת שניסתה את מזלה עם מכשירים בעלי חלקים מסתובבים היא אופו (Oppo), שב-2013 הכריזה על N1, סמארטפון רגיל למדי עם מצלמה בודדת, שמשמשת גם כקדמית וגם כאחורית, בזכות מנגנון המאפשר לסובב אותה עם האצבע. הוא אמנם לא היה הצלחה יוצאת דופן, אך בניגוד לרוב המכשירים ברשימה גם לא נחל כישלון חרוץ, ואף זכה לדור המשך ב-2015 בדמות N3, בו המצלמה כבר הסתובבה לבד בעזרת מנוע. כיום הרעיון אף הופך לנפוץ יותר עם מכשירים כמו ZenFone 6 של אסוס (Asus) ו-Galaxy A80 של סמסונג.

לוחצים על כל הכפתורים

קטגוריה אחרת שנשלטת על ידי יצרנית בודדת היא טלפונים עם מיקומי כפתורים מוזרים, והפעם תורה של נוקיה לקבל את הציון לגנאי. החברה הפינית הציגה לאורך ההיסטוריה הארוכה שלה לא מעט מכשרים שמיקומי הכפתורים בהם היו הגיוניים בערך כמו הבחירה של החברה לשים את כל האסימונים שלה על סמארטפונים מבוססי Windows Phone.

הזכור ביותר הוא דווקא האחרון, סדרה Nokia 6800 (או 6820, שהיה הדגם המוכר ביותר בסדרה), שהושקה בסוף 2003. מכשירי הסדרה נראו במבט ראשון כטלפונים רגילים עם מקשי חיוג מתחת למסך – אך פאנל המקשים נפתח בתצורת צדפה סביב המסך ומשני צידיו מתפרשת מקלדת מלאה אבל לא מאוד נוחה. עם זאת, חשוב לציין שהוא לא היה הראשון בעל מקלדת כזו, ושנתיים קודם כבר השיקה נוקיה מכשיר בעל מקלדת מפוצלת סביב המסך תחת השם Nokia 5510. ההבדל הוא ש-5510 היה מכשיר ללא צירים, שהמקלדת שלו חשופה כל הזמן והמסך נמצא במרכזה וממוקם כך שחייבים להשתמש בו במצב אופקי.

Image result for Nokia 6800

שני מכשירים נוספים שהשיקה נוקיה ב-2003 היו Nokia 3650 ו-Nokia 7600. הראשון היה עגול בחלקו התחתון, ומקשי החיוג שלו סודרו במעגל באופן שנועד להזכיר את הטלפונים הביתיים הישנים מבוססי החוגה (שעל שמה נקראת פעולת החיוג – מילה שמשמעותה המקורית תנועה סיבובית), והשני היה מכשיר זעיר ו'אופנתי' בצורת דמעה שמקשי החיוג בו סודרו בשני טורים סביב המסך. שניהם נחשבו למאוד לא נוחים, ונוקיה החליטה להחליף את הראשון במכשיר זהה בו המקשים מסודרים בשלשות המסוריות, ואילו השני לא זכה ליורש.

Image result for Nokia 7600