עדכון: התחרות הסתיימה, תודה לכל המשתתפים! הזוכה המאושרת היא אור לוי שכתבה:
איזה ציוד מיוחד מלווה אתכם כשאתם עושים פעילות גופנית? צמידי הכושר ושלל אמצעי המעקב אחר הפעילות הגופנית בעיקר מסרבלים ומעיקים בסופו של דבר. האימון הטוב ביותר מתרחש רק כשממש נוח לכם ואתם יכולים להתרכז בריצה או בכל פעילות גופנית אחרת שאתם אוהבים.
ספרו לנו, בתגובות למטה, על אימון הכושר הכי הזוי / מסורבל בו השתתפתם: כמו למשל אימון יוצא דופן שערכתם בצבא עם ציוד רב, אימון משקלים בחדר הכושר, אימון עם בגדים שהתבררו כלא-נוחים, בגדים שנקרעו, ריצות במזג אוויר יוצא דופן ועוד. הוספתם תמונה? הגברתם את סיכויי הזכייה שלכם.
בסיום הפעילות יבחר צוות השופטים את הסיפור המקורי ביותר וכותבו יוכל לזכות באוזניות Jabra Sport Pulse חדשניות בשווי 990 ש”ח! אוזניות אלחוטיות עם מד דופק מובנה שמשחררות אתכם מהחוטים, מאפשרות לכם להתנתק מצמידי הכושר ולהתרכז בפעילות הגופנית. קראו את הסקירה שערכנו לאוזניות.
תנאי השתתפות:
1. יש לכתוב את הסיפור במנוע התגובות שבתחתית עמוד זה.
2. כל משתתף רשאי להעלות סיפור אחד בלבד.
3. חובה לכתוב את כתובת המייל בשדה המיועד (לא מפורסם).
4. הסיפור צריך לשקף אימון כושר ייחודי.
5. סיום התחרות – 9.2.2015 בשעה 22:00.
6. בהשתתפותכם הנכם מאשרים את תנאי התקנון
ריצה בשבילי זה בריאות לא רק לגוף אלא גם משחררת את הנפש.
עד לפני כשנה הייתי עושה תמיד ריצות על בסיס קבוע, ושמרתי על כושר ברמה גבוהה. אני לא אחד של חדר כושר וכזה…בעיקר בעיקר ריצות.. ורק בחוץ במקום פתוח!
לפני בערך שנה שברתי עצם קטנה בשורש כף היד כשנפלתי עליה בצורה לא נכונה במהלך משחק כדורגל.
היתי בטוח שכמו כל שבר תוך חודש גג הכל יהיה בסדר ,השבר יתאחה ואני אחזור לכדוגרל וכמובן לריצות הארוכות. אחרי חודש הלכתי לאורטופד, עשיתי צילום והוא אמר שמדובר בעצם שלא מתאחה כל כל בקלות ושם לי גבס חדש. אחרי חודש שוב אותו סיפור.
בסופו של דבר הרופא הגיע למסקנה שהעצם מיצתה את יכולת האיחוי שלה ולא תתאחה מעבר לכך..מה שאוסר עליי היום להרים משקלים כבדים או מאמץ יוצא דופן עם היד. מה שנשאר לי עכשיו בכושר זה אך ורק ריצה! החלטתי לחזור לאט לאט לכושר, יצאתי לריצה יחסית קצרה ונאלצתי להפסיק אותה באמצע בגלל הכאבים החזקים ביד (כנראה מהרעידות של הריצה).
חזרתי לרופא שהתאים לי סד שאפשר להוריד ולהחזיר ליד, ואני שכבר היתי ממש מתוסכל יצאתי עוד באותו יום לריצה שהיתה אמורה להיות ריצה קצרה יחסית (1.5-2) על מנת לחזור לכושר, אבל נמשכה הרבה מעבר למתוכנן!! (5.5-6) ובקצב שממש לא חשבתי שאצלי להגיע אליו! את הריצה סיימתי עם כאב בכל הגוף וכאב בטן מטורף על גבול ההקאה, אבל עם אושר ושמחה!!! ועכשיו אני בשלבים הרגילים של חזרה לכושר, נהנה מכל רגע, קצת מתבאס מהסד על היד (מלא זיעה) אבל זה כלום לעומת התענוג של הריצה!!!
אשמח לקבל את האוזניות כדי לשדרג את ההנאה והאיכויות של הרריצה והכושר שלי!!
נ.ב. מענין מה היה הדופק שלי באותה ריצה…. :-)
גיא
באחד מעבודות הקיץ עבדתי במרכז לוגיסטי של אחת מחברות הסלולר.
הייתי צריך לסדר במדפים המון סחורה שהגיעה ולפעמים גרמה לי מאוד מאוד לרצות אותה.
כך היה עם האייפון 4 שנחת אז בישראל.
אנחנו היינו הראשונים בארץ שנגעו במלאי וסידרו אותו על המדפים.
חתיכת קריעת תחת כשאתה יודע שטיפות הזעה שלך מטפטפות על קופסאות המכשיר המבוקש בישראל.
גם זה סוג של אימון כושר הזוי
אוזניות.
מה לא עשיתי כדי לזכות באוזניות.
פעם הצטלמתי עם האוזניות שלי.
פעם עניתי על שאלון.
והיום צריך לספר על סיפור כושר.
האמת שפעם עשיתי 200 כפיפות בטן כדי לזכות באוזניות. גם סוג של אימון כושר הזוי. כמובן שלא זכיתי. אולי הפעם כן…
האימון הכי הזוי שהיה לי זה במהלך מבצע צוק איתן.
אני לוחם בגדוד בגבעתי וכבר שנה שאני מתאמן אימוני כוח רציניים בגדוד בקביעות
בזמן שנכנסו לעזה לא רציתי להרוס את הרצף אימונים שלי וכאשר שכל פעם הקמנו מגננים בבתים בתוך עזה החלטתי לעשות אימוני כוח עם הציוד עלי למרות שבחוץ שומעים את הפצצות חיל האוויר לידנו הטנקים יורים והחברים שאיתי בבתים שומרים ומחפים.
באמת אחד מהאימונים הכי הזויים שהיו לי שאני לא אשכח לכל החיים
אני חייל ואת הבוקר שלי אני מתחיל על לונגבורד (סקייטבורד ארוך לנסיעות ארוכות) אוזניות ושוקו בשקית.. יש לי כמה ירידות וכמה עליות עד לתחנת אוטובוס שבוא נגיד שלא קל לעלות אותם בכלל ! לפני לא מעט זמן הצבתי לעצמי מטרה.. לתפוס ברכב בלי שהוא ישים לב כדיי שאני לא אצטרך לדחוף את עצמי כל הדרך למעלה (עצלנות) תפסתי ברכב זה היה רגע מפחיד ומהיר כי אנשים מאחורה הסתכלו עליי כמו משוגע אני חושב שאפילו צילמו אותי זה לא חוקי בכל זאת.. וכשעצרנו ברמזור הנהג יצא מהרכב מסתבר שהוא ראה אותי מהרגע שתפסתי ברכב למרות כל המאמצים להסתיר ולייצב את עצמי תוך כדיי בסופו של דבר מי שהיה ברכב זה מישהו שעושה מילואים בבסיס שלי ועוד מסתבר שהאוזניות שלי נפלו ונתפסו בגלגלים של הלונגבורד בלי ששמתי לב בכלל למרות ששמעתי מוזיקה בפול ווליום אבל הפלאפון נשאר בכיס עם חוט שמחובר לשקע האוזניות בלי אוזניות ): בקיצור יום ללא מזל #חייבלקנותאוזניות
הסיפור שלי הוא כזה , לפני כמה שנים טובות שעוד הייתי ילד בן 14 התאמנתי בג’ודו .
וכמו בכל ספורט הגיע הרגע התחרותי שבו , אליפות אירופה!
התרגשתי כמו משוגע ! ילד בגילי עומד מול אנשים ענקיים ממני בקרב על מדליה.
למאמן שלי היה רעיון דיי מיוחד שלא הכרתי בזמנו , הוא החליט לעשות לי אימון כמה שעות לפני התחרות , אבל משהו מעניין, הוא הכניס אותי לתוך חליפה אטומה לחלוטין והריץ אותי במשך מה שזכור לי היום כ שעה וחצי לפחות, הזעתי בתוך החליפה כמו משוגע! לא הבנתי למה זה טוב , עד שהגעתי לשעת השקילה של לפני התחרות וגיליתי שהורדתי מעל עצמי 3 וחצי ק”ג של זיעה , מזה נתן לי אתם שואלים?? המשקל לי ירד ולא בנפח שריר אלא במשקל של מים בגוף וכעת אני מתמודד מול מתמודדים במשקל נמוך ממני! והאימון המשוגע הזה הוא מה שנתן לי בגיל 14 את התואר סגן אלוף אירופה בג’ודו!! :]
לפני כשבועיים התחלתי להתארגן ללכת לחדר כושר, כמו שאני עושה 5 פעמים בשבוע…. החדר כושר די רחוק מביתי אך בדרך כלל אני הולך ברגל אילו, במקרה לפני שבועיים אבא שלי הציע להסיע אותי בערב לחדר הכושר.. קבענו שבשע בערב הוא יחכה לי בחנייה.
פתאום נרדמתי ואבא שלי מתקשר אלי ושואל אותי איפה אני ולמה אני לא למטה בחנייה, אבא שלי מיהר להגיע למקום כלשהו ואמר לי מהר לרדת אני ישר קמתי מהמיטה התחלתי לרוץ בין חדר לחדר לחפש את הציוד שאני צריך לקחת לחדר כושר, אני כבר התחלתי להזיע מרוב הריצות בתוך הבית והייתי כל כך עייף ועצבני שאני לא מוצא את הבגדים והציוד הכל קורה בזמן הלא מתאים…לאחר דקות ארוכות של ריצות בבית החלטתי שעשיתי את האימון שלי להיום! :)
עקב המקרה הזה הגעתי למסקנה שאפשר להתאמן בכל מקום.
בימי מלחמת המפרץ הראשונה יצאתי עם חבר לריצה בפארק הירקון. מאחר ומסורבל לרוץ עם מסכת רב”ט החלטנו להשאיר אותם ברכב. לאחר כארבעה ק”מ נשמעה אזעקה. במרחק של כמאה מטרים לפנינו ראינו מבנה והחלטנו לרוץ אליו כדי לתפוס מחסה. אני זוכר שרצינו ספרינט ונכנסנו למבנה. לא הספקנו להחזיר את הנשימה כשהתחלנו להרגיש טיפטוף. שניינו הרמנו את המבט ביחד וגילינו שהמחסה שלנו מחוסר גג. החלטנו שעדיף להמשיך בריצה חזרה לכיוון הרכב. במהלך הריצה נשמעו הפיצוצים אבל לא עצרנו את האימון. מאותו יום הבנתי שכל עוד אתה רץ גם מזג האוויר וגם השטן לא יעצורו אותך!
אני מתאמנת כבר כמה שנים טובות. בשגרה של 4- 5 אימונים בשבוע כששלוש מהם כוח ואני נורא מקפידה לא לפספס אף אימון. לפני כחודשיים למדתי לפסיכומטרי מה שלא השאיר לי יותר מדי זמן לסוע עד לחדר כושר לעשות שם אימון כוח כמו שצריך. אז נאלצתי להסתדר עם מה שיש, כלומר לעשות אימון כוח בבית, עם דברים יום יומיים שיש בבית כמו בקבוקי סבון במקום משקולות. אחותי הסתכלה עליי במשך כל האימון ולא הפסיקה לצחוק עליי לרגע בזמן שאני קופצת עם הסבון ומרימה אותו כמו משקולת אמיתית. וכמובן שזה התלווה בתיעוד מצידה :)
האימון הכי הזוי שחוויתי היה שבוע אימון ריצה ימי קרבי, או בכינויו המפורסם בחיל הים- שבוע ארי”ק.
במסגרת קורס מאמנות סימולטור שעברתי בצבא, ישנו שבוע מיוחד המיועד לשים אותך מאמנת הסימולטור במצבי קיצון קשים מאוד על מנת שתוכלי לדגום קצת מחייו של לוחם בחיל הים. במשך חמשת הימים של האימון הזה, עברתי מסעות מפרכים של עד 10 קילומטרים עם כלל הציוד הצבאי, טבילות כל יום וכמה פעמים בזמנים הזויים ובלתי אפשריים ללא מקלחות ושינה סדירה על פי חוקי מטכל, כל זה על מנת לחשל אותנו ולהוכיח לעצמנו שהכל בראש והכל אפשרי ולמרות שאנו בנות, אנחנו טובות לפחות כמו הבנים הלוחמים. התאמנו בנשק ותרגילי פרט/חולייה. התאמנו בריצות, טבילות, משימות של צוותים בים ובחוף ובנטישת ס”ג (סירות גומי). בנוסף התאמנו בכיבוי שריפות, טביעת ספינה וכו. השבוע ההוא היה השבוע הכי קשה בחיי, עם זאת המחשל ביותר שגרם לי להבין מה הוא קצה גבול היכולת, ושגם אותו אפשר לעבור. מאמינה שאם הייתה לי אופציה לאוזניות בשבוע הזה לשמוע מוזיקה, אז הייתי צריכנ אוזניות מספיק איתניות שיעמדו בכל מה שעברתי באותו שבוע. זה היה שבוע אר”יק, אימון ריצה ימי קרבי.
זה היה בצבא, או יותר נכון בטירונות. היה מסלול סיום קצר למדי של דפרניקים כמוני, טירונות 02, כמדומני 8 ק”מ. הייתה לי אפשרות לוותר על הריצה בקלות, אבל לא יודע למה התעקשתי ללכת. מוזר שכמותי.
אחרי ריצה של כ-3 ק”מ גיליתי שאני תשוש, עייף וממש לא בכושר. התחלתי לגרור רגליים, המפקדים מאחור דחפו אותי ולא וויתרו, וככל שהזמן עבר הייתי יותר ויותר מוטש וממש לא מסוגל לרוץ.
בין לבין הייתי עצבני מאוד, שוב לא ברור למה, כנראה כי לא הסכימו לוותר לי והתחלתי להעיף קללות באוויר. סתם בלי סיבה. את אחת הקללות שמע מפקד הפלוגה, שלמען הגינותו התאפק מאוד אבל כנראה עברתי כבר את גבול הטעם הטוב. הוא החליט שאני זה שסוחב את האלונקה בחלק הקדמי יחד עם 3 חיילים נוספים וחייל שכמובן שוכב שם למעלה.
אחרי לדעתי חצי ק”מ הייתי הראשון ליפול, עם האלונקה ושאר החיילים נפלו איתי. זה שלמעלה קיבל מכה לא קטנה בזרוע ונדרש לטיפול. אני מהמבוכה שיחקתי אותה שאני בסדר, אבל נקעתי את הרגל חזק.
מפה לשם הצלחתי לסיים את ה”מסע” הארוך בפציעה שלי ועוד שני חיילים, ובסיכום היה קשה שלא להסתיר את המבוכה. נו טוב, כנראה שהדבר הזה שנקרא צבא, לא בשבילי. לפחות לא למרחקים ארוכים…
“היא מזמינה הפוך לשנינו ורק מתלוננת על החום, אחחח איזה חום” כתוב בשיר הזה שכולם שרים “דרך השלום”. כך גם אני הרגשתי. חום אימים כשרצתי כבר 2 ק”מ ושמעתי את השיר באוזניות הלא נוחות שלי שרק הציקו והוסיפו לתחושה המעצבנת של החום ולא הוסיפו לי כלום. חייבת אוזניות נוחות!!
כבר כמה שנים שאני רץ עם מוזיקה, אבל עושה את זה בעזרת אוזניות חוטיות. אפשר להגיד שכבר התרגלתי לסירבול: החוט מכה בי, האוזניות זזות באוזן מדי פעם. לא זה מה שישבור אותי. כך לפחות חשבתי, עד שקרה הסיפור הבא.
לפני שלושה חודשים יצאתי לריצה במסלול הרגיל. מתחיל כאספלט רגיל ובסופו קטע של קילומטר של שביל צפוף המתפתל בתוך יער עצים. היו כבר פעמים שהייתי מתכופף מתחת לענפים מציקים שצמחו להם בדיוק בגובה המצח. אבל בפעם הזאת פשוט נתפסו לי האוזניות בענף ההוא ומסתבר שהן היו מוכנסות היטב לאוזן כך שכאב מאוד מאוד כשהחוט נמשך והסיט אותן ממקומן. הייתי באותו יום עם כאבים ואוזן אדומה. חייב אוזניות בלטות.
עברתי שנתיים גהינום עד הניתוח … וכיום אני עושה אימון כושר וחיזוק עם פיזיותרפיסט בעקבות ניתוח בגב (ולא בגלל תאונה)… וכל אימון זה יום סבל ויומיים-שלוש מושבת בבית מכאבים וכך כל פעם עד שאני אחלים מהניתוח…
מקווה שאני אשתקם כמה שיותר מהר ובעזרת השם אחזור לעצמי …
בכללי אני אמור להמשיך כך במשך 6-8 חודשים
אימון לוקח שעה וחצי ואחרי זה אני חייב לחזור בבית ולהוסיף הליכות וכמה שיותר (לא בקצב מהיר)
האוזניות האלה יכולות לתת לי תמריץ מעולה להתחזק עוד יותר ולהשתקם מהם ולחזור לכושר האמיתי שלי
Josef jabra כפי שצולם ממצלמת אבטחה מספר דקות לפני הפריצה
שנת 2000 18:45
המועד שנקבע מראש ע”י צוות פקחי j.b
המטרה: להשיב את מאמן הכושר n o 1 שבמדינת יוסטון, josef jabra ו clod brider נבחרו בקפידה רבה לבצע את המשימה בכל מחיר!
ינואר 1999
Natir kantira נער ממוצא אפריקני שסבל מאוד מהצקות בחברה הנמצאת סביבו לכל מעלל הכתובת הייתה ישירה אל נתיר מעשה קונדס בכיתה עשה כל אחד כשאת המחיר שילם נתיר, ילד הכאפות של הכיתה ושל השכונה גם יחד, יום אחד אחד גמלה בליבו החלטה שלא עוד,ישב וחשב כיצד הוא יוכל לנקום נקמה מתוקה מכל מי שהיכה אותו,בשביל זה צריך להיות חזק!!
חדר הכושר בשכונה היה גדוש בנערי השיכבה שלו, והוא רצה זמן שקט כדי להתאמן ללא העלאת חשד אפשרי,הוא פנה אל מנהל החדר כושר ובאופן חריג קיבל את אישורו להתאמן כאשר חדר הכושר נמצא בשעת מנוחה, באימון מטורף וקפדני הגיע נתיר בסדר קבוע לאימון מפרך כשבתחילה עבד על שרירי הרגליים ואט אט עלה לפלג העליון שריריו החלו מתנפחים, בתחילה לא שתו אליו, חשבו שהשמין מה גם שלא ראוהו בחדר כושר זה נתן תחושה שאכן זוהי הסיבה,באחד מהאימונים
בהפסקת צהריים נתיר קולט דמות מאחרי הזגוגית שזזה ממקום למקום נתיר מעלה ומוריד את משקולות החזה במשקל 200 פאונד, להתייחס לדמות או לא שואל את עצמו וממשיך באימון, אחרי 5 דק מתנפצת זגוגית הנמצאת מאחריו, רסיסים עפו לעברו מהבהלה שמט נתיר את המשקולות והן צונחות באחת על חזהו, נתיר לא יכל לזוז ממקומו,לחדר נכנסו שניים וצעקו הנה אתה כלב קטן אתה מתאמן כדי להתרברב עלינו,שריקה אחת הכניסה את כולם כשאחד מהם ממלל ‘אמרתי לכם שהוא מתאמן!’זה היה ברור לי הם נכנסו פנימה וכל אחד חובט בנתיר מכל כיוון אפשרי , מכיוון שגופו היה מוצק בשרירים לא נוצר שבר באחת מעצמותיו הוא יצא בגפו מהחדר כושר,והחליט שמהיום הוא מתאמן בבית את הכללים הוא יודע, את הסבב על כל השרירים הוא מכיר וכך בקצב שלו הוא עבד על השרירים בבית מוסתר מעיני ילדי השכונה, אלא שהם הבינו שמנהל החדר כושר הלא הוא המאמן כושר מס 1 ביוסטון הוא לא נהג לבקר בקביעות במכון אבל הוא זה שאישר לנתיר להתאמן ואף עודד אותו לכך, הם התארגנו 32 נערים! כדי לחטוף את המאמן מביתו לקשור אותו וכל אחד יכה אותו כרצונו כולם תססו והיו מורעלים לבצע את זה , המשימה לא הייתה מסורבלת אלא פשוטה למדי ,להסתובב כקבוצה של מטיילים באיזור מגוריו וכשיצא מביתו יקיפוהו באלגנטיות ויכניסוהו לרכב שיהיה מוכן מבעוד מועד,לצורך זה נבחרה סימטה צרה ושקטה באיזור ששם תתבצע המשימה, הזמן המתאים היה כאשר המאמן יצא לריצת בוקר בשעה 5 אז תתבצע המשימה זהו זמן שקצת אנשים ברחוב,ומאידך השוטרים ברובם נמים את שנתם, יום שני בשעה 5 וכל הילדים במסלול המשימה המאמן יוצא ופונה לסימטה המדוברת כחלק ממסלולו היומי טבעת הנערים מתהדקת סביבו באלגנטיות ובאחת כולם נצמדים ודוחפים אותו למכונית,כמובן שהמן הגיב בשלל תרגיליו וכישורו הפיזי אך זה לא הועיל על 32 נערים , חמישה מהם נפצעו הרמות קשות שכללו שבירת עצמות ועוד שמונה בפציעות קלות , אבל המשימה הושלמה ,הוא נלקח לבית שנקבע מראש ושם קשרו אותו והיכו אותו מכות נמרצות כשהוא מתחנן שלא הייתה לו כל כוונה שנתיר יתרברב עליהם, יוסף ג’ברא וקלוד ברידר אלו חביריו הטובים של המאמן אחד הנערים שח לפי תומו על חטיפת המאמן והלה נתפס בדבריו ושואלו בסקרנות ובזהירות על החטיפה, מה שהתברר ליוסף ג’ברא הוא שהמאמן חבירו הטוב נמצא במקום מסתור כשהוא קשור לנתח בטון במשקל 180 קג כשהוא המשיך לחקור הוא הבין שאם הוא ירים את שכבת הבטון על צידה ניתן יהיה להשחיל את המאמן, פקחי j.b קיבלו את הידיעה מיוסף ולאחר התייעצות בחרו ב josef וב clod להוציא את המאמן
כאמור, יוסף נבחר בשל היותו זריז חמקן ובעל כח גדול ו,קלוד כדי לתת עצה במקום לדברים שיתכן וישתנו וזאת נוסף על יכולותיו הפיזיות, הבעיה שנותרה היא איך יהיה אפשר להכנס עם ציוד לאותו מקום זה יעלה את חשדם של הנערים שנותרו במקום , יוסף ידע שהוא יכול להרים 150 קג ועליו לעבור אימונים שיתבררו כמפרכים כדי להוסיף עוד 30 קג, מאחר ש 150 קג היו מבחינתו קצה היכולת, מאימון מאסיבי נוסף על האימון הרגיל עלה יוסף בהרמת משקל קילו לקילו הוא ויתר על יציאות עם חברים כדי לשקוד על המשימה וכשזו הסתיימה הם יצאו יחד
יוסף השתחל בזריזות דרך חלון אחורי וקלוד אחריו, נפערו עיניהם כשהם רואים את המאמן שוכב לא נוע רוק בפיו וידיו שמוטות, תבדוק דופק מהר! צועק קלוד , הבעיה שאין איך לבדוק, וכאן עולה ההברקה josef jabra במקור josef fine אלא שכולם כינו אותו jabra כי כל מוצר חדש של החברה הזו, מיד כשזה יצא יוסף היה קונה, על המוזיקה הוא לא ויתר וכך הוא מוצא את עצמו עם אוזניות jabra שמודדות דופק, כשהוא קלט את זה חיוך נסך בו, הוא שלף את זה והצמיד את חיישן הדפק בפרק יד המאמן, ‘ יש דופק, ותקין ‘ צעק יוסף, מיד ביצע את המשימה כשהוא מרים את לבנת הבטון הצידה ומשחרר את הקשירה ולמאמן שלום!
את הבוקר שלי אני מתחיל בהקפצתו של הבן הקטן שלי לגן, שנמצא בכניסה לעירנו. מדובר בעיר על הר, כך שההנאה שלו מהירידה המהירה, ולשמוע בכל בוקר את הצחוק המתגלגל, אלא החוויות הטובות ביותר להתחיל איתן את היום.
דווקא החלק של הירידה לא ממש ספורטיבי, ובפרט שלא באופניים חשמליים, אבל מייד לאחר שאני מוריד אותו בגן, אני ממשיך למשרד בת”א, מרחק של 21.5 ק”מ, את חלקו אני רוכב ללא עזרת המנוע, שבעיקר נועד לעליות קטנות ומעצבנות פה ושם ו/או כאשר חם מדי ואני לא רוצה להגיע רטוב מזיעה למשרד.
Anyway, את התמונה הזו אף אחד לא יכול לנצח. כמה מתיקות ושמחת חיים בתמונה אחת….
כשהייתי בצבא (חייל קרבי ב”כפיר”) היינו מתאמנים על “בוחן מסלול” שזה ריצה עם מכשולים כמו קיר טיפוס בגובה 2 מטר, חבלים, זחילה ועוד הרבה… אני אישית הייתי עובר את כל המכשולים בצורה דיי טובה אבל בקיר הייתי נתקע.
פעם אחת בשטח בבקעת הירדן והיה “עומס חום דרגה 4” (לטירונים זה 5) ובמצב כזה אסור להתאמן כלל (רק לנוח ולשתות המון) המפקד המדהים שלי, אבי, לקח אותי בניגוד לכל החוקים לאימון של קיר שהיה קצת יותר גבוה מהקיר של “בוחן מסלול” (2.25 מטר קיר) ואימן אותי שם במשך 4 שעות של עומס חום מטורף, תוך כדי שהוא אומר לי שיש סיכוי שאם קצין תופס אותנו שנינו נשלחים לכלא…
בהתחלה לא הצלחתי לטפס ולעבור את הקיר עם הנשק והאפוד הכבד והגדול והתחלתי להישבר אז המפקד אבי הוריד לי את האפוד ואמר לי לקפוץ ובאמת שעברתי את הקיר יחסית בקלות… והוא כל הזמן היה צועק לי “רפי הכול בראששש” , לאחר כ3 וחצי שעות שלא הצלחתי עם האפוד והנשק הוא לקח לי את הארנק כשהוא ידע שיש לי שם תמונה של החברה שלי (היום היא אישתי) והוא בעצמו טיפס על הקיר ואמר לי שאני יעשה את זה בישבילה כי אם לא הוא קורע לי את התמונה… לאחר 3 פעמים כושלות הגיע הפעם הרביעית שאזרתי את כל כוחותיי וצלחתי את הקיר המחורבן.
מצטער על החפירה אבל הסיפור עוד נמשך… כשאגעתי לבוחן מסלול האמיתי ונפגשתי עם הקיר שוב לא הצלחתי לעבור, למזלי ה-ס’ מ”פ שלי היה שם והוא לחש לי “אם לא תעבור את הקיר אני ידווח עליך ועל אבי שהתאמנתם בעומס חום” (כן הייתי ממש בשוק שהוא יודע מזה וקצת נלחצתי) “קח שתי נשימות עמוקות ותעבור את הקיר בקלות אחרי האימון המפרך והקיר היותר גבוה” ובאמת שאחרי זה הצלחתי לעבור את הקיר ואת הבוחן מסלול בהצלחה.
תודה אבי ותודה איתמר (ס מפ)
לפני כשנה, בזמן הכשרה צבאית, המפקדים שלי החליטו שרמת הכושר שלי לא מספקת אז כדאי לסדר אותי כמו שצריך הם החליטו שלגיטימי לחלוטין לשחרר אותי עם כולם לזמן חופשי של מקלחות ושינה ואז, בשעה 23:00 כשאני שקוע בחלום השמיני- הם העירו אותי עם פקודה לחכות על בגדי ספורט בחוץ (אציין שמזג האוויר היה מקפיא בשעה הזו). מפה לשם אולצתי לבצע סיבובי ריצה מסביב לבסיס עד אשר אעמוד בזמן מסוים ואם לא- לא אחזור לישון. בסופו של דבר עמדתי בזמנים שהקציבו לי אז כתגמול קיבלתי משהו לשתות ו-7 דקות למקלחת חוזרת. באמת תודה…
החלטתי לפרסם קולאז’ מהאימונים שרק התחלתי לעשות לפני לא מעט שנים …. הקמנו קבוצה בפארק מרום נווה ברמת גן ופשוט התאמנו בעזרת מתקני כושר בפארק וגם….. מה שהייתי מביאה מהבית בתיק גב גדול. ערב אחד, אחרי אימון כייפי עם המון צחוקים ולא מעט זיעה ;-)…… העמסתי את כל הציוד שלי (משקולות, חבל קפיצה, שטיחון וגומי… ונראה לי כל הבית היה בפנים חחחח) פשוט “זחלתי לכיוון הבית”….. ואז….. חוק מרפי….. הרצועה של התיק נקרעה והייתי צריכה פשוט, עם כל העייפות שלי, לסחוב את הכל בידיים מלפניי. המראה היה מאוד מצחיק…..