הטרנד של של צילומי הסלפי אינו פסח אצל היצרניות הטלפונים: החל מ-Galaxy A3/A5 של סמסונג, Xperia C3 של סוני, ועד ה-Huawei Ascend P7. למעשה, אפשר לומר כי עידן הסמארטפונים אף הגביר את השימוש באותם צילומים בהם אנו מצלמים את עצמנו והסביבה במבט מקדימה. ב-HTC לקחו את ענייני הסלפי צעד אחד קדימה, ואת ה-Desire EYE היא ציידה במצלמה 13 מגה פיקסל, גם מאחור. בדקנו.

מבנה ועיצוב: המבט הראשוני על המכשיר חושף את ייעודו בצורה חדה וברורה – זהו מכשיר שעיקר יכולותיו מתבטאות בצילום, בין אם זה בתמונות סלפי או בתמונות סטילס רגילות. בצד הקדמי של המכשיר ממוקמת מצלמת סלפי עם רזולוציה של 13 מגה-פיקסל, ולידה ממוקמים זוג מבזקי LED, נורית ההתראות ומגוון החיישנים השונים. מתחתיהם נמצאת האפרכסת, המסך, הלוגו של HTC ומתחתיו רמקול נוסף. נקודה נוספת שחשוב להתייחס אליה היא אורכו של המכשיר. גודלו של מסך ה-Desire Eye הוא 5.2 אינץ'. מדובר במסך גדול למדי, ואם לא יודעים 'לטפל' במסכים בגדלים אלה כמו ש-LG עשתה עם ה-G2, יכולה להיווצר בעיה של תוספת כמה סנטימטרים מיותרים. במקרה הזה, קשה להתעלם מכך שהמסך תופס רק 66.6% אחוזים מחלקו הקדמי, כשכל השאר החלקים – המסגרת השחורה, החלק התחתון הלבן – מהווים חלקים 'מתים' שמוסיפים למכשיר אורך מיותר למעשה, אורכו לא מבייש מכשירים בעלי מסך 5.5 אינץ'. מידי פעם האורך מיותר מעיב על השימוש ביד אחת ואף גורם לבלבול, בעיקר בהקלדה, שכן אזור היד מתמקם יותר במרכז המכשיר, גם בגלל מקשי המגע, ולא בתחתית כמו בשאר המכשירים בעולם.

HTC-Desire-EYE-hands-onמגב המכשיר נעדר האלומיניום המוברש המוכר לנו ממכשירי דגל אחרים של HTC. הוא מיוצר מפלסטיק רך נעים למגע, כשעליו מתנוססים הלוגו של HTC במרכז ומצלמת ה-13 מגה-פיקסל הראשית שגם לה מבזק LED כפול. מסגרת המכשיר מיוצרת אף היא מפלסטיק בצבע אחר, כשהיא מקומרת בקצוותיה, מה שנותן תחושה טובה ביד בעת השימוש. בצדדים ניתן למצוא את חריצי ה-nanoSIM וה-microSD, כשכפתור הכיבוי ממוקם באמצע צד ימין לגישה נוחה יותר, ומקשי השליטה בעוצמת הקול נמצאים מעליו. לפעמים הסדר ההפוך גורם לבלבול, אך בסופו של דבר מתרגלים לזה. חריץ ה-microUSB נמצא בתחתית המכשיר, וכפתור הצילום, מהסוג שלא ראינו במכשירים המון זמן, ממוקם בצד הימני התחתון של המכשיר. לחיצה ארוכה על הכפתור הזה פותחת ישירות את יישום המצלמה להתחלת פעולות הצילום באופן מיידי.

פרט נוסף שחשוב לציין הוא שה-Desire Eye חסין בפני מים ואבק בתקן IPX7, מה שאומר שהוא עמיד בפני צלילה למים עמוקים של עד מטר למשך חצי שעה ואטימות מלאה בפני אבק שעלול לחדור פנימה אל תוך החלקים הפנימיים.

מסך: גודל מסך ה-Desire Eye, כמוזכר לעיל, הוא 5.2 אינץ' והוא גדול ב-0.2 אינץ' בהשוואה למכשיר הדגל, ה-(One M(8. הרזולוציה היא FHD בצפיפות פיקסלים של 424 לפיקסל. מדובר בנתונים של מכשיר דגל לכל דבר ועניין. סוג המסך הוא LCD המצופה ב-Corning Glass 3 לצורך הגנה. מבחינת האיכות, נתקלנו כאן באותה הרמה כמו ב-One M8: מדובר ב-LCD מהטובים ביותר בתחומו, המספק צבעים מדויקים למקור בגלל מטריצת ה-RGB. הצבעים הבהירים במכשיר בולטים לעין והוא מספק בהירות טובה מאוד, אך הוא לא הכי מצטיין בצבעים הכהים והשחורים, אך זה היה צפוי ומסכי LCD ידועים באי-הצטיינותם בתחום זה.

מבחינת צפייה באור שמש ישיר, ה-Desire Eye מספק תוצאות מספקות, על אף שכבר ראינו מכשירים שמצטיינים בהרבה יותר בתחום הזה; אך בכל זאת, לא תתקלו בבעיות מיוחדות בשמש הלוהטת בישראל.

ממשק: הDesire Eye משתמש בממשק Sense UI בגרסתו השישית שמבוססת על מערכת ההפעלה אנדרואיד 4.4.4 KitKat. בעוד כמספר חודשים הוא אמור לקבל עדכון לגרסת ה-Lollipop החדשה, שלא אמורה להביא עמה שינויי ממשק רבים, לפחות בשלב זה, אך כן תביא את הדברים החדשים במערכת כגון פס התראות משודרג וממשק התראות במסך הנעילה.

עדכוני המערכת האחרונים לא שינו במיוחד את ה-Sense UI. הוא עדיין בנוי מסביב לאותו עיצוב שטוח שעוד מוכר לנו מהשנה שעברה ומה-One M7, אלא שהפעם מקשטים אותו צבעי ממשק המותאמים לצבע המכשיר, במקרה של הסקירה, צבעים כחולים לאורך כל הממשק, ביחד עם צבעי טורקיז. כמו בכל גרסאות ה-Sense לאורך השנים, גם במקרה זה ניתן להחליף את ערכת הנושא של HTC לצבעים אחרים, בהתאם לטעם אישי.

לא נשכחו גם אלמנטים נוספים, כגון ה-BlinkFeed, איחוד כל העדכונים מהרשתות החברתיות לדף בית אחד בצד שמאל, ה-Motion Launch, פתיחה מהירה של מסך הנעילה ומספר יישומים נוספים באמצעות מחוות שונות. מקשי הניווט האנדרואידים ממשיכים להימצא על גבי מסך המגע, כשלחיצה על כפתור היישומים האחרונים פותחת את רשימת היישומים האחרונים שהיו בשימוש עם אפשרות לסגור אותם בלחיצת כפתור, והחלקה ממשטח המגע מלמטה למעלה מפעילה את Google Now.

אנחנו מעריכים ששינויים משמעותיים יותר יגיעו עם העדכון לגרסה השביעית של ממשק ה-Sense, שצפוי להגיע עם מכשיר הדגל הבא של HTC לשנת 2015. אז נוכל לדעת עליו הרבה יותר.

HTC-Desire-EYE-front

המדור הטכני: ה-Desire Eye מגיע עם המערכת על שבב ששימשה מכשירים רבים מאוד ב-2014, והיא ה-Snapdragon 801 בעלת 4 הליבות בתדר מרבי של 2.3 ג'יגה-הרץ לכל ליבה. הוא מגיע עם 2 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה ו-16 ג'יגה-בייט זיכרון אחסון פנימי. את זיכרון האחסון ניתן להרחיב בעוד 128 ג'יגה-בייט לכל היותר באמצעות כרטיס microSD. מבחינת ביצועים, ה-Desire Eye לא נופל ממכשירי דגל רבים לשנת 2014 כגון ה-One M8, Galaxy S5, LG G3 ועוד רבים אחרים המכילים את השבב הפופולרי של קוואלקום (Qualcomm). המערכת מריצה את הממשק חלק ומהיר, כשללא ספק העבודה הניכרת שעשתה HTC בכל הנוגע לקלילות הממשק שלה ניכרת בכל פינה ופינה. לא נתקלנו בתקיעות או השתהויות מוזרות והמעבר בין יישום ליישום היה חלק וחף מטעויות. מבחינת מבחנים, הגיע ה-Eye לתוצאות גבוהות. ב-AnTuTu גרסה 5.6, לדוגמה, הוא הגיע לציון גבוה ומרשים של 42,290 נקודות כשרק ה-Note 4 של סמסונג (Samsung) וה-iPhone 6 של אפל (Apple) טובים ממנו. ב-Basemarek OS II הוא הגיע ל-1,101 נקודות, וגם זה ציון יפה אם כי הפעם יש ברשימה מעליו כבר יותר מכשירים. במבחן הגרפי Epic Citadel הגיע המכשיר לקצב נאה מאוד של 60.3 פריימים/לשנייה, וזה אומר שמדובר במכשיר שיכול לשמש היטב גם כקונסולת משחק – יחד עם המסך הגדול יחסית שלו.

BoomSound: ה-Eye אמנם ממותג כטלפון סלפי בעל שתי מצלמות באיכות גבוהה, אך לא נפקד מקומם של רמקולי ה-BoomSound – היכולת החדשה ש-HTC מספקת כעת כמעט לכל מכשיריה. מדובר ב-2 רמקולים הממוקמים בצד הקדמי של המכשיר בשני קצוות המסך. הם פחות בולטים לעין בגין המסגרת השחורה והמצלמה הקדמית, אך בסופו של דבר שמים לב לשני הפערים שבין המסך למסגרת שלו. שני הרמקולים לא סיפקו עוצמה יוצאת דופן מבחינת הרעש הבוקע מהם, אך את עומק הצליל, בזכות העובדה שמדובר ברמקולים סטראופוניים, לא ניתן להחליף. זה אף מוסיף לצפייה בסרטים ממד אחר ומהנה יותר. מבחינת שיחת טלפון רגילה, אין לנו תלונות והעוצמה הבוקעת מהרמקול לאוזן נהדרת, עמוקה וטובה מאוד.

קישוריות: הטלפון מגיע עם תמיכה בדור 4/LTE בקטגוריה 4, מה שאמור להפיק מהירות הורדה מרבית של 150 מגה-ביט/לשנייה. בנוסף לכך, הדברים הבסיסיים מגיעים בגרסאות הכי חדישות שלהם: ה-Wi-Fi 802.11 a/b/g/n/ac ביחד עם האופציות המגוונות שלו, DNLA, Direct ונקודת גישה חמה לשיתוף אינטרנט. A-GPS ו-Bluetooth 4.0 עם תמיכה ב- aptX הם כמובן סטנדרט, כשה-NFC גם לא נפקד מהמכשיר. מבחינת העברת הנתונים המשתמש מקבל את חיבור ה-microUSB 2.0 כולל USB OTG ו-TV-OUT. למעשה, הדבר היחידי שאין ב-Desire Eye לעומת ה-M8 הוא חיישן אינפרא-אדום הנועד לשמש את המכשיר כשלט למגוון מכשירים התומכים.

מולטימדיה: נגן המוזיקה לא השתנה מבחינת העיצוב, והוא עדיין אותה נגן המוכר לרובנו עוד מה-Sense 5. ניתן לשנות את צבעו של הנגן באמצעות שינוי ערכת נושא, במידה והמשתמש מעוניין בכך. אנחנו נמשיך לחכות לשינויים מאסיביים ב-Sense 7. בכל אופן, נגן המוזיקה יחפש להוריד את עטיפת האלבום במידה וקובץ השיר אינו כולל אותה, כשיש אפשרות לשתף בקלות את מה שאתם שומעים דרך DNLA. אפשרויות לשליטה בשיר ניתן למצוא בחלון ההתראות או במסך הנעילה. הנגן עצמו לא מספק אקווליזור מובנה למכשיר, וכל פעם כשתתחיל להתנגן מוזיקה, סמל ה-BoomSound יופיע בפס התראות. אפשרות זו קיימת גם באוזניות: אם המשתמש מעוניין לשמוע את השיר ללא תיקוני ה-BoomSound של HTC, הוא יצטרך לכבות את האפשרות דרך ההגדרות. איכות השמע באזניות הייתה מבין המשובחות ששמענו ואין לנו אף תלונה רעה בנושא זה.

נגן הוידאו של ה-Eye מגיע בתוך הגלריה. הוא לא מכיל אפשרויות מתקדמות במיוחד, ואין בו תמיכה בכתוביות, אפילו באנגלית. בנוסף לכך, אין לו הגדרות נוספות מעבר לשיתוף הסרטון והוא גם חסר מחוות אצבע כמו שיש בממשקים אחרים. מבחינת הרצת קבצי וידאו, הקבצים היחידיים שהיוו בעיה מבחינת הרצה היו FLV, MOV וקבצי MKV שהסאונד בהם מקודד ב-AC-3, מה שמין הסתם יקרה גם בפורמטים אחרים המכילים סאונד המקודד בתקן זה. סביר להניח שאם הייתה תמיכה בכתוביות וב-AC-3 היינו נהנים להשתמש בנגן הוידאו המובנה, אך המחסור בדברים הללו גרמו לנו ללכת לאלטרנטיבות אחרות הקיימות ב-Play Store.

מצלמה: ה-Desire Eye הוא טלפון הסלפי הראשון של HTC והיא לא חסכה באמצעים כדי להוכיח זאת, כפי שכבר תיארנו לעיל.

כדי לעשות את הדברים הרבה יותר קלים, HTC ציידה את הטלפון עם מה שהיא מכנה Eye Experience. מדובר בכמה אפשרויות צילום מתקדמות, כגון: צילום סלפי באמצעות פקודה קולית, שיפור צילום הסלפי באמצעות אפקטי שמן, שילוב 2 פנים מתמונה מצולמת באמצעות Face Fusion. מצבים נוספים שפחות קשורים לסלפי הם האפשרות לצלם תמונות וסרטונים מ-2 המצלמות במקביל, מצב עריכה בשם Crop me In שחותך תמונה שבה המשתמש נמצא ומאפשר להדביק אותה על כל תמונה אחרת; האפשרות לצלם 4 תמונות אחת אחרי השנייה ולהכניס אותן לתוך תמונה אחת או מצב סרט, ועוד. כל מצבי העריכה הללו מגיעים כתוספת ללא מעט אפקטים ומצבי עריכה שכבר היו קיימים עוד לפני כן בממשק ה-Sense, כך שעריכת תמונה במכשירי HTC מציעה למשתמש אפשרויות רבות ומגוונות. מישהו באמת צריך את אינסטגרם (Instagram) עם כל כך הרבה אפשרויות?

HTC-Desire-EYE-back

ממשק הצילום נשאר זהה לשאר מכשירי HTC והוא פשוט מאוד לניווט ושימוש. הוא מציע צילום HDR, פנורמה, תיוג גיאוגרפי ואפקטי תמונה. ההגדרות מתקדמות יותר מוסתרות כברירת מחדל, אבל למשתמש יש אפשרות לשלוט ב-ISO, פיצוי חשיפה, איזון לבן ועוד כמה התאמות תמונה אחרות.

איכות התמונה במצלמה הראשית/אחורית של המכשיר בסך הכל טובה. כמות הפרטים ממצלמת ה-13 מגה פיקסל טובה אף היא, אך יש תחושה שזה היה יכול להיות טיפה יותר טוב. מנגנון הפחתת הרעש הדיגיטלי הורס מעט את הפרטים בתמונה בחלק קטן מהמקרים. הצבעים המתקבלים בתמונה מדויקים להפליא וגם איזון הלבן נשמר ברמות הנכונות. אנחנו לא רואים בעיה עם שימוש קבוע ויום יומי במצלמה הזאת, בטח ובטח בהשוואה לזאת הנמצאת ב-One M8.

מצב ה-HDR ב-Desire Eye, כמו בכל מכשיר אחר, מצלם מספר תמונות בחשיפות שונות, מאחד את כל החלקים הטובים בצילומים אל תוך תמונה אחת. במספר רב של מקרים ה-HDR מבהיר את התמונה במקומות החשוכים. בחלק מהמקרים אפילו איכות התמונה שופרה ונתנה יותר מבט מציאותי על הסצנה שצולמה, ובמקרה של ה-Desire Eye, שימוש ב-HDR רק יכול לעזור להפיק תמונות טובות יותר.

ה-Desire Eye מסוגל לצלם גם צילומי פנורמה, אך ברזולוציה נמוכה במיוחד של 3300X665 פיקסלים בלבד, מה שסותם את הגולל על האפשרות הזו, ולכן אין צורך להרחיב עליה יותר מידי.

התמונות המופקות מהמצלמה הקדמית/מצלמת הסלפי פחות טובות מאלו שניתן לצלם במצלמה האחורית. התמונה מתקבלת מכילה פחות פרטים בהשוואה למצלמה הראשית, ישנו רעש דיגיטלי בולט יותר לעין בצורה ברורה, והטווח הדינמי של התמונה נמוך מאוד. בצד החיובי שלה, הצבעים ואיזון הלבן המתקבלים די מדויקים, אך הם טיפה יותר זחיחים לעומת הצבעים המתקבלים במצלמה המקבילה. אך בכל זאת, מדובר במצלמת סלפי ולא המצלמה הראשית, ככה שאנחנו מניחים שזה דיי והותר למצלמה מסוג זה, שכן מרבית המצלמות הקדמיות לא עוברות את ה-2.1 מגה-פיקסל כבר שנים רבות, והאיכות המתקבלת ב-Desire Eye לעומתן זה הבדל של שמיים וארץ.

צילום וידאו: ה-Desire Eye מציע צילומי וידאו באיכות של 1080p@60fps, 1080p@30fs, בנוסף לצילום בהילוך איטי של 720p@120fps.

בעוד כשברירת המחדל היא צילומי Full HD ב-30 פריימים/לשנייה, הוידאו מגיע עם bitrate של 20 מגה-ביט/לשנייה אחת והפריימים בעת הצילום נשארים יציבים על 30. קידוד האודיו הוא גבוה ב-192KBPS bitrate ומציע קידוד דואלי, או במילים אחרות, סטראופוני. איכות צילום הוידאו במצלמה האחורית זהה לאיכות תמונות הסטילס. הם יוצאים עם חדות, רמת רעש דיגיטלי, ניגודיות ורוויה זהות לחלוטין. והצבעים הם גם מדויקים. עם זאת, הטווח הדינמי הוא נמוך.

צילומי הוידאו ב-60 פריימים/לשנייה מקודדים באותו אופן כמו ב-30 פריימים/לשנייה, אך עם כמות מסגרות גבוהה בהרבה. על אף ש-HTC מצהירה על 60 פריימים, בפועל מדובר בכ-50 פריימים/לשנייה. עם זאת, הוידאו הרבה יותר רחב, מה שאומר שהמשתמש יוכל לצלם יותר פרטים בתמונה, אך הם לא יהיו מפורטים בהשוואה לוידאו המתקבל ב-30 פריימים/לשנייה. בכל מקרה, הוידאו, כתוצאה מכמות המסגרות הגבוהה יותר, נראה בהרבה יותר חלק, אך הטווח הדינמי עדיין עני מאוד. גם גודל הקובץ המתקבל אינו גדול בהרבה לעומת הקובץ בקצב האיטי יותר, ולכן ההעדפה של מצב הצילום תלוי באופן השימוש. חבל ש-HTC לא השקיעה קצת יותר בצילום הוידאו, ואפילו היו משקיעים בצילום 4K, מה שהיה מוסיף למכשיר המון.

גם המצלמה הקדמית מסוגלת לצלם ב-30 פריימים/לשנייה, אך הקצב בפועל במצלמה זו עומד על 26 פריימים/לשנייה בלבד. איכות הווידאו היא באחידות עם האיכות של התמונות שצולמו במצלמה הקדמית – יש פחות פירוט, יותר רעש ושדה רחב יותר של תצוגה.

סקירת וידאו

סוללה: הטלפון מגיע עם סוללה מובנת שלא ניתנת להחלפה ע"י המשתמש בנפח של 2,400mAh. כמו כן, ה-Desire Eye תומך ב-Quick Charge 2.0, שעל פי HTC, עם הציוד הנלווה, ניתן להשיג 60% הטענה במשך חצי שעה. מבחינת חיי הסוללה, הופתענו לראות שלמרות שהמסך יותר גדול וקיבולת הסוללה נמוכה יותר לעומת ה-One M8, ה-Desire Eye הצליח להשיג תוצאות שדומות למכשיר הדגל. עם שימוש סביר ולא כבד הצלחנו להגיע ליום עבודה שלם עם הצורך בטעינה רק בשעות הערב, כששירותי המיקום מסומנים במצב של 'חסכון בסוללה'. עם שימוש כבד יותר כמו במשחקים, אפליקציות GPS ומצב 'דיוק גבוה' בשירותי המקום, הצלחנו להפיק תוצאות נמוכות בהרבה, אך עדיין טובות בראייה כללית על המצב כיום בשוק הסלולר.

לסיכום: מבלי ש-HTC שמה לב, היא השיקה מכשיר דגל לכל דבר ועניין, גם אם הוא לא מוגדר ככזה. על אף שהעניין סביב המכשיר הזה הוא בתחום הצילום, המפרט הטכני וכל מה שבא מסביב אליו לא נופלים בכלל מה-HTC One M8 וישנם כמה היבטים בהם ה-Desire Eye אפילו מתעלה עליו. מדובר בגודל המסך, סוגו, רמקולי ה-BoomSound, המעבד החזק, כמות הזכרון הגבוהה, המצלמות הנהדרות, חיי הסוללה, הטענה מהירה, חסינות בפני מים ואבק, ממשק ה-Sense, ועוד. הדבר המאכזב במכשיר הוא הפלסטיק שממנו הוא בנוי, על אף שהוא באיכות גבוהה, וכמובן עניין השטחים המתים מסביב למסך המכשיר שעליהם פירטנו בפסקה הראשונה. למעשה, ה-Desire Eye במרבית המקומות זול בכמה מאות שקלים לעומת ה-One M8, ואנחנו היינו שוקלים ברצינות האם לקנות את ה-One M8, בנקודת הזמן הנוכחית, כשיש לו מתחרה רציני תחת אותה יצרנית שלא נופל ממנו בהמון היבטים.

שתף:

HTC Desire Eye

מכשיר הסלפי של HTC, ה-Desire Eye מצויד בזוג מצלמות עם חיישן 13 מגה פיקסל, אחת בקדמתו והשנייה בגבו. הוא בעל מסך 5.2 אינץ' Full HD, שבב מרובע ליבות, זיכרון עבודה 2 ג'יגה-בייט של RAM, אחסון בנפח 16 ג'יגה-בייט ומערכת האנדרואיד עם ממשק ה-Sense

למפרט המלא | Spex.co.il - השוואות מכשירים בקליק

-פרסומת-
כתב ומסקר ב-TGSpot ממאי 2010. חובב בעיקר את מוצרי אפל, ומתעסק בעיקר בה ובנושאים שמסביבה. בעל ניסיון רב באתר ובתחום הסלולר. מוטו בחיים: "Never give up on such a wonderful life".
  • ג׳וני

    מכשיר יפה המצלמה מדהימה!

  • דובי

    ביחס של תמורה אל מול מחיר הוא לדעתי בין הטובים לא?

  • שלומי

    מוזר שהסוללה הוקטנה. אבל פרט לזה נשמע אחלה מכשיר.