בכל פעם שמבקשים ממני המלצה למשחק עבור Switch (סוויץ’) של נינטנדו פעם אחרי פעם אני אומר להריץ את Breath Of The Wild – משחק שיצא לפני שש שנים והיה אחד ממשחקי ההשקה הפופולריים לקונסולה ההיברידית של נינטנדו (Nintendo). המשחק The Legend Of Zelda: Tears Of The Kingdom הוא ההמשך הישיר של המשחק המוצלח ההוא, והוא מציע פעם נוספת להציל את ממלכת היירול תוך שהוא מבטיח להרחיב את הסיפור על עולם הפנטזיה המסקרן ויחד עם השמירה על החוויה המיוחדת שהציע המשחק המוזכר בפתיחה, הוא משלב כמה מנגנונים חדשים שמעצימים את החוויה.
ברוכים השבים להיירול
כאמור, עלילת Tears Of The Kingdom מחזירה את השחקן לממלכת היירול (Hyrule). העלילה, המתחילה מספר שנים אחרי המשחק הקודם בסדרה, וזלדה ולינק ממשיכים את מסעם במעמקי טירת היירול. המטרה היא למצוא את מקור הרוע עתיק השוכן תחת הטירה וממנו זולגת ‘העלטה’, שגורמת לחולי ברחבי הממלכה ומשחיתה אותה. המשחק נפתח כשהשניים יוצאים בשן ועין מקרב לא מוצלח. לא רק שלינק מאבד את זלדה, הוא גם מאבד את ידו הימנית ואת ‘חרב המאסטר’.
קו העלילה של המשחק פשוט מוצלח. יש הרגשה כי Tears Of The Kingdom נכנס לעניינים מהר יותר מקודמו, וכמוהו העלילה מועברת באמצעות שילוב של קטעי שיחה בין הדמויות בתוך המשחק בצורה כתובה, כשמוזיקת הרקע מספקת את המשמעות הרגשית, אבל לעיתים הסיפור מועבר באמצעות סרטונים קצרים בדיבוב מלא. הייתי רוצה שיהיו יותר סרטונים, שכן מעבר לכך שנחמד להבין איך הדמויות השונות הנשמעות, כך מקבלים מושג טוב יותר על האופי ואופן ההתנהגות שלהן.
חלק מהדמויות שכיכבו ב-Tears Of The Kingdom חוזרות גם למשחק הנוכחי, אבל רק חלק. אך זה לא באמת משנה את החוויה שכן כיאה לסדרה, הדמויות צבעוניות, קולניות ומסקרנות ומצליחות לעצב את העולם ולהעניק מושג על המתרחש בממלכה.
מפת משחק שמעוצבת בחוכמה
כאמור, אנו חוזרים לאותה ממלכה של המשחק הקודם אך למרות שמדובר באותו אזור ובגדול באותה מפה הדבר לא יכול להיות שונה יותר מהמציאות. המאורעות מתחילת המשחק משנות במידה רבה את המפה כשנחשפים לאיי השמיים ולשברים מהממלכה שריחפו מעלה. לא רק שזה מרענן את המפה, אלא גם מוסיף לה נופך חדש של חקירה לגובה. כדי להגיע אל השברים האלה בקלות לינק יכול לרחף על ידי דאייה מעל ארובות או להשתמש ביכולת חדשה בשם ‘התעלות’ המאפשרת לו לעלות מעלה בין משטחים במהירות.
ישנם גם אזורים תת קרקעיים חדשים שיספקו לשחקנים מנוסים אתגר נוסף. הם חשוכים כמעט לגמרי ומשנים מעט את המשחקיות, שכן בהם שוכנים אויבים חזקים יותר. בגין העלטה הקטלנית יש צורך בהכנה מוקדמת לפני שמחליטים להתמודד עמן. כמובן שהאזורים הללו יעניקו לשחקנים הרפתקניים גם תמורה הולמת.
במהלך הניווט במפה נחשפים מחדש לאחד מאבני הבניין של המשחק הקודם – העולם הפתוח באמת של המשחק. בניגוד למשחקי עולם פתוח אחרים, Tears Of The Kingdom וגם קודמו לא ‘מחזיקים לשחקן את היד’ ואין על המפה סימונים שחושפים בפני השחקנים איפה, לאן וכיצד להגיע. כמו בעולם האמיתי גם בעולם המשחק יהיו נקודות עניין שמושכים את העין ותשומת הלב, ואת אלו ניתן לסמן באופן ידני, ואז לנווט לכיוונן.
למעשה, יש חופש מוחלט לנווט כמעט לכל מקום שהמגבלה – כמו במשחק הקודם – היא שיש אזורים מסוימים שכדי להגיע אליהם לינק יצטרך להצטייד ביכולות חדשות או ביגוד שיאפשר לו להתגבר על איתני הטבע, והפעם גם במכונות כאלה ואחרות.
פיזיקה אאוט, הרכבה אין
החופש במשחק ניכר גם ביכולות החדשות ש-Tears Of The Kingdom מעניק לשחקן. חלק מהיכולות מבוססות הפיזיקה שהכרנו במשחק הקודם הוחלפו ביכולות חדשות אותן לינק מקבל בתחילת המשחק, והבולטת בהן היא ‘יד העל’ המאפשרת להזיז חפצים ועצמים בעולם המשחק, וגם לחבר ביניהם. המנגנון הזה מאפשר לפתור חידות סביבתיות וכך, אם יש צורך, לדוגמה, להגיע לחלק מוקף מים לינק יכול לחבר גזעי עץ יחדיו כדי ליצור רפסודה אליה יהיה ניתן לחבר מפרש במטרה להזיז אותה בכיוון הרוח, או לחבר ביחד מספר פלטפורמות אבן כדי לשחזר גשר ישן.
גם הפתרונות של המקדשים נשענים על היכולות החדשות, אבל הפעם אין פתרון אחד ויחיד לכל בעיה. כך לדוגמה, אם צריך להגיע למקום גבוה אליו לא ניתן לטפס, לינק יכול לחבר מספר פלטפורמות כדי ליצור כבש או נדנדה שבאמצעות משקל נגדי תרים אותו מעלה.
המורכבות של הדברים אותם ניתן ליצור מוגבלת באמת רק בדמיון. בהמשך ניתן לא רק לחבר עצמים בסיסים אלא גם גלגלים, מנועים, כנפיים, הגאים ועוד אותם ניתן להניע באמצעות סוללות כדי ליצור יצירות שמאפשרות לא רק לנווט בעולם המשחק אלא גם ללחום באויבים השונים. עדות לחופש הזה ניתן למצוא באין סוף סרטונים שמדגימים מה שחקנים אחרים בונים וניתן למצוא המצאות כמו טנקים, רובוטים, מכונות מעופפות ועוד.
יש לציין לטובה את הממשק המאפשר לסובב את החלקים, לחבר ביניהם, והכל מתחבר בקלות באמצעות מגנטים לנקודות מפגש – זה קל לשימוש, מובן, ושוב, מאפשר חופש פעולה מרשים.
יכולת החיבור מאפשרת ללינק גם לשדרג את הנשקים ועתה ענף אליו חובר סלע הופך למקבת ענק, חיצים אליהם מחברים עיני מפלצות הופכים לחצים מתבייתים וכוחה של יד העל עוד נטויה.
הגיל של Switch כבר ניכר
מבחינה גרפית המשחק זהה כמעט לחלוטין לקודמו. הוא מציע עולם תלת-ממדי בו הדמויות נראות כמעט מצוירות. עולם המשחק רחב ידיים ומרשים לראות כיצד כאשר נמצאים באיי השמיים כיצד הקונסולה הקטנה מצליחה להציג את העולם שנמצא מטה. היירול עמוסה בשדות ירוקים, מדבריות ואזורים קפואים שנראים מעט שונה ובכולם ישנו מחזור מלא של יום ולילה עם אפקטים של מזג אוויר.
יש אזורים בהם המשחק נראה יפה אך הוא לא מעורר התפעלות כמו בפעם הראשונה שראיתי אותו ב-Breath Of The Wild. למעשה גילה של הקונסולה כבר ניכר לעין. באזורים עמוסי התרחשויות או כאשר מפעילים את מצב הבנייה האפקטים השונים גורמים למשחק לרוץ במהירות נמוכה יותר מ-30 פריימים/לשנייה. זה מעצבן אבל לא גורע בצורה מהותית מהחוויה ובהחלט אפשר לסלוח ל-Tears Of The Kingdom במיוחד בגלל השאפתנות והן בגלל העובדה שהמשחק הזה מופעל על קונסולה ניידת שניתן לקחת לכל מקום.
הגרפיקה היא רק חלק מהמשוואה ולעיצוב הסאונד יש חלק גדול באווירה בין אם מדובר במוזיקת הרקע בדיאלוגים, שכפי שהזכרתי קודם מעניקה את הטון הרגשי כאשר אין דיבוב או במוזיקת הרקע העדינה שמתנגנת כאשר חוקרים את האזורים השונים של היירול.
השורה התחתונה
כש-Breath Of The Wild הגיח לאוויר העולם ב-2017 הוא לא שינה רק את הנוסחה של משחקי Zelda אלא הציע משהו ייחודי בז’אנר משחקי הפעולה הרפתקה בעולם פתוח עם דגש יוצא דופן על חופש פעולה וגילוי. עתה Zelda: Tears Of The Kingdom מצליח לעשות כמעט את הבלתי אפשרי ולא רק לשפר את הקיים, להציע חופש וביטוי רב יותר ליצירתיות אלא להתעלות על קודמו בכל דבר וכל אלה גורמים למשחק הקודם בסדרה להרגיש כמו טיוטה בדרך לדבר האמיתי.
מדובר לא רק באחד המשחקים הטובים ביותר ל-Switch של נינטנדו אלא באחד המשחקים הטובים ביותר של השנה. Tears Of The Kingdom הוא לגמרי מסוג המשחקים שבשבילו קונים קונסולה ושחקנים שלא מפחדים לאבד את עצמם בעולם פתוח לגמרי לא יכולים להרשות לעצמם לוותר עליו.