ציפייה רבה התפתחה עם הזמן סביב Avatar: Frontiers of Pandora, המשחק שנמצא בפיתוח מאז 2017 ולמעשה מהווה את הניסיון השני של יוביסופט (Ubisoft) לקצור את ההצלחה של סדרת סרטי Avatar ולתרגם אותה לעולם משחקי המחשב.
Avatar: Frontiers of Pandora מבטיח לשחקנים כי הם יוכלו לחוות את היקום של הסרטים מגוף ראשון ולהצטרף למאבקם של בני הנא’בי בבני האדם שפלשו לכוכב השליו – כשצריך לשחרר מוצבים, להגן על האוכלוסייה המקומית ולאסוף משאבים מחיות הבר כדי לשדרג את הציוד, והכל מתרחש בעולם פתוח מלא בצמחייה וג’ונגלים – תיאור שיגרום מיד לדז’ה וו, כשהאסוציאציה הראשונה היא סדרת משחקי Far Cry.
האם Avatar: Frontiers of Pandora הוא יותר מעטיפה בסגנון מדע בדיוני לסדרת משחקי היריות של יוביסופט, או שהוא מביא עימו תוספות חדשות לנוסחה הידועה. הישארו איתנו עד הסוף.
פנדורה – עולם יפיפה כמו בסרט קולנוע
כמו בסרטים, עיקר ההתרחשות היא על פני פנדורה. לאחר פרק הפתיחה, כשיוצאים לג’ונגלים של פנדורה, מבינים כי מדובר באחד המשחקים היפים ביותר בדור הנוכחי – עם ג’ונגל מלא בצמחייה מסקרנת וצבעונית, נחלים כחולים, חרקים, עלים שעפים ברוח וחיות בר מיוחדות. העולם מעוצב בקפידה, עם צבעים עזים מלאים בפרטים והוא נאמן לעיצוב המוכר מסדרת הסרטים שוברי הקופות של ג’יימס קמרון.
המשחק מציע מערכת דינמית של מזג אוויר כמו גם יום ולילה, והכל משתנה תוך כדי תנועה קדימה בסיפור. הגרפיקה אפילו מרשימה אף יותר בלילה שכן לחיות והצמחייה בפנדורה יש מערכת הארה ביולוגית וצבעי ניאון עדינים ונקודות בהירות מקשטות את הנוף, כך שלעולם לא חשוך על פנדורה.
כל אלה מקנים הרגשה שמסתובבים בג’ונגל זר ולמעשה עם כמות הפרטים הרבה – ממש כמו בג’ונגל אמיתי – קשה להבחין בבני נא’בי נוספים, טורפים או חיות אחרות שמסתתרות בין הצמחים. עם זאת, בלחיצת כפתור, אפשר להפעיל ראייה מיוחדת שמדגישה את מה שצריך. משעשע לחשוב שיש להסתמך על חושים נוספים כמו השמיעה כדי להאזין לצעדים או לקולות שעושות החיות בפנדורה.
לא רק הגרפיקה מוקפדת מאוד ב-Avatar: Frontiers of Pandora , גם ההפקה המוזיקלית. כשמטיילים בג’ונגל המוזיקה עדינה וכמעט שלא מורגשת, אך ברגע של פעילות או מרדף היא הופכת לקצבית בהתאם למתרחש על המסך. כמו בסרט מדובר במוזיקה שבטית שמצליחה לשחזר לחלוטין את ההרגשה הקולנועית. גם שאר האפקטים הקולים שניתן לשמוע, כמו עלים נישאים ברוח או זרדים ועלים יבשים שנשברים כשמתקדמים ביער, משתלבים היטב עם רעשי הרקע של חיות הבר ועופטים את השחקן בחוויה שמגדירה היטב את השהייה על הכוכב הזר.
השבט האבוד
עלילת Avatar: Frontiers of Pandora מתרחשת לאחר הסרט הראשון בסדרה. במשחק מגלמים בן נא’בי, אותם יצורים כחולים וגבוהים עם פרצוף דמוי חתול שמיישבים את הכוכב. עם תחילת המשחק ניתן לעצב את הדמות כשההתאמה האישית לא עמוקה מדי – אם כי עדיין ניתן לבחור מבין עשרות של פרצופים, סגנונות שיער, קול ומבנה גוף.
כמו בסרטים, ה-RDA הוא האויב. מדובר בארגון של בני האדם שפלש לפנדורה במטרה לכרות את משאבי הטבע העשירים שבו ללא התחשבות בחיים סביב. כחלק מסיפור המסגרת, שמתרחש כאמור לאחר הסרט הראשון בסדרה, הגיבור, שנלכד בידי בני האדם בניסיון לביית אותו, שייך לשבט שנכחד. כחלק מהניסיון לשחרר את פנדורה חוברים לאנשים אחרים שהקימו מחתרת כנגד ארגון ה-RDA, ובתהליך מגלים פרטים היסטוריים על השבט האבוד.
הקטעים העלילתיים מועברים כמעט כולם מגוף ראשון ובעוד קו העלילה הראשי מושקע במידת מה, ההרפתקאות המשניות לא זכו לאותה רמה של השקעה: הן מועברים כשדמות עומדת ומדברת אל השחקן או באמצעות קשר רדיו, ובאותה מידה ריבוי הדמויות מהשבטים השונים, בשילוב עם ההצגה האנמית, מקשה ליצור קשר אמיץ עם המשימות הללו, וכך ממעיט עוד יותר בחשיבותן.
יש הרבה מה לעשות על פנדורה
כאמור, המטרה ב-Avatar: Frontiers of Pandora היא לשחרר את הכוכב מידי ה-RDA. כשפנדורה או לפחות שלושת האזורים הגדולים בהם מתרחש המשחק נפתחים בפני השחקן בהדרגה, וכל אחד מהם די גדול. למעשה גם המפה של האזור ההתחלתי מתמתחת על פני שטח נרחב. בניגוד למשחקי אחרים של יוביסופט אין מגדל או מקום עליו ניתן להשתלט שפותח וחושף את האזור, כך שיש לבקר במקום בעצמו כדי למפות אותו.
ובניגוד למשחקי עולם פתוח התצוגה העילית אינה עמוסה בסמלים, כך שבשעות הראשונות של המשחק קצת מתקשים באיתור שבילים מהירים. עם הזמן ‘לומדים’ לזהות את הרמזים הוויזואליים כדי להתקדם בסביבה. כמו בסרט גם לומדים לרכב על איקרן – אותו יצור מכונף מהסרטים – לצד חיות אחרות באמצעותן אפשר להגיע בקלות ממקום למקום.
הפעילות העיקרית ומלאת האקשן היא חיסול וגירוש חיילי ה-RDA. אלה מסתובבים בכוכב וניתן לראות את ההשפעה שלהם עליו בין אם בגלל היתקלות בכלובים של חיות בר אותן צריך לשחרר או מוצבים שיש להרוס כי הם מנצלים את המשאבים באזור, ומזהמים את הסביבה.
היתקלות עם קבוצה קטנה של חיילים לא מהווה אתגר לגזע הנא’בי, ולוחם בודד יכול לחסל אותה, אבל בבסיסים ומוצבים המצב שונה. ברמה הרגילה, או לפחות בתחילת המשחק, כניסה למוצב או בסיס עם רובים שלופים היא מתכון בטוח לפגישה עם מסך הטעינה. בנוסף, לוחם נא’בי טוב יודע להסתנן כשניתן לפרוץ ולנטרל מתקני הגנה, או לחסל באופן שקט חיילים שמסיירים בעזרת חץ וקשת. המשחק אפילו מתגמל שחקנים אם הם מצליחים לשחרר מוצבים מבלי להפעיל אזעקות.
הרגעים האינטנסיביים באמת מתחילים ברגע שמתגלים ואז מתחולל קרב יריות שמלווה בריחה, או שיש צורך בהתחמקות ממספר רב של אויבים. הבעיה היחידה עם החלק הזה במשחק הוא שברגע שמתגלים כל האויבים בבסיס מודעים למיקום ומסתערים ישירות, ולעיתים זה מרגיש קצת לא הוגן.
Avatar: Frontiers of Pandora מנסה לגרום לשחקן להרגיש כמו בן נא’בי עם אפיונים של אהבה לטבע וחיבור לכוכב. בעת ציד כל חיה מקבלת קידה של כבוד, דבר נחמד בתחילת המשחק אבל מעצבן בהמשך וגם יש משימות צדדיות בהם מתבקשים לעזור לחברי שבט אחרים או לסייע לטבע בצורה זו או אחרת. הן נעות בין מהנות למשעממות או כאלה שסתם מבזבזות את הזמן, כמו לדוגמה, משימה בה צריך לאתר נקודות עניין לביצוע מדיטציה שבמסגרתה צריך לעקוב עם ידיות המשחק אחר המתרחש על המסך, דבר שאולי מתקשר לחיבור לטבע אבל משעמם למדי.
המשימות הצדדיות חלשות מבחינת הסיפור, אך חשובות להתקדמות במשחק. העזרה לשבטים אחרים תזכה בציוד כמו ביגוד, מגן וסוגים חדשים של נשקים. זו הדרך לעלות רמות במשחק ולהתחזק, שכן רמת השחקן נשענת על טיב הציוד אותו נושאים ולא על נקודות ניסיון שצוברים.
השורה התחתונה
Avatar: Frontiers of Pandora מנסה לעשות הרבה אך לא תמיד מצליח. העלילה הראשית מושקעת ומספקת רגעי אקשן רבים אבל אלו המצפים לפעילות בלתי פוסקת כמו במשחקי Far Cry עלולים להתאכזב. שכן יחד עם הבסיס המוכר התוספות שמנסות לגרום לשחקן להרגיש כמו בן נא’בי, לא מצליחות ליצור עניין.
עולם יפהפה רק המשחק פח זבל