בשנים האחרונות נדמה כי תקליטורים הולכים והופכים לפריט אספנות נוסטלגי בלבד, אך דווקא עכשיו קבוצת חוקרים סיניים מציגה פריצת דרך שעשויה להשיב את הטכנולוגיה לכותרות. במאמר שפורסם במגזין המדעי הנחשב Nature, חושפת הקבוצה טכנולוגיה שתאפשר ייצור של תקליטורים בגודל זהה לזה של תקליטורי DVD, אך בנפח אחסון של לא פחות מ-200 טרה-בייט לכל תקליטור.
הנפח המרשים הזה מושג הודות לשילוב בין צפיפות מידע ברמה הננו-מטרית, וציפוי המאפשר לא פחות מ-100 שכבות מידע זו על גבי זו. תקליטורים בנפח אחסון שכזה יוכלו, מן הסתם, לאחסן שעות רבות של וידאו באיכות 8K, וגם לשמש כתחליף לאמצעי אחסון אחרים במרכזי שרתים ומידע. הם עשויים להיות רגישים פחות לפגעי מזג אוויר וקרינה מאשר כוננים קשיחים או זיכרון SSD, וכמובן קלים מאוד להחלפה.
אולם למול יתרונות אלו, מציינים החוקרים כי נכון לרגע זה, תהליך כתיבת המידע לתקליטורים איטי מאוד ודורש אנרגיה רבה יותר מאשר אמצעי אחסון אחרים. כמו כן, אין במאמר כל התייחסות לעלויות הייצור של התקליטורים ושל הכוננים שמסוגלים לקרוא אותם – כלל לא ברור אם הטכנולוגיה תאפשר ייצור של תקליטורים כאלה במחירים תחרותיים.
אלא שצוות החוקרים אופטימי, ובטוח כי לנוכח פריצות הדרך שכבר הושגו ניתן יהיה לפתור את מרבית הבעיות בטווח העתיד הקרוב ולהפוך את התקליטורים החדשים למוצר מצליח הן לשימוש ביתי והן לשימוש עסקי.
אני חושש שאורח החיים נמדד ביחס לדיסקים בדיסק קשיח אחרי שמוציאים אותם מהקופסה. דיסקים בדיסק קשיח נשמרים יותר טוב מתקליטורים שמושפעים מאוד מחבלות בסביבה.
אין טעם באיחסון במדיה שצריכה מנוע מסתובב, רגישה ללכלוך ולשריטות ובעלת אורך חיים מוגבל. כל התקליטורים שיש לי שמורים היטב בקופסה שלהם, מוגנים ועדיין את מרביתם כבר אי אפשר לקרוא
לא מבין את החשבון.
שכבה אחת של מידע מכילה 4.7 ג”ב של מידע, נכפיל במאה שכבות נקבל 470 ג”ב שזה חצי טרה.
איך הגענו למאתיים טרה?
כיוון שדיסק של DVD-R מכיל מידע כבר בשכבות.
המשפחה זה הדבר החשוב ביותר בחייהם של בני האדם (לפחות הרוב המוחלט) ,
השאלה מה מידת העמידות והאמינות של הדיסקים לאחסון סרטונים של המשפחה שיחזיקו עשרות שנים ?
שלא כמו הדיסקים הקיימים ששריטה אחת קטנה או אפילו סתם כך לאחר כמה שנים הדיסק כבר לא תקין וכל המידע עליו אובד לנצח .
נראה לי ניסיון גיוס כספים