חברות האינטרנט בישראל עשויות להידרש בקרוב לפרסם נתונים אודות מהירות הגלישה. כך מסתמן מדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח”כ יעקב מרגי. במהלך הדיון אף עלתה דרישה שספקיות שירות יספגו קנסות בגין מהירויות נמוכות מדי.
אבל המצב בפועל רחוק מההצעות הללו וכנראה קשה לשינוי. בדיון הוצג מסמך של מרכז המחקר והמידע (ממ”מ) של הכנסת לפיו שתי חברות התשתית הגדולות – בזק והוט – יכולות למכור את חבילות האינטרנט שלהן תוך ציון משמעותי ובולט של המהירות המרבית שתסופק בחבילה, אך מספקות את הנתון החשוב הנוסף, מהירות המינימום, במעמקי החוזה ובאופן מאוד לא בולט. בנוסף, שום דבר לא מונע מהן לספק ללקוחות מהירות הקרובה יותר למינימלית מאשר למהירות המרבית לפיה נקבע המחיר.
בבזק, לדוגמה, מהירות ההורדה המינימלית בחיבור 15 מגה-ביט/לשנייה היא 1 מגה-ביט/לשנייה, בחיבור 40 מגה-ביט/לשנייה המינימום הוא 20 מגה-ביט/לשנייה ובחיבור 100 מגה-ביט/לשנייה המינימום הוא 40 מגה-ביט/לשנייה – אך מהירות ההעלאה, הדרושה לשיחות וידאו לצרכי עבודה ולימודים מהבית, היא 0.01 מגה-ביט לשנייה בכל מהירויות החיבור. בהוט זו המהירות המינימלית בכל מהירויות החיבור – 100, 200 ו-500 מגה-ביט.
בדיון ציינה מנהלת הרגולציה של הוט, קרן יהב, כי החברות למעשה מחליטות מה המהירות המינימלית שהן רוצות למכור למנויים, מפני שבישראל אין הגדרה חוקית מוסדרת למהירות שמתחתיה אי אפשר להחשיב את החיבור למהיר. בארצות הברית, למשל, מאז 2015 מהירות חיבור מינימלית של מתחת ל-15 מגה-ביט/לשנייה פוסלת את האפשרות להציג חיבור כמהיר.
מנכ”ל איגוד האינטרנט הישראלי, יורם הכהן, וסמנכ”ל משרד התקשורת, מימון שמילה, הזכירו בדיון כי כרגע אין שום דרך לשפר את המצב, מאחר שאין כלי מסודר למדידת מהירות הגלישה בפועל. עם זאת, שמילה ציין כי בקרוב מתכוון משרד התקשורת לפרסם שימוע לפיתוח מדדים מסודרים למהירות הגלישה, ושוקל אף לחייב את החברות לפרסם את נתוני המהירות בפועל של לקוחות לפי אזורים, כך שמי שרוצה להתחבר לחברה מסוימת יוכל לדעת מראש מה המהירות אותה יקבל בפועל.
אני מסכים איתך לגמרי הבעיה שאין לבזק והוט ממש תחרות בתחום התשתית לאינטרנט. יש את unllimited של חברת החשמל, שמוגבל למספר קטן של אזורים ולא קיים בכל הארץ, ויש את פרטנר שמוכרים לך גלישה סלולרית, כתשתית לאינטרנט הביתי וזה מוגבל בנפח.
במצב היום שהכל שיחות וידאו שצורכות המון מידע (ולא התחלנו לדבר על שאר השימושים שלנו מהאינטרנט כמו: שליחת קבצים, כניסה לאתרי חדשות ופנאי משחקים וכו') לא הרבה מוכנים להיות מוגבלים בנפח הגלישה בבית.
אני כן אגיד שאני לא יודע מה המומצע נתונים אשר משק בית בישראל צורך בחודש אבל אני אישית לא מחשיב את פרטנר כחלופה.
שורה תחתונה קשה ליצור שינוי כשיש דואופול (=מונופול של שתי חברות).
הצרכנים יכולים וצריכים להחרים חברות כאלו. מהר מאוד החברות ישנו את המדיניות שלהן, מה שלא עובד עם כוח יעבוד עם הרבה יותר כוח.
כשאין סדר ואין גבול זה מה שקורה
מדינה שהכל בה נכשל כי מלמעלה השרים נכשלים ולא ראויים לקבל וועד בית. הכל מושחת הכל רקוב. לכן כולנו בורחים מכל מוצר כחול לבן.
מזיקים לנו בבריאות ובנפש.
בזק וכל הספקיות בלובי הקרוב של הממשלה.
מי מהפוליטיאים שיעשה את זה אני משפחתי נצביע לו בבחירות הבאות