ברוכים הבאים ל-‘פלאשטק’ – מדור חדש ב-TGspot שיפורסם בתחילת כל חודש ובו ניזכר במכשירים ובטכנולוגיות חשובים שהוצגו ו/או הושקו במהלך החודש הזה בשנים שחלפו.
1983/1984 – המחשבים של אפל
ב-19 בינואר 1983 הציגה אפל (Apple) את Lisa, אחד המחשבים הראשונים בעולם, והראשון של החברה, עם מסך מובנה וממשק משתמש גרפי. המחשב, ששמו נקשר לשם ביתו של סטיב ג’ובס שנולדה בדיוק כשהחל פיתוחו, נחשב לכישלון מסחרי, בשל מחירו הגבוה שעמד על כ-10,000 דולר – והוא לא הציע תמורה מספקת. הוא מכר כ-10,000 יחידות בשנתיים, ולאחר מכן בוטל. שנה אחריו, ב-24 בינואר 1984, הגיעה ההצלחה הגדולה של אפל – מקינטוש (Macintosh), שהגיע עם מעבד של מוטורולה (Motorola) עם ליבה בודדת במהירות 7.8 מגה-הרץ, מסך מובנה בגודל 9 אינץ’ וברזולוציה של 512×34 תווים, מקלדת, עכבר, זיכרון בנפח 128 קילו-בייט ומשקל של 7.5 קילוגרם. הוא הושק במחיר שפוי יותר של 2,000-2,500 דולר ובליווי קמפיין פרסום נרחב, שכלל את הפרסומת האגדית שיצר רידלי סקוט, ותוך רבעון בודד נמכרו 50,000 יחידות.
1996 – סוד ההצלחה המקופלת
ב-3 בינואר 1996 הציגה מוטורולה את StarTAC, הטלפון הראשון בעולם בתצורת ‘פליפ’ המתקפלת לשניים בדיוק באמצע. התצורה הזו אפשרה לחברה לייצר מכשיר קטן באופן משמעותי ממה שהציעו כל המתחרים – אורכו במצב סגור היה פחות מ-10 ס”מ, רוחבו 5.5 ס”מ ועוביו כ-2 ס”מ. בזכות כך הוא היה מתאים מאוד לנשיאה בכיס, אך מצד שני, בזמן שיחה הפתיחה שלו הופכת את הצורה שלו למזכירה את זו של שפופרת טלפון ביתי, כאשר האפרכסת והמיקרופון קרובים לאוזן ולפה, בהתאמה, וביניהם המכשיר מתרחק מעט מהפנים כדי לא להיות צמוד ללחי. המכשיר הפך מיד להצלחה מסחררת, ויחד עם יורשיו בשנים שלאחר כן מכרה הסדרה כ-60 מיליון יחידות.
1999 – החיים שלנו פטל שחור
לא הרבה יודעים, אבל עוד לפני האינטרנט הסלולרי היו אנשים מסוימים שהחזיקו מכשירים ניידים עם יכולות תקשורת שמעבר לשיחות קוליות. התקשורת הזו התבססה על רשתות כמו זו שעליה התבססו המכשירים בעלי המסך המונוכרומטי של שורה או שתיים שנודעו בשם ‘איתורית’ או ‘ביפר’, כמו גם רשת דומה לצרכי חירום ועסקים בשם Mobitex.
החברה הקנדית RIM היתה אחת מכמה חברות שסיפקו מכשירים לתקשורת כזו – עד שב-19 בינואר 1999 הציגה את הבלקברי (BlackBerry) – הביפר הראשון שמעבר להודעות ייעודיות איפשר גם קבלה ושליחה של מיילים. היכולת שילבה תוכנת שרת של החברה, שהמירה את המיילים בין שירותי Exchange של מיקרוסופט (Microsoft) לפרוטוקול הבסיסי של רשת האיתוריות, ומקלדת מלאה זעירה, שצורת המקשים שלה דמתה לגרגרים של הפרי השחור שעל שמו החליטה החברה לקרוא למכשיר. בעשור שלאחר מכן היא הובילה את שוק הטלפונים החכמים – עד שהגיע המכשיר הבא ברשימה.
2007 – iמהפכה
המכשיר שהרג את הבלקברי, כמובן, היה iPhone. הוא נחשף בידי אפל ב-9 בינואר 2007, עם תג מחיר של 500 דולר – יותר מ-2,000 שקל בשער היציג של אותה תקופה שעמד על כ-4.2 שקלים, בצמוד לחוזה של שנתיים עם מפעילת הסלולר AT&T. מנכ”ל החברה, סטיב ג’ובס, הציג אותו כטלפון, מכשיר אינטרנט ונגן מוזיקה דחוסים יחד מאחורי מסך מגע עם ממשק ידידותי. היום קל לשכוח, אבל מדובר בטלפון הראשון שהתבסס על מסך קפסיטיבי, שלא דורש לחיצה חזקה ומאפשר שימוש בכמה אצבעות במקביל, כמו גם במכשיר הראשון עם מקלדת מגע. עם זאת, רבים טענו בזמנו שמדובר במכשיר יקר ומיותר. זכורה במיוחד תשובתו של מנכ”ל מיקרוסופט, סטיב באלמר, שהשמיע נחרת צחוק ואמר: “500 דולר? אחרי סבסוד ותוכנית (התחייבות)? אני אומר שזה הטלפון הכי יקר בעולם, והוא לא מדבר אל לקוחות עסקיים, כי אין לו מקלדת, מה שהופך אותו למכונת מיילים לא מאוד טובה”. מאז, אגב, הוא הספיק להתחרט על התשובה הזו פעמים רבות.
2007 – יפה נוף
בסוף אותו חודש בו צחק מנכ”ל מיקרוסופט על הטלפון הלא שימושי של אפל, שחררה החברה שלו את מערכת ההפעלה העתידנית שלה, Windows Vista, שהוצגה כ-3 חודשים קודם. המערכת, שפירוש שמה הוא ‘נוף’ באיטלקית – משם היגרה גם לאנגלית – הציגה עיצוב חדש ומשוכלל במיוחד, עם חלונות שקופים למחצה, יישומונים על שולחן העבודה, ממשק תלת-ממדי לצפייה בתוכנות הפתוחות ועוד. מתחת לפני השטח שונו גם מנגנוני האבטחה של המערכת, כמו גם רכיבים נוספים. הבעיה הייתה שהשיפורים הפכו את המערכת לכבדה ומסורבלת, והתראות האבטחה החדשות גם הן גרמו למשתמשים רבים להתחרט על הדרישה להגביר את האבטחה. למרות שמדדי המכירות של המערכת דווקא היו מוצלחים, היא נחשבת לאחד הכישלונות הגדולים של מיקרוסופט עד היום.
2010 – חפשו אותה בטלפון
שלוש שנים אחרי האייפון, הפתיעה המתחרה הגדולה גוגל (Google) כשהשיקה ב-5 בינואר 2010 את Nexus One, טלפון ראשון ששווק תחת המותג שלה, ויוצר בפועל על ידי HTC. המפרט היה בינוני-גבוה לתקופה, עם מעבד Snapdragon S1 של קוואלקום (Qualcomm) בעל ליבה בודדת במהירות 1.0 גיגה-הרץ, זיכרון עבודה בנפח 512 מגה-בייט, אחסון פנימי בנפח 512 מגה-בייט עם חריץ הרחבה לכרטיסי microSD, מסך AMOLED בגודל 3.7 אינץ’ וברזולוציה של 480×800 פיקסלים ומצלמה אחורית בלבד, ברזולוציה של 5 מגה-פיקסל.
המחיר היה 530 דולר (מעט פחות מ-2,000 שקל בשער היציג בזמנו) ללא סבסוד – מעט פחות ממכשירי הדגל של התקופה, ומערכת ההפעלה היתה Android 2.1 עם הבטחה לעדכונים מהירים למשך שנתיים, שבעידן ההוא היה יותר מכל יצרנית אחרת.
2010 – הטאבלט המפתיע
מכשיר אחר שנחשף לקראת סוף החודש, ב-27 בינואר 2010, היה הטאבלט הראשון של אפל, iPad. בניגוד ל-iPhone, שהתצורה שלו הצליחה להפתיע את העולם, iPad היה סוד הרבה פחות שמור, מה גם שעוד לפניו הוצגו עשרות טאבלטים שהריצו את מערכות ההפעלה Windows ו-Android. ובכל זאת, כמו בכל פעם שהיא נכנסת לקטגוריה חדשה של מוצרים, העיצוב והממשק של אפל הצליחו להפוך את הנישה של מכשירי מגע גדולים למוצר פופולארי, עם מכירות של מיליון יחידות תוך כ-4 חודשים – חצי מהזמן שלקח ל-iPhone המקורי להגיע לנתון הזה.
2011 – רואים כפול
הטלפון הראשון בעולם בעל מעבד כפול-ליבות הושק בקוריאה בינואר 2011, תחת השם LG Optimus 2X. בזמנו, החברה התגאתה בביצועים יוצאי הדופן שלו, שכמובן הפכו עד מהרה לפחות מרשימים כאשר מתחרות כמו סמסונג (Samsung) השיקו מכשירים דומים.
המעבד היה Tegra 2 תוצרת Nvidia, במהירות 1.0 גיגה-הרץ, והוא הציע זיכרון עבודה בנפח 512 מגה-בייט, אחסון פנימי של 8 גיגה-בייט, חריץ הרחבה, מסך IPS בגודל 4 אינץ’ וברזולוציה של 480×800 פיקסלים בציפוי Gorilla Glass, מצלמה אחורית ברזולוציה של 8 מגה-פיקסל ומצלמה קדמית ברזולוציית 1.3 מגה-פיקסל. Optimus 2X הריץ את Android 2.2, ושודרג עד גרסה 4.0 – נתון מרשים בתחילת העשור.
2011 – שים לי מחשב בצד
בינואר 2011 הוצגו לא מעט טלפונים דווקא בתערוכת CES, ולא בתערוכה הנפרדת המוקדשת לסלולר ונערכת כחודש וחצי לאחר מכן. במקרה של מוטורולה, היתה לזה סיבה טובה: Atrix שלה לא התכוון כלל להתחרות בשוק כטלפון. ולא שלא היה לו מה להציע בתחום הזה: עם מעבד Tegra 2 כפול-ליבות, זיכרון עבודה של גיגה-בייט שלם, אחסון פנימי בנפח 16 גיגה-בייט, חריץ הרחבה, מסך LCD ברזולוציה של 540 על 960 נקודות, מצלמות 5 מגה-פיקסל מאחור ו-VGA מלפנים וסוללה בקיבולת של כמעט 2,000 מילי-אמפר/שעה, הוא היה מכשיר בעל נתונים בהחלט משביעי רצון.
אלא שהחברה בחרה שלא להתמקד במפרט, אלא בשימוש שהיא ייעדה לו: עמדת עגינה בצורת מחשב נייד אפשרה להפוך את הטלפון למחשב לכל דבר, המריץ את לינוקס. אלא שכמחשב הוא היה הרבה פחות מרשים מאשר כטלפון, ולא רשם הצלחה מסחררת.
לכתבות הבאות, ממליץ להרחיב מעבר ל-2011 (עשר שנים אחורה). אבל קונספט נחמד, יישר כוח