כשהשיקה שאומי (Xiaomi) את המכשיר הראשון שלה שמבוסס על Android One ברמה הבסיסית והנקייה ביותר בה מציעה גוגל (Google) את מערכת ההפעלה שלה, זה היה נראה אולי סוג של גימיק. שאומי עצמה הייתה אחת האחראיות לכך שזה נחשב לגימיק וזאת בגין השם שבחרה אז לטלפון, Mi A1. אבל הנה שנה עברה ועוד אחת חלפה, ומפה לשם כבר הדור השלישי של מכשירי האנדרואיד הנקיים של שאומי כבר נחת באולמות המכירה.
ואם שאומי כבר עושה את זה בשנה השלישית ברציפות אז המכירות כנראה טובות, וגימיק זה לא – למרות שב-Mi A3 יש בהחלט גימיק מסוים עליו נספר עוד מעט. כמו תמיד לפני כל סקירה שיוצאת לדרך יש כמה שאלות מרכזיות שאנחנו רוצים לקבל עבורן תשובה. הפעם זה היא האם המכשיר עושה את העבודה שלו, והאם הוא מספק את מה שצריך לאלו שרוצים לקפוץ להם עוד צעד אחד קדימה, לפחות במספור, מהדור השני שהיה מוצלח למדי, ואנחנו כמובן מתייחסים לגרסה הרגילה ולא ל-Lite.
כיצד הוא הפך ל-Mi A3 ובמה הוא השתנה מול A2
Mi A1 היה בעצם Mi X5 שנוקה ממנו ממשק ה-MIUI הקנייני של שאומי. Mi A2 היה בדיוק אותו דבר ביחס שלו מול Mi X6. אבל במקרה של Mi A3 כבר אין Mi X7 להתייחס אליו, אבל בכל זאת יש מכשיר עם MIUI שהוא זהה לו רק בלי והפעם זה Mi CC9e שהוכרז זמן קצר לפניו.
מול ה-Mi A2 יש כמובן את קפיצת המדרגה הנדרשת בהיבטים רבים, אם כי בסגנון המאופק והמוכר כבר כל כך של שאומי בקרב המכשירים בחלק הבינוני והנמוך של פורטפוליו הייצור שלה, בשיטה שאפשר לכנות ‘לא ללכת עד הסוף’.
השינוי העיקרי והבולט ביותר הוא כמובן ערכת הצילום שמציע Mi A3 שמורכבת משלוש מצלמות מאחור לעומת שתיים בדור הקודם, וכולן עברו שיפור על הנייר לפחות בהיבט של גדלי החיישנים. המצלמה מקדימה הפכה מ-20 מגה-פיקסל עם מפתח f/2.2 ל-32 מגה-פיקסל עם מפתח f/2.0, ומאחור כאמור שלוש מצלמות שהראשית כבר מציעה חיישן בגודל של 48 מגה-פיקסל עם מפתח f/1.8 שמצלמת PDAF למעשה כך שהיא מציעה כברירת מחדל תמונות בגודל 12 מגה-פיקסל – אם כי יש מצב בו אפשר לצלם עם כל ה-48 מגה-פיקסל, לכאורה לפחות. מכיוון שכל, אפשר לומר שאין שינוי משמעותי מול מצלמת ה-12 מגה-פיקסל עם אותו מפתח צמצם ששולבה ב-A2, אבל זו שאלה לדיון ארוך יותר.
המצלמה המשנית ב-Mi A2 עם חיישן 20 מגה-פיקסל שצילמה גם ב-PDAF הוחלפה בשתי מצלמות ב-Mi A3 – אחת עם עדשה רחבת זווית וחיישן 8 מגה-פיקסל ועוד אחת בגודל 2 מגה-פיקסל לצילומי עומק. כאמור, בגדול מדובר בשדרוג, ולו בגלל תוספת מצלמת העומק.
למסך נתייחס בהמשך באופן נפרד, ובינתיים נבדוק את המערכות של שבב של שני הטלפונים. מול Snapdragon 660 של ה-A2 מצויד Mi A3 ב-Snapdragon 665. ההבדלים המשמעותיים בין השניים הוא תהליך ייצור קטן יותר של המערכת החדשה יותר, עם 11 מול 14 ננו-מטר, ושבב גרפי משופר Adreno 610 מול Adreno 512 – שלא בטוח, כמו שתראו בהמשך, עד כמה הוא עוזר. עם זאת אלו הן אותן ליבות מחשוב פחות או יותר, המבוססות של Kryo 260, כשארבע הליבות המהירות איטיות יותר בטלפון החדש עם 2.0 גיגה-הרץ מול 2.2 גיגה-הרץ במכשיר הקודם. ארבע הליבות האיטיות במהירות זהה של 1.8 גיגה-הרץ.
הטלפון שהגיע לבדיקה צויד ב-4 גיגה-בייט זיכרון עבודה ו-64 גיגה-בייט זיכרון אחסון, וזה המינימום. ב-A2 המינימום היה 4/32 גיגה-בייט. הוא מגיע עם אנדרואיד 9 מהקופסה, והוא מציע סוללה בנפח עבודה של 4,030 מילי-אמפר/שעה שגדולה באופן משמעותי לעומת -Mi A2 שצויד בסוללה בת 3,000 מילי-אמפר/שעה בלבד – טוב, בדיעבד בלבד כמובן. הסוללה הגדולה יותר, יחד עם ליתוגרפיית הייצור הזעירה יותר, מבטיחים על הנייר יותר זמן עבודה, וכנראה שזה נכון. Mi A3 עבה יותר עם 8.5 מ”מ מול 7.3 מ”מ וגם שוקל יותר עם 178 גרם מול 166 גרם, אבל כיום המרדף אחרי העובי כבר איבד משמעות, ובכל מקרה תוספת הסוללה בפני עצמה שווה את זה.
עיצוב משופר במיוחד
אי אפשר להשוות בעיצוב בין ה-Mi A2 ל-Mi A3. עזבו. אל תנסו בכלל. זה עולם אחר, ותרשו לנו לא להתייחס בהיבט הזה יותר ל-A2 שהוא מכשיר בעיצוב של העבר. בשאומי קידמו את כל המכשירים לשפת העיצוב המקובלת כיום וזה אומר כי ה-Mi A3, ובעצם בדיוק כמו Mi CC9e, מגיע עם שוליים דקים אבל לא יותר מדי, בעיצוב כולל שמזכיר 2.5D קלאסי אבל בנימה מודרנית יותר. יש אמנם עדיין מגרעת למעלה בקצה העליון של המסך, אבל היא סבילה, ואי אפשר לצפות שמכשירים ברמת המחיר של ה-Mi A3 יגיעו כבר עם פתרונות מסך נקי לחלוטין – ולא, חור במסך זה לא תחליף טוב יותר.
אבל החלק הטוב ביותר בגזרת העיצוב הוא גב הזכוכית של המכשיר. לדעתנו בהיבט הזה Mi A3 הוא אחד המרשימים ביותר של שאומי אם לא המרשים ביותר נכון להיום. הליטוש שלו מוצלח, וגם אינו ייחודי בשוק, הוא מצליח להיראות אחרת בכל זווית ובכל תזוזה. אנחנו קיבלנו לבדיקה מכשיר עם גב בצבע כחול/טורקיז ובהזזות שלו רואים ממש גלים שנעים לאורך הגב בצבעים שנעים בין לבן ועד סגול אפילו, בתלות בזווית, וזה מרשים מאוד וכמובן גם יפה מאוד. גב הזכוכית, כמו המסך מקדימה, מוגן ב-Gorilla Glass 5 וגם זה לא גורע מהיופי שלו.
כיסוי הסיליקון שמגיע בקופסה בחינם בהיר מאוד ואינו משפיע במאום על איכות החשיפה של הגב. אנחנו לא יודעים איך זה ישתנה לאורך שימוש ממושך, אבל בהתחלה זה נראה טוב, גם בהשוואה למגני סיליקון שמספקות חברות אחרות עם הטלפונים שלהם.
זו גם הפעם הראשונה בה נתקלנו בכיסוי סיליקון עליו כתוב Designed by Xiaomi ומה שמיוחד בו הוא כיסוי למחבר ה-USB-C. וכן, בטח ניחשתם כבר שזה מעצבן בדרך כלל, במיוחד כשרוצים לחבר במהירות כבל ומגלים שהכיסוי לא נפתח לחלוטין ומפריע.
ואם כבר תיוג בסגנון מי תכנן מה, אי אפשר להתעלם מכמות התיוגים שיש על גב המכשיר ברמה שכבר גורמת לו, בהגזמה, להיראות כמו לוח פרסום בדרכים: יש שם את שם החברה, תיבה קטנה שמציינת שזה מכשיר Android One, מתחת למצלמות כתוב כמובן שזה מערך צילום שמציע 48 מגה-פיקסל בשילוב עם בינה מלאכותית, ויש שוב כמה משפטי ‘תוכנן בידי שאומי’, ואת הצלמיות המקובלות לגבי טיפול במכשיר לאחר סיום חייו, וכן נגמר לנו האוויר.
חיים, תבדוק מה קרה לרזולוציה
הנה הגענו למסך. הוא צמח מ-5.99 ל-6.01 אינץ’, אבל יותר חשוב, הוא הפך מ-IPS ל-OLED. זה אומר שאפשר היה להעביר את חיישן טביעות האצבע מתחת למסך, וזה אכן נעשה. זה גם אומר תצוגה יותר טובה. רגע, בעצם לא.
זוכרים שם למעלה סיפרנו לכם שבמכשירי שוק הביניים ומטה שאומי מאוד אוהבת את שיטת ‘לא ללכת עד הסוף’? אז מה דעתכם גם על קצת אחורה. מה דעתכם שלעומת רזולוציית ה-+FHD שהציע Mi A2 תסתפקו רק ב-+HD? הבעיה בעצם נובעת מכך שמדובר בטלפון שהוא למעשה טלפון אחר רק בלי MIUI אלא עם Android One. בשאומי הציעו את Mi CC9e כחלופה עוד יותר זולה ל-Mi CC9, וכדי שהוא יהיה יותר זול היא ציידה אותו במסך +HD בלבד – ומכיוון שכך זה גם שיקבלו רוכשי Mi A3.
אפשר להסתפק? לגבי רוב השימושים אולי כן. אבל זה גם אומר 720p בלבד במשחקים איכותיים, בסרטים, וצפייה בסרטונים ב-YouTube. מה לעשות, זה פחות טוב ויפה מ-1080p. אפשר להסתפק, אבל למה, ועוד יותר למה לעשות צעד קדימה עם שילוב מסך OLED ומיד לפגוע בכך עם רזולוציה נמוכה?
אנחנו גם לא יודעים אם זה בגלל הרזולוציה או בגלל בעיה שעדכון תוכנה יסדר, אבל ביותר מדי מקרים נתקלנו בבעיות בזמן התגובה של המסך. זה הופיע במשחקים בהם לחיצות על המסך לא תורגמו לפעולה, וזה הופיע גם לעתים די קרובות באפליקציית הצילום בה היה קשה לפעמים לעבור בין האפשרויות השונות בגלל שהמסך לא הגיב ללחיצות.
ובאופן קבוע זה בא לידי ביטוי בפתיחת המכשיר ממצב נעילה באמצעות חיישן טביעות האצבע. אמנם אפשר להדליק את המכשיר ישירות ממצב כבוי, אבל יש צורך בלחיצה ממושכת מדי כדי לגרום לזה לקרות. זו רמת איטיות שלא הייתה צפויה בכלל.
מאכזב.
המצלמות? מצלמות
למרות שמדובר בטלפון Android One, אפליקציית הצילום ששולבה במכשיר היא בדיוק מה שתמצאו אם תבדקו, לדוגמה, את ה-Mi 9T של שאומי שכמובן יש לו את MIUI 10 מעל האנדרואיד. זה אומר שיש תמיכה של בינה מלאכותית שמזהה את תרחישי הצילום כדי לנסות להתאים הגדרות מיטביות לכל תמונה ותמונה שמצלמים, זה אומר שיש מצב לילה, וזה גם אומר שיש מצב צילום ב-48 מגה-פיקסל מלאים – רק שכאן הוא מסתתר במסגרת האפשרויות הנוספות ולא נמצא בפס התפריט הראשי. וכן, לגבי מצב הצילום הזה, באמת שאפשר לוותר עליו כי איכות התמונה שמצלמים בו ממש אינה יותר טובה מזו של מצב הצילום הרגיל.
במצב צילום הלילה, כמו בטלפונים רבים, התמונה באופן כללי נראית בהחלט בסדר, עד שמתחילים קצת להגדיל אותה ומתחילים לראות את גרעיניות היתר הצפויה. השימוש במצב זה, בשילוב עם ההפעלה של HDR, גורם לשמיים להיראות כחולים יותר משחורים, ויש הרגשה של פלסטיות בתמונה, אבל פרטים לא הולכים לאיבוד, יש הפרדה טובה והתמונות בהחלט שמישות לתצוגה.
בצילומי יום וחדר התמונות הן בסדר ולא יותר. יש כמובן את האפשרות לנוע בין מצלמה רחבה, מצלמה רגילה ומצלמת מיקרו ועומק על יד לחיצה על הנקודות שמופיעות על המסך מעל התפריט התחתון של אפליקציית הצילום. אילולא בעיות התגובה של מסך ה-OLED המעבר אמור היה להתבצע בקלות, אבל במקרה שלנו יש צורך לשים לב.
בעת צילום מקורב נתקלנו בכמה בעיות של חוסר אחידות ויציבות באיכות התמונה. חלק מהתמונות היו פשוט מושלמות, מדויקות ונהדרות. בחלק ההתמקדות הייתה דווקא ברקע ולא במה שרצינו לצלם, ובחלק נראה היה שכמו בציורים של ילדים קטנים, הצבע חרג מהגבולות – במיוחד בצילום מקרוב של פרחים אדומים/כתומים.
בנוסף, בהרבה מדי תמונות מיד עם הגדלה קטנה ניתן היה לראות גרעיניות בתמונות, ובהגדלה מלאה, אפשר היה לראות איבוד פרטים ובנקודות מסוימות אפילו הרקע הבהיר השתלט על הסביבה שלו – לא באופן מהותי, אבל אפשר לראות זאת. יכול להיות שזו בעיה של השימוש ב-PDAF? יכול להיות. אבל רוב המשתמשים אינם צלמים מקצועיים, הם פשוט מרימים את הטלפון ומצלמים. ברמה הזאת, גם רוב התמונות יעברו בהחלט את וועדת השיפוט.
הביצועים של Mi A3
הדבר שהכי עניין אותנו בבדיקות של Mi A3, בעיקר בגלל העובדה שמדובר בטלפון המיועד להתחרות בשוק הביניים ולא יותר, היה זמן העבודה שלו. במבחן הסוללה ב-Geekbench 4.4.4 הוא נכבה לאחר 10:24 שעות וזה בהחלט מכובד בכל קנה מידה. Mi A3 מוכיח שוב שבהיבט של הסוללה בשאומי יודעים היטב את העבודה, ואולי בכלל לא היינו צריכים להיות מופתעים מכך שהוא עבר את קו עשר השעות – כבר די התרגלנו.
מבחינת ביצועים הוא לא הציג, כמצופה יש לציין, הצטיינות רבה במיוחד. במבחן של Antutu הוא הגיע לציון של 140,949 נקודות בדומה לציונים של Redmi Note 7 ושל Mi 8 Lite של שאומי עצמה, וגם דומה לציון של Galaxy A50 מסדרת הביניים של סמסונג (Samsung) – פחות או יותר.
גם ב-Geekbench התוצאות היו של שוק ביניים בינוני לכל היותר עם 5,644/1,529 נקודות במבחן הליבה יחידה/ריבוי ליבות בהתאמה ו-5,159 נקודות במבחן השבב הגרפי. Mi 9T, שהוא גם מכשיר שוק ביניים אבל ממש בקצה השני של השוק הזה, המצויד ב-Snapdragon 730, הוציא לעומתו 6,937/2,561 נקודות במבחן הליבות ו-7,798 נקודות במבחן הגרפי.
שלב הסיכומים
Mi A3, טלפון האנדרואיד הנקי החדש השלישי של שאומי מראה קודם כל שהחברה ממשיכה בדיוק בקו שלה: לוקחת טלפון אחר ומנקה ממנו את MIUI כדי לספק את מערכת ההפעלה הנקייה שגוגל מציעה. היא גם ממשיכה בריקוד הטנגו שלה, כשהיא שוב נותנת הרגשה ששדרוג חלקי צריך להספיק למשתמשים, כי זה מה שיש, וזהו שדרוג בינוני בחלקו, טוב בכמה היבטים ולא ממש מוצלח באחרים.
העיצוב של המכשיר נהדר, וזה עומד לזכותו, הביצועים בינוניים כצפוי, ובנקודת המחיר שלו שעומדת על כ-1,079 שקלים הוא בסדר למי שממש ממש רוצה אנדרואיד נקי. עם זאת, אנחנו ממליצים לבדוק מה יש בסביבה במחיר הזה, כי יכול להיות שתמצאו משהו קצת יותר טוב.
אתה לא תרצה טלפון כזה גם בחינם, אני חותם אל זה
מסך בכלל לא הבעיה של הטלפון הזה…
אין להתקרב לטלפון הזה כלל, עשיתי “אפגרייד” מטלפון MI A1 והדגם A3 לא שווה בכלל: דווקה מסך בכלל לא הפריעה לי אבל יש הרבה שאלות למהנדסים של התוכנה בשיאומי. לא עובד כראוי: סקנר אצבע, אנדרוייד וכל מה שקשור עליו. טלפון “נרדם” כל הזמן, עד כדי כך שהוא פשוט לא זמין לשום דבר. ביוטיוב יש לי סרטים עליו, עשיתי סירטוני ביקורת. חברה ניסה 3 פעמים לעלות אנדרוייד 10 ללא הצלחה, כל פעם באגים! זה בגלל שהטלפון הזה הוא באגי בפני עצמו! כסף שזרקתי לפח… חברה לא רוצה להודות לזה שהטלפון פשוט לא שימושי… אכזבה.
שיאומי הפעם אכזבו עם הפשרות, בראשה הרזולוציית מסך הנמוכה.
היה עדיף כבר להשאר עם מסך lcd ורזולוציה יותר גבוהה אם זה היה השיקול.
יש בהחלט חלופות עדיפות בשוק במחיר דומה עם אנדרויד נקי ומפרט מאוזן יותר,כמו לנוקיה או מוטורולה לדוגמה.
״..אנחנו ממליצים לבדוק מה יש בסביבה במחיר הזה, כי יכול להיות שתמצאו משהו קצת יותר טוב..״
כמו למשל? לא נגלה לכם… תמצאו לבד.. מה אנחנו בסה״כ נותני ביקורת … כאילו…?
תראה, המחירים דינמיים במיוחד כשהמחיר של השיאומי עכשיו מאוד גבוה בגלל שהוא חדש
כיום אפשר לפזול לסמסונג A50 או למי שחשובה רזולוצית המסך, אולי כדאי דווקא מכשיר של שנה שעברה במחיר סופר משתלם (כמו ה-A2 או NOTE7)
מה זה מבחן סוללה של Geekbench שמכבה את המכשיר אחרי 10 דקות וחצי?
עשר וחצי שעות עבודה, לא דקות. זה מבחן בו נבדק זמן הסוללה מ-100 ל-0 כאשר המסך פועל תמיד וברקע מתבצעים תהליכים אינטנסיביים
יותר הגיוני
במקור היה כתוב 10:24 דקות
חבל שלא עם ה855
הגזמת , במחיר הזה?
הבעיה בעיקר ברזולוצית המסך שהופכת אותו ללא רלוונטי