Assassin’s Creed התחילה את דרכה כסדרת משחקים ששמה דגש על הסתננות והתנקשות. אבל עם הזמן המשחקים גדלו והפכו מורכבים יותר, כשהם שואבים השראה ממשחקי תפקידים ומשחקי עולם פתוח עם מפות בגודל עצום, מגוון של מנגנוני משחק ושינוי המשחקיות הבסיסית. משחקים אלו אמנם תרמו ליציקת נופך חדש, אבל במקביל גם איבדו את הקשר למקור.
ועתה 3 שנים לאחר Assassin’s Creed Valhalla שיחררה יוביסופט (Ubisoft) את Assassin’s Creed Mirage שמבטיח להחזיר עטרה ליושנה ולהיות נאמן יותר לכותרים המוקדמים בסדרה עם מפה צנועה, מיקום מזרח תיכוני ומכניקת משחק שנשעת על הנוסחה הקלאסית.
הסיפור שמתחבר למקור
המשחק חוזר אחורה בזמן ומציג את הסיפור המקורי של באסים אבן אישק, נציג האחווה שהופיע לראשונה ב-Assassin’s Creed Valhalla. הוא מתרחש בבגדד במאה התשיעית ומגולל את סיפורו של באסים מהיותו גנב רחוב פשוט ועד להפיכתו לחבר ב-‘נחבאים’, ארגון הצללים של מתנגדי ה-‘מסדר’ ובניסיון שלהם לשלוט באנושות באמצעות כוח. לימים אלו יהפכו לאחווה ולמסדר הטמפלרים שמוכרים מהמשחקים המודרניים יותר.
כיאה למשחקים בסדרה גם כאן הסיפור מתפתח כשבאסים מתקדם ברמות ארגון כשהוא מתנקש באנשי מפתח שמובילים אותו לחשוף לאט לאט את זהותם של בכירי המסדר, כשבמרכז הסיפור נמצא הניסיון של שתי הקבוצות להניח את ידיהן על חפץ עתיק ומסתורי.
כאן גם המקום לציין לטובה את המשחק של שחקני הקול: לי מג’דוב (החץ, נמלטים) שמגלם את דמותו של באסים ושוהרה אע’דאשלו (24, ארקיין, האוס) שמגלמת את דמותה של ראשאן, המנטורית של באסים שמגייסת אותו מהרחוב אל תוך האחווה. הם עושים עבודה מצוינת בפיתוח העולם ומפיחים חיים של ממש בדמויות שהם מגלמים. מי שרוצה יכול, לראשונה, לאפשר לדמויות לדבר בערבית כדי לקבל תחושה אותנטית יותר.
Assassin’s Creed Mirage מציג סיפור פשוט יחסית. הוא מעניק הצצה נוספת למקור של האחווה וזונח כמעט לחלוטין את קו העלילה המתחרש בהווה, מדובר אולי בשינוי מרענן, כזה שנועד להנגיש את הסדרה ולמשוך שחקנים חדשים, אך מעריצים ותיקים של הסדרה עלולים להתאכזב מכך שהוא אינו מניע את הקשת הרחבה קדימה.
ברוכים הבאים לבגדד
המאה התשיעית נחשבת לתור זהב בבגדד, והיא מתעוררת לחיים ב-Assassin’s Creed Mirage. אמנכם כבר אפשר להבחין בגילו של מנוע המשחק, ואלו שמדקדקים יכולים בהחלט להרגיש שזה לא המשחק הכי מרשים ויזואלית בקונסולות הדור הנוכחי, אבל העיר יפיפייה עם רחובות צפופים, שוק ובאזר שוקק ומלא שוכרים ואתרים היסטוריים מרהיבים כמו העיר העגולה, בית החוכמה, ארמון הכליף ועוד. הסיפור מוביל את השחקן בין האתרים הללו, ובכל פעם אפשר להתרשם מחדש.
כיאה למשחקים אחרים בסדרה גם המשחק הנוכחי מציג דמויות חשובות בהיסטוריה של בגדד כמו ההיסטוריון א-טבּרי, הכליף אל-מוטוואכיל, האסטרולוג אבו מוקאשר אל-בלכי ואחרים, אבל הם מהווים יותר דמויות רקע ולא שזורים בעלילה המרכזית כפי שהיה, לדוגמה, לאונרדו דה-וינצ’י ב-Assassin’s Creed II. מצד שני, השילוב שלהם אינו מעיק או מאולץ.
למרות שמדובר במשחק שמיועד גם לקונסולות הדור הקודם הוא מצליח להדהים לעיתים. הארמונות והמבנים ההיסטוריים מפורטים. ארמון הכיפה הירוקה והגן שסובב אותו שוחזר בצורה יפיפייה. גם המדבריות סביב זכו לאותה רמה של תשומת לב עם דיונות ונאות מדבר עם מעיינות, צמחייה וחיות בר שאופייניות לאזור, ועם הצלילים ורעשי הרקע האותנטיים שמצליחים להפיח רוח חיים גם במדבר השומם.
מפת המשחק לא גדולה במיוחד, ואולי תתפלאו, אבל זה דבר חיובי. משחקי עולם פתוח מהשנים האחרונות נגועים בחשיבה ש’גדול יותר הוא טוב יותר’ אבל זה לא תמיד נכון. לא מעט מפתחים חוטאים במפות עצומות אך שוממות, שהגודל שלהן לא תורם לחוויית המשחק אלא ההפך, וזה סוג של גורם מעכב שמונע מהשחקן להגיע במהירות ממקום למקום וממשימה למשימה. ב-Assassin’s Creed Mirage הצמצום עושה טוב למשחק שכן ניתן להגיע במהירות יחסית ממקום ולמקום ועדיין להציע מגוון של אזורים ושטח, אבל מבלי להעמיס יתר על המידה.
את הרחובות של בגדד אפשר לתור ברגל או על גב גמל או סוס, אך ריצה על הגגות מהירה ומספקת יותר כשהיא מאפשרת להדגים את יכולות הפארקור של באסים.
פחות תפקידים, יותר התגנבות
יש הרבה מה לעשות ב-Assassin’s Creed Mirage. כצפוי המשימות הראשיות הן המעניינות והמושקעות ביותר – הן דורשות להתגנב ולאסוף מידע כדי לחשוף מי מאנשי העיר חברים במסדר ומהווים מטרה להתנקשות. כדי לצלוח אותן על באסים צריך להסתנן למבצר או האתר בו הם נמצאים, ולמרות שהוא מתנקש בעל תושייה, הסתערות על מקום בו נמצאת מטרה יביא אותו מהר מאוד למפגש עם השומרים ואת השחקן למסך הטעינה מחדש הקרוב. לכן הפעם, כמו במשחקים הראשונים בסדרה, יש מיקוד רב יותר בהתגנבות והסתננות פנימה עם ביצוע התנקשות באופן מחושב יותר. הזירות יתגמלו במיוחד שחקנים חדי עין שינצלו את הסביבה כנגד האויבים – לדוגמה, פיגומים שניתן להפיל על ראשיהם, כדי שמן שמתפוצצים ועוד.
באסים גם יכול להעזר בפלגים השונים בעיר: סוחרים, שכירי חרב, אנשי משמר מושחתים ועוד כדי להסתנן או להצליח במשימה. לדוגמה, אפשר לשכור את שירותיהם של שכירי חרב כדי להסיח את דעת השומרים או לשחד שומר מושחת כדי לחשוף את הכניסה הסודית למבצר. כדי לשכור שירותים כאלה יש למלא ‘חוזים’ שבתמורה מאפשרים להרוויח את המטבעות המסוימים שכל פלג מכבד. מצד שני, אפשר פשוט לכייס את תושבי בגדד השונים, דבר שקצת מוציא את העוקץ ממילוי החוזים.
הבעיה שברוב המשימות המשחק לא מסיר את גלגלי העזר. באחת מהן יש אפשר להיעזר בתחפושת שניתן ללבוש כדי להסתנן ללב האזור המסוים, והיא פשוט נמצאת בחדר ליד. היה יותר אם המשחק היה מתגמל את השחקן בידע אודות התחפושת באופן שאינו ישיר כל כך, ועוד יותר, אם היה מציע אותה כפרס על ביצוע או הצלחה באחת ממשימות הצד האפשריות הקשורות למטרה.
במטרות ניתן להתנקש בכל סדר שרוצים והמשמעות היא שב-Assassin’s Creed Mirage באסים והאויבים תמיד באותה הרמה. גם עץ הדירוגים הופשט באופן משמעותי, ופתיחה של יכולות חדשות מתבצעת בעזרת נקודות אותן מקבל באסים בהתקדמות בעלילה ובביצוע חוזים מסוימים.
מגוון האויבים לא גדול במיוחד הפעם ולמעשה מתחלק בין שומרים פשוטים, מהירים או כבדים וקטלניים שגם ממוגנים במיוחד. לכל אחד מהם יש לגשת בצורה מעט שונה. יש תוספת מהנה בשם ‘פוקוס’ וכאשר לא נמצאים בקרב ניתן לעצור את הזמן ולבחור אויבים בהן רוצים להתנקש, ובאסים יעשה זאת במהירות.
באסים גם יכול להיעזר במגוון אביזרים שונים כדי להילחם בשומרים: פצצת עשן, חצי שינה, רעשנים ועוד. אפשר לשדרג אותם באמצעות חומרים שניתן לאסוף בעולם המשחק או לקנות משוכרים.
מכיוון שמדובר במשחק בעולם פתוח יש גם לא מעט דברים לאסוף: שרידים מיוחדים מהעבר, סכמות לתלבושות או לשדרוג הנשקים, רמזים למיקום של אוצר עתיק ועוד. היותר מהנים ביניהם דורשים מהשחקן לפתור מעין חידה סביבתית כמו לדעת היכן וכיצד לטפס, איזה קיר ניתן להרוס על ידי פיצוץ של כד שמן כדי לאפשר גישה למקום שנראה סגור או מנעול שניתן להסיר על ידי זריקת סכין מדויק מהחלון. מכיוון שאלה פריטי רשות התגמול נע בין כאלה שמשפרים והופכים את המשחק לקל יותר לבין כאלה שהם קוסמטיים בלבד.
השורה התחתונה
Assassin’s Creed Mirage מרגיש כמו מכתב אהבה עבור שחקנים ותיקים של הסדרה. המפה שלו מעניינת אך לא גדולה מדי, כולל מספר אויבים קטן דבר שמאפשר להתקמצע בהתמודדות עם כל אחד מהם. הזירות מתוכננות היטב והן יתגמלו שחקנים שילמדו אותן מבעוד מאוד, וכל אלה בסופו של דברים נותנים הרגשה של מתנקש אמיתי.
עם זאת הכותר החדש לא מקדם את העלילה הכללית של הסדרה באופן משמעותי וכאמור מחזיק לשחקן יותר מדי את הידיים, ובכך מקל מאוד על משימות ההתנקשות. אך כך או כך מדבר במשחק מהנה שלא רק נצמד לשורשים של הסדרה ככותר התגנבות אלא מצליח לחדש, להנגיש ובסופו של דבר להחזיר עטרה ליושנה.
העותק סופק לסקירה על ידי יוביסופט ונבדק על קונסולת ה-PlayStation 5. הוא זמין בנוסף לקונסולות ה-Xbox Series X|S ו-One, ל-PlayStation 4 והמחשב האישי.
וואי, מצד אחד נורא היה חסר לי המינימאפ כדי לחסל כמה שיותר אנשים בקלות ב stealth mode ומצד שני כיף פתאום לשמוע עברית באמצע משחק assassin’s creed