אופו (Oppo), כחברה, תפסה הרבה מאוד כותרות בשנתיים האחרונות. היא הוכיחה את עצמה כאחת החדשניות ביותר, ואחת היצירתיות ביותר, ויותר מפעם אחת היא הוכיחה שהיא אולי יכולה להיחשב לקטנה יחסית בממדים – אבל ענקית במחשבה ובדמיון ובפיתוח. יחד עם המותג רילמי (Realme) שלה היא גם עשתה פריצה במכירות, וזמן קצר אחרי שהוא הגיע לארץ, גם המותג הראשי נוחת כאן ולא רק בהכרזות אלא גם עם מכשיר ראשון, Oppo A93.
Oppo A93 הוא מכשיר שנשלח להתמודד במחצית התחתונה של שוק הביניים הישראלי, עם תווית מחיר של 1,200 שקל, אחד השווקים הכי צפופים מבחינת מכשירים ולא רק בישראל, והוא מגיע לכאן כמה חודשים אחרי שהושק בפועל ושכבר מספרים ברשת על המחליף שלו A94.
כמו ששמתם בטח לב הוא הגיע לסקירה יחסית מהר מאוד לאחר ההכרזה על תחילת הייבוא הרשמי, ואחד ההיבטים לכך הוא שמערכת ההפעלה הקניינית של הטלפון לא תורגמה. הוא גם מגיע ללא תמיכה ב-5G.
ויש עוד דבר שצריך לספר עליו, וזהו שמדובר במיתוג מחדש של Oppo F17 Pro, אולי עם איזה שינוי קטן, וזהו תרגיל ידוע של כל היצרניות הסיניות המובילות, וגם במקומותינו זה כבר מוכר היטב.
מבט מסביב על Oppo A93
העיצוב של Oppo A93 הוא די סטנדרטי במבט ראשון, ובסגנון 2.5D קלאסי מודרני בו שלושה מהצדדים הסוגרים על המסך כמעט ולא מורגשים דקיקות מוצלחת, אבל עם סנטר שדווקא כן מרגישים בו היטב בגלל הדקיקות של שלושת הצדדים האחרים.
החיבור בין המסך לגב עובר דרך פס אלומיניום מסביב, והגב עצמו עשוי מפלסטיק, וזה ממש לא משנה ברגע שמכסים אותו בכיסוי הסיליקון ההגנתי המצורף לקופסה. מה שכן משנה הוא שלמרות שמדובר בגב פלסטיק הוא מעוצב באופן מוצלח ביותר, עם פס עבה למדי לאורך הצד השמאלי שבהיר יותר משאר חלקי הגב, באופן ‘שחותך’ בדיוק באמצע את מתחם המצלמות הבולט, ועם השתנות מסוימת של הגוונים כשמזיזים את המכשיר מצד לצד.
מעבר לכך כשמחזיקים את המכשיר ביד, ההרגשה יציבה. הגב המעט מחוספס, כנראה בגלל העבודה שביצעו כדי ליצור את האלמנט הקישוטי, וזה תורם להרגשה הזו. אין גם פחד שאם היד תזיע הטלפון יחליק מהיד. גם לא שיישארו מאחור טביעות אצבע שומניות. לא שמשנה בסופו של דבר – סיליקון, וגומר.
והיתרון הכי גדול של השימוש בפלסטיק, מעבר לכך שיש לזה כמובן השפעה על שורת המחיר, הוא המשקל של הטלפון. הוא שוקל בסך הכל 164 גרם ומול מכשירים ששוקלים 200 גרם ויותר, הוא פשוט מרגיש כיפי ביד, עם איזו טוב לאורך כל הטלפון למרות משא המצלמות המרובע בחלק העליון. מודה ומתוודה, כבר מזמן לא זוכר שהחזקתי טלפון קל ביד. עובי דקיק של 7.5 מ”מ בלבד בטח לא מזיק להרגשה, ולפחות בהיבט של העיצוב – שכולל גם כפתור העלה/כיבוי בצד ימין וכפתורי שליטה בעוצמת הקול בצד שמאל – A93 מספק את הסחורה הראויה.
אז מה מציע A93 מבחינה טכנולוגית?
קודם כל מסך בגודל 6.43 אינץ’, חלק, ישר ונקי – אם אתם מאלו שקוראים למסכים עם חרירים נקיים. במקרה שלו אפילו מדובר בחריר כפול שמכיל שתי מצלמות. עם זאת, לזכות החברה, מדובר בחריר המינימלי ביותר במצב הזה: אין שטח מיותר מסביב לעדשות. למסך יש רזולוציית +FHD תקנית לימים אלו, ויחס המסך לגוף עומד על בערך 84.5% מה שאומר שהשוליים אכן דקים אבל נראים לעין בבירור. המסך מציע בהירות טיפוסית גבוהה מאוד של 430 ניט והוא יכול להגיע בשיאו ל-800 ניט כדי שניתן יהיה להשתמש בו גם באור שמש באופן יעיל.
ואם כבר ביקרתי בפינה הזו של המסך, תרתי משמע, אז אסגור גם את הנושא של העדשות שיש פה, האחת עם חיישן 16 מגה-פיקסל, מפתח f/2.4 ותמיכה ב-HDR, והשנייה למדידת עומק עם חיישן 2 מגה-פיקסל ואותו מפתח. הן עושות את העבודה בשלהן בסדר, והתמונות שבדקתי עמן יצאו בהחלט טובות, אבל אני מתנצל, אף פעם לא חשבתי על עצמי כאומן צילומי סלפי – אז בסטנדרטים שלי הן ראויות וטובות.
בפנים המעבד שבחרה אופו עבור הטלפון הזה הוא Helio P95 שהוא מעבד הדור הקודם שלה שיוצר עדיין ב-12 ננו-מטר ומורכב משני אשכולות אחד מהם עם 6 ליבות Cortex-A55 במהירות 2 גיגה-הרץ, ו-2 ליבות Cortex-A75 במהירות של עד 2.2 גיגה-הרץ. השבב הגרפי הוא GM9446 של PowerVR, ואתם כבר יודעים מהפתיחה מה המצב הסלולרי. זיכרון העבודה הוא בנפח 8 גיגה-בייט ויש גם 128 גיגה-בייט זיכרון אחסון שניתן להרחבה בעוד 128 גיגה-בייט נוספים לכל היותר עם כרטיס microSDXC. זיכרון האחסון המובנה הוא מסוג UFS 2.1 הוותיק.
הוא תומך ב-WiFi 4, כלומר 802.11ac, לכל יותר וזה עוד סימן להתיישנותו של Helio P95. עם זאת הוא תומך ב-Bluetooth 5.1, ויש תמיכה ב-WiFi Direct, ויש חיישן טביעות אצבע מודרני – כלומר מתחת למסך, ויש כמובן חיבור USB-C שתומך בטעינה בהספק של עד 18 וואט עבור סוללת ה-4,000 מילי-אמפר/שעה שמעט קטנה יותר מהממוצע לנקודת המחיר של Oppo A93.
כשהמכשיר הושק לפני כמה חודשים, אם איני טועה בתחילת אוקטובר 2020, הוא עדיין הגיע עם אנדרואיד 10. בארץ הוא הושק לקראת סוף פברואר, ובמכשיר שהגיע אלי לבדיקה כבר כיכבה אנדרואיד 11 עם הממשק המעודכן של החברה, ColorOS 11.
זה המקום להזכיר את רביעיית המצלמות מאחור, כשאל הצילום עצמו ואיכותו אקדיש פסקה משל עצמה. אז למצלמה הראשית יש חיישן בגודל 48 מגה-פיקסל עם מפתח f/1.7 שמשתמש בשיטת PDAF כך שבפועל התמונות המופקות ממנו הן בגודל 12 מגה-פיקסל. מצלמת הרוחב מגיעה עם עדשה שמציעה רוחב שדה של 119 מעלות, והוא מצוידת בחיישן 8 מגה-פיקסל עם מפתח f/2.2. שתי המצלמות הנוספות, למדידת עומק וצילום מאקרו, מצוידות בחיישני 2 מגה-פיקסל. בסך הכל הרכב מצלמות טיפוסי לשוק הביניים, ולא יותר מזה בוודאי, ומבלי עורר ציפיות גבוהות מדי.
מה מציע Color OS?
קודם כל זה ממשק שמציע רק אנגלית באטלפון הזה המסוים הזה. אם עברית בתפריט ההגדרות מוגדרת אצלכם כפריט חובה, אז הגעתם למקום בו אתם צריכים להפסיק לקרוא את הסקירה ולהתחיל לחפש טלפון אחר. ברונלייט מיהרו להביא, ובצדק, טלפון לשוק כדי לנצל את הבאז המסוים אחרי ההכרזה עליהם כיבואנים – וכנראה גם כדי לבדוק את השטח – כך שכנראה לא עמד להם יותר מדי בכדי להטמיע עברית כמו שצריך – וזה שמדובר בטלפון שהוא סוג של מיתוג של טלפון אחר, בטח גם עזר להשקה המקומית המהירה.
כך או כך תפריט ההגדרות מגלה ממשק שמלא בכמה דברים לא רעים בגלל, אפילו קצת מעבר למקובל בטלפונים עכשוויים ברמת המחיר שלו. כך לדוגמה, כברירת מחדל האפשרות Edge Lightining גורמת לקצוות המכשיר להאיר בכל פעם שמתקבלת התראה, מעבר לצליל מוגדר, כשהוא נמצא במסך נעילה. כן כברירת מחדל יש תפריט קצה מוכר במסך הראשי שגרירת הלשונית שלו פנימה מציעה כמה פקודות ישירות חשובות כמו צילום מסך ואפילו תרגום מסך באמצעות Google Lens. עוד ברירת מחדל היא שמגירת האפליקציות לא פעילה, וחבל, כי עוד לפני שממש שמים לב מסכי הבית כבר עמוסים בצלמיות של אפליקציות אותן מתקינים מסיבות כאלו או אחרות. עוד ברירת מחדל בולטת שגרירת המסך שמאלה ממסך הבית הראשי מציג את דף הבית של Google News.
מסך ההגדרות האישיות (Personalisation) מכיל במקום אחד נגיש, תחת מסך ההגדרות, את כל הדברים שמשפיעים על הצבעים, התצוגה וההתנהגות הבסיסית של Oppo A93 – זה כולל את בחירת ערכת נושא ורקע עבור תצוגה פעילה תמידית – אם בוחרים להשתמש בה, זה כולל את גודל הצלמיות הצורה שלהן, גופנים וגודלם, ערכות צבעים, את קיצורי הדרך המהירים של מגירת ההתראות ואפילו את האפקט שיופיע ששמים את האצבע על החיישן לפתיחת הטלפון.
אחת התכונות המעניינות שיש בטלפון הזה, שקבורה אי שם בתפריט המחוות והתנועות של הטלפון, היא מחוות אוויר. למרות שפת הריבוי יש שם רק מחווה אחת: Air Answer. אני לא יודע עד כמה זה שימושי, אבל כנראה שחשבו באופו שבימי קורונה כדאי לגעת כמה שפחות במסך, אז המחווה הזו אמורה לעזור לענות לשיחה בלי לגעת במשך. מגישים את היד מקופלת קדימה, מרחק של 20 עד 30 ס”מ מהמסך, בקו ישר, ברגע שיש זיהוי מרימים את כף היד למעלה. זה עובד, לא יודע עד כמה שימושי, במיוחד כי זה לא ממש עובד בזווית.
עוד ניתן למצוא את המחוות הרגילות, את האפשרות להגדיר כיצד פס התפריט הראשי יראה ויתפקד, או כמובן להעלים אותו לטובת מחוות, האם לאפשר שימוש במצב פיצול מסך עבור אפליקציות תומכות ועוד. יש מה לחפש ולעשות בתפריט, וכדאי ללמוד אותו.
הממשק גם מציע מצב משחקים, Game Space. מעבר לכך שהוא מאתר בדרך בכלל בהצלחה את כל המשחקים שמתקינים בטלפון, הוא גם מאפשר לקבוע הגדרות שונות לעת בה משחקים במשחק זה או אחר, בכמה רמות. אפשר אם רוצים למנוע את היכולת של הטלפון לקבל שיחות טלפון בזמן שמשחקים ואפשר לקבוע חסימה של כל ההתראות, והכל בכמה לחיצות קלות. מעבר לך יש גם תפריט צדדי שניתן לגשת אליו במהלך המשחקים עצמם כדי לבצע פעולות שונות, חלקן קשורות גם להגדרות המצב.
עוד אפליקציה שמגיעה כברירת מחדל בהתקנות של הטלפון מזכירה את Zen של וואן פלוס (OnePlus) – אפליקציית הירגעות שמאפשרת לבחור מבחר רחב למדי של צלילים וגם תמונות מסך שיוצגו ויושמעו כדי לאפשר לגוף ולנפש להירגע. אפשר כמובן לקבוע אפשרויות יציאה באמצע וגם את אורך המסע.
Oppo A93: נכנסים לעובי הצילום
בדומה לרוב מכשירי הדגל, גם Oppo A93 שם דגש רב על צילום בשילוב בינה מלאכותית (AI). כברירת מחדל בממשק הצילום מופעל מנגנון ה-AI של החברה, אשר נועד לזהות את מושא האובייקט ולהתאים את הגדרות המצלמה לקבלת תמונה מיטבית. מלבד זאת משולב גם כפתור ייעודי ל-Google Lens המספק מגוון יכולות כמו חיפוש לפי תמונה, תרגום מהיר, המרת טקסט, איתור מוצרים, מקומות ועוד.
עוד בממשק גם מעבר מהיר בין הזום הדיגיטלי עד x5, הפעלה או כיבוי של HDR, מצב AI, החלת אפקטים ומצב יופי – כל זה רק במסך של הצילום הראשי. מעבר בין המצבים מתבצע בהחלקה ימינה או שמאלה ויש לא מעט כאלה: פורטרט, מקצועי, סטיקרים, טיים-לאפ, וידאו, הילוך איטי ופנורמה.
המערך המאובזר המגיע עם זוג מצלמות למדידת עומק, נותן את התמורה בצילום וידאו. תוך כדי תנועה אפשר להפעיל את מצב ה’בוקה’ לטשטוש הרקע ואף לקבוע את דרגת הטשטוש. תכונה חביבה, אם כי כאשר דרגת הטשטוש גבוהה הקצוות של מושא האובייקט כבר לא ממש חדות.
עוד תכונה בוידאו היא ה-Ultra Steady, המספקת ייצוב תמונה דיגיטלי זאת על חשבון האיכות, אולם הדבר כמעט שאינו נראה. יש גם עורך וידאו ותמונות מובנה דרכו אפשר להחיל פילטרים, לחתוך, לסמן ועוד.
את המצלמה הנוספת בחלק הקדמי מנצל ה-Oppo A93 גם כן לשימוש מתקדם יותר. תחילה זה מצב הטשטוש הפעיל הן בתמונות והן בוידאו. בנוסף יש מצב יופי (AI Beauty 2.0) מתקדם המציע לא רק להחליק את תווי הפנים, אלא גם לשנות את מבניהם כמו להגדיל את העיניים, להגדיל את האף, להצר את הסנטר ועוד.
מבחינת איכות התמונות, המערך מספק את מה שאפשר לצפות. באור יום התמונות יוצאות טובות, חדות עם צבעים טובים. גם המיקוד האוטומטי לא אכזב בצילומי תקריב. בלילה הדברים מעט משתנים, כשהתמונות יצאו ברובן חסרות חדות ואף מפוקסלות בחלק מהמקרים. מלבד זאת נראה כי יש שימוש מוגבר מידי בניסיון להחלקת התמונה, זאת כשמצב ה-AI פועל.
על שימושיות ומבחנים
כפי שכבר הזכרתי לעיל Oppo A93 הוא טלפון שמרגיש נוח מאוד ביד מכל ההיבטים: משקל, דקיקות, החספוס המסוים של הגב והבהירות הגבוהה שמאפשרת לעבוד איתו כמעט בכל מקום, אבל אין טלפון בלי איזו פינה שמסתתרת ולא עובדת לגמרי ב-100%.
אחד הדברים הללו שבלטו בזמן הבדיקות שלי היה חיישן טביעות האצבע. קל לדעת היכן להניח האצבע, וגם אם החיישן אולי ממוקם קצת נמוך מדי במסך, זה לא מה שהפריח לשימוש. מה שהפריע הוא שלמרות שרוב הזמן הספיק מגע קל כדי לפתוח את הטלפון, בהרבה מדי מקרים היה צורך בעוד לחיצה, בעוד שתיים ואפילו שלוש עד לזיהוי. האמת היא שאין לי מושג מדוע. מחקתי ושוב הגדרתי את האצבע הלוחצת, לא השתנה. הוא גם התברר כאיטי יחסית בזיהוי, אבל זה יחסי: חצי שנייה לכאן או לכאן זה לא ממש מהותי – באופן השוואתי כמובן.
בדרך הכלל הטלפון עובד חלק, כולל בהיבטים של אלמנטים גרפיים כאלה או אחרים בעת השתנות התצוגה לאפליקציה כזו או אחרת, אבל השבב הישן חסית בא לידי ביטוי בעיקר במשחקים כבדים שגמגמו גם במצב המשחקים הייעודי, כולל התנהגויות מוזרות משהו שלא נתקלתי בהם גם במכשירים פחות ‘מוכשרים’ ממנו על הנייר כמו תמונות שמהבהבות על המסך באופן חלקי. שוב, הרוב בסדר בדרך כלל, אבל לפעמים צצה תופעה שלא ברור אם היא בגלל הממשק או החומרה, או שילוב של שניהם.
מבחינת ביצועים לא הפתיע Oppo A93 לא לכאן ולא לכאן. הוא סיים את מבחן הזמן של PCMark אחרי 9:31 שעות שזה קצת מתחת לממוצע של המכשירים כיום בשוק, אבל ממש לא באופן משמעותי וזה טלפון שיכול לעבוד שעות בלי להתרגש מאי התחברות של מחבר ה-USB לכבל ה-USB של המטען גם לזמן מאוד ממושך. גם הציון באפליקציית המבחנים Antutu, שעומד על 205,806 נקודות באופן כללי, הוא ציון של מכשיר שוק ביניים, כמו גם ציוני מבחן המעבד של Geekbench שמוצגים כאן בתמונה.
אבל גם במבחנים נתקלתי בכמה תופעות מוזרות: מבחן ה-Compute של Geekbench פשוט לא הצליח להתחיל. רוב המבחנים הגרפיים של 3DMark פשוט לא הצליחו לסיים את הריצה. לא זוכר טלפונים שזה קרה אצלם לאחרונה.
- סקירה: Poco M3 – מכשיר בסיסי במחיר בסיסי
- סקירה: OnePlus N10 5G – טלפון דור 5 שמוצע בזול
- לעוד ביקורת טלפונים הקליקו כאן
בשורה התחתונה
Oppo A93 הוא מכשיר יפה לעין, קל לשימוש, אבל הוא גם מגיע עם תמיכה ב-4G בלבד, עם מעבד שמתחילים לראות קצת את הגילו שלו. אין לי בעיה שום בעיה עם גב הפלסטיק היפה שלו, כי גם כך הרי ממהרים להציב מעליו סיליקון מסוג כזה או אחר, ולי כמשתמש בפני עצמי האנגלית בלבד במסך ההגדרות לא ממש מפריעה, לפחות הפעם, כי זה מכשיר שהמטרה העיקרית שלו היא לבדוק את מצב השוק. הבעיה שלו שהמחיר שלו, 1,195 שקלים, שם אותו באזור צפוף במכשירים שלא בטוח שהוא מציג מולם יתרון כלשהו, אם בכלל.
רכשתי את המכשיר, מכשיר מעולה בקשר לעברית דרוש עדכון גרסה פשוט שעושים דרך ההגדרות הטלפון לאחריו יש עברית