לא כל כך מזמן השיקה נינטנדו את קונסולת ה-3DS – קונסולת משחק ניידת עם מסך תלת מימדי שלא מצריך משקפיים. מלבד המסך החדשני היא מכילה גם חומרה מרשימה למדי. לקחנו אותה לסיבוב כדי לעזור לכם להחליט האם כדאי לקנות אותה, להישאר עם ה-DS (במידה ויש לכם אחת כזאת) או בכלל לחכות למשהו אחר.
הפיל הקטן בחדר
אי אפשר להתחיל את הסקירה הזאת בלי להתייחס לפיל שבחדר – המסך התלת מימדי. ובכן, בואו נתייחס אליו – המסך התלת מימדי הוא גימיק. כדי שהוא יפעל תצטרכו להחזיק את הקונסולה בזווית מסויימת, אחרת סתם תראו תמונה מטושטשת. בניגוד לשמועות שמסתובבות ברשת, הוא לא גורם לכאבי ראש עזים – לפחות לא לרוב האנשים. צריך פשוט להפחית את עוצמת תלת המימד, באמצעות מתג קטן שממוקם בצד המסך, ושאליו עוד נחזור בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה, זה נחמד מאוד בהתחלה, אבל לא מוסיף יותר מדי ושותה את הסוללה. תוכלו להסתדר היטב גם בלעדיו.
בעיה נוספת במסך היא הבהירות – אפילו ברמה הגבוהה ביותר, הבהירות של המסך נמוכה מדי, והוא פשוט בלתי אפשרי לשימוש מחוץ לבית בשעות היום. אפילו כשישבתי במקום מוצל היטב, לא יכולתי להשתמש בקונסולה בשעות האור, והייתי צריך לבחור בקפידה את הצד באוטובוס בו אשב, כי הספיק מעט אור כדי להסתיר את התצוגה לחלוטין. עבור קונסולה ניידת, מדובר בבעיה רצינית מאוד.
עיצוב
המכשיר בנוי בעיצוב צדפה, ולמרות מה שאולי יגידו לכם – הוא מכוער למדי. אין אחידות בצבע – החלק התחתון והעליון אמנם באותו גוון, אבל התחתון נוטה לכיוון המט בזמן שהעליון מבריק. חוץ מזה, במכשיר יש שני מסכים, והם לא באותו גודל, מה שדי מציק בעין. בנוסף, זה עלול להיות בעייתי למי שינסה לפתח משחקים שבהם המסכים ממשיכים אחד את השני (שימוש לא נפוץ – לרוב רואים בשני המסכים דברים שונים לגמרי, אבל הוא עדיין קיים). במשקל 230 גרם, מדובר בקונסולה כבדה למדי יחסית לקונסולה ניידת – ארבעים גרם יותר מ-PSP, ושבעים גרם יותר מ-PSP Go. מצד שני, אנחנו לא יודעים כמה ישקול ה-NGP, אבל אני מאמין שהוא ישקול יותר מזה. הרבה יותר.
ממשק משתמש
למכשיר מגוון אמצעי קלט. נתחיל במסך התחתון – מדובר במסך מגע רזיסטיבי. כלומר, מסך שמבוסס על טכנולוגיה ישנה למדי ועם נקודת מגע יחידה (בניגוד למסכי רב מגע קפסיטיביים). המסך נועד לעבודה עם חרט (אותו אתם עשויים להכיר בשם סטיילוס) שנמצא במקום לא נח למדי בגב המכשיר ועם האצבעות הוא עובד פחות טוב ולא מגיב יפה.
הממשק על מסך המגע נראה כאילו ניסו לחקות את הממשק של סמארטפונים, כשהשפה העיצובית לקוחה היישר מקונסולת הווי, אבל זה לא באמת עובד, והרבה יותר נח להשתמש בממשק עם כפתורי החצים והלחצנים.
בנוסף למסך המגע, יש לקונסולה ארבעה לחצנים, חצים דיגיטליים, כפתור דמוי סטיק אנלוגי – כמו זה שהיה ב-PSP (שיוחלף בסטיקים אמיתיים ב-NGP), וכפתורי כתפיים (הכפתורים שבהם משתמשים בדומה להדקים). רובם נוחים למדי, אבל מיקום החצים הדיגיטליים לא נח וגורם לכיפוף האגודל באופן לא ממש טבעי, במיוחד אם יש לכם ידיים גדולות כמו שלי. במשחקים שמסתמכים בעיקר עליהם (ויש לא מעט כאלה, ואם תשחקו במשחקים שנועדו ל-DS תמצאו אפילו יותר) זה לא ממש נח. עוד בעיה היא במתגים – מתג עוצמת התלת מימד ומתג עוצמת הקול עלולים לנוע בקלות בזמן ששמתם את הקונסולה בכיס או בתיק, וכך תמצאו את עצמכם משחקים בלי קול, או מקבלים כאב ראש כי הקונסולה עברה לתלת מימד מקסימלי.
אמצעי קלט נוסף הוא חיישן התנועה, אבל מדובר בחיישן מאוד בעייתי בקונסולה הזאת – המסך מצריך החזקת הקונסולה בזווית מסויימת, ושליטה במשחקים באמצעות חיישני תנועה גורמת לקונסולה לצאת מאותה זווית. אם תקשיבו לעצה שלי ותוותרו על התלת מימד, זה לא צריך להפריע יותר מדי.
הסוללה
אחד הדברים שהדאיגו אנשים בקשר לקונסולה לפני ההשקה הייתה הסוללה – ובצדק. הסוללה פשוט לא מספיקה. היו ימים בהם נסעתי לעבודה ובחזרה באוטובוס, והסוללה לא הספיקה לי לכל זמן הנסיעה (אם כי אני מודה שבאותם ימים נתקעתי לא מעט זמן בדרכים). עדיין, מדובר בסוללה חלשה מאוד שממש לא מתאימה לקונסולה ניידת. בעיה נוספת היא הטיפול בסוללה שהתרוקנה. במקום להיכנס למצב שינה, לשמור את הזיכרון או לבצע שמירה כלשהי, הקונסולה פשוט מכבה את עצמה וכל מה שעשיתם עד הכיבוי הולך לאיבוד. נכון, אפשר פשוט לכבות את הקונסולה כשהיא מסמנת שהסוללה עומדת להתרוקן, אבל כשיש לי קונסולה ניידת אני רוצה להשתמש בה עד הטיפה האחרונה, ולא רגע אחד פחות.
תוכנות מובנות
יש מספר תוכנות ראויות לציון בקונסולה. יש תוכנות שמאפשרות יצירה ברמה כזו או אחרת – תוכנת צילום ותוכנת יצירת מוזיקה. תוכנת הצילום (התלת מימדית, כמובן) גימיקית למדי, מכיוון שרזולוצייה המצלמה נמוכה מאוד – שליש מגהפיקסל בסך הכל. זה מספיק בשביל לראות צילומים על מסך 3.5″, לא על משהו גדול יותר. גם השימוש בתוכנה לא ממש נוח, ואם תנסו למחוק הרבה תמונות תקללו את מהנדסי התוכנה של נינטנדו במשך זמן ארוך, כשאתם מוחקים את התמונות אחת אחת וגם מקבלים פופ-אפ מעיק שמוודא אם אתם באמת באמת רוצים למחוק את התמונה בכל פעם מחדש.
על כלי יצירת המוזיקה אני יכול להגיד בעיקר – WTF? הכלי מאפשר להקליט קולות מהסביבה ואז להלביש אותם אחד על השני ליצירת “מוזיקה”. למה אני צריך משהו כזה בקונסולה הניידת שלי? בנוסף, יש בקונסולה אייקון של דפדפן. כשתלחצו עליו תקבלו הודעה שהדפדפן יגיע באמצעות עדכון תוכנה. כשביצעתי עדכון תוכנה, לא קיבלתי דפדפן – כנראה שמדובר בעדכון תוכנה עתידי.
יש גם מספר משחקים מובנים בקונסולה, שמתבססים על מציאות רבודה, והם הפנינים האמיתיות של הקונסולה. אחד מבוסס על קלפים – רוב הקלפים מכילים ציור של דמות מפורסמת של נינטנדו, וצילום הקלף דרך הקונסולה יציג את הדמות על המסך ויאפשר לכם לצלם אותה. קלף נוסף ועליו סימן שאלה יתחיל משחק יריות בו יצאו מפלצות שונות מהשולחן שעליו הונח הקלף, בהן תצטרכו לירות. אבל גולת הכותרת הוא משחק בשם Face Raiders, שמצלם אתכם, את חבריכם או אפילו צילומים וציורים של פנים ומכניס אותם למשחק – הפרצופים שצולמו, חבושים בקסדות, יעופפו בחדר מסביבם ותצטרכו לירות בהם ולהתמודד עם בוסים. המשחק עובד טוב במיוחד עם כיסא מסתובב. אם יוצא לכם להשיג קונסולה כזאת, אסור לפספס אותו.
משחקים קיימים
עם השקת הקונסולה היו זמינים שלושה עשר משחקים. אמנם יש קלאסיקות של נינטנדו, אבל למי שלא אוהב טמאגוצ’י (או Nintendogs) או את Monkey Ball, אין מה לחפש שם. יש משחק אסטרטגיה בתורות שהצליח לרתק אותי – Tom Clancy’s Ghost Recon (מצד שני, הוא גם קצת אכזב, כי היו מי שהתייחסו אליו כדומה ל X-Com המקורי, והוא אפילו לא מתקרב), והגרסה של הקונסולה ל Street Fighter 4 זוכה לביקורות מוצלחות למדי, אבל חוץ מאלה, קו ההשקה היה עלוב למדי, ממש כמו התכניות של נינטנדו לרבעון הקרוב.
ציוד היקפי
הקונסולה מגיעה עם עמדת טעינה. למה? לא ברור, אפשר היה לחסוך את המקום הזה בקופסא, או להכניס שם משהו יותר שימושי. משחק, למשל. המטען (שיכול להתחבר ישירות לקונסולה, או לעמדת הטעינה בה צריך לשים את הקונסולה אחר כך) נראה כמו מטען USB מרחוק – אפילו עלי הצליחו לעבוד עם תמונות היח”צ, אבל הוא לא, כך שבהתחשב בחיי הסוללה של המכשיר – תצטרכו לקחת אותו אתכם לכל מקום בערך. קלפי המציאות הרבודה שהוזכרו קודם נחמדים מאוד, אבל בלי מקום לשמור אותם אני מאמין שהם ילכו לאיבוד מהר למדי, במיוחד בבתים עם ילדים, אבל לא רק.
ועוד כמה דברים ששכחתי
כמה פרטים שחשוב להזכיר: לקונסולה, כפי שנאמר, שני מסכים. המסך העליון, התלת מימדי, בגודל 3.5″. התחתון, מסך המגע, בגודל 3″. יש לה כרטיס רשת אלחוטי בתקן G (למה לא N? בכל זאת, כבר 2011) שגם תומך בפרוטוקולים שונים של התממשקות נוחה עם הראוטר (למי שלא מכיר, ראוטרים שונים מאפשרים דילוג על שלב הקשת סיסמאת האבטחה במידה ויש לכם מכשיר מתאים, ומסתפקים במקום זה בלחיצה על כפתור שממוקם על הראוטר). יש גם מיקרופון, ממשק אינפרא אדום, חריץ לכרטיס זיכרון (כרטיס בנפח שני גיגה מגיע בערכה) ומצלמה קדמית. יש לה גם כמה תכונות שקשורות בחיבור לרשת – קוד הזיהוי נח יותר מזה שהיה בווי, הדמויות הלא ממש שימושיות שבווי (Mii) הגיעו גם לכאן, ואם אתם בחו”ל, חנויות שונות יכילו עמדות שיאפשרו לכם להוריד דמואים ואולי גם לרכוש משחקים דרך הרשת האלחוטית כשאתם נמצאים קרובים לעמדה, אבל בסך הכל, החיבור לרשת מעולם לא היה הצד החזק של נינטנדו, ונראה שגם הפעם המצב לא שונה.
לסיכום
בסך הכל, מדובר בקונסולה כיפית, אבל היא עדיין סובלת מהמון מחלות ילדות: מסך ומצלמה גימיקיים, בהירות נמוכה, סוללה חלשה, משקל גבוה ועוד ועוד. ההמלצה שלי – עזבו את הקונסולה הזאת בינתיים וחכו לדור הבא, שבטח כבר יכיל סוללה משופרת ואולי גם ישקול פחות. עד אז גם יהיו לקונסולה כמה משחקים ראויים, שכרגע מאוד חסרים לה. חוץ מזה, גם בחו”ל היא עולה יותר מקונסולה נייחת חדשה – מחירה שם עומד על 250$, אבל בארץ היא אפילו יותר יקרה ומחירה נע בין 1700 ל-1800 ש”ח, תלוי איפה אתם מחפשים.
יתרונות:
כיפית
המשחק עם הפרצופים – להיט היסטרי!
חסרונות:
מסך, מסך, מסך
סוללה חלשה
מטען ייעודי
קו השקה חלש
כבדה למדי
מחיר גבוה
פורסם במקור באתר Newsgeek.co.il
נינטנדו 3ds הקונסולה הכי טובה בעולם
יש משחקים יותר טובים מvita