אם היינו מתעסקים כאן במתמטיקה השוואתית, ברמה כזו או אחרת, כנראה שהיינו שואלים משהו שדומה לשאלה הבאה: אם נתון כי היחס בין ה-MX 6 ל-M3 Note של מייזו (Meizu) זהה לחלוטין ליחס שבין ה-MX 5 ל-M1/M2 Note של אותה חברה, מה זה אומר על היחס שבין ה-MX 6 ל-MX 5?
אבל אנחנו לא ממש אוהבים פה מתמטיקה, אלא טלפונים. מכיוון שכך השאלה, ואולי בעצם השאלות, צריכה להיות הרבה יותר ממוקדת מבחינתנו. היא צריכה להיות האם ה-MX 6 הוא ממשיך דרכו של ה-MX 5 לכל דבר ועניין? ואם רוצים להרחיב אותה מעט: האם הוא שומר על אותה מידה של תמורה לכסף כמו האחיינים הצנועים יותר שמתחילים ב-M3, בדיוק כמו שה-MX 5 היה יותר יקר באופן משמעותי מה-M2 Note אבל בכל זאת לא חרג כמעט במיל שהיה בו חור מהבסיס לתמורה שהונח על ידי המכשירים הקודמים לו?
כן תמיד בכל תחילת סקירה יש שאלות רבות שעולות. הן צצות להן עוד בזמן שמוציאים את המכשיר לראשונה מהקופסה, מנדנדים אותו מעט ביד, מורידים ממנו את המדבקות השונות ומחברים למטען כדי להגיע בפעם הראשונה ל-100% טעינה. כבר באותו רגע נבנית רמת ציפיות מסוימת, ומכיוון שמדובר במכשיר דור המשך, יש גם היבטים שמתייחסים להשוואה ישירה למכשיר שקדם לו ולא רק לאלו שנמצאים מתחתיו בשרשרת הייצור.
אז איך Meizu MX 6 נראה בהשוואה לקודמו?
התשובה לשאלה בכותרת לעיל, במילה אחת, היא ‘עדין’. בשתי מילים ‘עדין יותר’. בשלוש מילים ‘עדין ואלגנטי יותר’. וכך הלאה. אפשר היה להמשיך להוסיף מילה אחר מילה, ובסופו של עניין היינו חוזרים רגע להתייחסות למשוואת היחס בתחילת הסקירה: ה-MX 5 מול ה-M2 Note נראה כמו הבריון השכונתי, אחד שיש לו את כל המאפיינים של החברה הזולים יותר, אבל הוסיף להם מבנה קשיח, חזק ו-‘עצבני’ יותר. ה-MX 6 מול ה-MX 5 נראה עדין, אלגנטי ואפילו קטן יותר ברגע הראשון שרואים אותו.
עד כמה זה בולט? ילדה צעירה שכבר מתברר ששוחה בחומר אמרה שראתה אותו, אה, כבר היה כזה בשנה שעברה רק גדול יותר. אבל זה רק המראה והעיצוב המאוחד מוצלח של המכשיר שנראה כאמור אלגנטי יותר בזכות עגלגלות משהו של השוליים, וכן ההקטנה המשמעותית של פסי האנטנה מאחור. למעשה, מבחינה חיצונית אין מעבר לכך שום הבדלים, גם בגלל שכרגיל מייזו גם במכשיר הזה מציעה מסך 5.5 אינץ’ ברזולוציית FHD. היינו שם, נהיה שם, רגילים לזה.
ואתם יודעים מה, אם יש הבדלים הם אפילו ההפך, לרעת המכשיר החדש יותר. אם בודקים את המספרים מגלים שה-MX 6 ארוך במעט ורחב במעט ושוקל קצת יותר מה-MX 5 ואפילו אחוז ניצול המסך שלו מעט מעט קטן יותר. הוא רק ממש בטיפונת רזה יותר. כמה שמראה יכול להטעות. במספרים מדויקים זה 153.6×75.2×7.3 מ”מ ו-155 גרם של ה-MX 6 מול 149.9×74.7×7.6 מ”מ ו-149 גרם של ה-MX 5.
החלק העליון של המכשיר חלק לחלוטין. לא, במייזו עדיין לא ויתרו על יציאת האוזניות הסטנדרטית בגודל 3.5 מ”מ. פשוט העבירו אותה למטה לצד המיקרופון. בצד הימני למטה מאחורי הגריל מתחבא הרמקול, ובאמצע יש מחבר USB Type-C. גם הצד השמאלי של המכשיר נקי כמעט לחלוטין להוציא מגירת הסימים שמשתלבת בגוף המתכתי האחוד ומבחינים בה רק בגלל הנקודה הקטנה שמציינת את מיקום הנעיצה לפתיחתה.
כפתור הבית היחיד מתחת למסך, שהפך לסמן ההיכר הבולט של מכשירי החברה – לא, זה לא iPhone חדש, די כבר – כולל כמו קודמו גם חיישן טביעות אצבע בטכנולוגיית mTouch. המנגנון תומך בשמירת עד חמש טביעות אצבע, ומעבר לכך גם מאפשר הכפתור לבצע את הפעולות ‘חזרה’ עם גרירה קלה מהכפתור כלפי מעלה או בלחיצה קלה על הכפתור עצמו, ‘עמוד הבית’ בלחיצה ארוכה ובגרירה מתחתית המכשיר כלפי מעלה נפתחת רשימת האפליקציות הפתוחות בה אפשר לבחור בודדות את כולן ובקלות רבה יותר, אולי בזכות שיפור הממשק אליו נתייחס בהמשך כמובן, כמו גם אל ההיבט של טביעות האצבע.
ומבחינת תצורה?
במקרה של התצורה מדובר כמובן באופן חלקי בקפיצת דרך משמעותית קדימה. כלומר, כפי שכבר הזכרנו זה אותו מסך LCD בגודל 5.5 אינץ’ וברזולוציה של 1920×1080 פיקסלים. אבל מתחת למסך כבר פועמת מערכת מתקדמת יותר, אם כי עדיין כזו ששייכת לשוק הביניים. היא מורכבת ממעבד ה-Helio X20 של מדיה-טק (MediaTek) שכזכור מבוסס על עשר ליבות שעובדות ב-64 ביט: 4 ליבות Cortex-A53 במהירות 1.4 ג’יגה-הרץ להילוך רגיל, עוד 4 ליבות Cortex-A53 במהירות 1.9 ג’יגה-הרץ שנכנסות לעבודה בהילוך השני, ובהילוך השלישי, כשצריך עבודה ממש חזקה מהמכשיר, נכנסות לעבודה עוד 2 ליבות Cortex-A72 במהירות 2.3 ג’יגה-הרץ. לצידן נמצא השבב הגרפי Mali-T800 בגרסת ה-4 ליבות במהירו בת 600 מגה-הרץ שלו. יחד עם 4 ג’יגה-בייט זיכרון עבודה מדובר בהחלט במכשיר שמעניק למשתמש כוחות סוס שאמורים לספק כל אחד כמעט.
זיכרון האחסון המובנה של המכשיר עומד על 32 ג’יגה-בייט וזהו זה. אין אפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זיכרון חיצוני, וזה כמובן לא ממש הפתיע אותנו. תופעה זו מוכרת כבר מה-MX 5 ושאר המכשירים של מייזו שבדקנו, ובעצם היא כבר מבוססת היטב בשוק. המצלמה האחורית של המכשיר היא עם חיישן 12 מגה-פיקסל והקדמית מבוססת על חיישן בגודל 5 מגה-פיקסל. לשתי המצלמות מפתח צמצם בגודל f/2.0 ואנו כמובן נתייחס אליהן בהרחבה בחלק שדן בצילום.
המכשיר תומך בתקן האלחוטי הכי מתקדם שקיים היום, כלומר 8023.11ac עם תמיכה אחורה עבור כל הדורות הקודמים, בבלוטות’ 4.1 וכמובן גם ב-4G. הסוללה היא בנפח עבודה של 3,060 מילי-אמפר/שעה, ואנחנו נתייחס אליה מיד.
אז מה אומרים המספרים?
כמו תמיד הדבר הראשון שאנחנו מתייחסים אליו בבדיקות שלנו הוא הזמן שאנחנו יכולים לחלץ מהמכשיר שאנו בודקים. אתם יכולים לקרוא לזה זמן סוללה, ובכל מקרה במקרה של המכשיר הנוכחי שלנו, שנבדק כמו תמיד באמצעות PCMark for Android, הגענו לזמן עבודה של דקה יותר מ-10 שעות. זה טוב? כמובן. זו תוצאה שמזניקה את המכשיר אל החמישייה הפותחת שלנו בהיבט הזה, או לפחות קרוב לשם, וזו התוצאה הטובה ביותר שחילצנו ממכשיר מבית מייזו נכון להיום. ואם אנחנו ממשיכים בהשוואה למכשיר הדור הקודם, אז מדובר בשיפור ניכר: ה-MX 5 הגיע ל-8:44 שעות. ודרך אגב, הסוללה של ה-MX 5 הייתה גדולה יותר במעט – 3,150 מילי-אמפר/לשעה. אם תרצו, אפשר לראות במבחן הזה השפעה מסוימת של השבבים המודרניים יותר שצורכים מעט פחות חשמל.
מבחינת ביצועים לא ציפינו לגדולות ונצורות. המעבד בו מצויד ה-MX 6 לא יכול להביא אותו לצמרת בהיבט הזה כי אפילו למדיה-טק יש מעבדים טובים יותר. ובכל זאת, עם ציון של 4,411 נקודות הוא ב-PCMark הוא מראה שהוא בסדר גמור לעבודות יום יומיות, למרות שלפי GeekBench 4, לא בטוח שזה עבור אפליקציות שצריכות להשתמש בריבוי ליבות, כי הוא הוציא במבחן הזה ציון של 2,217 נקודות בלבד לכל היותר, וזה קצת חלש. ב-Antutu הוא הגיע ל-58,229 נקודות מה שבהחלט ממקם אותו בחלק בעליון של שוק הביניים.
ומה עם הגרפיקה? יפה שאתם שואלים. קצת חלש אם אתם אתם רוצים לדעת. אל תנסו להריץ משחקים עתירי אנימציות וניסיונות תלת-ממד מורכבים. ייתכן מאוד שהמכשיר לא יעמוד בזה. ה-MX 6 לא ממש הרשים אותנו עם 10,557 נקודות ב-Ice Storm Unlimited ו-605 נקודות במבחן ה-SlingShot ES 3.1 של 3DMark. בסדר, אבל ממש רק בסדר, ומתאים למה שמצטייר עד עכשיו: מכשיר שוק ביניים קצת מתחת לקצה העליון שלו. ושם הוא בעצם אמור פחות או יותר להיות ממוקם.
חיישן המצלמה החדש של ה-Meizu MX 6. עושה את העבודה?
ה-MX6 הוא הטלפון הראשון שמצויד בחיישן IMX386 של סוני (Sony). החיישן הוא בגודל 1/2.9 אינץ’ וברזולוציית 12 מגה-פיקסל, כשמפתח הצמצם הוא f/2.0. במייזו התגאו מאוד באירוע ההכרזה במצלמה הזו. הם השוו אותה לזו של ה-Galaxy S7 של סמסונג (Samsung) מכיוון שגודל הפיקסל שלה קטן יותר מזה המצוי בחיישן של החברה הקוריאנית – 1.25 µm לעומת 1.4 µm.
אך בפועל אין בכלל מה להשוות. אומנם מדובר במצלמה טובה אשר הצלחנו לצלם איתה תמונות חדות עם צבעים טובים ודי מציאותיים, בעיקר בתנאי תאורה טובים, אך נתקלנו בקשיים לא מעטים בצילומי הלילה.
ממשק המצלמה מציע מספר אלמנטים מעניינים כגון צילום ב-HDR, יצירת סרטוני GIF, צילום תנועה בהילוך איטי, מסננים שונים המאפשרים ליצור אפקטים מבלי להיכנס לאפליקציה נוספת ואפילו ממשק צילום ידני שמציע אפשרות לצילום בחשיפה ארוכה של עד 20 שניות, כמובן עם שימוש בחצובה.
מבחינה יום יומית השימוש במצלמה קל ופשוט אך יחד עם זאת היו נתקלנו במעט בעיות במהלך השימוש במצלמה: המיקוד האוטומטי (AF) התקשה מאוד בתנאי התאורה חלשים מעט כגון חדר המואר בתאורה מלאכותית או בזמן שקיעה, כך שלפעמים מיקוד התמונה היה במישור שלא אליו התכוונו. המחסור במייצב תמונה מאוד מורגש כאשר היינו מעט לא יציבים התמונות יצאו מעט מטושטשות, גם כאשר צילמנו באור יום.
ממשק ישן חדש
לכאורה, במבט ראשון, הממשק של ה-MX 6 לא שונה בהרבה מזה של קודמיו בחברה. הנקודה העיקרית שבולטת היא המשך ההתעלמות ממגירת האפליקציות לטובת פיזורן בדפי הבית לפי בסדר התקנות, בדרך כלל, בסגנון ה-iOS. מוכר היטב, אם כי הפעם יש לציין שצלמיות האפליקציות נראות קצת יותר עדינות מאשר בגרסאות הקודמות של ממשק ה-Flyme UI שמלווה את החברה מאז ששלחה את הטלפונים הראשונים שלה לשוק.
זה אולי נובע מכך שהטלפון הזה כבר מגיע עם אנדרואיד 6.0? יכול להיות. מה שבטוח הוא שברגע שנכנסים להגדרות מבינים את גודל השינוי. משתמשי מייזו קודמים, עד מכשירי הדור הקודם לפחות, מבינים אף יותר מכולם, ולמעשה מספיק להם מבט אחד אל עבר תמונת תפריט ההגדרות. במייזו סוף סוך קלטו שצריך ליישר קו. תפריט ההגדרות המוזר, הבלתי ברור ולפעמים הבלתי הגיוני שלה, עם יישור פס התפריט העקשני לצד שמאל עם צלמיות מוזרות שלא תמיד אפשר להבין, נזנח. ההגדרות המשונות שלא תמיד נמצאו בדיוק איפה שצפוי לחפש סודרו. תפריט ההגדרות הנוכחי מתאים לטלפונים מודרניים סוף סוף, מתאים למכשיר אנדרואיד סוף סוף, וכבונוס נוסף העברית הרבה יותר טובה ומדויקת. קשה לנו להיזכר במקומות בהם נתקלנו במשהו מוזר שגורם לנו לגרד בראש, וזה קרה לא אחת בדורות הקודמים של הממשק.
אבל דבר אחד לא השתנה וזה אפשרויות ההתאמה האישית והמחוות. אמנם המחוות, כמו הקשה כפולה כדי להפעיל את המסך ממצב שינה וגם כדי לכבות אותו, לא פעילות מהרגע הראשון וצריך להיכנס להגדרות כדי להזיח שמאלה את המתג שמפעיל אותן, אבל אחר כך כמו תמיד אפשר לבחור אפליקציות להפעלה בעת שרטוט על המסך של אותיות כמו W או M כדומה, להחליק כלפי מעלה באמצע המסך כדי לפתוח שורת חיפוש ולראות מהן האפליקציות האחרונות שהורצו וכך הלאה. וכן, גם לא נעדר מקומו של כפתור ה-‘נגיעה החכמה’.
הבעיה היחידה היא שהתברר שלא תמיד המסך מגיב באותה צורה. לפעמים לחיצה כפולה קלה, ממש קלילה, גורמת למסך להידלק ולפעמים יש הרגשה שגם פעמיים פטיש של חמש קילוגרם לא יעשה את זה כי המסך לא מגיב היטב. מב שכן, חפשו את המחוות תחת ‘נגישות’ בתפריט ההגדרות. כנראה שיש בזה הגיון מסוים.
מעבר לכך מספקת החברה כמה וכמה אפליקציות או יותר נכון כלים שמטרתם לעזור לחוויית השימוש במכשיר. כך למשל יש את תיבת הכלים שמאפשרת גישה למספר כלים לא שגרתיים ברובם כמו מדידת גובה, מצפן וגם פנס, בין השאר, למרות שאת הפנס אפשר להפעיל גם באמצעות צלמית שמופיעה עם משיכה ארוכה של שורת ההתראות למטה. את הצלמיות הללו ניתן להתאים באופן אישי וזאת במסך קל להפעלה ולהבנה, וכל אחד יכול לקבץ את הכלים החביבים עליו ולוותר על מה שהוא לא צריך. יש גם אפליקציה שמאפשרת לבחור מתוך מגוון רחב מאוד של ערכות נושא או תמונות רקע למסכי הבית ולמסכי הנעילה, יש אפליקציה שממליצה על אפליקציות ‘חיוניות’ שבמייזו חושבים שכדאי למשתמשים להתקין. לגבי רובן כנראה שזה נכון. יש גם שיפור במסך האפליקציות הפתוחות שמופיע, כרגיל אצל מייזו, על ידי החלקת האצבע מקצה המסך התחתון כלפי מעלה, רק לא מעל כפתור הבית – זה כבר יבצע פעולת חזרה. המסך הזה עבר גם הוא התאמה לאנדרואיד המודרנית יותר, ועכשיו באמת קל לסגור את האפליקציות הפתוחות, בנפרד או ביחד. יש גם אפליקציה כוללנית לטיפול במכשיר, אנטי וירוס וכדומה.
ויש את חיישן טביעות האצבע, שכזכור מותקן מתחת לכפתור הבית. כמו במכשירים רבים אחרים בניית פרופיל טביעת אצבע היא תהליך של הנחת האצבע על החיישן שוב ושוב עד שהמערכת מזהה אותה. בדרך כלל זה לוקח 10 או 11 הנחות, ואפשר לשמור עד חמש אצבעות, כך שבעצם ניתן להגדיר כניסה עבור כמה אנשים בלי להשתמש בססמה. בעצם כשכולם משתמשים עם ססמה. אי אפשר, ושוב זה ממש לא יוצא דופן, להגדיר את החיישן בלי לקבוע קודם כל ססמת PIN, בגרירה בין נקודות, במספרים וכדומה.
החיישן עובד מהר בדרך כלל. אבל, וזה אבל גדול, המערכת מזהה את האצבעות רק שמניחים אותן בדיוק במקום כמו בזמן קליטתן לתוך המערכת. זה לא אמורה להיות בעיה גדולה, אבל החיישן לא תומך בזיהוי ב-360 מעלות של האצבעות, וגם דורש דיוק רב מדי, וזה לא טוב. זה גם לא טוב שאי אפשר להפעיל את המכשיר ישירות ממצב שינה. קודם כל צריך ללחוץ על הכפתור כדי להגיע למסך הנעילה ואז הנחת האצבע פותחת את המכשיר, אם מדייקים כמובן. זה לא נורא, אבל זה גם לא ביצוע מספיק טוב.
שורה תחתונה
מורגשת קצת התקדמות במכשירים של מייזו, לפחות בכל מה שקשור למכשיר הביניים שלהם, ה-MX. המכשיר נוכחי, Meizu MX 6, נראה טוב יותר ומציע ביצועים טובים יותר מקודמו, Meizu MX 5. יש גם הרגשה שאולי, אבל ממש אולי, מייזו בדרך להציע מכשירים שישברו קצת את השגרה שלהם ויציעו עיצוב קצת יותר מעודן. באותה מידה יכול להיות שאנחנו טועים. הפעם יש הרגשה שמדובר בהתקדמות של ברירת מחדל, כי חייבים להחליף את המעבד וצריך גם להציע יותר זיכרון, אבל לא יותר וזה קצת מתחיל לשעמם עבור מי שמכיר את החברה היטב וכבר יש לו ניסיון עם מכשיריה. יש עוד דברים שראויים לתשומת לב, בעיקר חיישן טביעת האצבע שקצת נשאר מאחור מבחינה טכנולוגית. השיפור בממשק הגיע בזמן והוא מוצלח מאוד, וטוב שבמייזו החליטו ליישר קו יותר עם האנדרואיד של גוגל. ויש עוד משהו שפועל לטובת המכשיר הזה: המחיר ההתחלתי שלו עומד על 1,499 שקלים, 200 שקלים פחות מהמחיר בו התחיל להימכר ה-MX 5.
כתיבה כל כך מעצבנת יומרנית ופלספנית. התחלתי לקרוא והפסקתי באמצע
אם סיני רק סיאומי
זה מוכיח איזה מין בדיקה גרועה זה אנטוטו.
מכשיר של 2016, עם הליו X25 שכולל 10 ליבות מתוכם שניים של קורטקס A72, ערכת שבבים חזקה ללא ספק, מוציא 58,000 באנטוטו.
הטלפון שלי הוא מוטו X2, מכשיר דגל של 2014, עם סנאפדרגון 801 המיושן ו-2 גיגה ראם, הוציא בלי בעיה מעל 61,000.
שלי מוציא 172644 :))
השאלה מה עדיף זה או LEECO PRO 3
אף אחד מהם.
בבקשה תעשו ביקורת סקירה מלאה כמו זו ל מייזו pro6
תסתכל באתר Wisebuy.