במידה מסוימת אפשר לומר שמי שאחראית לכך שיש כיום מחשבים אישיים בעולם כמו שהם היא יצרנית מכונות החישוב היפנית Nippon Calculating Machine Corporation. היא ביקשה מאינטל (Intel) לתכנן עבורה 12 שבבים מותאמים עבור מכונות החישוב החדשות שלה. אחרי שנתיים של עבודה, ב-15 בנובמבר 1971, מהנדסי אינטל הציעו רק ארבעה שבבים, אבל אחד מהם, ה-4004, היה מיקרו מעבד ניתן לתכנות שניתן להתאים למגוון גדול של מוצרים.
שלושת המהנדסים שהמציאו אותו, פרדריקו פאג’ין, סטן מאזור ו-מארסיאן הוף, המציאו למעשה את המיקרו מעבד הראשון בעולם שיכול היה לספק יכולות רבות של מחשבי מיינפריים בגודל מזערי, וסללו את הדרך למחשוב האישי כמו שאנחנו מכירים אותו.
החגיגה הזו משמשת את אינטל כדי להכניס עוד אוויר מתחת לכנפיים של השקת מעבדי ה-Alder Lake הראשונים, עם השוואה בלתי נמנעת.
ב-4004 היו 2,300 טרנזיסטורים מול מיליארדים במעבדי ה-Core מהדור ה-12 החדשים, והוא היה מצויד ב-16 רגליים לעומת 1,700 פינים שיש במעבד החדש. הוא יוצא בליתוגרפיה של 10 מיקרו-מטר מול 10 ננו-מטר כיום, והתדר המרבי של היה 750 קילו-הרץ מול עד 5.2 גיגה-הרץ כיום. וכמובן הייתה לו ליבה אחת בלבד, מול עד 16 כיום.
“אם תחשבו על כל ההישגים אליהם הגענו בחצי המאה האחרונה, תבינו מיד כי מדובר ברגע רב-חשיבות בהיסטוריה של הטכנולוגיה, משום שהשבב הזה הוא זה שייצר את הבסיס לעולם המחשוב ואפשר לו להמריא לגבהים חדשים”, כתב מנכ”ל החברה פט גלסינגר לעובדים במכתב ששיגר אל תיבות הדואר היום.