בתקופה האחרונה אנחנו רואים שמספר יצרניות מתחילות להציע טאבלטים עם מסכים גדולים שחוצים את קו ה-10 אינץ’, ואולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך לאחרונה הוא ה-Tablet 2 Pro של לנובו (Lenovo) בשיתוף פעולה עם אשטון קוצ’ר כמו שהם אוהבים לומר שם בחברה, אבל לא רק. גם באפל (Apple) מדברים, לפחות לפי השמועות על טאלבט עם מסך בגודל 12.2 אינץ’. ואם אתם מאלה שמתעקשים לשלב בתחום הטאבלטים גם את הניידים הניתקים והמתהפכים למיניהם, כמעט לכל חברה בולטת בשוק יש כבר איזה PC מסוג 2-ב-1 כזה.
אבל בשורה התחתונה של המכירות, עדיין חוגגים להם טאבלטים עם מסכים בגודל של 9 אינץ’ ומטה, שנחשבים כמתאימים יותר לשימוש מדיה ביתי מאשר לשוק העסקי. וכפי שכבר ראינו לא אחת, החברות הגדולות כבר לא מוכנות להשאיר את התחום הזה של השוק רק לחבורת מדבקה. ה-Iconia A1-830 של אייסר (Acer) הוא בדיוק טאבלט כזה, טאבלט שמכוון אל החלק התחתון של השוק, אבל לא הכי הכי הכי נמוך שיש. טאבלט שמציע שם של חברה מוכרת במפרט צנוע שלא ירוקן את הכיס עם תג המחיר.
אבל זה לא הטאבלטים הקודמים של אייסר בסדרת ה-Iconia A, שמבוססים על אנדרואיד (Android), שאתם מכירים. אם אתם מכירים. ה-A1-830 בולט מבין אחיו הקודמים לו בשני דברים: מערכת על שבב של אינטל (Intel), בכל מה שקשור לקרביים שלא רואים מייד, וגב מתכתי ומעוגל במקום הפלסטיק המוכר. גם גודל הטאבלט המסוים הזה, 7.9 אינץ’, מתקשר, יחד עם המראה הכללי המעוגל – אם נרצה או לא – עם ה-mini iPad של אפל (Apple) שרבים עושים מכשירים בצלמו ובדמותו, ורוחו שורה מעל. הוא פשוט היה שם קודם והוא פשוט מוכר.
אז עם מכשיר שנתן לו השראה, או בלי מכשיר שנתן לו השראה, זה לא ממש משנה – מבחינת מראה ה-A1 830 של אייסר נראה טוב. המשטחים הצדדיים המעוגלים מכל הכיוונים, השילוב של צבע המתכת עם הצבע הלבן מקדימה, מקנים לו מראה יוקרתי משהו וזורם, קצת יותר מהממוצע שרואים בדרך כלל במגזר השוק הזה. כפתור ההפעלה/כיבוי ממוקם מצד שמאל מעל כפתור השליטה בעוצמת הקול והם יציבים למדי וגם נוחים למגע. מתחת להם, קצת יותר למטה נמצא חריץ ה-microSD ולמעלה מחבר ה-miniUSB להטענה ולחיבור פיזי למחשב. השוליים לא צרים, אבל גם לא רחבים מדי, ובסך הכל יש הרגשה נוחה ונעימה שמחזיקים אותו ביד. עם משקל של 380 גרם הוא לא קל במיוחד, אבל זה הממוצע פחות או יותר בתחום הזה וזה לא גורם להתעייפות היד. גם העובי, 8.2 מ”מ, לא נורא בכלל.
החלק העליון של הגב מוקדש לפס הגנה לבן מפלסטיק בו נמצאת עדשת המצלמה האחורית בתוך תושבת שקועה במקצת שמגנה על העדשה עצמה, חיישן של 5 מגה-פיקסלים, מפני שריטות. זוג רמקולים סטריאופוניים ממוקמים ממש בחלק התחתון. הם מציעים עוצמת קול בינונית שמוחלשת למדי כשמניחים את הטאבלט על משטח שטוח לחלוטין ובעצם חוסמים אותם.
לעומת המראה החיצוני הדי מלבב, התצורה לעומת זאת, לא ממש משהו מיוחד. זה מתחיל עם מסך ה-TFT ברזולוציה של 1,024×768 בלבד, שיש לציין שבנוסף חלק ממנה הולך ‘לאיבוד’ בגלל שימוש בכפתורי תוכנה. כך, לדוגמה, במבחן ה-Citadel של Epic שבודק הרצה של Open GL במכשירי אנדרואיד – ובו הוא הוציא תוצאה סבירה יחסית, בהתייחס לגודל המסך, של 59.4 פריימים/לשנייה – הרזולוציה של ההרצה הייתה בפועל 1,024×700. זה לא דבר שלא נתקלנו בו. זה קרה גם בבדיקה של QUE TBQ7850 שמציע רזולוציה דומה – וגם נראה פחות או יותר אותו דבר- ואפילו תוצאה מאוד דומה, וראינו זאת גם במכשירים קצת ישנים יותר כמו ה-HP Slate 7 וכדומה. עם זאת, גם ברמת מחירים נמוכה היום כבר אפשר לצפות כבר קצת ליותר בעידן בו מכשירי הקו הראשון כבר מושכים ל-2K אם לא למעלה מכך.
אבל זו הבעיה הקטנה של המסך הזה. הבעיה האחרת והחמורה יותר, לפחות במכשיר שאנחנו בדקנו, הייתה איכות התגובה שלו, והיא הייתה – אם לומר זאת בעדינות – לא ממש טובה. לעיתים נדרשה הפעלת לחץ פיזי יותר ממתון כדי להשיג את התגובה הרצויה ונראה היה לעיתים שפשוט מדובר במסך שעושה את מיטבו כדי לעצבן. כבר נתקלנו במסכים שמגיבים קצת לאט, אבל הפעם הייתה הרגשה שזה קצת יותר מדי: יותר מדי כוח שנדרש כדי להשיג לחיצות שאמורות להיות פשוטות לביצוע, וזה תיסכל עוד יותר כשהתברר, למשל במשחקים, שזה לא תמיד כך. אנחנו באמת מקווים עבור אייסר שמדובר היה ביחידה פגומה.
ה-A1 830, כפע שהזכרנו לעיל, מבוסס על מעבד אינטל, ומדובר ב-Atom Z2560, מעבד כפול ליבה שפועל במהירות של 1.6 ג’יגה-הרץ. השבב גרפי הוא ה-PowerVR SGX 544MP2 הסביר והמוכר מהרבה טאבלטים בתחום הזה. המעבד הוא מסדרת ה-Clover Tail של אינטל, וזה אומר שהוא כבר קצת מיושן למקומותינו. הוא לא רע, אבל הוא עדיין מיוצר ב-32 נו-מטר, והוא עדיין תומך לכל היותר ב-1 ג’יגה-בייט זיכרון וגם הוא מסוג LPDDR2 בלבד. מבחינת ביצועים הוא ממש לא נפל מול מעבדים מבוססי ARM שדומים לו, ואפילו ההפך, אבל קשה לומר שמדובר בפאר היצירה – עם זאת מובן הרצון להשתמש במעבד מעין זה כשרוצים לחסוך כסף כאן ועכשיו בהוצאות הייצור.
את הטאבלט קיבלנו עם אנדרואיד 4.2 ותוך כדי עבודה הוא התעדכן OTA לאנדרואיד 4.4.2, וזה יפה. עוד לפני השדרוג של מערכת ההפעלה ניתן היה לראות שאייסר, פחות או יותר, שומרת על גרסת האנדרואיד המקורית מבלי להתערב יותר מדי, ומציעה גם ווידג’טים ולא יותר בהרבה מעבר למה שמגיע מגוגל (Google). מדובר בבחירה של אייסר לכלל מכשירי האנדרואיד שלה.
נקודת החוזק של הטאבלט הזה, מעבר למראה האלגנטי שלו, היא הסוללה שלו: 4,000mAh. יחד עם צריכת הכוח הנמוכה של המערכת על שבב הראשית, מדובר בטאבלט שעובד בשקט יום שלם בתנאי עבודה רגילים. בחברה מתחייבים ל-7.5 שעות צפייה בוידאו, ואנחנו בשימוש רגיל, כולל משחק פה ושם, לא נדרשנו להטענה יותר מאשר בכל יום ומחצה.
עוד קיצורי דרך להוזלה אפשר למצוא ברכיבי הקישוריות: חיבור WiFi בתקן 802.11n ובלוטות’ 3.0. עם זאת, האנטנה שמשולבת במכשיר סבירה בהחלט ואת נתב הבדיקה האלחוטי שלנו קלטנו ברמה מספקת בכל חלקי הבית, גם במקומות בהם מכשירים אחרים לא קלטו אותו.
אם הטאבלט הזה היה נמכר מתחת לקו של 1,000 ש”ח היינו ממליצים לכם לחשוב עליו, אבל הוא לא. מצאנו אותו ב-1,200 ש”ח וזה יקר מדי עבור טאבלט שהוא אולי נחמד למראה, אבל מעבר לכך לא מציע באמת משהו מיוחד ומאוד אטרקטיבי שיצדיק את המחיר הזה, בטח לא מבחינת תצורה, אלא אם מראה עושה לכם את זה, והוא חשוב לכם.
הוא נראה יפה, הביצועים סבירים בלבד. מצד שני הוא גם זול יחסית לא? מה האלטרנטיבות? שוב אסוס עם הפלסטיק המתפרק שלהם?