אם עדיין לא שמתם לב, עונת ה- Reboot בעיצומה! כותרים רבים שהפכו למיושנים או משעממים מדי עברו לידיים של אולפן פיתוח חדש וקיבלו מייק אובר מרענן עם גישה שונה למוכר והאהוב. הטרנד הזה אומנם לא חדש במיוחד, אך נראה כי לאחרונה למדו סוף סוף איך לעשות את זה כמו שצריך: אחרי השקה מוצלחת ל- Halo 4 ולפני שלארה קרופט חוזרת אלינו ב- Tomb Raider חדש ושונה לחלוטין, מגיע ריבוט לעוד כותר וותיק, אהוב ומיושן- Devil May Cry. חברת Capcom העבירה את הלפיד לחברת פיתוח אמריקאית- Ninja Theory, שלקחו את הכותר המוכר ובנו אותו מחדש עם החזון שלהם. זהו המשחק החמישי בסדרה, אך בתור ריבוט ראוי הוא מתחיל את הספירה מההתחלה ונקרא בפשטות DMC: Devil May Cry. אחרי 4 משחקים בהם שיחקנו את Dante, לוחם מסתורי ובנו של שד עוצמתי מהגיהנום, אנו חוזרים לאותו גיבור רק בימי צעירותו ומגלים דמות שונה לחלוטין. הדנטה של פעם היה נונשלנטי, בטוח בעצמו, אדיש לסביבה והשדים הנוראים מסביבו- גם הגדולים והאכזריים שביניהם- היו לא יותר מעיכוב קטן ומציק בדרך אל הבטלה.
דנטה הצעיר, חצי מלאך וחצי שד, עדיין לא הספיק “להתקלקל”: הוא עדיין מלא בביטחון עצמי מופרז אך אכפת לו מהעולם ומהדמויות שעוזרות לו לאורך הדרך, והרג השדים הופך בשבילו למטרה חשובה ועליונה להשגת חופש עבור בני האנוש. המשחק מתחיל, כרגיל, כשחייו ה”רגילים” של דנטה, הכוללים בין היתר שהות ארוכה במועדוני חשפנות, מופרעים על ידי שדים מהגיהנום. אתם עוברים מהעולם האמיתי ל”לימבו”, העולם שבאמצע, ושם כבר מחכים לכם מגוון אויבים ואפילו בוס בגודל של בניין. בהמשך תפגשו את קאט, מכשפה המסוגלת להעביר אתכם מלימבו לעולם האמיתי, ואת ורג’יל- האח של דנטה. ביחד תנסו לחסל את מונדוס, שד רשע ששולט על האנושות בעזרת תרבות צריכה ובידור המנוונים את החברה ומונעים ממנה להילחם בחזרה. בלימבו, העולם נראה אחרת לגמרי- זה לגיטימי שבניינים יעופו באוויר או שרצפות יתפרקו מתחת לרגליכם, וכל איזור במשחק מקבל אווירה וסגנון קצת שונים לפי איך שהוא נראה בלימבו. כך מחסן תעשייתי משעמם הופך למבוך מתעתע של מכולות וארגזים, ומועדון לילה הופך לזירה צבעונית שזזה בקצב המוזיקה. במילים אחרות, הלימבו נותן סיבה הגיונית לחלוטין למה כל איזור צריך להיראות שונה ולהתנהג אחרת- ואין ספק שמבחינה ויזואלית, השלבים במשחק נראים טוב מתמיד. בכל זאת, עיצוב השלבים רחוק מלהיות מושלם: במשחקים הקודמים היו לא מעט חידות מאתגרות וקטעי פלטפורמה שהצריכו תכנון ומחשבה- זה לא המצב עם DMC, ויכול להיות שזאת היתה החלטה מחושבת במטרה להפוך את המשחק ליותר “זורם”, בלי לאפשר מצב בו השחקן נמצא באותו איזור יותר מדי זמן.
בשנים שעקבתי אחרי הפיתוח של המשחק, נחשפתי למידע סותר מצד מעריצים ומבקרים: מצד אחד, נאמר שהמשחק השתנה בצורה קיצונית והפך להיות קל מדי, וגם שדנטה החדש הוא חתיכת “דושבג” שחצן ומעצבן; אך מצד שני, חומרים שנחשפו מהמשחק עצמו הדגימו נשקים ממשחקים קודמים ואפילו חלק גדול מהתרגילים המוכרים. כשסוף סוף שמתי את ידי על המשחק, גיליתי משהו מאוד דומה ומאוד שונה ממה שהכרתי. הנשקים האיקוניים כמו החרב Rebeliion וזוג האקדחים Ebony & Ivory חזרו עם עיצוב שונה ותרגילים זהים לאלה מהמשחקים הקודמים, אך במהרה גיליתי שצורת המשחק השתנתה ואימצה גישה חדשה לקרב: אתם לא יכולים “להינעל” על אויב כמו במשחקים הקודמים, וכעת תצטרכו לכוון את המכות שלכם כדי לפגוע באויב הרצוי. זה מקל בהתמודדות עם אויבים רבים בו זמנית אך מקשה כשאתם רוצים להתמקד על אויב אחד ספציפי מבין החבורה. הויתור על כפתור ה”נעילה” איפשר למפתחים להביא לכם שיטה הרבה יותר דינמית לקרבות, שבאה לידי ביטוי כבר בשלב השני של המשחק. אתם תקבלו בבת אחת שני נשקים חדשים: אחד אדום- שטני, ואחד כחול- אלוהי. תוך זמן קצר תגלו שהנשקים הכחולים טובים למכות מהירות והתמודדות עם אויבים רבים בו זמנית, ושהאדומים טובים לנזק גבוה והתמודדות עם אויבים משוריינים. כדי להשתמש בנשק האדום או הכחול שברשותכם, לא תצטרכו ללחוץ על כפתור אלא להחזיק כפתור שמשנה את החרב הרגילה לוריאציה האלוהית או השטנית שלה. לוקח זמן להתרגל לשיטה החדשה אך ברגע שתשלטו בה, יהיה לכם הרבה יותר קל להשתמש בנשקים שונים במהלך הקרב. בשלבים יותר מאוחרים תצטרכו להתמודד עם אויבים שמייצגים את אחד הצבעים ויכולים להיפגע רק על ידי נשק מהצבע הרלוונטי- האויבים האדומים הם גדולים, איטיים ועושים נזק גבוה; ואילו האויבים הכחולים תוקפים במהירות רבה, משתמשים בקסמים ומתחמקים מהמכות שלכם באלגנטיות. עם זאת, לא קיים במשחק אפילו אויב אחד שהוא פשוט קשה להריגה- גם האויבים הקשוחים ביותר מסתכמים בכמה נקודות חולשה שיאפשרו לכם להרוג אותם בקלות, מה שהופך את המשחק לקל בהרבה מקודמיו- אפילו ברמות הקשות יותר.
וידאו: Devil May Cry טריילר
הסגנון הייחודי של שני הצבעים מוסיף עומק מבורך למערכת הקרב, ותפריט שדרוגים נרחב למדי מאפשר לכם לפתח סגנון משחק משלכם המתמקד על הנשקים המועדפים עליכם. כמו במשחקים הקודמים, שום “נקודת שידרוג” לא חקוקה בסלע, ותוכלו להעביר אותה בין השדרוגים והתרגילים השונים עד שתמצאו את השילוב המועדף עליכם. תוכלו גם לרכוש חפצים שירפאו אתכם באופן חד פעמי או כאלה שיגדילו את מד החיים באופן קבוע. עד שתסיימו את המשחק, כנראה יהיו לכם את כל השדרוגים והחפצים שתצטרכו ועם קצת אקסטרה עבודה תוכלו אפילו לשדרג את כל הנשקים והיכולות באופן מלא. כבר בשלב השני, כשאתם מקבלים נשק אחד מכל צבע, תקבלו את ההרגשה שהאפשרויות הן בלתי מוגבלות מפני שכל נשק פותח מגוון רחב של תנועות ואסטרטגיות אפשריות. כבר בשלב הזה תוכלו, למשל, להקפיץ אויב לאוויר ולהשאיר אותו שם עם רצף אינסופי של מכות עד שהוא מתפרק לחלקים. בהמשך תוכלו לבצע מהלכים אפילו יותר מורכבים וחזקים כמו לירות על אויב מסוים כדורים נפיצים מושהים, לאסוף אותו ואת כל שאר האויבים כך שיהיו מולכם, להמשיך עם טורנדו אכזרי שפוגע בכל האויבים בו זמנית ורגע לפני שהוא נגמר- למלכד את הכדורים ממקודם ולגרום לפיצוץ שמחסל את כולם סופית. כמו תמיד, המשחק מתגמל אתכם על “סטייל”- גיוון בין נשקים ותרגילים, התחמקות ממכות ורצפים גבוהים במיוחד יזכו אתכם ביותר כסף ויותר נקודות שדרוג, כך שככל שתשתפרו במשחק- ככה תקבלו יותר כלים שיעזרו לכם להמשיך ולהשתפר. למעשה, לדנטה החדש יש כל כך הרבה כלים שבשלב מסוים, כמעט כל קרב נהיה קל מדי. בנוסף, אין דגש על הפן הטכני או על תנועות בתזמון מושלם, כך ששחקנים שהתרגלו לעומק הטכני מהמשחקים הקודמים או מכותרים מאתגרים יותר כמו Ninja Gaiden 2, עלולים להתאכזב. ישנן כמה רמות קושי שיבחנו את היכולות שלכם, ואפילו רמה סופר קשה בה אתם מתים ממכה אחת אבל לאויבים יש מד חיים מלא- למרות זאת, קשה לקרוא ל- DMC “מאתגר” והתאכזבתי לגלות שגם ברמות קושי גבוהות יותר, קל מאוד לסיים את המשחק וזה בהחלט חיסרון גדול בז’אנר שמסתמך רבות על יכולת טכנית. המשחק “רוצה” שתצליחו בו והוא כנראה מתאים יותר לאנשים שלא התנסו בהרבה משחקי Beat ’em up. עם זאת, לא משנה איזה סוג של שחקן אתם- הרצפים האינסופיים והתרגילים העוצמתיים נראים פשוט טוב על המסך.
בכלל, הגרפיקה במשחק עשויה בצורה מצויינת ומציגה לא רק שלבים מרהיבים אלא אפקטים נוצצים שיצליחו להרשים אתכם על פעם מחדש. נאמר הרבה על הגרסאות השונות של המשחק- אם תקנו אותו ל- Xbox 360 או ל- PS3, סביר להניח שהדברים על המסך ייראו טוב- אבל לא הרבה מעבר לזה. אם תבחרו, לעומת זאת, להריץ את DMC על מחשב גיימינג עוצמתי- תקבלו חוויה גרפית מרשימה בהרבה וקצב פריימים (FPS) שיכול לעבור את ה-200 לשניה, במקום הקצב הנמוך והקבוע של 30 פריימים לשניה הקיים בקונסולות. על המחשב הנייד שלי, M14X בן שנה וחצי, המשחק רץ סביב ה-60 פריימים על הגדרות גבוהות ועם שימוש ב- DirectX11. לצורך השוואה- אותו מחשב הריץ את Far Cry 3 על הגדרות בינוניות גבוהות בקצב של כ-45 פריימים לשניה, אז אפשר להגיד ש- DMC מתאים גם למחשבים חלשים יותר שמתקשים עם רוב המשחקים החדשים.
ל- Devil May Cry תמיד היה סגנון מוזיקלי יוצא דופן, עם קטעי רוק כבד ומטאל שליוו את הסדרה עד עכשיו. DMC ממשיך את אותו כיוון וממלא את הקרבות בקטעי מטאל ומוזיקה אלקטרונית קיצונית. זה כנראה סגנון שלא כל אחד יכול להתחבר אליו אבל אני מצאתי את המוזיקה כתורמת לטירוף שהולך על המסך. המוזיקה מגיעה לשיאה בבוסים השונים שתיתקלו בהם, ומשדרת אינטנסיביות לפי כמה הצלחתם “לעצבן” את הבוס עד עכשיו. למרבה הצער, קרבות הבוסים לא משאירים טעם טוב ומסתמכים קצת יותר מדי על גילוי וניצול נקודות חולשה, מה שהופך אותם למשעממים למדי למרות הויזואליות המרשימה. מה שכן נעשה טוב במחלקה הזו זה ה- “quick time events”, או במילים אחרות- “כפתור ענק שמופיע על המסך וחייבים ללחוץ עליו בזמן כמו ב- God of War”. במקום התצורה המשעממת של כפתור על המסך, כאן תהיה לכם שליטה מלאה על הדמות ותצטרכו לזהות נקודות מסוימות ולנצל אותן בעזרת השוט הכחול או האדום- הכחול מושך אתכם לעבר המטרה והאדום מושך את המטרה לכיוונכם. זה גורם לאירועים להיראות יותר טבעיים ונותן לכם את ההרגשה שאתם תמיד בשליטה.
בסך הכל, אפשר להגיד ש- Ninja Theory עשו רק טוב לזיכיון הותיק: דמות חדשה ומעניינת עם רגשות אמיתיים, עלילה טובה שנותנת סיבה הגיונית לאירועים המתרחשים, סגנון ויזואלי חדשני ומרענן וכן שיטת קרב חדשה שמצליחה להיות נגישה ומרשימה. המשחק לא חף מבעיות והסגנון הנגיש יותר גבה את המחיר והפך אותו לקל מדי, במיוחד לשחקנים עם נסיון בז’אנר. גם אם תמצאו את המשחק קל מדי, לא תרצו להפסיק את האלימות המהירה והעצבנית המתרחשת על המסך- ותאמינו לי, זה אומר הרבה.
נכתב על ידי אור מנטש ופורסם לראשונה באתר GameX
Just Finished the game!!
שיחקתי וסיימתי.
משחק מעולה כן ירבו!
כתבה מעולה …בהחלט משחק שהייתי קונה אם היה לי מחשב .