סין תדרוש בקרוב ממשתמשי האינטרנט לרשום את שמם האמיתי ולהזדהות כאשר הם נרשמים לספקיות האינטרנט, כך ציינה התקשורת המקומית במדינה. הממשלה הסינית שוקלת בימים אלה אפשרות לזיהוי של 500 מיליון משתמשי האינטרנט ולפי ההצעה, ספקיות האינטרנט הם אלו שיידרשו לאסוף ולזהות את שמות המשתמשים האמיתיים.
החוק שנדון השבוע אומר כי אנשים ידרשו להציג תעודת זהות כאשר נרשמים לשירותי גישה לאינטרנט הקווי או הסלולרי. “החוק נדרש כדי לעמוד בהתפתחות הטכנולוגית של האינטרנט ולהגן על האינטרס של העם”, נכתב בביטאון המפלגה הקומוניסטית בעמוד הראשון אשר גרם לשיח סוער בכלי התקשורת הממלכתית השבוע. “זו הדרך היחידה שהאינטרנט שלנו יהיה בריא יותר, תרבותי ובטוח יותר”.
משתמשים רבים אומרים כי ההגבלות נועדו למנוע מהעם הסיני למתוח ביקורת על הממשל ואולי בעיקר למנוע מהגולשים להישאר אנונימיים כאשר הם עושים זאת, במיוחד במדינה בה האינטרנט מציע הזדמנות נדירה לדיון פתוח.
בסין כבר החלו מספר שירותים לדרוש זיהוי משתמשים, כך בשירות המיקרו-בלוג המוביל בסין, Sina Weibo דורש זיהוי בשם המלא של הגולש. Weibo הוא אתר עצום בגודלו העומד כיום על 400 מיליון משתמשים רשומים, כך שבהחלט אי אפשר להתעלם ממנו. כך גם חלק מהמפעילות הסלולריות דורשות זיהוי כאשר רוכשים כרטיס SIM.
לא ברור עוד כיצד הכללים החדשים ישפיעו, אם בכלל, על חופש הדיבור ברשת האינטרנט בסין, שכבר ברובה נמצאת כיום תחת דרישה לזיהוי הגולשים. (מקור, 2)
צילום: FullbridgeProgram cc flickr
בוקר טוב,
הטון הביקורתי כלפי המהלכים המתוארים בכתבה מעוררים אצלי תמיהה.
המצב הזה קיים ד’פקטו בישראל שנים רבות.
איש לא יכול להתקשר באופן עיסקי עם ספק שרותי אינטרנט (ISP) מבלי שהוא מוסר אינפורמציה מלאה על עצמו, כחלק מהתהליך הנדרש לחייב כרטיס אשראי או חשבון בנק.
כמובן שניתן להתחבר לאינטרנט דרך חיבור אלחוטי: בבתי הקפה, דות התעופה, קניונים, אוטובוסים וכ’ + באדיבותם של שכנים שאינם נועלים את הנתב האלחוטי שלהם.
דעתי היא כי התועלת בדרישה להזדהות עולה בהרבה על “נזקים לפרטיות”.
אני, למשל, מזדהה בשמי וזה לא מונע ממני להביע את דעתי בכל נושא ונושא.
אין לי שום בעיה לרשום שיצרן XXX מייצר דרעק, באותה מידה שין לי בעייה לרשום שכל מי שמעודד ילודה רבה בכלל והדתיים (מכל הדתות) בפרט, מזרזים את קיצו של העולם.
אחד היתרונות שאני רואה בהזדהות הוא שזה מביא את הכותב להיות זהיר בדבריו ולא לחצות את הקו שבין הבעת דיעה לבין הוצאת דיבה ולשון הרע.
לכן אין לי בעיה לאמר שמישהו ABC הוא לדעתי אידיוט אבל לעולם לא אעז לאמר עליו שהוא “מרגל של החמאס”.
אין לי בעיה לרשום שלדעתי מנכ”ל נוקיה הוא “מחבל” (באינטרסים של נוקיה, משקיעיה, עובדיה, וכו’) אבל לעולם לא אעז לאמר שהוא נוהג שיכור ומסומם במהירות של 104 קמ”ש ברוורס בסימטאות הלסינקי עם ארבעה ילדים במושב האחורי בכפכפים קרועים ובעינים מכוסות במטפחת שחורה.
זה בדיוק ההבדל בין דעה לבין הפצת שקרים.
א.
אני בדרך כלל לא מגיב, אבל אני גם לא אוהב לקרוא שוב ושוב כתבות של “האם זה סופו של חופש הביטוי?!?”:
קודם כל מדובר בסין, הפרטיות שלנו כישראלים טרם הושפעה מהחוק הסיני, וברגע שסין תהיה מעצמה דיקטטורית ששולטת בכלל תושבי העולם ניסוחים כמו “הסוף לפרטיות?” יהיו רלוונטיים יותר.
דבר נוסף זה שהדבר כלל לא זר להם, הפרטיות שם גם כך עמדה בסימני שאלה לאור הדרישות של הממשל והשירותים השונים במדינה. אז זה בהחלט לא הסוף לפרטיות כאשר זאת מראש לא הייתה קיימת.
דבר אחרון זה שמול הספקיות אין שום סיבה שמשתמש לא יזדהה כבנאדם אמיתי, כמה שזה ישמע כפייה או דבר נוראי, סה”כ מדובר בדרך לגיטימית של חברה להתנהל, מול אנשים ולא למול רוחות מחשב.
להשליך את זה על ארצנו הקטנה: התמיכה הרחבה בתעודות זהות חכמות והביקורת על כך שהן לא יצאו (אני לא מדבר על המאגר שמצטרף אליהן, זה דיון אחר), והכל על מנת להתנהל מול אנשים ולא זהויות בדויות.