השאלה הזו עולה בכל פעם שמחשב המבוסס על מעבדים מתוצרת AMD על השולחן שלנו לבדיקה: האם הגישה של AMD לשוק המחשוב בצרכני נכונה יותר מזו של אינטל (Intel), או שדווקא הגישה של יצרנית המעבדים המובילה בגדול היא זו שנכונה?
למה הכוונה? אם אינכם מעורים בפרטים הקטנים, ננסה לצייר לכם את התמונה בקצרה. באינטל, ככל שהם מתגאים בשיפורים ביכולות הגרפיות שמציעים המעבדים החדשים שלהם, לא יכולים למעשה להתמודד עם היכולת הגרפית שמציעים שבבי התצוגה שיכולה AMD למכור ולשלב מסביב למעבדים שלה. כתוצאה מכך, אינטל דוחפת כיום למעבדים חזקים יותר, מהירים יותר, שבדרך אגב גם עוזרים מאוד לתוצאות הגרפיות שמוציאים מהמחשבים שמבוססים על המעבדים שלה, כל עוד כמובן לא משלבים כרטיס תצוגה ייחודי (ולא משנה לצורך העניין אם מדובר במחשב נייד או נייח).
לעומת זאת, אם משווים את דור המעבדים הנוכחי של AMD לזה של אינטל, המעבדים עצמם איטיים יותר, ולא רק מבחינת מהירות העבודה, אלא גם בתמיכה בעבודה בריבוי נימים, יישומים קטנים ותוכניות שמוטמעות במעבד, וכיוצא בכך. אבל, מצד שני, המעבדים שלה כוללים ליבה גרפית מתקדמת, בדרך כלל לא כמו החזית של השבבים הגרפיים שמציעה החברה להטמעה בכרטיסי תצוגה שנמכרים על ידי החברות השונות, אבל מספיק טובים כדי להריץ משחקים מדור אחד אחורה באיכות טובה מאוד. גם העלות של המעבדים נמוכה יותר, בדרך כלל.
ואין מחשב יותר טוב, טוב אולי יש אבל לצורך העניין שלנו זה משפט נכון, להציג את הצד של AMD בפרדוקס הזה מאשר ה-Satellite L750D של טושיבה (Toshiba). ולמה אנחנו אומרים זאת? כי המחשב הזה, שימו לב, מגיע עם מעבד מרובע ליבות של AMD, ונקדים קצת מידע ונאמר שזה ה-A6-3400M שפועל במהירות של 1.4 ג’יגה-הרץ בלבד, אבל משולב בו שבב תצוגה פנימי באיכות של Radeon HD 6520G עם מצב חסכוני בחשמל כשלא צריך. אז איך היה? בכתבה הבאה.
טכנולוגיה: ובכן, מכיוון שכבר נגענו בכך על קצה המזלג, ולכל דבר ועניין הדבר הייחודי ביותר של המחשב הזה בשוק המקומי הוא העובדה שהוא מבוסס על מעבד ארבע ליבות של AMD, אנחנו נתחיל הפעם עם ההיבט הטכנולוגי של המחשב הזה.
המעבד, כאמור הוא ה-APU A6-3400M. זהו מעבד ארבע ליבות שהליבה החמישית שמשולבת בסיליקון שלו היא ליבת התצוגה שבעקרון מבוססת על Radeon HD 6520G. ליבה זו אינה מופיעה על כרטיסים בפני עצמה אלא משולבת רק בתוך מעבדי ה-Llano מרובעי הליבה של AMD, והיא, כאמור על הנייר, חלשה יותר במקצת מה-HD 6470M, למרות שהיא לא מצוידת בזיכרון בלעדי. היא מצוידת ב-320 מעבדי הצללה שפועלים במהירות של 400 מגה-הרץ, היא תומכת ב-DirectX 11 וב-Shader 5.0, וכמו המעבד הראשי היא מיוצרת בתהליך של 32 ננ-מטר.
המעבד עצמו מבוסס על ארבע ליבות שפועלות במהירות בסיסית של 1.4 ג’יגה-הרץ בלבד, וזה נמוך מאוד בהשוואה לדור המעבדים הנוכחי של אינטל, ולא משנה אפילו אם מדובר ב-Core i3 בלבד, כפול ליבה שלא ניתן להמהרה. המעטפת התרמית היא 35 וואט, כך שלא מדובר במעבד שמיועד למחשבים שדורשים חסכון גדול בחשמל כדי לעבוד כמה שיותר זמן ולא להתחמם.
השילוב הזה גם מצביע למגזר אליו מיועד המחשב: הצרכני הביתי מאוד. זהו מחשב שמטרתו לשמש את כולם, ולאפשר גם לשחק משחקים ברמה יחסית סבירה, ואולי אף קצת יותר מכך, מתוך הערכה שבזמן גלישה, עבודה עם מעבד תמלילים או צפייה בתמונות, ואפילו בסרט, לא צריך למעשה עוצמה כל כך גדולה מצד המעבד עצמו. מוטיב המכירה החזקה יותר הוא כמובן שורת המחיר: 2,550 ש”ח בלבד.
המסך בגודל 15.6 אינץ’ הוא סביר, והוא מציע רזולוציה של 1,366×768 פיקסלים שהיא גם כן לא יותר מאשר בסדר, בעיקר לאור העובדה שיש כבר מחשבי 15 אינץ’ רבים בשוק שכבר מציעים רזולוציה של 1,920×1,280 פיקסלים, אבל זה מופיע בעיקר במחשבים שמצוידים בכרטיס תצוגה חזק באמת שמיועדים לשוק שחקני המחשב.
המסך מעט בהיר מדי. כל הזזה של המסך על הציר, לאחר שמוצאים את נקודת הצפייה המושלמת, גורמת לשינוי ברמת הצבע, ולפעמים גם לירידה באיכות התמונה. עם זאת, אין בעיה של זוויות ראייה מהצדדים: מספיק רחבות ושומרות על צבעים נכונים.
מבחנים זה לא הכל, אבל: מכיוון שחשוב היה לנו לבדוק את הקו שמפריד בין שתי השקפות העולם של אינטל ושל AMD, אנחנו נתייחס לנושא הזה כבר עכשיו, והתוצאות, איך נאמר, ברורות למדי, וזה אולי בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר במבחנים של Cinebench 11.5. תוכנה זו מבצעת שתי בדיקות: בדיקת “משחק” ב-OpenGL, ובדיקה שנייה שבודקת הצגת תמונה בחלקים תוך שימוש בכל הנימים שמציע המעבד.
במבחן הראשון התוצאה של ה-Satellite L750D 20.44 מסגרות גרפים לשנייה, ומדובר בתוצאה טובה יותר מכל מחשב מבוסס מעבד של אינטל שבדקנו לאחרונה שאינו מצויד בנוסף בכרטיס תצוגה בלעדי. לדוגמה, ה-300B של סמסונג (Samsung) – מחשב שאת הסקירה שלו נפרסם בקרוב – הגיע במבחן הזה ל-7.47 מסגרות לשנייה בלבד, וה-E6420 של דל (Dell) הגיע במבחן הזה ל-8.47 מסגרות לשנייה בלבד. עם זאת, שני המחשבים הללו השאירו רק אבק ל-L750 בבדיקת עוצמת החישובים הגרפיים של המעבד עצמו, למרות ששניהם מעבדי שתי ליבות. ה-300B, שמבוסס על מעבד Core i3 במהירות 2.2 ג’יגה-הרץ ללא תמיכה בריבוי נימים, השיג ציון של 2.12, ואילו ה-E6420, עם מעבד Core i5 במהירות 2.5 ג’יגה-הרץ שכן תומך בריבוי נימים, הגיע לציון של 2.68 נקודות. המחשב שאנחנו בודקים כאן הגיע ל-1.78 נקודות בלבד, למרות שהוא מציע ארבע ליבות עיבוד. היינו יכולים להביא דוגמאות נוספות, אבל התמונה, אנחנו חושבים, ברורה מאוד בשתי הקצוות שלה.
גם במבחנים המעודכנים של Futuremark ניתן היה לראות את המגמה הזו. ב-PCMark Basic 7 התוצאה של ה-L750-159 הייתה 1,520 נקודות בלבד, שאמנם טובה יותר מכל מחשב אחר מבוסס AMD שבדקנו עד היום, כולל מעבדים כפולי ליבה, אך לא יכולה להתחרות עם התוצאות של המחשבים המבוססים על מעבדי ה-Core i למיניהם. מצד שני, במבחן 3DMark 11 Basic הישג המחשב תוצאה של 1,077 נקודות שטובה בהרבה מתוצאה שהשיגו מחשבי מבוססי המעבדים של אינטל שלא היו מצוידים בכרטיס תצוגה נפרד, ואף טובה יותר ממספר מחשבים שכן מצוידים בכרטיס כזה, אך מהדור הקודם של AMD ו-Nvidia.
מסביב: קשה לומר שהעיצוב של ה-L750 מדהים, וזאת למרות המכסה עם האלומיניום המוברש. המראה של הסדרה הזו סטנדרטי למדי, ולא בכדי – מדובר במחשב זול יחסית לבית שמיועד לשימושים כלליים בבית. מכיוון שכך אין לו סיבה להיכנס להתמודדות בתחרות יופי כזו או אחרת, אלא להציג תג מחיר ראוי. עם זאת, קשה מאוד להתעלם מהמסך שנראה דקיק להפליא, מה שאומר שההגנה על המסך אינה טובה במיוחד. ואכן, כל נגיעה קלה נראית בבירור מקדימה, ויש הרגשה שממש אפשר “לקמט” אותו.
בצד ימין של המחשב מוצאים מקדימה שתי יציאות USB, מסוג 2.0 – למעשה להוציא תמיכה בבלוטות’ 3.0, כשגרסה 4.0 של התקן התקשורת הזה כבר מרחפת מעל, אין שום דבר מתקדם במיוחד במחשב הזה – לפני צורב DVD דו-צדדי סטנדרטי וחיבור החשמל. בצד השני מוצאים, לאחר חיבורי המיקרופון והאוזניות, יציאת HDMI תקנית, עוד חיבור USB, יציאת RGB וחיבור לרשת מקומית. לאחריהם מוצאים את יציאת הקירור של המחשב, וכן, התחממות, בהחלט מורגשת התחממות. לא גלובלית, ולא במידה שתגרום לכם לקום מהכסא כדי לתת למחשב לנוח, אבל בצד השמאלי בהחלט אפשר להרגיש בה, וביציאת האוורור אפילו היטב, במיוחד בהשוואה למחשבים מבוססי Core i5 שבדקנו לאחרונה. בעצם אולי בימי החורף הקרים האחרונים של השנה, דווקא נעים למדי, אבל מחשבים לא קונים רק עבור החורף. מקדימה מוצאים את חריץ כרטיסי הזיכרון.
המקלדת יחסית גדולה והיא משתמשת היטב בשטח שעומד מתחת למסך, למרות שהיא כוללת גם לוח מספרים, המקשים גדולים יחסית ומרווחים באופן יוצא מן הכלל. עם זאת, בהיבט של עיצוב הם לא ממש מרשימים ובנוסף הם מעט קשיחים, אבל לא בצורה שתפריע לעבודה. המקלדת לא מציעה יותר מדי מאפיינים מיוחדים להוציא נוריות בכפתור ה-Num Lock וה-Caps Lock שמאירות בירוק כשהמקשים פעילים, וזה בהחלט הרבה יותר טוב מהודעה שמופיעה על המסך ואפשר לפספס, וכמובן יותר טוב מנוריות קטנות שדולקות מקדימה, ואף אחד לא מודה עד היום שהן בעצם מיותרות להוציא נורית ההטענה. בנוסף, היה מוזר לגלות שחלק ממקשי הפונקציות המיוחדות, בקרת הקול והזום, ממוקמות על הכפתורים 1-4 במקלדת במקום להיות צמודים למקשי ה-F כרגיל. המקלדת קצת שקועה בשחור בתוך הגוף האפור.
שני רמקולים גדולים ממוקמים ישירות מתחת למסך, אבל הם לא מציעים יותר מאשר עוצמה רגילה ולא יוצאת דופן. חוץ מזה יש רק כפתור הפעלה.
משטח השליטה היה יכול להיות ארוך יותר, אבל כמו ברוב המחשבים של טושיבה, הוא נטמע כמעט לחלוטין בשטח הכללי של המחשב וכדי להבין שנמצאים בו במדויק צריכים לסמוך כמעט לחלוטין על חוש המימוש של האצבעות (מחפשים בשטח החלק את הריבוע המחוספס). עם זאת הוא מגיב בסך הכל היטב ותומך בכמה מחוות שמוצגות על פתק שקוף שמודבק למשטח וניתן להעברה הצידה למיקום אחר. מצד שני כפתורי הפעולה/עכבר גדולים, ברורים, חזקים ומגיבים היטב לכל לחיצה.
עוד כמה היבטים: מבחני הסוללה הביאו את המחשב לקו המטרה אחרי 183 דקות בלבד, אבל בניגוד לריצת מרתון, מי שמגיע קודם דווקא מפסיד. ובמקרה הזה, בחודשים האחרונים, להוציא מחשבי המשחקים של טושיבה שבחנו (ה-X770 וה-F750) זה הזמן החלש ביותר מזה יותר מחצי שנה. גם שגילינו מאוחר יותר שהסוללה שקיבלנו יחד עם המחשב כנראה כבר עברה חלק משמעותי ממחזור החיים שלה, זה לא מחק את הרושם. גם אם נוסיף לזמן הזה 25%, הרבה מעבר לשחיקה שנחשפה, לא מדובר בזמן מרשים ביחס למחשבי הדור הנוכחי שמציעה אינטל, וחבל.
עוד נקודה אחת, שלא ממש חייבים לקחת בחשבון, אבל כבוחני מחשבים אי אפשר היה להתעלם: זמן ההתקנה מחדש של המחשב, כלומר אחזור ל-“מצב יציאה מהמפעל”, היה אחד הממושכים ביותר בהם נתקלנו מזה תקופה ארוכה למדי. כעד כמה איטי? ההודעה במסך ההתקנה מחדש של ההתקנים של טושיבה אומרת שיש לחכות בסבלנו למספר דקות. אתם יכולים בשקט להתחיל לראות איזה פרק של סדרת בידור שהקלטתם. עוד יישאר לכם זמן לשתות כוס מים. עם זאת, זו יותר גחמת תלונות של משתמש בקצה העליון. רוב המשתמשים הביתיים לא יחוו את החוויה הזו, בטח לא בכוחות עצמם. וכדי להסיר ספק, לא התייחסנו לנקודה הזו בקביעת ההערכה שלנו למחשב.
קצת פילוסופיה והסקת מסקנות: הטאבלטים שיריצו חלונות 8 בקרוב ישתמשו ברובם במעבדים של אינטל מסוג Cloveview שאינם חזקים בהרבה מהמעבד מרובע הליבות שנמצא בבסיס המחשב הזה, והם יריצו את מערכת ההפעלה הבאה של אינטל בקלות גם עם 1 ו-2 ג’יגה-בייט זיכרון בלבד.
הנטבוקים של הדור הנוכחי, וכן עוד מוכרים נטבוקים, למרות שהם מעבדים כפולי ליבה חדשים מסדרת Cedarview, מתמודדים בקלות עם חלונות 7, בעיקר במחשבים שמצוידים ב-2 ג’יגה-בייט זיכרון.
למה אנו מזכירים זאת? כי למרות שהמהירות של מעבד ב-A6-3400M היא 1.4 ג’יגה-הרץ בלבד, בכל מה שקשור לעבודה השוטפת עם המחשב, קשה לנו להאמין שתתקלו בבעיות כלשהן שייגרמו לכם לגדף ולחרף מתחת לשפם או לא, אם בכלל. עיבוד תמלילים, גלישה באינטרנט, פטפוט חסר מעצורים בפייסבוק, או ציוצים ללא הפסקה בטוויטר שמשולבים בקריאה של דואר אלקטרוני ושליחת תשובות – את כל זה לא תהיה לכם בעיה לבצע. נכון שאפשר לבצע את זה מהר יותר עם המעבדים החזקים והמהירים יותר שאינטל מציעה למחשבים ניידים, אבל ברוב המקרים אתם תצטרכו לשלם על זה יותר.
ובמקרה של ה-Satellite L750D-159, במחיר אטרקטיבי למדי, מקבלים מחשב ביתי שגם מציע יכולות גרפיות לא רעות בכלל, כך כשחבילה שלמה, אם אתם מחפשים מחשב נייד שיישב בבית ויענה ברמה גבוהה יחסית על הצרכים הבסיסיים של החברים במשק הבית שלכם, תכניסו את המחשב הזה לרשימה הקצרה של המחשבים שאתם חושבים לקנות. לא תצטערו.
מצד שני, מעבר לכך, אם אתם זקוקים למחשב חזק עבור ביצועים גרפיים מתקדמים, עריכת סרטים ותמונות באיכות גבוהה, וכן מטלות אחרות שזקוקות לעוצמת מחשוב גבוהה, וגם אם אתם זקוקים למחשב שיצליח לעבוד מנותק מהחשמל במשך זמן סביר, כנראה שזה לא המחשב בשבילכם.
המשך הסקירה, מבחני הביצועים והמסקנות באתר החומרה THspot.co.il