אם יש חברה שהאולטרה-בוק (Ultrabook), קטגוריית המחשבים החדשה שהמציאה אינטל (Intel) לפני שנה ואותה היא דוחפת בכל הכוח, נראית מאוד טבעית עבורה זה טושיבה (Toshiba). לא, אין פה משהו הצהרתי מצידנו. אנחנו אפילו לא יודעים ולא חושבים שאינטל מעדיפה בצורה כזו או אחרת את טושיבה על פני חברות אחרות. הסיבה שאנו אומרים זאת היא פשוטה מאוד: עוד הרבה לפני שאינטל חשבה על המילה הזו, אולטרה-בוק, טושיבה ייצרה מחשבי אולטרה-בוק משלה. בכל דור מחשבים אותו היא ייצרה לפחות מחשב אחד בסדרת ה-Portege היוקרתית שלה שהיה יותר דק ויותר קל מכל מה שיש למתחרים להציע.

שלא יהיה ספק לא, אחד: זה קרה בגלל ההופעה של ה-Macbook Air, המחשבים הדקיקים שעוררו הרבה תשוקה וגם צברו מכירות נאות מאוד. מאז כבר יצאו כמה וכמה שלושה דורות של מחשבי Portege בסדרת ה-R שהציעו דקיקות מרבית יחסית לניידי חלונות אחרים, זמן עבודה ארוך, עבודה בלי להתחמם ועוד תכונות מתקדמות וכל זאת מבלי לוותר על איכות הביצועים, ובדיעבד, גם מבלי לוותר על הכונן האופטי כמו שרוב מתחרותיה בתחום הזה עשו.

כך שהמעבר לייצור מחשבי אולטרה-בוק נראה טבעי מאוד עבור החברה הזו, למרות שהיא לא הייתה מהחברות הראשונות שהגיעו לשוק עם מחשבים כאלה. כמו תמיד כמעט, כשיש קטגוריה חדשה של מחשבים שאינטל מנסה לדחוף, אייסר (Acer) ואסוס (Asus) מקדימות את כולן.

האם זה רע? לאו דווקא. אין לנו ספק שאינטל רואה את ה-Portege Z830 וחושבת שכן, ככה בדיוק צריך להיראות אולטרה-בוק. זה לא אומר שהמחשבים האחרים לא עומדים בתקן, אבל זה אומר שאם חייבים להצמיד להגדרה של אולטרה-בוק דוגמה מעשית, המחשב הזה של טושיבה בהחלט מועמד טוב.

כל החיבורים וכל היציאות של ה-Z830סיבוב מסביב: האולטרה-בוקיות של ה-Z830 מתחיל כמובן כבר במידות שלו: 9 מ"מ לכל היותר מקדימה ו-16 מ"מ לכל היותר מאחור. מאחור המחשב מעט עבה יותר כי בטושיבה בחרו בדגם הזה המסוים הזה לרכז את כל היציאות בחלק האחורי של המחשב. גם היציאות והחיבורים המעטים שנמצאים בצדדים נמצאים ממש ממש מאחור, מה שמאפשר לשמור על דקיקות מרבית מאמצע המחשב וקדימה.

העיצוב, כצפוי, הוא בצבע אפור שמפניה מתכתי מאוד עם גימור מוברש, בדומה למחשבים הקודמים של החברה ששייכים לסדרת ה-Portege, ובהתאם לכך, מקשי המקלדת שחורים וכהים, אך נהנים בזמן הקלדה מתאורה אחורית שמאפשרת לעבוד טוב יותר בתנאי עבודה חשוכים משהו.

כפי שכבר הזכרנו לעיל, יש מעט מאוד חיבורים בשני הצדדים של המחשב. בצד הימני מדובר ביציאת USB 3.0, ובצד השני קורא כרטיסי SDHC וחיבורי האוזניות והמיקרופון בלבד. רוב היציאות הן מאחור: עוד שני חיבורי USB (אבל רק 2.0), מחבר לרשת מקומית, מבחר HDMI וחיבור ל-VGA ישן ואמין. כמו כן מוצאים מאחור את החיבור לחשמל ואת יציאת הקירור למאוורר של המחשב. היציאה יחסית קטנה, מה שמצביע, לפחות על הנייר, על מעבד שלא כל כך מתחמם.

האוסף הזה מאחור גם מכריח כמובן שימוש בסוללה שאינה בולטת מאחור. אבל בטושיבה, כמו בחברות רבות אחרות, הלכו צעד אחד קדימה, ולא רק שהסוללה אינה בולטת, היא בכלל נסתרת מעין בתוך גוף המחשב כך שהיא ניתנת להחלפה על ידי טכנאי מורשה בלבד. מזכיר לכם מעשה Air? ברור, וגם כל מחשב נייד כמעט מסוג אולטרה-בוק, גם כאלה שעוד לא נתקלתם בהם.

המקלדת סובלת מבעיות, משטח העכבר טוב יותר. יש מחיר לדקיקותשימושיות כללית: כמו רוב האולטרה-בוקים האחרים שם בחוץ, בגלל המרחק הקצר בין המקלדת לחלק התחתון של הגוף, המקשים מעט נוקשים ולא מספקים משוב ספיק טוב בעת הקלדה, וזאת למרות שההפרדה ביניהם מצוינת. בזמן הקלדה מהירה גילינו שאנחנו מפספסים יותר מפעם אחת את מקש הרווח, ולא בגלל שלא לחצנו עליו, אלא כנראה שהוא לא מגיב מספיק טוב ללחיצות מהירות, וזו נקודה שמורידה לא מעט נקודות עבור מי שהקלדה רבה היא חלק מאומנותו.

המקלדת, כפי שכבר הבנתם, היא אינה שיא הנוחות אבל היא מלווה בשני אלמנטים מעניינים: אחד הוא תאורה אחורית בזמן הקלדה מה שמאפשר לעבוד איתה גם בתנאי עבודה לא אידיאליים מבחינת עבודה, והשני הוא הגנה נגד נוזלים, שני נושאים שבהחלט צריכים לקחת בחשבון כשעומדים לרכוש מחשב שאמורים להשתמש בו בעיקר בשטח – כי אחרת למה בכלל להוציא סכום יחסית ניכר על מחשב דקיק וקל, כדי לעשות רושם? אולי.

משטח השליטה מתחת למקלדת ברור לעין והוא בינוני יחסית בגודלו ומאוד מדויק. שני כפתורי העכבר מגיבים היטב ונוחים ללחיצה, והם לא שונים כמעט בכלום ממחשבים אחרים בסדרה הזו.

מכיוון שמרבית החיבורים כאמור ממוקמים מאחור, כשהחיבורים הרחבים יותר בקצוות, מסך ה-13.3 אינץ' לא נשען על שני צירים צדדיים כנהוג, אלא על צרי מאורך שתופס כ-80% מהאורך של המחשב. עכשיו, מכיוון שגם כך המסך עצמו זוכה למעטה דקיק במיוחד – כי אולטרה בוק חייב לשקול יחסית מעט – ויש לו נטייה לזוז עם כל מגע, ציר משונה שכזה לא ממש מוסיף לחוזק, והמסך אכן זז בכל נגיעה קלה ואפילו קלה מאוד.

המסך הוא מסך 13.3 אינץ' סטנדרטי למדי. הוא קצת מבריק, אבל לא יותר מדי. איכות וגיוון הצבעים נעימים לעין ודי משעתקים את הצבעים הנכונים, אבל בכל מה שקשור לעבודה בחוץ, גם בבהירות מלאה, כנראה שהוא לא מתאים. אנחנו תמיד מעדיפים, אם שמתם לב, במיוחד במחשבים עם מסכי 13.3 אינץ' שהינם "עסקיים", שהמסך יהיה מסך מאט בלי זכוכית שגורמת לצבעים אולי להיראות טוב יותר, אבל גם הופכת אותו למראה וגם כמעט ולא מאפשרת לעבוד איתו בתנאים של שמש בהירה בחוץ.

בפנים יש מעבד Sandy Bridge שמיועד לקטגוריית ה-ULV, או בשמה החדש: אולטרה-בוקטכנולוגיה: ה-Portege Z830 מגיע עם מעבד Sandy Bridge מסוג Core i5 2557M במהירות 1.7 גה"ץ (2.7 גה"ץ בטורבו מרבי). זהו מעבד שהוכן במיוחד לשימוש במחשבי אולטרה-בוק, כשההיבט העיקרי שלו זה מעטפת תרמית בשיעור של 17 וואט בלבד, וזה כמובן חשוב מאוד למחשב דק שאמור לספק שעות עבודה רבות. לפחות על הנייר רואים מייד שזה לא מחשב שמיועד למשתמשי קצה שזקוקים לעוצמה מרבית, אלא למשתמשי ביניים שזקוקים לניידות ושעות עבודה מאשר עוצמה.

זהו גם מעבד שהכיוון שלו עסקי יותר, בדיוק התחום אליו מייעדת טושיבה את המחשב, ובדיוק כמו שרוב מחשבי האולטרה-בוק שם בחוץ מיועדים. זה אומר שהוא תומך בטכנולוגיות הווירטואליזציה של אינטל, בטכנולוגיית ה-Anti Theft למניעת גניבה ואובדן, טכנולוגיית ה-vPro שמאפשרת שליטה מרחוק של מנהלי מחשוב ו-IT ועוד.

האולטרה-בוק המסוים הזה גם אינו מצויד בכרטיס תצוגה בלעדי אלא מסתפק בשבב המשולב במעבד עצמו, ובצדק. עם מעבד במהירות 1.7 גה"ץ קצת קשה לשחק, ומצד שני, שילוב של שבב גרפי עצמאי היה מוריד ככל נראה באופן משמעותי מאוד בזמן העבודה שהיה אפשר לחלץ מהסוללה, מוסיף גם משקל, ואולי אפילו מעט גובה. בסופו של דבר הוא היה פוגע במהות של האולטרה-בוק, לפחות במשקל ובדקיקות שכזו.

בהיבט גרפי נוסף מצויד המחשב ממתק קטן שקוראים לו WiDi, הטכנולוגיה האלחוטית של אינטל שמאפשרת לצפות בתכנים באופן אלחוטי בטלוויזיות שתומכות בתקן הזה, ומספרן הולך וגדל לאיטו. כמובן שזה לא יוצא דופן בתחום הזה של מחשבי האולטרה-בוק.

חוץ מזה מצויד המחשב המסוים הזה, לפי התקן, בכונן SSD (כונן מצב קשיח). מדובר בכונן SSD מבית טושיבה עצמה שמציע נפח של 128 ג'יגה-בייט זיכרון. לא מרשים מבחינת נפח לעומת מחשבים ניידים רגילים שמציעים כיום חצי טרה-בייט ויותר, אבל כמובן שכונן SSD עוזר מאוד להשיג חלק מהמטרות המוצהרות של הקטגוריה הזו: עליה מהירה מרגע ההדלקה, והתעוררות מהירה ממצב שינה.

את התמונה הטכנולוגית משלימים 4 ג'יגה-בייט זיכרון RAM מסוג DDR3 שפועל במהירות 1,333 ג'יגה-הרץ, תמיכה בבלוטות' 3.0, מצלמה קדמית שמציעה הפרדה נאה של 1.3 מגה-פיקסלים, קורא טביעות אצבע, וכל זה במשל של 1.12 קילוגרם בלבד. מרשים מאוד. המשקל. מהר מאוד גילינו כשבעת שחם אפשר להוציא את המחשב מהתיק ולנפנף בו בלי להתרגש. כמה נפנופים לא יגרמו לכאב ביד.

קצת יותר מ-7 שעות עבודה במבחן MobileMark 2007. מכובדמבחנים וביצועים: אז אחרי שסיימנו לנפנף עברנו לבצע בדיקות חשובות יותר, והן בדיקות המעבדה שלנו. אחת החשובות, אם לא החשובה ביותר, היא בדיקת זמן העבודה של המחשב. ובכן, תחת במבחן הפרודוקטיביות MobileMark 2007 הצליח ה-Z830 להוכיח את עצמו יפה מאוד: הוא דמם לאחר 421 דקות, או דקה יותר משבע שעות, וזה מרשים. גם במבחן המקביל בגרסה החדשה של MobileMark, גרסה 2012 שמחמירה הרבה יותר בבדיקה של המחשב כולל דרישה לפעולה רציפה של מחבר ה-WiFi, השיג המחשב זמן מרשים מאוד לדעתנו: 5 שעות ו-36 דקות.

מצד שני לא שכחנו שהמחשב הזה מצויד במעבד יחסית חלש שלא ממש מבטיח ביצועים מרביים, במיוחד כשהשבב הגרפי הפנימי שלו הוא כל מה שיכול לתמוך בו. כך לפחות חשבנו על הנייר. בפועל התברר שגם בתחום הזה המחשב מספק תוצאות לא רעות בכלל.

  • למבחני הביצועים המלאים, היכנסו לכתבה ב-THspot

אז מה אומרים בסיום: כך שבשורה התחתונה, להוציא בעיית המקלדת שזקוקה לפתרון גלובלי ולאו דווקא מקומי, ה-Portege Z830 מקיים ועוד איך את הבטחת האולטרה-בוק. השאלה היחידה היא אם מחיר שוק של כ-6,350 ש"ח מצדיק את זה או לא. לאנשים שמרבים לנסוע, כנראה שכן, ואפילו מאוד. קצת קשה לתאר איך מחשב ששוקל 1.12 קילוגרם מרגיש ביד כשהוא פרוס לאורך מסך של 13.3 אינ'ץ. אין ספק שהשימוש בסיסמה "ללכת עם להרגיש בלי", הסיסמה שטבעה טריומף לפני בערך 30 שנה והפכה לחלק מהלשון שלנו, מתאימה מאוד למחשב הזה.

אבל מצד שני קשה לומר שהמחיר מצדיק את הביצועים עבור אלו שאינם סוחבים מחשב למרחקים אחרים. יש לא מעט מחשבים ששוקלים 2 ק"ג ומציעים ביצועים טובים יותר במחיר נמוך בהרבה. הרבה יותר נמוך. אנחנו, בכל מקרה, אהבנו למדי.

-פרסומת-
עורך האתר, כתב וותיק בתחום המחשבים והטכנולוגיה. נמצא כאן בסביבה עוד לפני שהאינטרנט הפך למה שהוא היום. היה עורך של מגזינים רבים (כן, מאלה שהודפסו על נייר), כולל PC Plus, חי את העולם הטכנולוגי ומתעורר בדיוק בזמן כשהשליח עומד בדלת עם מוצר חדש לסקירה.