בחודש שעבר הושקה קונסולת הפלייסטיישן ויטה בארץ. האם כדאי להיות מאמצים מוקדמים, לחכות עם זה קצת, או לוותר לחלוטין? בדקנו.

ניידות
הויטה, כמו שכבר אמרתי, היא קונסולה ניידת. במבט ראשון, היא לא ממש נראית כזאת – מדובר בקונסולה גדולה למדי. אבל ברגע שמחזיקים אותה ביד, מגלים שהשד הרבה פחות נורא ממה שנדמה. למרות גודלה, הקונסולה לא שוקלת יותר מדי, ובעצם, כשחושבים על זה, היא לא הרבה יותר גדולה מהדור הראשון של קונסולת ה-PSP, הקונסולה הניידת הקודמת של סוני.

אם אתם מסתובבים עם טלפון בכיס אחד והארנק בכיס השני, ככל הנראה לא תוכלו לקחת אותה אתכם לכל מקום, אבל אם אתם מסתובבים עם תיק צד קטן, כמעט ולא תרגישו בה. אין ספק שהיא הרבה פחות מורגשת מנטבוק קטן, מהספר הממוצע או מטאבלט בגודל 10.1 אינץ'.

חומרה
אין ספק, מדובר בקונסולה הניידת המתקדמת ביותר שהייתה אי פעם. לויטה יש מעבד ארבע ליבות, ומעבד גרפי עם ארבע ליבות נוספות. יש לה יותר זיכרון RAM מלקונסולת פלייסטיישן 3, ולראשונה בקונסולה ניידת – שתי ידיות אנלוגיות אמיתיות, ולא הכפתורים השטוחים שניתן למצוא בקונסולות ה-PSP או אצל המתחרה של נינטנדו, ה-3DS. מדובר בשידרוג משמעותי מאוד של הבקרה על המשחקים.

למרבה הצער, הידיות לא משמשות גם ככפתורים, דבר שהן כן עושות בבקרי הקונסולות הביתיות. בנוסף לידיות יש לקונסולה מגוון גדול של כפתורים, וכדי שתוכל להתמודד עם שוק המשחקים הסלולריים היא מצויידת במסך רב מגע בגודל 5", ובמשטח רב מגע אחורי באותו גודל. כמובן שהיא כוללת גם חיישני תנועה, כמו כל סמארטפון בימינו. מסך הקונסולה הוא מהמצויינים שראיתי, ולמרות שתחת שמש ישירה קשה לראות גם בו, הוא עדיין איפשר משחק במקומות בהם הייתי צריך להיאבק כדי להבין משהו ממסך הטלפון הסלולרי שלי.

יש לה מגוון אמצעי שליטה: המסך הוא מסך רב מגע, חלקה האחורי גם הוא משטח מגע, ובנוסף יש לה שני סטיקים אנלוגיים ומגוון כפתורים והדקים, שתי מצלמות, קדמית ואחורית, שמצלמות ברזולוציה נמוכה למדי, וחיישני תנועה וכיוון. בגרסת ה-3G שעדיין לא זמינה בארץ יש גם מקלט GPS. לצרכי חיבור למחשב וטעינה היא משתמשת בכבל USB עם חיבור קנייני של סוני, ובנוסף יש בה חריץ לכרטיס זיכרון (גם הוא קנייני), חריץ למשחקים, שמגיעים גם הם על סוג של כרטיס זיכרון, כניסת אוזניות ועוד חיבור מסתורי אחד העונה לשם "חיבור הרחבות".

רושם ראשוני
הקונסולה מרגישה נוחה מאוד בידיים. בחלקה האחורי יש שני שקעים קטנים לשים בהם את האצבעות, כדי שלא תגעו בטעות במשטח המגע כשאין לכם כוונה לעשות זאת. המסך בדיוק בגודל הנכון, לעיתים רחוקות הייתי צריך להזיז את היד רחוק מהבקרים כדי להשתמש בו במהלך המשחק. מכיוון שהקונסולה אמורה לשמש גם למשחקי רשת, חיבור האוזניות נועד לכאורה לאוזניות עם מיקרופון, כמו אלו שמגיעות עם מכשירי טלפון. בפועל, בחיבור של אוזניות כאלו נעלמו חלק מהצלילים, מה שלא קרה כשנעשה שימוש באוזניות רגילות, ללא מיקרופון. לא ברור האם מדובר בבעיה באוזניות (לא סביר, מכיוון שהן עובדות היטב עם מכשירים אחרים), בעיית חומרה, או בעיית תוכנה – במשחק או במערכת ההפעלה.

אם יש לכם כוונה לשחק במשחקי רשת בדרכים באמצעות אוזניות, זאת נקודה שכדאי לבדוק לעומק. עוד שתי נקודות בעייתיות למדי הן הסוללה וכרטיסי הזיכרון. הסוללה מספיקה על הנייר לשלוש עד חמש שעות משחק. אני אישית מבלה כמעט שעתיים בדרכים מדי יום, ומעולם לא קרה לי שהסוללה התרוקנה או אפילו התקרבה להתרוקן, אבל אם אתם מתכננים לרכוש את הקונסולה כדי להעסיק את הילדים במושב האחורי בנסיעה לאילת, תהיו מוכנים להרבה רעש החל מאיזור דימונה.

כרטיסי הזיכרון בעיתיים משתי בחינות. הראשונה: לא מקבלים כרטיס עם הקונסולה, וזה מרגיז, כי אי אפשר להשתמש בקונסולה בלי כרטיס. לפני השקתה היו שמועות על כך שחלק מסויים בכרטיסי הזיכרון עליהם מופצים המשחקים יישמר לצורך שמירות משחקים. השמועות הללו לא נכונות, וללא כרטיס זיכרון לא ניתן לשמור משחק. למעשה, רוב המשחקים שהוכנסו לקונסולה ללא כרטיס זיכרון לא פעלו כלל ורק הקפיצו הודעה שלא ניתן לשחק במשחק ללא כרטיס זיכרון. הבעיה השניה היא הנפח של כרטיסי הזיכרון – המשחקים עבור הקונסולה הזאת גדולים למדי, והכרטיס הגדול ביותר שניתן להשיג הוא בנפח 32 ג'יגה (16 ג'יגה בחנויות הרשמיות בארץ). זה אומר שהמקום ייגמר מהר. אני קיבלתי כרטיס בנפח ארבעה ג'יגה עם הקונסולה. שמתי עליו כמה סרטונים קצרים, שיר אחד, שני משחקי PSP וכמה משחקונים ודמואים לויטה, וזהו – הנפח אזל. הייתי צריך למחוק דברים כשרציתי להעביר אליו סרטון נוסף.

סיכום: חומרה מצויינת, הנדסת אנוש טובה. בהחלט יכולה להיות נוחה בתור קונסולה ניידת – בתנאי שיש לכם תיק שבו תוכלו לשים אותה. כדאי לשים לב לאוזניות, סוללה ולעניין כרטיסי הזיכרון.

מערכת הפעלה
מערכת ההפעלה החדשה של סוני שונה ממה שהיה נהוג בשנים האחרונות. במקום מערכת ה-XMB המוכרת מה-PSP, הפלייסטיישן 3 וגם מגוון מוצרי קולנוע ביתי של סוני, נעשה שימוש במערכת ה-Live Area. בדומה לסמארטפונים, המערכת מציעה מספר מסכים כשבכל מסך מספר אפליקציות. ניתן להכניס עד עשרה אייקונים במסך אחד. חלק מהאייקונים מגיעים מראש עם הקונסולה – הגדרות, גישה למדיה, אפליקציית החיבור למחשב/קונסולה או משחקונים ללימוד השליטה על מגוון בקרי הקונסולה, למשל. כל משחק או אפליקציה נוספים שתתקינו יקבלו אייקון משלהם, כך שאם בעוד שנה תהיה לכם ספריה של עשרים כותרים, יהיו לכם עשרים אייקונים של משחקים על שולחן העבודה, בתנאי שלא מחקתם אייקונים ישנים. הקונסולה מציעה גם שירותים מבוססי מיקום אותם לא ניתן היה לבדוק מכיוון שהבדיקה נעשתה על קונסולה בסיסית, ולא על גרסת ה-3G.

מבחינת איכות מערכת ההפעלה, היא מרגישה כמו מערכת קלאסית של סוני – למרות ההשקעה, המפתחים פיספסו פרטים מאוד בסיסיים. למשל, בהדלקה הראשונה של הקונסולה נשאלתי אם אני רוצה להשתמש בחשבון PSN קיים. כמובן שרציתי, אבל לא יכולתי, כי הקונסולה לא מחוברת עדיין לרשת – מסך ההתחברות הראשונית לרשת מגיע רק אחרי הבחירה באיזה חשבון להשתמש, ובלי חיבור לרשת אי אפשר להתחבר לחשבון. הייתי צריך לבחור בחשבון אורח, לסיים את תהליך הכניסה הראשונה לקונסולה, ואז להתחבר לחשבון שלי.

בהמשך איפסתי את הקונסולה והתחברתי מחדש, ומלבד העובדה ששוב נאלצתי לעבוד בצורה לא הגיונית, נאלצתי גם לצפות שוב בסרטון שמוצג בפעם הראשונה שמפעילים את הקונסולה – אין כל דרך לעקוף אותו, ומדובר בסרטון ארוך למדי.

מבחינה קוסמטית, המערכת דווקא מרגישה כמו מערכת הפעלה של נינטנדו. מוזיקת מעליות מרגיזה נשמעת ברקע והאייקונים של אפליקציות המערכת נראים מכוערים וילדותיים, עם דמויות שנראות כמו Mii, האווטארים הבסיסיים שיש בקונסולת הווי.

המערכת תומכת לכאורה בריבוי משימות – כל אפליקציה שתפתחו תקבל דף משלה, וניתן לעבור בין הדפים ולהשליך דפים הצידה כדי לסגור אפליקציה. בפועל, כמעט כל דבר שתעשו יגרור הודעה ש"פעולה זו תביא לסגירת כל האפליקציות הפתוחות", ואם לא כל האפליקציות אז רק המשחק שפועל כרגע ברקע. זה קצת חבל, אבל לא באמת נורא – מדובר בקונסולה ניידת, לא במחשב שאמור להפעיל מספר גדול של תוכנות במקביל.

סיכום: מערכת ההפעלה מאכזבת למדי. כאן הנדסת האנוש דווקא לוקה בחסר, ומאוד מורגש שסוני היא חברת חומרה, לא חברת תוכנה. נקווה שעדכונים עתידיים ישפרו את המצב.

מדיה
הויטה, מלבד היותה קונסולת משחקים, היא גם אמצעי לצריכת תכנים בדרך. חיבור לאינטרנט ודפדפן סביר מאפשרים חיבור לאתרי תוכן שונים. עם הזמן היא גם תקבל אפליקציות להתחברות לרשתות חברתיות שונות – כבר עכשיו יש לה אפליקציות לטוויטר ולפליקר.

נגן המוזיקה מצויין ונותן תוצאות טובות מאוד, כאלה שנדיר למצוא במכשירים סלולריים. גם בניגון וידאו הקונסולה טובה מאוד, עם רזולוציה גבוהה יחסית ומסך מאוד איכותי. הבעיה היא מגוון הפורמטים המצומצם בהם היא תומכת. סליחה, התכוונתי למגוון הפורמט בו היא תומכת: MP4 וזהו. אז אם יש לכם קבצי AVI, MOV, VOB, TS, MKV או אחרים שאתם מתכננים להעביר לקונסולה – תתכוננו לבצע הרבה המרות.

משחקים
זה מה שחשוב באמת, לא? לויטה יש כבר לא מעט משחקים, אבל גם לא כל כך הרבה. כדאי לזכור שכל משחק שיצא בצורה דיגיטלית ל-PSP ניתן להתקנה על הויטה, אפילו אם הוא לא מופיע בחנות המקוונת של הויטה – ניתן לרכוש אותו באמצעות PC או קונסולת PS3 ולבצע את ההעברה. משחקי ההשקה של הויטה הם בחלקם טובים ואפילו טובים מאוד (אבל לא נתקלתי בשום דבר מצויין), ובחלקם רעים למדי. כדאי לסקור ביקורות לפני שרצים לקנות משחק עם שם מוכר שזכה לגרסה לא ממש מוצלחת, או לפחות כזאת שלא משתווה לגרסאות הסלוניות של המשחקים עם אותו שם. השליטה תלויה במשחק עצמו, אבל בסך הכל היא יכולה להיות נוחה מאוד, כך שאם זה לא המצב – האשמים הבלעדיים הם מפתחי המשחק. מהנדסי החומרה עשו כאן עבודה מצויינת. בסך הכל, בהחלט יש לויטה משחקים שמצדיקים רכישה, כך שאם אתם חושבים לקנות אחת אבל חוששים מחוסר במשחקים, אין צורך לחשוש. כדאי גם לזכור שיש הרבה משחקים בדרך.

סיכום: נראה שסוני בכיוון הנכון עם משחקים לויטה, והשליטה עצמה נוחה מאוד – בתנאי שהמפתחים עשו את העבודה כמו שצריך.

התחרות
לקונסולת הויטה מתחרים משני כיוונים. מצד אחד, שוק הסלולר עם מכשירי אייפון ואנדרואיד שמריצים משחקים מרשימים למדי, כולל משחקים עם גרפיקה מצויינת כמו Infinity Blade או Shadowgun. מצד שני, קונסולת ה-3DS של נינטנדו, שנועדה לפלח שוק דומה מאוד לזה שאליו מכוונת הויטה, אבל עולה פחות. השאלה היא מה בדיוק אתם מחפשים.

מי שמחפש משחקים קלילים שמשתמשים אך ורק במסך המגע, עם משחק כבד רק לעתים רחוקות, יכול בהחלט להסתפק בסמארטפון. מי שרוצים משחקים כבדים יצטרכו לבחור בין הויטה וה-3DS. לקונסולה של נינטנדו שני יתרונות: היא זולה יותר ויש לה משחקים של נינטנדו, כמו מריו למשל. מכל שאר הבחינות, הויטה עדיפה: היא נוחה יותר, עם יותר אמצעי קלט, עם מסך גדול ומרשים יותר (למרות שאין בו תלת מימד בלי משקפיים), ועם חומרה חזקה משמעותית. עד כמה חזקה יותר? מכל המשחקים שהרצתי על הויטה, אלו שנראו הכי דומים למשחקי 3DS היו משחקי ה-PSP. גם לויטה יהיו מותגים חזקים – כבר עכשיו יש את אנצ'רטד, ומשחקים נוספים יגיעו עם הזמן. אין ספק שלקראת סוף השנה, כשיצא Call of Duty, למשל, הוא יהיה מרשים הרבה יותר על הויטה, אם הוא בכלל יצא ל-3DS. עדיין, המותגים של נינטנדו נחשבים לחזקים יותר, ואם זה מה שאתם מחפשים, לא תמצאו את מבוקשכם בויטה.

סיכום: אם אתם לא מחפשים חוויה של קונסולה, אין לכם בשביל מה לקנות קונסולה. אם אתם כבר קונים קונסולה – זאת הקונסולה הטובה ביותר בתחומה, בתנאי שאתם לא נעולים על תכנים ספציפיים שקיימים רק אצל התחרות.

מחיר
כרגיל בתחום הזה – המחירים בארץ גבוהים משמעותית מהמחירים בחו"ל. הקונסולה עצמה עולה 1,700 ש"ח, וכל משחק או אביזר יעלה מאות שקלים נוספים. בימינו, כשחברות שילוח מסוגלות להביא אליכם כל מוצר שתקנו בזמן קצר ובעלות משלוח סבירה, אין כל סיבה לא להזמין את הקונסולה מחו"ל. כדאי לזכור שהקונסולה אוניברסלית – כל משחק יעבוד על כל קונסולה, בלי קשר לאיזור בו מי מהם נרכש. הדבר נכון גם לגבי תמיכה לאחור – התקנתי שני משחקי PSP אמריקאיים על הקונסולה האירופאית שקיבלתי לבדיקה, והם עבדו היטב.

השורה התחתונה
למי שמחפש קונסולה ניידת, זאת הבחירה הטובה ביותר. השאלה היא אם אתם באמת זקוקים לקונסולה ניידת, או שסמארטפון יספיק לכם. חשוב לבדוק לעומק את החולשות שהזכרתי כדי לא לקנות ולהתאכזב, וכמו תמיד – לערוך סקר שוק ולקנות במקום המשתלם ביותר. בהצלחה!

פורסם לראשונה באתר NewsGeek.co.il