בשלהי 2008, נפוצו שמועות ברשת על כך שסוני אריקסון עובדת על מכשיר שישלב יכולות סלולריות עם יכולות משחק. השמועות הללו תפסו תאוצה בשנה שעברה, כשמכשיר דגם ראשון נחשף ברשת והיה מוכר בשם Playstation Phone. היום, מספר חודשים לאחר ההכרזה הרשמית ב-MWC, סוני אריקסון מוכרת את מכשיר ה-Xperia Play ברחבי העולם, וכממציאת הקטגוריה נהנית החברה מממכשיר הגיימינגפון האנדרואידי הראשון בשוק. אז איך היה?
עיצוב
במבט ראשון, ה-Play לא נראה כמכשיר משחקים. הוא נראה יותר כטלפון שמנמן בעיצוב מעט מיושן. הוא מזכיר לנו את ה-Satio, ולמעשה גם ממשיך את אותו קו עיצובי: פינות מעוגלות וגב עגלגל, והוא נראה כמכשיר גדול וכבד. ואכן מתברר שזה אכן כך: המכשיר שוקל לא פחות מ-175 גרם, כ-40 גרם יותר טלפון חכם ממוצע, וזה מורגש היטב כשמניחים אותו בכף היד.
המכשיר מחולק לשני חלקים. החלק העליון הוא מסך מגע בגודל 4 אינץ’ ובחלק התחתון נמצאים בקרי השליטה של המשחק. על ידי החלקת המסך כלפי מעלה בסלייד (באחיזת המכשיר לרוחב) מתגלים כל כפתורי המשחק, ואז קולטים את יופיו האמיתי של המכשיר. הכפתורים מסודרים ממש בדומה לבקר שליטה של פלייסטיישן, והמגוון רחב למדי. כך תמצאו את כפתורי השליטה בתנועה משמאל, כפתורי הפעולה מימין, את הכפתורים האנלוגיים במרכז ואת כפתורי הכתף בצידו האחורי של המכשיר, מימין ומשמאל. על חווית השימוש במשחק נרחיב בהמשך, כמו גם בנוגע להרגשה בזמן השימוש בכפתורים.
המכשיר מוצג בצבע שחור מבריק. הוא רגיש מאוד להבלטת כל טביעת אצבע, ולא משנה אם זה על המסך או על הפלסטיקה העוטפת אותו. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מנגבים את כל חלקיו כי הטביעות הללו שהשארנו הפריעו לנו בעין. בדפנות המחברות בין שני חלקי המכשיר תמצאו צבע מטאלי, בחלק שגם הוא מיוצר מפלסטיק. אך למרות ההרגשה הפלסטיקית הזו, המכשיר נראה ברמת בנייה איכותית וטובה. גם הסליידר נפתח ונסגר בצורה חלקה ואיכותית כשהמכשיר שומר על יציבות בכל סגירה ופתיחה.
ונעבור לשאר הכפתורים והממשקים. מתחת למסך המגע תמצאו ארבעה כפתורים סטנדרטיים , כמו כמעט בכל טלפון חכם שמבוסס על מערכת ההפעלה אנדרואיד: חיפוש, תפריטים/הגדרות, מסך הבית וכפתור החזרה. אלו הם כפתורי חומרה, בניגוד לכפתורי המגע שמציע המכשיר, ומכיוון שהם קטנים מידי הם פחות נוחים לשימוש. בנוסף, בעת השימוש במכשיר בחושך, קשה לדעת היכן ללחוץ שכן הם אינם מוארים בתאורה אחורית וכך נוצר לו אתגר קטן: לזכור את מיקומי הכפתורים. די מובן מדוע סוני אריקסון בחרה בכפתורי חומרה: היא רצתה לחסוך במקום פיזי, אבל לדעתנו היה צריך להגדיל אותם במעט. בדופן השמאלית תמצאו את חיבור ה-microUSB ויציאת האוזניות 3.5 מ”מ, בדופן הימנית בנוסף למקשי הכתף נמצא כפתור השליטה בעוצמת השמע ובחלקו העליון נמצא כפתור הכיבוי וההדלקה/מצב המתנה המכיל גם נוריד חיווי הפועלת מתקבלת הודעה אם כי בשל המיקום של הכפתור הנורית לא תמיד נראית.
ממשק מוכר, מסך עוד יותר
מסך ה-4 אינץ’ LCD ברזולוציה של 480×854, שזהה למסך בו מצויד ה-X10 הנמכר גם בארץ, מספק בשורה התחתונה איכות טובה, וגודלו בהחלט מספק. למרות שאין לצפות למסך איכותי כמו ה-Super AMOLED Plus או ה-Ratina Display באייפון 4, הצבעים, החדות והתצוגה באור יום טובים והוא עושה את העבודה בשימוש השותף. בהקשר של המשחקים אנו נפרט בהמשך. הבהירות של המסך סבירה, כשבאור שמש ישיר היה קשה לראות משהו, מה גם אין אפשרות להגדרת בהירות אוטומטית של המסך (לפחות במכשיר שאנו בדקנו), כך שיש לקבוע מראש את הבהירות בה עובדים.
בשלהי ה-X10, סוני אריקסון הציגה את הממשק שלה למערכת האנדרואיד עם Timescape ו-Mediascape, ומאז נשארנו רק עם ה-Timescape שמציגה בפני המשתמש הודעות על כל אירוע, דרך קבלת SMS, מייל, תמונות, טוויט, הודעות בפייסבוק ועד התראות בלוח שנה. לצורך ההודעות נעשה שימוש בממשק טאבים ייחודי, עליו אפשר לומר שהוא נחמד וחביב אך לא הכי נוח לשימוש.
ממשק המכשיר כולו צבוע בצבעי כחול, לפחות בברירת המחדל בה מקבלים אותו. במסך הנעילה מוצגים השעה והתאריך בגדול, ומקש הנעילה, שפועל בהחלקה, ממקום בתחתית ללא תוספות כלשהם (היה נחמד אם היו מוסיפים כמה כפתורים מהירים). לאחר שחרור המכשיר מהנעילה מוצאים מספר מסכי בית הניתנים להתאמה אישית, ובדומה לכך גם התפריט הראשי בנוי ממספר עמודים כשניתן לשנות את מיקומי הצלמיות המרכיבות את התפריט. התצוגה הכללית נעימה לעין וידידותית למשתמש. לא תמצאו כאן אפשרות לכיבוי והדלקה של דרכי הקישוריות השונות מפס ההתראות כמו בממשקים מתקדמים אחרים, אך כן מותאים בקרת סיבוב גם לרוחבו של המכשיר מימין ומשמאל, ביישומים התומכים בכך (מסך הבית והתפריט הראשי לא כלולים בהם).
בתחתית המסך יש ארבע צלמיות הניתנות להתאמה ושינוי. כברירת מחדל מדובר בצלמיות תפריט המדיה, ההודעות, אנשי הקשר וחייגן הטלפון ובמרכז גישה לתפריט הראשי. שינוי קיצור מתבצע בלחיצה ארוכה על הצלמית והחלפתה באחרת, ממש כמו בעת שמוסיפים ווידג’ט או קיצור חדש באחד ממסכי הבית. בחלק העליון של המכשיר ממוקמים פס ההתראות שכולל את השעון, מצב הסוללה, עוצמת הקליטה, סוגי הקישוריות הפעילים (WiFi, GPS, Bluetooth ו-GPS) והתראות על הודעות חדשות.
כמו ברוב מכשירי האנדרואיד יש 5 מסכי בית שונים. לחיצה על כפתור הבית שולחת למסך האמצעי, ובעזרת הנקודות שבקצה המסך ניתן לדעת היכן נמצאים. ביצוע צביטה באחד ממסכי הבית מעבירה לתצוגת סקירה כללית בה מוצגים כל הווידג’טים והקיצורים במסך אחד. הממשק תורגם כולו לעברית מלאה, כולל יישור לימין ומקלדת מלאה לאורך ולרוחב, כשמגוון גדול מאוד של שפות זמינות עבור הגדרת מקלדת ברירת המחדל של המכשיר. יש שתי סוגי מקלדות, וניתן להחליף שפה בכפתור השפות הממוקם משמאל למקש הרווח. המקלדת לאורך המסך טובה ומציעה כפתורים בגודל סביר, אם כי יותר נהנינו להקליד במקלדת הגדולה שמופיעה ברגע שמסובבים את המכשיר.
ביצועים מפתיעים
תתחילו לשחק
בפתיחת הסליידר וחשיפת מקשי השליטה, מגיעים ישירות ל-Xperia Play, מרכז המשחקים של המכשיר ובו מוצאים את כל המשחקים שהוחרדתם וכן צלמיות שמובילות להורדת משחקים נוספים. הממשק מוצג לרוחב ומציג את שלל המשחקים בצורת אלבומים וכאשר לוחצים על המשחק הרצוי תגיעו לעמוד ההורדה או הפעלת המשחק. מעט מציקה העובדה שהפתיחה והסגירה של הסליידר “סתם כשמתחשק” מפעילה לנו את ממשק המשחקים, וחבל שלא ניתן להגדיר זאת כאחת מאפשרויות המכשיר.
מרכז המשחקים ויישום נוסף בשם PlayStation Pocket למשחקי PS1 מקשרים למעשה לחנות האנדרואיד מארקט, שם מתבצעת ההורדה של המשחק הרצוי. במקרה של הורדה, כל משחק ממוצע שוקל כמה מאות מגה בייט. במקרה מסוים הורדנו כ-500MB נדרשים לכרטיס ה-SD של המכשיר. לפעמים מורידים מהמארקט קובץ קטן והוא מבקש להוריד את שאר המידע מהרשת. לא פעם נעצרה לנו ההורדה מסיבות שונות, אך היא המשיכה לאחר מכן כמעט מהמקום בו היא עצרה.
יש לא מעט כותרים מותאמים (נכון להיום כ-100) שקיבלו את האישור של סוני, הסימן PlayStation Certified מאשר כי המשחק מותאם למכשיר הזה וכאלה שיגיעו בעתיד. בבדיקה שערכנו מצאנו כי לא כל המשחקים שקיימים באנדרואיד מארקט ושהותאמו למכשיר גם קיימים למכשירים אחרים, ועד כמה שרצינו להמשיך לשחק גם במכשיר האנדרואיד שברשותנו, לא יכולנו.
המסך בגודל 4 אינץ’ שהזכרנו מקודם הוא גודל מספק בעולם הסלולר. למעשה, לדעתנו זהו הגודל האולטימטיבי למכשיר טלפון חכם. בכל מה שקשור למשחקים היינו דווקא רוצים אחד מעט יותר גדול, כמו זה של ה-PSP שמציע מסך בגודל 4.3 אינץ’, אך אנחנו יודעים את ההשלכות של מסך גדול יותר על גודל ומשקל המכשיר. אם כבר משקל, נציין כי המשקל הרב מורגש עוד יותר בעת שמשחקים עם הכפתורים. אמנם יש איזון בין שני חלקי המכשיר, אך ההרגשה היא כי רוב המשקל נמצא בחלק של המסך כך שהנטייה הטבעית של המכשיר הוא שהמסך מושך אותנו כלפי מטה והאחיזה היא זו שמונעת מממנו ליפול.
הכפתורים עצמם נעימים למגע ומגיבים היטב ללחיצות, אולם קשה לומר כי זוהי האחיזה האופטימלית לצורך משחק ארוך, בהשוואה לבקר פלייסטישן סטנדרטי, כשעיקר הבעיה נעוצה במרחק בין האצבעות והאחיזה הלא ארגונומית שגם הובילה לכאבים קלים באצבעות האגודל לאחר חמש דקות משחק בלבד. ובכל זאת זה עדיין נוח יותר לשחק עם הכפתורים הפיזיים. זה עדיף לאין שיעור לעומת המקשים וירטואליים המוצגים על מסך המגע.
חווית המשחק
אז אך היה? כמו בכל דבר זה תלוי. זה תלוי במשחק, זה תלוי בביצועים, זה תלוי בגרפיקה ו… הבנתם את העיקרון. בתחילה שיחקנו במשחק Asphalt 6, מרוץ מכוניות מהיר ונחמד כשהגרפיקה נראית טוב והוא עובד חלק. המרוץ אמנם לא באיכות הגרפית של NFS, וגם לא ברמת המשחקיות שלו, אך הוא נתן תחושה של סימולציה טובה. המשחק השני ששיחקנו, והוא גם השאיר אותנו ערים מעבר לשעות הרצויות, היה Star Battalion. משחק מלחמות בחלל כשעם חללית ונשק ועליכם לדרוס את האויבים בכלי נשק שונים. המשחק מצליח להמחיש את היכולות הגרפיות של המכשיר והוא פעל בצורה חלקה ומהירה. לעומתם, FiFa 2010, משחק הכדורגל הכי מוכר שיש כנראה, לא הצליח להתרומם מעבר לגרפיקה של כמו משהו משנות ה-90 המאוחרות וגם המשחקיות התגלתה כירודה. מפתיע לראות שמשחק כזה מגיע מענקית כמו EA Sports.
השליטה במשחקים ששיחקנו הייתה בסך הכל טובה ונוחה, כשגם הבקרים האנלוגיים היוו חלק במשחקים ששיחקנו. כפי שפרטנו קודם לכן, מבחינת החומרה המכשיר לא מביא את הטכנולוגיה האחרונה, אך משחקים שהותאמו לו עובדים מצוין וכאלה שיודעים לנצל את היכולות הגרפיות נראו טוב. עם זאת, נתקלנו בכבדות ובהשהיות במהלך אחד המשחקים אך ככל הנראה זה נבע ממספר גדול של משחקים קודמים שנשארו פתוחים.
אבל מעבר לחומרה, ההרגשה הכללית שמסתכלים עליו ומשתמשים בו היא גיימינג גיימינג גיימינג. הוא נותן הרגשה שבכל שנייה תוכלו להחליק את בקר המשחק החוצה ולהתחיל לשחק בקלילות, כך כשמצאנו את עצמנו משחקים, בלי להרגיש, גם באירועים חברתיים. נכון, בכל מכשיר אנדרואיד אפשר להפעיל משחקים ואפילו תמצאו מכשירים מתקדמים עוד יותר ממנו במספר רמות, אך בקר השליטה הידידותי משנה את כל התמונה.
צילום זה לא הצד החזק
למכשיר ה-Play מצלמת 5 מגה פיקסל מאחור עם פלאש LED יחיד. הממשק אמנם חביב ונוח עם שורת הגדרות מהירה שכוללת את מירב הדברים שחיפשנו, אבל לא מצאנו אפשרות לשנות את גודל הרזולוציה. התמונות בסופו של דבר הם מה שקובע ושם יש מה לשפר, וכחיישן 5 מגה פיקסל הוא לא מצליח לספק את הסחורה. התמונות שצילמנו באור יום יצאו לא חדות כלל, והראות הכללית די מטושטשת. מה שכן, התמונות התגאו בשעתוק צבעים מצוין כשניתן לראות זאת גם בתמונת הנוף עם השמיים שם הגוונים מצוינים. מבזק ה-LED חלש מאוד ולא סייע לנו כל כך בתמונות סטילס בתאורה נמוכה, כשבמקביל הרעש הדיגיטלי התגבר פלאים.
מבחינת איכות הוידאו, הרזולוציה שיצאה לנו (משום מה) היא 800×480 ולא 720, אך בכל זאת ניתן להתרשם כי הצבעים טובים ואין קפיצות בוידאו, אם כי שוב עניין החדות חוזר גם פה, והדבר הנוסף הוא פורמט הצילום (3gps) שכבר אינו נפוץ כלל בשימוש המכשירים המודרניים. דגימת וידאו תוכלו לראות כאן.
מולטימדיה וקישוריות
בהיבט של יכולות המדיה, המכשיר מספק יכולות ממוצעות בלבד, כשנגן המוזיקה והוידאו תומכים בקבצים הסטנדרטיים. למעשה סוני אריקסון לא הביאה שינוי בנגן הוידאו של מערכת האנדרואיד והשאירה אותו על כנו עם הממשק הסטנדרטי. בנגן המוזיקה יש במעט שינוי מרענן.
במהלך השימוש השתמשנו בקישוריות ה-WiFi ברוב הזמן, שגם זיהתה לנו את הרשתות האלחוטיות שבסביבה בלי בעיה ופעלה בצורה חלקה. גם ב-GPS השתמשנו עם תוכנן הניווט Waze שגם כאן היא עבדה בצורה טובה וזיהתה בזריזות את מיקומנו (ככל הנראה בזכות ה-A-GPS).
ב-Bluetooth היה לנו ניסיון עם אוזנייה אלחוטית של Jabra שעבדה כראוי ללא ניתוקים וגם בדיבורית רכב איכות השיחה הייתה טובה, אך כשהנחנו את המכשיר בתושבת האוניברסלית ברכב, לא יכולנו להטעין אותו זאת מכיוון שחיבור ההטענה, בגודל microUSB, ממוקם בדופן השמאלי של המכשיר. כך אמנם סוני אריקסון מנעה פגיעה בעיצוב, אך מבחינת נוחות זה יפריע אם משתמשים כמונו במכשיר בתוך תושבת.
בנוסף ישנה את קישוריות ה-DLNA לסטרימינג וידאו ומוזיקה ישירות מהמכשיר למסך טלוויזיה התומך בכך, שזו אפשרות נחמדה מאוד בהנחה שיכולים גם לשדר את המשחק שמשחקים באותו רגע למסך בסלון. לא יכולנו לבדוק זאת מפאת חוסר בטלוויזיה שכזו.
את כל אפשרויות הקישוריות, כפי שהסברנו בפסקת הממשק לעיל, אי אפשר להדליק ולכבות שורת ההתראות אך סוני אריקסון סיפקה ווידג’טים מהירים לכיבוי והדלקה של כל אחת ואחת מאפשרויות הקישוריות. לחלופין אפשר להשתמש בווידג’ט הקבוע במערכת האנדרואיד בשם Power Control שעושה את אותו הדבר בדיוק.
סקירת וידאו
אינטרנט
את חווית הגלישה במכשירי האנדרואיד אנחנו כבר מכירים, ובמקרה של סוני אריקסון, החוויה הטובה נשמרת. הדפדפן של המכשיר המסוים הזה הוא הדפדפן המקורי שמגיע עם המערכת שרק לבש את צבעי המכשיר החדשים. הוא עובד מהר יחסית, אם כי בדור שלוש חווינו קצת איטיות מסוימת. הזום בצביטה עובד טוב, אך באתרים כבדים חשנו בהשהיות קטנות ועבודה לא חלקה בשיטוט באתר. הטקסט לא תמיד הסתדר לנו כמו שצריך כשעשינו זום גבוה יותר ולכן היינו צריכים להתרחק מעט כדי שהכל יסתדר.
בכל הקשור לתמיכה בפלאש הכל עבד מצוין ופעל בצורה חלקה ופשוטה. אתרי פלאש ופרסומות עלו בלי בעיה והוצגו כמו שצריך.
השימוש עם חשבון הגוגל שלנו פעל כמו כל מכשיר אנדרואיד אחר, וברגע שמוסיפים את החשבון למכשיר, כל אנשי הקשר, המיילים והתמונות מפיקסה מסונכרנים למכשיר תוך מספר דקות. התוספת הנחמדה של סוני אריקסון בממשק הוא ה-Timescape. כפי שכבר ציינו הוא משמש לקבלת כל העדכונים, ההודעות והסטטוסים השונים בממשק אחד. הממשק מעט עמוס לדעתנו, במיוחד אם מקבלים עדכונים גם מפייסבוק וגם מטוויטר בנוסף להודעות ושיחות שלא נענו וכולי, אך כן יש שילוב נחמד עם אנשי הקשר בממשק איש קשר יחיד שבו ניתן לראות את העדכונים האחרונים.
סוללה מספקת
ל-Xperia Play סוללה בעוצמה של 1,500mAh, נפח סטנדרטי בימינו. הטלפונים החכמים זוללי חשמל כידוע, וזה בולט במיוחד בנשוא הסקירה שלנו שנדרש לעבודה יותר מהרגיל. היצרנית מבטיחה 6 וחצי שעות שיחה ו-400 שעות המתנה, אך נתון שהיה חסר לנו הוא זמן המשחק. באופן כללי הסוללה החזיקה מעמד לא רע גם כאשר שיחקנו כ-3 שעות במהלך היום, יחד עם שיחות של כשעתיים, מיילים ו-SMSים הצליח המכשיר להחזיק מעמד 24 שעות רצופות. בהחלט מספק.
מחיר
המכשיר נמכר בארץ רק דרך החנויות הפרטיות, זאת נכון לכתיבת שורות אלה, כשהוא צפוי להגיע בקרוב גם למפעילות. המחיר הנדרש הוא החל מ-2,400 ש”ח שלרוב הוא יכלול גם כרטיס זיכרון 8GB בערכה. המחיר שווה ערך למחיר הטלפונים החכמים של ימינו, כך שתקבלו לרוב יותר טכנולוגיה במחיר כמעט זהה אך היתרון של בקר המשחק הוא מה שמשנה כאן.
אהבנו
– עיצוב
– בקר משחק וכפתורים נוחים לשימוש
– משחקים כשמתחשק (וגם כשלא)
– מערכת האנדרואיד: גלישה, אפליקציות וגמישות
– ביצועים מפתיעים
לא אהבנו
– משקל
– מצלמה
– מבחר משחקים נמוך
– חומרה בסטנדרט נמוך לעומת השוק כיום
לסיכום
כמכשיר אנדרואיד גיימינפון ראשון, סוני אריקסון מצליחה להביא משהו מעט שונה בנוף הטלפונים החכמים המוכר. המכשיר אמנם מרגיש מעט וותיק עם חומרה שאי אפשר להגדיר כחדשנית בשום פנים ואופן, ועיצוב וגודל שלא מתאים לתחרות עם היצע השוק כיום, אך במפתיע הוא פועל חלק גם בשימוש השותף וגם במשחקים הכבדים ששיחקנו בו. בקר המשחק שנמצא תמיד איתנו יעשה לכם חשק לשחק במכשיר גם כשלא תכננתם וזהו אולי אחד הדברים השונים בו מכל מכשיר אחר.
נכון להיום זהו המכשיר היחידי שמסוגל להציע את היצע המשחקים שקיבלו את חותמת האישור של סוני עם Playstation ולכן אין אפשרויות אחרת אם אתם חובבי משחק כמונו שמעוניינים לנצל את הטלפון החכם שלכם למשהו מהנה עוד יותר. כן היינו רוצים לראות את הדור השני של המכשיר שוודאי יקבל מראה דקיק יותר וביצועים גבוהים עוד יותר, אבל אלו רק רעיונות שלנו ונסתפק בינתיים ב-Play.
ברגע שיושק באורנג אני רוצה לקנות, זה יפתור לי את השעמום בבית ספר שנה הבאה
נראה שהוא מגיב ממש טוב ורץ ממש מהר.
אני מאמין שהם איבדו את השוק שלהם ואיחרו בשנה שנתיים.. אבל אני בטוח שסוני כבר עובדים על מכשיר חדש ומתקדם בקטגוריה הזאת שיכניס אותם שוב לליגה של הגדולות
כבד לאללה!
175 גרם!
שילוב של סמארטפון וPSP, יפה שסוני הם הראשונים שעושים את זה, אבל אני חושב שהם האחרונים.. :)