Starships, המשחק החדש מבית היוצר של סיד מאייר ופירקסיס (Firaxis), הסטודיו שלו שמוקדש ליצירה של משחקי סדרת Civilization בעיקר, מגיע חודשים ספורים בלבד לאחר ההשקה של Beyond Earth. הסמיכות הזו כנראה רומזת שהיצירה של המשחק החדש התחילה עוד לפני שהמשחק הקודם הגיע למדפי החנויות האלקטרוניות, וזה גם יכול ללמוד שמדובר במוצר נלווה, מה שכמובן יכול להעיד לרעתו. כך או כך, Sid Meier’s Starships הוא לא משחק בסדרת Civilization, לפחות פר-סה, למרות שכמובן אפשר למצוא הרבה נקודות דמיון כי מדובר במשחק אסטרטגיה בתורות, הלב והכליות של כל משחקי הסדרה המפורסמת והמוצלחת.
המשחק החדש הוא הצעד הבא אחרי Beyond Earth, וגם מאייר עצמו הציג זאת כך בנקודות זמן שונות: מה קורה לבני האנוש אחרי שהם משתקעים בכוכבים החדשים, הרחק מכדור הארץ. אפשר אולי להכביר הרבה מילים על ההיבט הזה בלבד, אבל אם רוצים לומר זאת בקצרה, אז קורה להם מה שקורה להם פעם אחר פעם: הם יוצאים למלחמה אחד נגד השני. אם ב-Civilization המטרה במלחמה היא להשתלט על כדור הארץ, אז ב-Starships המטרה היא להשתלט על הגלקסיה. אם ב-Civilization משתמשים בחיילים מסוגים שונים ושמונים, ב-Starships משתמשים בצי חלליות קרב ענקיות, וכל הלאה: במקום ערים כוכבים, במקום תנועה ממשושה למשושה, אז תנועה בין כוכבים במרחקים שמאפשרים קפיצה, וגם כאן יש משאבים שצריך להשתמש בהם כדי לקדם את הכוכבים ואת הצי כדי להיות יותר טובים ויותר מאיימים ויותר חזקים, עד שמצליחים להשיג את אחד מהתנאים לניצחון.
אבל העומק הצפוי ממשק אסטרטגיה שכזה, נעלם היכן שהוא בדרך. הכל נמצא שם, כמו בכל משחק מחקר והתיישבות בחלל אחר, אבל בקטן. עד כמה בקטן? אפילו אם בוחרים בעולם בגודל אפי, ובסך הכל שלושה או ארבעה מתחרים, עוברים מספר בודדים בלבד וכבר פוגשים במתחרים. במקום לבנות ציי חלליות, יש צי אחד בלבד שאתו עוברים מכוכב לכוכב כדי לבצע את המשימות שהוא מציע, משימות שאם הן מסתיימות בהצלחה מקדמות את הנטייה שלו לפדרציה שלכם – הטבעת של כל כוכב מורכבת מארבעה חלקים, ארבעה חלקים בצבע שלכם, והכוכב שלכם. חוסר העומק בא ליד ביטוי גם בניהול הכוכבים עצמם. לא יורדים ממש לפרטים, אבל אפשר לבנות עוד ערים כדי להגדיל את האוכלוסייה וכן מפעלים שמשתמשים ביכולת של האוכלוסייה כדי לייצר יותר משאבים, וכשאפשר בונים גם פלא עולם – אחת הדרכים לנצח במשחק היא לבנות את הרוב המכריע של פלאי העולם, סתם מיותר, אבל הכל באופן סכימתי למדי. את הכל בונים בעזרת משאבים, ויש ארבעה כאלה שכמותם הנוכחית ויכולת היצור הכוללת שלהם מופיעים במפה הראשית בפינה השמאלית העליונה של המסך. בעצם יש עוד משאב, והוא החיילים שבחלליות. המעברים בין הכוכבים והפעילות המלחמתית מעייפת. אם כולם עייפים – תצוגה בפינה השמאלית התחתונה של מפת המשחק הראשית, חייבים לנוח והתור נגמר.
הפשטות באה ליד ביטוי גם במסך ניהול צי החלליות. כל מה שצריך זה מספיק אשראי כדי להוסיף עוד ספינות ולשפר את היכולות שלהן, כולל מנוע, שריון, מגנים, תותחים, טורפדו ועוד. אפשר לגרוע בלחיצה ימנית אם צריף כסף בדחיפות למשהו אחר. הכל נעשה בקלילות, לפעמים אפילו בלי יותר מדי לחשוב, ומה שיוצא מכך שהוא שהחלליות בסופו של דבר דומות אחת לשנייה מכל הבחינות כמעט. לכאורה מסך שמאפשר עומק טקטי כהתכוננות לקרבות, כמו למשל לדאוג שלחלק מהספינות תהיה יכולת הסוואה שדורשת שימוש בחיישנים כדי לגלות אותן, אבל בפועל אפם יש כסף מחזקים את כולן כמעט באותה מידה. פיתוחים מדעיים משפרים גם הם באופן עקיף את החלליות, וכמו בכל היבט אחר של המשחק הזה, פשוט צוברים מספיק נקודות מדע כדי ללמוד. אין עץ התקדמות. פשוט בוחרים את מה לקדם, כשכל התקדמות דורשת קצת יותר נקודות טכנולוגיה. גם במסך הזה, דרך אגב, הכל מוגש באופן ברור לחלוטין שמאפשר לדעת במדויק מה השינוי עושה.
בסופו של דבר מגיעים לקרבות עצמם, וזאת הנקודה המוצלחת של המשחק, וגם זה באופן יחסי. כמובן שגם כאן מדובר בלחימה בתורות, איך לא במשחקים של סיד מאייר. מגוון המשימות רחב למדי: החל מליווי ספינה לנקודת קפיצה, דרך קרבות ראש בראש נגד שודדי חלל, ועד הקרבות האולטימטיביים נגד ציי החלל של השחקנים המתחרים – ברמות הגבוהות יש בהחלט צורך בהרבה מאוד מחשבה טקטית כדי לנצח, כשהמסך מתמלא בספינות ענק ליד קבוצות לחימה שמורכבות מחלליות קטנות וטילי טורפדו שעפים לכל הכיוונים. והפיצוצים? נהדרים. באמת, החלק הכי כיפי במשחק זה לראות את ההתפוצצויות של ספינות הענק. בום? קאאאבבבום.
גם סביבות הלחימה משתנות בין קרב לקרב. יש כאלה שעמוסות באסטרואידים שמפריעים לירי, ויש כאלה בהם האסטרואידים לא מספקים מקום להתחבאות. יש מפות עם חורי קפיצה, ויש מפות עם אסטרואידים שזזים וחושפים מדי פעם מעברים חדשים, ואז זזים שוב כדי לחסום אותם, יש מפות בהן יש מכונות מיוחדות ויש כאלה בהם צריך לשלוט זמן מה על נקודת בקרה. בקיצור, בהיבט הזה יש מגוון, ולפני שנכנסים למשימה אפשר לקבל תיאור מדויק של המשימה והתנאים של הלחימה.
אבל גם הקרבות הסבירים לא מצילים את המשחק מהרגשת הבינוניות, או יותר נכון, מחוסר העומק, ויש לכך כנראה סיבה טובה: במקביל לגרסת ה-PC יצאה גרסה למכשירי ה-iPxxx ובמחיר של 15 דולר בלבד. יותר נכון, לומר זאת ההפך – גרסת ה-iPad היא זו שהובילה את הפיתוח. זו הסיבה שבסופו של דבר מדובר במשחק טקטיקה בחלל ברמת הכניסה פלוס ולא יותר, מעין משחק אסטרטגיה שמיועד לחובבי משחקי קז’ואל. זה לא אומר שאי אפשר לבזבז כמה שעות איתו, במיוחד ברמות הגבוהות, אבל מי שמגדיר את עצמו כחובב משחקי אסטרטגיה עמוקים ומלאי מחשבה ב-PC, יכול להשתעמם די מהר. חובבי Civilization או Galalgtic Universe, ימשיכו לחכות. לפחות התמחור שלו מתאים.