אוזניות. מי צריך אוזניות? למה לשלם, לפעמים לא מעט כסף, על דבר שמגיע מובנה בטלפון – פומית, ואפילו, רמקול? ולפעמים סכומים מגוחכים של מאות שקלים. זה פשוט לשרוף כסף. אה כן, סבאל'ה, המוזיקה שאני משמיע ברמקול של הטלפון שלי מפריע לך בנסיעה באוטבוס? אה?!

טוויסט – אני בסיפור זה הזקן. אין בי הערכה לטעם מוזיקלי שמשותף בכפייה, בטח במרחב ציבורי, וכפליים אם איכות הצליל הבוקע מהסמארטפון, הוא לא מינימום סט 7.1 של בוס. אני איש של אוזניות. מקסימום איכות במינימום גודל ופלט חשמלי, וההסתבכות של החוטים, מבחינתי זה בונוס. כן, אני יודע דבר או שניים על איכות סאונד, וגם דבר או שניים על סלולר. אבל הכמעט שנאה הזו, התחלפה בכמעט-אהבה. למה לא אהבת אמת? אתם יכולים לקפוץ לפסקת המסקנות, אבל אני ממליץ לכם להמשיך לקרוא. Plantronics Voyager Pro HD בביקורת.

הקנקן ומה שבתוכו
האוזנייה היא מוצר נלווה. היא לא אביזר אופנה נחשק, היא כלי פרודוקטיבי. ככזו היא לא מגיעה יחד עם טלפונים בקופסה. מה שאומר, שהקופסה (הקנקן) שקופה, כמו רוב המכשירים מהסוג הזה. לכן בניגוד למכשירים אחרים שיוצא לי לסקור, את האוזנייה מכל עבריה ראיתי כבר ברגע שקיבלתי את המוצר ליד. מדוע מכל עבריה? משתי סיבות. ראשית, הקופסא שקופה, ואם הראייה שלכם ממש לא משהו אתם עלולים לחשוב שהאוזנייה צפה לה בחוסר כבידה במרכזה. הסיבה השנייה היא שמדובר באוזנייה גדולה. היא לא "מאסיבית" וגם לא כבדה, אבל היא משדרת נוכחות מאוד חזקה. הייתי רוצה לרשום שהיא מעוצבת בצורה שאו שאוהבים או שלא, אבל אחרי תקופה איתה, המחשבה הבסיסית של ליצור אוזנייה בכל צורה אחרת, נראית לי מגוחכת לגמרי. הסיבה היא שבניגוד לאוזניות אחרות, האוזנייה לא נתקעת היטב באוזן, או משתמשת באיזה וו פלסטיק אינקוויזציוני כדי להיתפס לאוזן כמו עיט על פגר. ברוב האוזניות האחרות, שאר חלקי האוזניה מלבד המקירופון והפומית, מתרכזים בקו שבין האוזן לפה. לא ב-Voyager Pro. ממש כמו מוצרים מקצועיים, לכל חלק יש מקום ייחודי משלו, וכאן כמו שאתם יכולים לראות בתמונות, מדובר על מאחורי האוזן.

העיצוב, עם כמה שאני יכול לשבח אותו, לא הכי מקורי, וזה לא מסיבה טובה – הקונוטציות המידיות של האוזנייה הן או למכשיר שמיעה, או לאוזניות ומיקרופון של נציגי שירות (או שחקני משחקי רשת). מן הסתם האוזנייה איכותית יותר מהמוצרים הנ"ל, ומרגישים את זה, אבל בסופו של יום מדובר באוזניה גדולה שיושבת מאחורי האוזן.

לא רק הצורה משחקת על המוכר, גם האוזנייה עצמה משחקת עם החוקים, ולאו דווקא לטובה. כפי שאמרתי, האוזנייה לא נתקעת באוזן, משמע, היא לא In-Ear. ואוזניות מהסוג הזה, או שאוהבים או שלא, אבל אי אפשר להתווכח על זה שאיכות השמע בהן בדרך כלל טובה הרבה יותר מאוזניות כפתור. אבל, היא גם לא אוזניית כפתור. בין הדרייב של האוזניה לאוזן, יש חתיכת סיליקון. לא אטם, ולא כפתור. מין הכלאה מוזרה בין שני הפורמטים. זה לא פלסטיק שטוח עם חורים שנותן לגלי הקול להתפזר במרחב (ולמצוא את דרכו אל עור התוף של המשתמש), וגם לא מדובר בצינור סיליקון שנכנס לתוך האוזן ולפעמים גם מדגדג את המוח. השילוב הזה משונה. מצד אחד, איכות הסאונד, בהשוואה לאוזניות In-Ear, לא מרשימה בעליל. מצד שני, הגומי בקושי מורגש, אבל בכל זאת שומר על מיקומו. הייתי רוצה לכתוב שהעיצוב הזה הוא "להיות עם ולהרגיש בלי", אבל זה יותר: "להיות עם משהו, ולהרגיש עם משהו, בערך".

אפשר לחשוב ממה שאני כותב שהאוזניה לא מצאה חן באוזניי. אבל עיצוב האוזנייה הוא סינרגטי. השילוב של כל האלמנטים הקצת מוזרים, הביאו לזה שהואזניה לא מורגשת על האוזן למרות שמשקלה הכולל הוא 17 גרם. אני רגיל משנים של שימוש באוזניות מסוגים שונים ואיכויות שונות, שאוזניות מתישהו מציקות. לפעמים זה אחרי 10 דקות, לפעמים אחרי שעתיים. ה-Voyager Pro ישבה לי כל כך בקלילות על האוזן, שמידי פעם בכלל שכחתי שהיא נמצאת שם. הפעמים היחידות שנזכרתי היו כשהרכבתי משקפיים, ובגלל הצורה שלה, האוזנייה עלולה קצת להפריע לממושקפים. הבעיה היא בעיקר בהרכבה והורדה של משקפיים, היא לא מפריעה בשימוש עצמו. הבעיה הזאת מבהירה – לא מדובר בתוספת לאוזן, מדובר באביזר עם נוכחות.

האוזנייה מעוצבת בצורה מעניינת, ועלולה להזכיר למישהו מהקוראים איזה Vison עתידני, אולי אפילו חלק מה-Google Glass. וזה לא רק המראה – לאוזניה יש כמה מאפיינים מיוחדים, שאספר עליהם יחד עם מבחני הביצועים, בתוספת של כמה תמונות צבעוניות.

איכות סאונד משובחת
בשביל להעביר את האוזנייה בבדיקות של קליטה, התאמה, איכות שידור והקלטה, הייתי צריך להתחיל לדבר בטלפון כמו נערה בת 14. זה לא קרה. במקום זה, האזנתי להרבה מוזיקה. הנחתי את הטלפון על השולחן, והתחלתי להתרחק ממנו. 5 מטרים, 10… 20… ב-25 מטרים, הזרם נקטע. מדובר כאן רק על הזרמה של מוזיקה, ללא קירות, אבל מדובר בהישג מרשים. אך כצפוי, כשהנחתי את הטלפון בתוך מגירה, בחדר עם המגירה עוד שמעתי, גם במסדרון, אך כשנכנסתי לחדר אחר, הזרם נקטע.

לאוזניה יש בקר מולטי-פוינט, שאומר התאמה חכמה לשני מכשירים במקביל. הייתי שמח לספר לכם כמה זה היה מופלא, כשסיימתי שיחה בסלולרי והאוזנייה ישר העבירה לי את השיחה הנכנסת מהסקייפ בלפטופ, אבל זה לא קרה. האוזנייה אמנם הותאמה בקלות למספר מכשירים, ובאמת היא התחברה אליהם בקלות, אבל הבחירה ממי היא מקבלת מה ומתי, לא הייתה ברורה. ככה הייתי מוצא את עצמי לא מבין חלק מהזמן למה אין לי סאונד במחשב, וחלק מהזמן לא מבין למה המוזיקה בטלפון הפסיקה. הייתי רוצה להסביר לכם שהאוזנייה בוחרת במכשיר עם החיבור החזק יותר, או שיש בה טכנולוגיה סובייטית מתקופת המלחמה הקרה, אבל, לא. אני פשוט לא הבנתי מה היא עושה.

כשהשכלתי לכבות את הבלוטות' במכשירים שהם לא הטלפון, התחלתי להבחין בתופעה מוזרה. בעוד בדרך כלל אני שומע מוזיקה, ושולף את האוזניות מהאוזניים ושוכח את המוזיקה פועלת, אז התרגלתי שאם הפסקתי באמצע שיר של סטינג אני עלול למצוא את עצמי מקשיב כעבור כמה דקות להמנון גבעתי. אך לא עוד. לאוזניה יש חיישן קרבה, שכמה שבחנתי לא הצלחתי למצוא אותו על האוזנייה ולרמות אותו, ובאורח פלא, כשהורדתי את האוזנייה, המוזיקה נעצרה. החיישן קרבה הזה גם מנע את תופעת הכניסה לחדר עם הטלפון באמצע שיחה, כשברגע שנכנסתי לקליטה שלה השיחה עברה לאוזניה. האוזנייה ידעה איפה היא ואיפה אני. כמו שאומרים, גם יפה, וגם יודעת מתי התור שלה לדבר.

עם כל השימוש והפליאה מהפיצ'רים, הבחנתי בעובדה מצערת, שאף אחד מעולם לא התכחש אליה – האוזנייה הזאת לא מיועדת למוזיקה. לא הייתה לי אשליה שהיא תחליף את אוזניות הIn-Ear שלי, אבל קיוויתי שאני אקשר אל האוזנייה ויהיה קשה לי להיפרד ממנה. אבל לא. איכות השמע לא הייתה טובה בהשוואה לאוזניות שמיועדת למוזיקה, אבל גם לא הייתה טובה במיוחד בהשוואה לשמיעה באוזניה אחת (מונו) של אוזניות זולות.

אך מדובר כמובן באוזניה, לא באוזניות. יש לה גם מיקרופון, אפילו שניים עם מסנן רעשים, שאמורים לספק איכות הקלטה גבוהה עם בידוד רעשים באמצעות שימוש במיקרופון השני. הבידוד פעל כמצופה, אבל איכות ההקלטה, לפחות לטעמי, לא מדהימה. המיקרופון הראשי מעוצב כמו מיקרופון שדרים, אבל האיכות שלו לא עולה על מיקרופון פשוט. כדי לבחון את האיכות בצורה ההכי מדוייקת, עשיתי מבחן השוואתי בין האוזנייה, המיקרופון של מכשיר הסמסונג גלקסי מיני שלי, מיקרופון של מצלמת רשת של לוג'יטק, זוג מיקרופונים סטריאופוניים של הלפטופ שלי, וגם הסאונד מהמצלמה שתיעדה את כל המבחן המשונה הזה.

התמונות הן תצוגה וויזואלית של הסאונד, ספציפית של קטע שבו אני אומר "בדיקת סאונד".

כפי שניתן לראות, האיכות אמנם טובה הרבה יותר מהאיכות של המיקרופון המובנה של המכשיר שאיתו בדקתי את האוזנייה, וגם יותר טובה מזו של המצלמה, אבל היא לא יותר טובה מהמיקרופון של מצלמת הרשת או זוג המיקרופונים של הלפטופ. השאלה היא האם ציפיתי ליותר? ובכן, כן. מאוזניה במחיר כזה, ציפיתי ליותר.

מקליטה, משמיעה, יודעת את מקומה, מה עוד יש לה להציע? ובכן, על הנייר היא מציעה הפעלה קולית מ-3 סוגים, הפקודות הקוליות הפשוטות, ממשק עם ההפעלה הקולית של המכשיר ובאוזנייה הזאת שהיא הכי משוכללת, גם שנה של שירות ה-Voyager Pro. בפקודות של האוזנייה לא יצא לי להשתמש, הפקודות הקוליות של האנדרואיד מעולם לא פעלו לי כמו שצריך, והשירות של Vocalyst שאמור להציע כל מיני דברים מעניינים, לא פועל בארץ הקודש. אז האוזנייה מבחינתי לא ממש הקשיבה, אבל היא דיברה, כשלחיצה על כפתור ההפעלה הפעיל את מחוון הבטריה הקולי, עם הקול הממוחשב שאמר לי שנותרו לי עוד 6 שעות דיבור, כשאכן האוזנייה סיפקה את 6 שעות הדיבור המובטחות.

יתרונות:

  • על אף גודלה, לא מורגשת על האוזן עד כדי שכחה שהיא בכלל שם.
  • חיישן קרבה מדהים, שמציב את האוזנייה בליגה משלה.
  • מערכת סינון רעשים טובה.
  • טווח קליטה מרשים בכל קנה מידה.
  • אפליקציה לסמארטפון המציגה את זמן הסוללה הנותר

חסרונות:

  • איכות סאונד לא מרשימה להקלטה ולניגון מדיה, עם עוצמת נגינה לא גבוהה במיוחד.
  • אוזנייה גדולה אבל עם חלקים דקים וארוכים, נותנת הרגשה שהיא עלולה להישבר (לא בדקתי).
  • לא תמיד כל הפיצ'רים פועלים – השתקה באמצעות לחיצה, או חיישן הקרבה, או ההפעלה הקולית.
  • אפילו שהיא גדולה ויקרה, זמן הסוללה לא ארוך יותר מזמן הסוללה של אוזניות קטנות וזולות יותר.
  • התוכנות שלה שבדקתי לא סיפקו הרבה ערך מוסף, ולא נתנו לכוונן דברים באוזנייה. אמורה להראות אחוז סוללה, אך לא נתמך בכל המכשירים (שלי בין הלא נתמכים).

 

סיכום:
אז החלטתם לרכוש אוזניית בלוטות'. ושלא כהרגלכם ללכת על משהו טוב באמצע, אמרתם: "הפעם, נלך על הטוב ביותר", ועם ההחלטה הזאת הוצאתם 450 ₪ על אוזניית Voyager Pro HD של חברת Plantronics. הייתם בטוחים שזאת האוזניה האחרונה שתקנו, או לפחות הדגם האחרון שתבחרו. וזה כנראה הסיפור של הרבה מהלקוחות אשר רכשו וירכשו את האוזניה. הבעיה היא עם הכמה הוזים, שאני בשורותיהם, שחשבו שזה שהאוזניה היא מונו, עצם זה שהיא "שיא הטכנולוגיה" אומר שיכולות המדיה שלה לא יביישו אוזניות פשוטות וזולות יותר. אבל לא כך המקרה.

אם אתם רוצים לשמוע את The Dark Side Of The Moon, כדאי לכם להשתמש באוזניות אחרות. אפילו כאלה של Panasonic ב-30 ₪.

אז מה אני אומר? אני ממליץ לכם בחום לבדוק את ה-Voyager Pro HD. האוזנייה פשוט עמוסה בפיצ'רים, בעלת טווח קליטה מעולה, עיצוב שתופס את העין ושובה את הלב ויחד עם זה ממש לא מורגשת על האוזן. כל אלו הם מאפיינים שיכולים להיות חלק מכל אוזנייה, של כל חברה, אך האנשים בPlantronics לא הסתפקו בזה, והוסיפו גם חיישן קרבה שמשנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו משתמשים באוזניית בלוטות', טכנולוגית ביטול רעשים מעולה, ואפילו 3 אפליקציות אפשריות לסלולרי. היא לא סתם אוזנייה – היא כנראה ההכי טובה בשוק.