ימי הזוהר של סדרת Need for Speed חלפו לפני שנים. יש שיגידו שהמשחק האחרון בסדרה, Payback מ-2017, היה נקודת שפל עמוקה מאודה. אבל הנה היא חוזרת חוזרת עם משחק בשם Heat שמתיימר להיות הממשיך של Underground 2 שזכה לאהדה, עם תוספת של מרדפים ואקשן משטרתי מ-Most Wanted.
אבל כדי שהוא באמת יצליח להתחרות במשחקים הגדולים של שוק המרוצים, Need for Speed: Heat צריך להתמודד עם שורה של טעויות עבר שהסדרה הותירה אחריה כשובל המשאיר ריח רע לפני שהוא יזכה להחזיר את אמון השחקנים. האם זה קורה?
העבר הבעייתי של NFS
Need for Speed: Payback מ-2017 רמס כמה חוקי בל יעבור במשחקי מחשב בכלל, ובמשחקי מירוצים בפרט. הגדול ביניהם היה רכישות בתוך המשחק. לא יהיה מוגזם לומר שאלקטרוניק ארטס (Electronic Arts) הייתה לחברה השנואה ביותר בתעשייה בהיבט של רכישות בתוך המשחק. כל המשחקים שהופצו תחתיה בשנים האחרונות היו עמוסים ברכישות בתוך המשחק שהפכו אותם למשחקים בהם כסף אמיתי מעניק יתרון משמעותי לשחקנים המשלמים לעומת אלו שלא מכניסים את היד לכיס.
המקרה של Star Wars: Battlefront II, לדוגמה, עורר גלים ברחבי הרשת עד כדי כך ש-EA חזרה בה והסירה את כל הרכישות בתוך המשחק פרט לפריטים קוסמטיים. גם Need for Speed: Payback הפציע באותה תקופה עם לא מעט רכישות בתוך המשחק. ב-Need for Speed: Heat כבר אין להן זכר. Payback חטא גם במערכת לשיפור כלי רכב: במקום לקנות רכיבים במוסך, כמו בכל משחקי המירוצים הגדולים, כל מירוץ זיכה את השחקן ב-‘כרטיסי מהירות’ ששיפרו חלקים ברכב מבלי לשחקנים יש אפשרות של ממש להיכנס לנבכי הרכבים שלהם. אבל גם זה נעלם ב-Heat לטובת מוסך ומערכת שדרוגים מפנקת עליה נרחיב בהמשך.
אבל החטא הכי גדול של Need for Speed: Payback היה חוסר ההבנה שמשחקי מירוצים מודרניים לא צריכים עלילה, אלא גימיק. ב-Forza Horizon 4, לדוגמה, היו אלו העונות שהתחלפו בכל שבוע. ב-The Crew 2 הייתה זו מפה עצומה וספורט מוטורי על כל גווניו. אלא שב-Payback לא היה גימיק, ולא די בכך – ההרגשה הייתה שהסיפור בכלל אינו נחוץ.
ב-Need for Speed: Heat הסיפור הרבה פחות משמעותי. הוא שם כדי לספק נפח עלילתי ותו לא, ולחלוטין אפשר להתעלם ממנו. בקצרה: חבורה של צעירים ששואפת להגיע לטופ של סצנת המירוצים בעיר וכמה שוטרים שמנסים לעצור אותם. בגזרת הגימיק, לעומת זאת, יש שיפור משמעותי.
כסף ביום, מוניטין בלילה
הגימיק של Heat חכם ומאפשר ליהנות מכל העולמות שהמשחק מציע. במהלך היום מתחרים במירוצי רחוב חוקיים בהם המסלול תחום ומאושר, ואז אפשר להרוויח כסף. כאשר מסתובבים בעיר במהלך היום מבחינים אמנם בנוכחות של שוטרים, אך היא דלה והם לא ימהרו לפתוח במרדף. בלילה, לעומת זאת, האווירה משתנה לגמרי. ההתחרות היא במסגרת מירוצי רחוב לא חוקיים, והשוטרים יארבו בכל פינה עם התותחים הכבדים.
בלילה מתחרים כדי לאסוף נקודות מוניטין וניכר האפקט של ניהול סיכונים: ככל שממשיכים להתחרות ולהיכנס למרדפים במהלך הלילה כך גדל הפרס והמוניטין יעלה. ככל שהמוניטין עולה, יותר קשה לסיים את הלילה מבלי להיתפס. אם מצליחים לחזור למוסך מבלי להיתפס – מרוויחים. אם נתפסים, רוב העבודה יורדת לטמיון. זה מנגנון משחק אלגנטי ומעורר מחשבה – האם לסכן את מה שהרווחנו ולנסות להגדיל את הפרס, או לפרוש למוסך כל עוד אפשר?
מעבר לכך, המשחק מעודד את השחקנים לשחק בשני המצבים לסירוגין ולא מאפשר לדבוק ביום או בלילה. המוניטין מאפשר לפתוח כלי רכב וחלקים חדשים, אבל כדי לקנות אותם צריך כסף, ואותו מרוויחים כאמור ביום.
עיר חיה-מתה
פאלם סיטי, העיר בה מתרחש המשחק, היא העתק סביר של מיאמי. היא מעוטרת ברצועות חוף ובגורדי שחקים, ונראית טוב בחצי הראשון של היממה ומעולה בחצי השני ובמיוחד כשיורד גשם בלילה. הבעיה הגדולה של העיר, בעיה ממנה סובלים כמעט כל משחקי המירוצים בעולם פתוח, היא שאין הרגשה של חיים. פרט לכמה מכוניות שעוברות ברחוב, העיר היא עיר רפאים. כמובן שהכבישים הם העיקר, אבל כל מה שמסביב נזנח. לצערנו, זה הסטנדרט.
מעבר לכך, המשחק מציג הישג טכני מרשים כאשר מסכי הטעינה, פרט לראשון, קצרים מאוד וגורמים לתחושת המשכיות וזרימה תקינה של המשחק.
היצע הרכבים של Heat גדול ומרשים אך לא מתקרב לזה של משחקי Forza. יש רכב לכל אחד – איטלקיות אקזוטיות, מכוניות אמריקאיות עמוסות סטרואידים ויפניות שמעדיפות לנסוע על הצד – אבל רק קצת מכל דבר.
המוסך ומערכת השיפורים, לעומת זאת, סטנדרטיים – וטוב שכך. בשונה מ-Payback, ב-Heat השחקן יכול לשנות חלקים במכונית כאוות נפשו, החל מהחלפת משנק, מצמד, מערכות חשמל וצמיגים וכלה בהחלפת מנוע. מבחינה חיצונית ניתן לערוך אינספור שינויים גם בהיבט של החלפת חלקים כמו מכסה מנוע, כנף אחורית, חישוקים וכדומה. אפשר גם לבחור צבעים ועיצובים, ואת הכל כמעט גם ניתן לשתף עם הקהילה או להוריד כאלו שנוצרו בידי שחקנים אחרים.
השליטה ברכבים מוכרת ממשחקי העבר, אם כי הפעם לא מורגש שהמשחק מתערב בנהיגה ומגזים בתיקונים. האופי של כל רכב מיוצג כנקודה במערכת צירים דו-ממדית – הציר האופקי מייצג אחיזת כביש או החלקה והציר האנכי מייצג התאמה לכביש אל מול התאמה לשטח. עבור כל חלק שרוצים להוסיף לרכב יודעים כיצד הוא משפיע על האופי הכללי, כך שניתן להשיג בדיוק את ההתאמה שרוצים. ניתן להוסיף לרכב מתלים גבוהים וצמיגי ראלי ולהפוך אותו לרכב שטח, או להפוך אותו לרכב להחלקות על ידי משחק עם המצמד והוספת צמיגים מתאימים.
מירוצים, שוטרים ומה שביניהם
כפי שהזכרנו לעיל ב-Heat הסיפור קיים רק כדי שיהיה סיפור. כמתחרים חדשים בעיר צריך לספק את ההוכחה כדי להצטרף לקבוצת המתחרים הטובה בעיר – The League. כמובן שיש פרטים נוספים מאחורי הסיפור, כולל בעיות משפחתיות ושוטרים מושחתים שהופכים את הסיפור לנחמד וקליל, אך זה לא עיקר המשחק. הסיפור הפושר וחוויית המשחק הלינארית מקשה להישאר במשחק כמה שעות רצופות, כי מתחילים להשתעמם, וזה שונה ממשחקי מירוצים אחרים שמצליחים לעשות שעושים עבודה לא רעה שמשאירה את השחקן צמוד למסך. כך או כך, כבר ציינו שמשחקי מירוצים צריכים גימיק ולא סיפור, ובזה Heat מצטיין.
בימי הזוהר של הסדרה היו משחקים שכללו מרדפים (Most Wanted ,Carbon) וכאלו שלא (Underground 1/2). גם Payback מ-2017 כלל מרדפים, אך אלו היו חצי אפויים והתאפשרו רק במקטע מוגדר מראש. Need For Speed: Heat מתקן את זה ומביא את המרדפים בחזרה במלוא העוצמה. השוטרים יכולים לתקוף בעת מירוץ או בעת שיוט סטנדרטי בעיר, וברוב הפעמים המרדפים לא ייגמרו על הצד הטוב. השוטרים ישתמשו ברכבים מהירים וחזקים יותר וגם יפרסו דוקרנים על הכביש. על מנת לחמוק מהם, אפשר להאיץ, לנסות לאבד אותם בעיקולים, או פשוט לרסק אותם.
הרכב כולל מד תקינות שמראה את מצב הרכב, ואפשר לשפץ את המכונית ולהחזיר אותה לתקינות מלאה בתחנות הדלק שפרוסות בעיר, אך אפשר לעשות זאת שלוש פעמים בלבד בלילה, וזה שבהחלט תורם למערכת הסיכון/תמורה של המשחק.
כיף לחזור
לא כולם יאהבו את Need For Speed: Heat. השליטה ברכב עדיין מרגישה רופפת מידיי, אפילו עבור משחק פעולה, העיר לא מרגישה תוססת והסיפור עדיין שם, אבל הוא מתקן כל כך הרבה מטעויות העבר שניתן לסלוח לו בקלות אם הוא לא עושה את זה בצורה מושלמת.
סדרת Need For Speed נמצאת בשלב בו היא עושה את פעמיה אט אט בחזרה ללבם של חובבי משחקי המירוצים, אבל ייקח זמן עד שהיא תחזור להוביל. Heat הוא לא משחק מושלם, אבל אחרי שנים של ציפייה אפשר להכריז – Need For Speed חוזר להיות מהנה.
המשחק נבדק לצורך הסקירה ב-Xbox One והוא זמין גם ל-PlayStation 4 ולמחשב האישי (דרך Origin).
Need For Speed THE RUN הוא משחק המשחב הטוב ביותר שאני מכיר
NFS כבר לא מה שהיה ואפילו לא מצדיק את שמו. המשחקים מרגישים ממש איטיים בנסיעה ברכב. במקום זה הם צריכים ליצור משחק נוסף של Burnout ששם המהירות היתה ממש מלחיצה ומספקת, או משחק בסגנון של Split Second, משחקים לא ראליסטים אלא מפוצצים בבלגן ואקשן שבאמת מקפיצים את האדרנלין.
הheat הוא המשחק הכי טוב שיצא להם בשנים האחרונות, שילוב של מרדפים מסוכנים עם משטרה רצחנית כמו בrivals, מרוצי לילה לא חוקיים סטייל underground, ומרוצים חוקיים כמו בpro street, ממש אהבתי, מכניקת הנהיגה עדיין דורשת שיפור אבל היא קפיצת מדרגה ועדיפה על המשחקים הקודמים. בנוגע לזה שהעיר מתה זה ככה ברוב משחקי המרוצים שהם בעלי עולם פתוח