בשנים האחרונות גילינו כי הסרטים הבדיוניים ועטורי האפקטים הופכים למציאות יומיומית. אם זה הגאדג’טים הקטנים, מסכי המגע שבכל מקום, מכשירים גמישים ובקרי שליטה בתנועה (Kinect). אולי “המעוז” האחרון שהסרטים מהוליווד יכלו להגשים באמצעות המחשב הם ההולוגרמות, דמויות או אובייקטים וירטואליים בתלת מימד שניתן להקרין אותם בכל מקום. אותה הטכנולוגיה כך נראה, היא כבר לא מדע בדיוני ומיקרוסופט מציגה פרויקט שעבדה עליו לאחרונה בשם קוד Vermeer.
מדובר במכשיר המסוגל להקרין אובייקטים בתלת מימד המבוסס על טכנולוגיית Light Field Display, טכנולוגיה הקיימת זמן רב, אך מיקרוסופט מביאה צד חדש למשוואה ומציגה הולוגרמה אינטראקטיבית שמאפשרת לגעת בה כמו מסך מגע ואף להזיז אותה בהתאם לצורך. כך מודגם מפת גלובוס שניתן לסובב אותה או איש הולך שב”דחיפה” שלו הוא הולך מהר יותר ועוד.
לא נעלעל אתכם בפרטים הטכניים כי אותם תוכלו לראות בסרטון שבהמשך (ואנחנו עדיין לא הבנו אותם כמו שצריך), אך רק תחשבו מה עוד אפשר לעשות עם זה, כי לנו כבר משתולל המוח מרעיונות.
הרי טכנולוגית ה-Light Field Display מבוססת על מסך שמסתובב במהירות גבוה כך שלא משנה לאיפה תסתכל אתה תראה את התמונה (ולכן נוצרת אשלית ההולוגרה) אז איך
הוא נוגע בזה לעזאזל בלי שזה יוריד לו את האבצע?
גם אני לא ממש הבנתי, אבל אחרי מה שאמרת זה מתחיל להסתדר לי בראש,נראה לי שזה בגלל שזה שהוא לא נוגע במסך עצמו אלא בדמות שנוצרת כתוצאה משתי מראות פרבוליות שבתוכן המסך המסתובב נמצא, אתה יכול לעשות את זה בעמצך-קח שתי מראות פרבוליות (כאשר בעליונה יש חור) שים בתוכן חפץ תלת מימדי כלשהו (כמו שמתואר בסרטון) ותראה דמות שלו מעל הצלחת העליונה, הדמות שנוצרת נראית אמיתית מאוד.