כמובן שאי אפשר להתעלם מהסקירות והביקורות המהללות את מכשירי הדגל החדשים של רוב החברות שהגיעו לאחרונה לשוק, כולל כמובן ה-Galaxy S6 של סמסונג (Samsung) על שני טעמיו. עם זאת, יותר ויותר אנשים, שפעם היו מוכנים לסגור תוכניות חסכון כדי לרכוש טלפון חדש אייקוני, כבר מסתכלים הרבה יותר בתשומת לב על שורת התמורה לכסף. זו השורה האחרונה בעצם של כל פריט שאנחנו רוכשים, והיא כמובן חשובה מאוד כשמבצעים תהליך רכישה השוואתי. השוק הישראלי נפתח לרווחה לאחרונה בפני הייבוא הסיני הזול יחסית, עם מגוון של מכשירים מתחת לתג המחיר של 1,000 ש”ח שמבטיחים תמורה גבוהה מאוד. עם זאת, מבין כולם, לפחות על פניו, נראה ה-M1 Note של מייזו (Meizu), כבולט במיוחד. למרות שהחברה המייבאת אותו לארץ, רשת חנויות ‘באג’, מציעה אותו ב-999 ש”ח בלבד, הוא מגיע עם מסך 5.5 אינץ’ ברזולוציית FHD מרהיבת עין ובהירה במיוחד, ועם מצלמת 13 מגה-פיקסל מאחור שמלווה במבזק כפול, חם וקר. האם מדובר ב-‘מציאה’ של ממש, או בלשון אחרת: האם אפשר להכריז על ה-M1 Note של מייזו כמלך החדש של מכשירי הסאב אלף ש”ח בישראל? המסע שלנו עם המכשיר הזה, עליו תקראו בשורות הקרובות, אמור לספק את התשובה.
מסע מסביב
או שאתם אוהבים את המראה החלק, האחוד, המבריק והעגלגל בכל פינה ובכל מישור של ה-M1 Note, או שלא. אנחנו דווקא חושבים שמדובר במראה מרשים למדי, כשהצבעוניות הוצעת עבור המכשיר רק מוסיפה לקווים המלוטשים היטב של המכשיר, כולל הפס הדקיק הזה שמאפשר לראות את צבע הגב גם מקדימה כמסגרת דקיקה לחלק הקדמי של ה-Note.
העובדה שמדובר בפלסטיק לא ממש גורעת במקרה של המכשיר הזה, ושוב גם בגלל מגוון הצבעים שמציעה החברה עבור הגב שכולל לצד הלבן המסורתי גם ורוד, צהוב, תכלת וירוק בהיר. באופן שקצת הפתיע אותנו, המכשיר יושב ביד היטב, למרות פלסטיקיותו, וגם מרגיש טוב ומאוזן, ובכלל, עם משקל של 145 גרם ועובי של 8.9 מ”מ, הוא אולי לא יזכה בכתר המשקלים והעוביים, אבל הוא בהחלט בסביבה הטובה יותר של המשוואה הזו.
כמובן שלא רק המראה אחוד, אלא כל הגוף של המכשיר, כך שאי אפשר לפתוח את הגב, ומכיוון שהחריץ החיצוני היחיד שיש אליו היא גישה הוא זה של שני הסימים – אחד תומך בדור רביעי, אחד רק בדור שני – אז זה אומר שאי אפשר להרחיב את זיכרון האחסון הפנימי שעומד בדגם הזה על 16 ג’יגה-בייט (יש גרסה עם זיכרון כפול, הפרש המחיר בהתאם). מדובר בחסרון עבור משתמשים רבים, אבל עבור רבים אחרים זה לא ממש אמור לשנות, במיוחד עבור אלו שרוכשים מכשירים במחירים שלא עוברים שלוש ספרות.
הקופסה בה מגיע המכשיר נחמדה לעין אבל לא מציגה, בחוץ, יותר מדי פרטים אודות התכולה שלה. בפנים מגלים שבמקום אוזניות יש פתק נייר שמספר שאין אוזניות, ואם מישהו יאמר עכשיו שה-Note איבד את הלגיטימציה שלו להיחשב כמכשיר סאב אלף ש”ח, לא ממש נתווכח איתו. מצד שני זה המחיר וזה מה שמקבלים בו.
כפתורי ההדלקה/כיבוי נמצא למעלה ולידו חיבור אוזניות סטנדרטי, ובצד שמאל נמצאים כפתורי השליטה בעוצמת הקול. כפתורים פיזיים אלו בולטים רק במקצת ממסגרת המכשיר, כך שקשה להבחין בהם במבט מקדימה, אבל הם נוחים לשימוש. בצד ימין נמצאת מגירת הסימים שנפתחת באמצעות פין מיוחד שמצורף בקופסה, ולמטה גריל שמתסיר את המיקרופון והרמקול הבינוני מאוד, ובאמצע חיבור ה-USB.
כמו iPhone
אבל הדבר שהכי בולט במכשיר הזה, כמו במכשירים אחרים של מייזו, הוא הכפתור היחיד העגול שנמצא מקדימה למטה, בדיוק כמו הכפתור היחיד שיש במכשירי ה-iPhone לדורותיהם, ואין כל ספק – גם מהמראה הכללי של המכשיר, יש לציין – מהיכן מייזו שאבה את ההשראה. הכפתור הזה, לטוב ולרע, זה שמייצג את המכשיר.
אנחנו בדרך כלל מתייחסים למערכת ההפעלה של המכשירים שאנחנו בודקים קצת מאוחר יותר בסקירה שלנו, אבל במקרה של המכשיר הזה מדובר במשהו כל כך מהותי שיש להתייחס אליו מוקדם יותר, וזאת בגלל מה שקורה בה בגלל ההחלטה להשתמש בכפתור בית אחד ויחיד בלי כפתורי עזר לביצוע פעולות כמו חזרה, בדיקת אפליקציות פתוחות וכדומה.
ה-M1 Note מגיע עם אנדרואיד 4.4.4, אבל זה לא ממש רלבנטי. למה? כי המשגר שמעליו הוא מערכת הפעלה לכל דבר ועניין כמעט. מדובר במערכת הפעלה קניינית של מייזו, Flyme OS שכאן היא בגרסה 4.2.0 שלה. מערכת ההפעלה הזו עושה הכל כדי להתאים את האנדרואיד לשימוש בכפתור יחיד. כך, לדוגמה, היא ‘שותלת’ באפליקציות כפתור חזרה, ואלו האפליקציות שמתקינים מהחנות, וחלק גדול מהאפליקציות שמגיעות כברירת מחדל הן למעשה גרסאות ואינטרפרטציות של מייזו לאפליקציות הללו. זה בא לידי ביטוי בכל אפליקציה ראשית כמעט, מהגלריה, דרך אנשי הקשר, דרך הדפדפן ואפילו במחשבון. כל האפליקציות הללו שונות במראה, ולפעמים קצת בתפקוד, מאפליקציות ברירת המחדל לא מיד קל להתרגל, גם אם אתם מחשיבים את עצמכם כמומחי אנדרואיד. כמו כן, ההתערבות הזו באפליקציות גורמת לכך שיש אפליקציות שלא מוכנות לאפשר התקנה במייזו, בעיקר משחקים.
עוד דבר שצריך להתרגל אליו הוא הדרך בה מגיעים לרשימת האפליקציות הפתוחות. אם במכשירים ‘רגילים’ מדובר בלחיצה על כפתור מיוחד או לחיצה ארוכה על כפתור הבית, ב-Flyme יש לבצע גרירה מלמטה כדי לפתוח פס שמכיל את כל האפליקציות הפתוחות. היתן לגלול בין האפליקציות הללו שמאלה וימינה אם יש צורך, וכדי לסגור אפליקציה פשוט גוררים אותה החוצה מהפס. דווקא רעיון חביב, אבל איך משתמש שלא מכיר את Flyme אמור לדעת את זה?
במידה מסוימת גם צריך להתרגל למראה של Flyme. הוא אמנם שטוח, אבל הצלמיות של האפליקציות נראות קצת גדולות מדי, ובאופן כללי, חבל שמייזו לא סיפקה כמה ערכות נושא כדי להחליף את המראה הכללי של מערכת ההפעלה. אני כמעט בטוח שכולם היו מחליפים את הגדרת ברירת המחדל שנראית אפילו מרתיעה במקצת. גם המקלדת שמצורפת לצורך כתיבה בעברית, יש לבחור בה, קצת מבלבלת בהתחלה אבל היא מכילה לא מעט אפשרויות נוספות שאמורות לקהל בסופו של דבר על ההקלדה. ההקלדה עצמה קלה יחסית בזכות מקשים גדולים ומדויקים.
גם התרגום של האפשרויות השונות לא מושלם, ולפעמים אפילו מגיעים למסכים שמופיעה בהן שפת המנדרין, וכן היישור לימין לא ממש מוצלח. כך לדוגמה שרוצים לבחור את בהירות המסך, הבהירות הגבוהה ביותר נמצאת ימינה, הכי רחוק שאפשר מצלמית השמש.
יש גם כמה יתרונות חזקים ל-Flyme וזה היכולת להשתמש במחוות. כך, כברירת מחדל, נקישה כפולה על מסך של טלפון עם מסך כבוי מדליקה אותו. כך לדוגמה אפשר לבחור איזו אפליקציה תופעל בשרטוט האות W על המסך, או U, ואלו אפליקציות יופעלו מייד ממסך הנעילה אם תבוצע גרירה ימינה או שמאלה. והכל ניתן להגדרה קלה דרך מסך הגדרות – שהדרך היחידה להגיע אליו היא להפעיל את האפליקציה שלו.
יש לציין שהתוספת של מערכת הפעלה בעלת מעורבות כל כך חזקה בבסיס האנדרואידי לא מורגשת בזמן השימוש. הטלפון מגיב חלק ומהר מאוד לכל גחמה של המשתמש, ולאור השימוש הנרחב במחוות תפעול שוטף של המכשיר, זה כמובן חשוב מאוד.
מסך יוצא מן הכלל
הנה גורם שעבור רבים מכם יכול להטות את ההחלטה לזכות באופן מיידי: המסך של ה-M1 Note, מעבר לכך שהוא FHD במחיר שהוא מאוד LD, פשוט מצוין לדעתנו. הוא בהיר מאוד, הוא מספק תצוגת צבעים נהדרת, האבחנה בין הגוונים מדויקת, וחוויית השימוש בו – גם בתנאי חוץ – בהחלט מוצלחת ומהנה מאוד.
מייזו בחרה עבור הטלפון הזה במסך IGZO של שארפ (Sharp), ומדובר במסך איכותי מאוד, ולמרות שהוא מכוסה כמו רבים אחרים בהגנת Gorilla Glass 3 של קורנינג (Corning), הוא מציע רמת בהירות של 450 ניט, בהירות שהינה יוצאת דופן בתחום הזה. החברה גם טוענת שהמסך יכול להציע 2,048 רמות בהירות מתכוונות, אבל גם בלי לדעת בדיוק למי היא התכוונה במשפט הזה אי אפשר שלא ליהנות מהמסך.
מכונת צילום ועריכה
גורם נוסף שמשחק לטובת ה-M1 הוא אפליקציית המצלמה שלו, או יותר נכון אפליקציית הצילום והעריכה, כי למעשה הם כמעט ובלתי נפרדים. אחד היתרונות בכתיבת אפליקציות מחדש בעת שיוצרים מערכת הפעלה/משגר, הוא היכולת לבנות אותה לגמרי מחדש כמעט בלי להתייחס ליישום ‘המקורי’ שמציעה גוגל עם האנדרואיד שלה, ובמייזו הרימו את הכפפה במקרה של אפליקציית הצילום, והלכו איתה כמעט עד הסוף, והיא אחת הטובות לדעתנו בתחום, והיא משלימה היטב את המצלמה עצמה.
המצלמה האחורית, העיקרית, היא מצלמה עם חיישן של סמסונג (Samsung) בגודל של 13 מגה-פיקסל. היא מלווה במבזק LED דו גווני כדי לשפר את הצילומים בתאורה גרועה, והיא גם מספק את היכולת לבצע צילום רציף ומהיר ללא שהיות בקצב של 30 פריימים/לשנייה. לחיישן יש גם מסנן אינפרא-אדום שמיוצר מזכוכית כחולה כדי למנוע מהצבעים החמים לקבל הבלטה מיותרת, והיא מציעה מפתח של F/2.2.
המצלמה הקדמית – או כפי שנוהגים לכנותה לאחרונה, מצלמת הסלפי – מבוססת על חיישן PureCell של OmniVision בגודל של 5 מגה-פיקסלים ומפתח F/2.0. במקרה שלה עיקר הייחודיות הוא באלמנטים של תוכנה שמיועדים לשפר, איך לא, את צילומי הסלפי כולל אלגוריתם בשם FotoNation וטכנולוגיה בשם Face AE שמטרתה לשפר את כמות האור הנכנסת לחיישן. אבל, בסופו של דבר, מדובר בצילומי סלפי, כך שמה שחשוב הוא מה המשתמש בדיוק מצלם, וקצת פחות האיכות.
נחזור לאפליקציית הצילום. בחלק העליון של המסך ניתן לבחור את מצב הצילום על ידי לחיצה קצרה על הצלמית או הנקודות שמקיפות אותה, והאפשרויות כוללות גם הילוך איטי, פנורמה ואפשרות לקביעה ידנית של משתני המצלמה. תפריט נוסף נמצא בחלק התחתון הימני – נראה כמו עמודה של שלוש נקודות – ושם ניתן למצוא הגדרות נוספות כמו איכות סרטון, איכות תמונה, הגדרות שעון עצר ושימוש ב-HDR. לחיצה על סמן האשף מאפשרת לבחור מסנן לתמונה מתוך רשימה ארוכה למדי.
לאחר הצילום אפשר לפתוח מיידית את כלי העריכה, ומעבר לאשף ששוב מאפשר להטיל על התמונה מסנן, מוצאים ערכת כלי עריכה מלאה שמאפשרת לשלוט בבהירות, ניגודיות, רוויה ועוד. בקיצור, מי שרוצה להגביה מעט את רמת הצילום שלו, ולהשתמש במניפולציות כדי להשיג תמונות טובות יותר, מקבל ב-M1 Note סביבת עבודה מלאה.
התוצאות נהדרות בדרך כלל, גם אם בצילומי מיקרו אפשר להרגיש במעט אובדן פרטים קטנים, אבל האיכות הכוללת טוב בהחלט. גם במצבי תאורה קשים, בתוך חדרים לדוגמה, התוצאות בהחלט משביעות רצון, כך שבשורה התחתונה, אם אתם אוהבי צילום טלפוני, המייזו בהחלט יתחרה על לבבכם.
מעשה בחומרה ובבדיקות ביצועים
כמו ה-THL 2015 שבחנו לאחרונה מצויד גם ה-M1 Note במערכת על שבבת MT6752 עם שמונה ליבות Cortex-A53 שמציעות 64 ביט במהירות של 1.7 ג’יגה-הרץ. גם השבב הגרפי זהה, Mali-T720 MP2, ואפילו רבים מפרטי התצורה האחרים: 2 ג’יגה-בייט זיכרון עבודה ו-16 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון פנימי, רק שבמקרה של המכשיר הנוכחי, כמו שכבר הבנתם קרוב לוודאי, אין חריץ לכרטיס זיכרון חיצוני כך שמה שיש זה מה שיש, אלא אם בוחרים כמובן את הדגם עם 32 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון, אבל זה לא המכשיר שבדקנו.
גם דרכי הקישוריות דומות למדי: WiFi בתקן עד 802.11n,בלוטות’ 4.0, תמיכה בשני סימים שאחד מהם עד LTE והשני עד דור שני לשיחות בלבד. ההבדל המשמעותי בין השניים הוא הסוללה. ה-M! Note מצויד בסוללה בנפח עבודה מרשים של 3,140 מילי-אמפר/שעה. לפי החברה, זה אמור להספיק עד 15 שעות של תצוגת וידיאו, או עד 12 שעות גלישה בדור רביעי.
אנחנו כמובן בדקנו את המכשיר עם PCMark for Android, בחינה שמריצה מגוון מצבי שימוש במכשיר באופן רציף עד שהסוללה מגיעה ל-20%, והתוצאה הרשימה אותנו מאוד: לא פחות מ-9 שעות ו-19 דקות, הרבה מעבר לרוב המכריע של המכשירים שבחנו עד היום, ובכל זווית תוצאה בהחלט מרשימה, ובהחלט סיבה טובה לרכוש את המכשיר עבור מי שביום יום שלו לא ממש נמצא קרוב לשקע חשמל, ולא ממש רוצה להיטלטל עם עוד סוללה ניידת בין חפציו.
מכיוון שהתצורה העיקרית של שני המכשירים זהה, לא הופתענו לקבל תוצאות דומות מאוד, כולל 864 נקודות במבחן Basemark OS II, לעומת 806 של ה-THL, 40,232 נקודות ב-Antutu ל-Note לעומת 40,803 נקודות ל-2015 של THL וכדומה. ב-מבחן ה-Unlimited של 3DMark הפער לטובת המכשיר היריב היה מעט משמעותי יותר, 10,661 נקודות לעומת 9,489 נקודות, אבל זה היה צפוי לאור גודל המסך – שני המכשירים מציעים רזולוציית FHD, אבל ה-THL 2015 קטן בחצי אינץ’.
כך שבשורה התחתונה מציע ה-M1 Note ביצועים בינוניים אבל בתחום הגבוה של הסקאלה המסוימת הזו, מתחת למכשירי הדגל של החברות הגדולות, ובהחלט משביעי רצון בכל מה שקשור לתפעול השוטף של המכשיר.
מסקנות
למרות Flyme OS שדורשת זמן להתרגל ומכריחה את המשתמשים ללמוד מחדש את הטלפון גם אם הם מגיעים כבר ממכשירים מבוססי אנדרואיד, ולמרות שאי אפשר להרחיב את הזיכרון, ה-M1 Note של מייזו מספק תמורה נהדרת לכל שקל שתשלמו עבורו: המסך הנהדר והבהיר, העובדה שהוא מציע רזולוציית FHD בנקודת מחיר נמוכה כזו, הביצועים היחסית טובים וכמובן זמן הסוללה המדהים, מטים את הכף לטובתו וחזק מאוד.
כן, אז יכול להיות שיהיו כמה אפליקציות שלא תוכלו להתקין במכשיר, בעיקר כאמור משחקים, אבל בשימושים רגילים לא תתקלו בבעיות בעיקרון.
השאלה שנותרה היא האם להמתין ל-M2 Note. לפי ההכרזה ה-M2 מציע שיפור קל בלבד ולא יותר, וכן לא ברור מתי הוא יושק בפועל ומתי הוא יגיע לארץ. אם אתם צריכים מכשיר עכשיו, אוהבים מסכים גדולים ולא מוכנים להוציא אלפי שקלים מהכיס, ה-M1 Note נותן לכם כבר עכשיו פתרון מוצלח מאוד.
נראה ממש מעולה ביחס למחיר.
הוא לא עובד עם חברת רמי לוי. ובנתיים וויז לא עובד עליו.
אם רק היה לו כרטיס הרחבה, הוא היה נחטף
אי אפשר להוריד את כל האפליקציות??!!! מה זה הזבל הזה
לאף אחד אחר לא מפריע החוסר בכפתור אחורה או יישומים אחרונים
מבחינתי זה DEAL BREAKER
וויז לא עובד עליו בגלל המעבד הגרפי שלא נתמך עדיין
בסביבת תג המחיר הזה לרגע זה אין תחליף ל-ONEPLUS ONE שמחירו כיום 249$
תוסיפו 400 שקלים ותקנו LG G2 או 500 ותקנו G3…
למה להתפשר על דברים אם כבר החלטתם להשקיע 1000 שח על פלאפון? חבל אחרי זה על החרטה
כי 400 שקל זה 40% יותר.
גם אני הייתי מעדיף G2 או כמובן G3 אבל מי שיש לו מגבלת תקציב זה מכשיר מצויין
נותן תמורה טובה מאוד לכסף