בימי ההכרזות הראשוניות, על מה שהיום ידוע כהדור השביעי של קונסולות המשחקים, ושאנחנו הכרנו אז כהקונסולות של "הדור הבא", ניצבה בפני המשתמשים, אם הם לא נשבעו נאמנות לחברה אחת, בחירה בין נישות – קז'ואל, גיימינג, בידור, כשלכל נישה יש קונסולה בהתאם – הנינטנדו ווי, ה-Xbox 360 וה-PlayStation 3. אמנם אכן כל אחת הצליחה למצב את עצמה בנישה שלה בהצלחה, כשל-Xbox 360 יש את יתרון המשחקים הבלעדיים הנחשקים (דוגמת Halo ו-Gears Of Ware), ל-PlayStation 3 יש את יתרון החומרה שהתבטא במפלצת מדיה עם יכולת עיבוד כה מרשימה, שמעבדות באוניברסיטאות השתמשו במערכים של מכשירים המריצים לינוקס כענני מחשוב לביצוע חישובים מורכבים, אבל הג'וקר היה בידי נינטנדו. ה-Wii הייתה קונסולה קטנה, חלשה, עם יכולת גרפית לא מפילה במקרה הטוב (ועלובה במקרה הרע), אבל עם הבקר המהפכני שמופעל על ידי תנועה. בניסיון לתקוע רגל בדלת, סוני הכניסו איזה שינוי בשלט שאפשר גם כן שליטה עם תנועה, אך לא מדובר היה במתחרה. נינטנדו עקפו את שתי ענקיות האלקטרוניקה בסיבוב.

ההצגה של פרוייקט 'נאטאל' שהפך להיות Kinect זעזע את כל התעשייה – מכשיר מהפכני שלא מתבסס רק על זיהוי תנועה בווידאו, אלא הענקת נפח לאובייקטים המצולמים על ידי שימוש בקרני אינפרה אדום, והרבה כאלו. חברינו ברדמונד הראו את הנאטאל לעולם ובהתחלה אמרו – בלעדי. כשמספר ימים אחרי ההשקה כבר נוצר דרייבר לשימוש עם ה-Kinect במחשבים, הם החליפו מילה עם מיניסטריון האמת, ודאגו להפוך את עמדתם. מ"שלי! אל תגעו לי!" הם הפכו ל"אם כבר, אז כבר!". ומשם ראינו דברים שלא תיארנו שנראה, כמו שיגור Kamehameha או משחק ב-Half life 2 ויש גם סקירה של כמה מהשימושים המגניבים.

אז מהיום, כל אותם הגיימרים אשר נתקפו בהרהורי כפירה עם הרעיון של לנטוש את הפלייסטיישן בגלל שהבקר מבוסס תנועה נראה כאילו עוצב על ידי משתמשי LSD בשביל משתמשי LSD – הרהרו NO MORE! הקינקט הוסב לפלייסטיישן! . צפו לעדכונים בעתיד…

-פרסומת-
זהו הפרופיל האישי שלי, והוא יכול לשמש לי כבמה להלל את עצמי ולספר על עצמי סיפורי אלף לילה ולילה... אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו, לכן, אצטט את גדולי האומה: "יש איזה רועי אחירון מטומטם מעצבן באתר TGSPOT..." (אריק, טרול, פיקסלים על פורום, 2011) ובנימה רצינית, טכנולוג, כותב להנאתי, גם מצלם (לפעמים).