למרות שברגע הראשון שאומרים HTC חושבים בעיקר על מחשבי המתכת הגדולים שלה בסדרת ה-One הנחשבת, כמו כל חברה היא לא מסתפקת רק במכשירי קו ראשון. לצד סדרת ה-One היא משחררת מדי פעם גם מכשיר בסדרת ה-Desire שמיועדת לשוק הבינוני, אבל לא דווקא הנמוך. אנחנו לקחנו לבדיקה את ה-Desire 610 כדי לבדוק מה יש לו להציע לאלו שלא מכוונים את עיניהם למכשירים שעולים 3,000 ש”ח ויותר.
מבנה ועיצוב: ה-610 הוא מכשיר ביניים שממשיך את הקו העיצובי החדש של HTC משנה שעברה, שהחל עם השקת ה-One M7. הוא גדול יחסית למכשיר בעל מסך 4.7 אינץ’, זאת בעקבות 2 הרמקולים הקדמיים שלו והשטח הגדול סביב המסך עצמו, אך למרות זאת, השימוש ביד אחת עדיין היה נוח מאוד. כל כולו מעוצב על טהרת הפלסטיק, מה שנותן ל-HTC אפשרות למכור אותו בצבעים שונים. הפלסטיק מאחורה נעים מאוד למגע, כשהעיצוב מאוד מזכיר לנו את ה-iPhone 5c בהרגשה ביד. הפלסטיק הוא מגנט לטביעות אצבע בצורה קיצונית. ה-610 הוא מכשיר בעל סוללה בלתי נשלפת, ואת החריצים לכניסת הסים וה-microSD ניתן למצוא בצד שמאל שלו, כשמקשי השליטה בעוצמת הקול עברו לצד ימין. כפתור הכיבוי ממוקם בצידו העליון של המכשיר וחריץ ה-microUSB בתחתית.
מסך סביר לשוק הבינוני: המסך של ה-610 הוא בדיוק בגודל המסך הסטנדרטי למכשירי האמצע בשנת 2014, כלומר 4.7 אינץ’. הרזולוציה היא qHD, בצפיפות של 234 פיקסלים לאינץ’. למעשה, אין יותר מדי מה לומר על המסך הזה. הרזולוציה והצפיפות לאינץ’ הנמוכים לא ממש משחקים לטובתו. לדעתנו רזולוציית 720p הייתה מכבדת יותר את המכשיר הזה, אך בסופו של דבר, גם עם מה שיש, האיכות היא בסך הכל בסדר. הוא לא הכי חד בעולם וזה מתבטא בעיקר בקריאת טקסטים, אך כיאה למסך LCD הוא מציג צבעים לבנים בהירים מאוד ודיוק הצבע נאמן למקור. צפייה באור שמש ישיר לא היווה בעיה.
ממשק החוש השישי: למרות שהוא לא מכשיר דגל, HTC לא חסכה בהיבט של הממשק וציידה אותו בגרסה האחרונה של ממשק ה-Sense, הגרסה השישית במספר. גרסה זו של הממשק שונה בהרבה מגרסתו החמישית. הוא עדיין בנוי מסביב לאותו עיצוב שטוח שעוד מוכר לנו מהשנה שעברה ומה-HTC One M7, כשהפעם מקשטים אותו, ביחד עם צבעי השחור לבן, צבעי פסטל בצבעים שונים לאורך כל הממשק (ביישומים של HTC) כשהבולט מביניהם הוא צבע הטורקיז. ככמו בכל גרסאות ה-Sense לאורך השנים, גם במקרה זה ניתן להחליף את ערכת הנושא של HTC בצבעים אחרים, בהתאם לטעם אישי.
גם BlindFeed אינו נפקד מה-610, והוא ממוקם במסך השמאלי של המכשיר. מטרתו של BlinkFeed הוא לאחד את כל הפוסטים/סטטוסים וכדומה מהרשתות החברתיות או מאתרים שמגדירים מראש לכדי מסך בית אחד שמציג את כל העדכונים. למעשה, בסופו של דבר מוצאים כאן את כלך האלמנטים בממשק של HTC, כולל Zoe, והוא נותר, לדעתנו, ממשק האנדרואיד הכי טוב שיש. בגרסאות האחרונות הממשק עבר תהליך של התבגרות, ככה שהוא מכיל פחות ווידג’טים כבדים או שונות קיצונית, והוא מתקרב מאוד לממשק ברירת המחדל של אנדרואיד (Android).
ביצועים: ה-610 מגיע עם מעבד Snapdragon 400 בעל 4 ליבות בתדר של 1.2 ג’יגה-הרץ לכל היותר לכל ליבה ועם KitKat 4.4.2. הוא מגיע עם 1 ג’יגה-בייט RAM ו-8 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון פנימי, אבל רק 4 ג’יגה-בייט זמינים למשתמש. את זיכרון האחסון ניתן להרחיב בעוד עד 128 ג’יגה-בייט לכל היותר באמצעות כרטיס microSD. למרות המעבד החלש יחסית, שאותו ניתן למצוא בלא מעט שעונים המבוססים על Android Wear, וזיכרון העבודה המועט, אין לנו מילה אחת רעה להגיד על הביצועים של ה-610: המכשיר האמנם לא הכי מהיר בעולם, אך לא הוא לא נתקע או עושה בעיות מוזרות בעת השימוש גם כאשר התקנו עליו לא מעט אפליקציות שזוללות RAM, מה שבדרך כלל היה משגע מכשיר אנדרואיד אחר. ההוכחה ש-KitKat יכולה לעבוד בצורה טובה גם על טלפונים עם מפרט נמוך נמצאת ממש כאן, וגם את הקרדיט ניתן ל-HTC ולממשק ה-Sense, שלא כבד כמו שהוא היה בעבר. מבחינת הביצועים, הצלחנו להגיע לתוצאה של 17,429 נקודות ב-AnTuTu וב-Quadrant הגענו ל-9,989 נקודות.
BoomSound: ה-610 מצויד ב-2 רמקולים הממותגים כ-BoomSound, קו חדש ש-HTC הנחילה כמעט לכל מכשיריה – 2 רמקולים בצד הקדמי של המכשיר. בהשוואה לאח הגדול, ה-HTC One M8, הרמקולים של ה-610 לא מספיק חזקים; אך לטלפון ברמה כזאת, ובהשוואה להרבה מכשירים אחרים, העוצמה די חזקה והצליחה לקנות אותנו בקלות. הסאונד הסטראופוני הוסיף עומק לכל שיר שניגנו, וגם הצלצול בעת שיחה היה חזק מאוד. כיאה לאפרכסת חזקה בו זמנית, גם השיחה ב-610 הייתה חזקה ללא בעיות כלשהם.
מבחינת קישוריות, ה-610 מגיע עם אחד הדברים החשובים ביותר כיום בישראל: תמיכה ברשת ה-LTE/דור 4. בנוסף לכך, הדברים הבסיסיים מגיעים בגרסאות הכי חדישות שלהם: ה-Wi-Fi 802.11 a/b/g/n/ac ביחד עם האופציות המגוונות שלו, DNLA, Direct ונקודת גישה חמה לשיתוף אינטרנט נמצאים. A-GPS ו-Bluetooth 4.0 הם כמובן סטנדרט, כשה-NFC גם לא נפקד מהמכשיר. מבחינת העברת הנתונים יש את ה-microUSB 2.0 אך ללא USB OTG. דבר אחרון חביב הוא הרדיו FM.
מולטימדיה: נגן המוזיקה לא עבר שינוי מאז ה-Sense 5, אך העיצוב השטוח עדיין עושה את ההבדל מאחרים. נגן המוזיקה יחפש להוריד את עטיפת האלבום במידה וקובץ השיר אינו כולל אותה, כשיש אפשרות לשתף בקלות את מה שאתם שומעים דרך DNLA. אופציות לשליטה בשיר ניתן להשיג בוילון ההתראות או במסך הנעילה. איכות השמע באזניות הייתה מספקת.
נגן הוידאו של ה-610 מגיע בתוך הגלריה. הוא לא מכיל אפשרויות מתקדמות במיוחד, ואין בו תמיכה בכתוביות, אפילו באנגלית. בנוסף לכך, אין לו הגדרות נוספות מעבר לשיתוף הסרטון או מחוות אצבע כמו שיש בממשקים אחרים. מבחינת הרצת קבצי וידאו, הצלחנו להריץ 1080p MKV ללא בעיות כלשהן. די סטנדרטי, אך המחסור בכתוביות מעיב מאוד על חווית הצפייה.
מצלמה: ה-610 אינו מצויד במצלמת ה-UltraPixel אלא במצלמה סטנדרטית של 8 מגה-פיקסלים עם מבזק לד יחיד. איכות התמונה ב-610 היא ממוצעת ולא מרקיעה לשחקים ואינה מספקת לנו משהו מיוחד לספר עליו. באור יום ה-610 הצליח להוציא תמונות עם כמות פריטים יפה, הדיוק בצבעים אינו גבוה במיוחד ולצערנו נתקלנו גם בבעיית טשטוש בקצוות התמונה. כמויות הרעש הדיגיטלי הן בהחלט סבירות ואפשר להשתמש בתמונה מעבר להעלאה לפייסבוק או שימוש באינסטגרם. אופציית ה-HDR במקרים מסוימים עוזרת לשפר את איכות התמונה
דגימות צילום
צילום הוידאו הוא 1080p, צילום וידאו מפתיע לסוג מכשיר שכזה, וגם הוא מספק תוצאות ממוצעות, כשיש לו את אותן יתרונות וחסרונות ממצלמת הסטילס.
סוללה: ה-610 מגיע עם סוללה לא נשלפת בנפח של 2,040mAh, כש-HTC טוענת שניתן להגיע אתה ל-15.8 שעות שיחה. הסוללה עושה עבודה טובה: עם Wi-Fi ו-GPS מכובים ומבלי להשתמש בישומים שטוחנים סוללה, אפשר להגיע עם ה-610 ליום עבודה שלם (מהבוקר עד הערב) מבלי לחפש את המטען כל היום.
לסיכום: ה-610 הוא מכשיר אמצע קלאסי, ו-HTC ציידה אותו בכל מה שצריך כדי להיות כזה. למרות שגודלו הגדול יחסית ורזולוציית המסך קצת מאכזבים, יש ל-610 לא מעט פלוסים לעומת מכשירי אמצע אחרים – ממשק ה-Sense 6.0 במלוא הדרו, רמקולי ה-BoomSound שמצליחים לספק איכות שמע חזקה, חיי סוללה כמו של מכשירי הדגל הגדולים, ביצועים טובים ביחס למפרט הטכני ומצלמה שבסך הכל עושה את עבודתה כראוי. ה-610 כן מצליח להתבלט מול מכשירים מסוגו, ולא חסרים בשוק האנדרואיד כאלה. אנחנו אהבנו.
חביב.
יתרון ה LTE כרגע לא כל כך רלוונטי
בישראל אבל במקומות אחרים בעולם זה
יתרון עצום .אנחנו לאמכאלה מפותחים
בתחום הזה לעומת ארה”ב או רוסיה או סין
וכרגע יש LTE בישראל אבל עדיין צריך
שיפור וחיזוק והוא לא הכי מתאים לשימוש כרגע
הוא בכלל לא מוכן לתפעול רחב ברחבי הארץ.
אני לא חושב שLTE הוא כבר פקטור בבחירת מכשיר. המכרז עוד לא יצא, רוחב הפס מעליב והתוצאות לא טובות בהרבה מהדור הנוכחי, עוד לפני שדיברנו על הפריסה.. עד שייצא מזה משהו שמציג שיפור אמיתי המכשיר הנ”ל כנראה יוחלף גם ע”י הצרכן השמרן ביותר.
בעיניי, זה שיקול של נחיתות בפיצ’רים כגון סוללה, חדות מסך, עמידות בהתזות מזדמנות של מים ושטח האחסון דה פקטו להתקנת אפליקציות- לעומת מצלמה טובה יותר, רמקולים איכותיים יותר וחריץ הרחבה. עבור אלו שהרשימה הראשונה מעניינת אותם יותר, עדיין הייתי ממליץ על המוטו G (ואולי עוד שבוע על יורשו).
ערב טוב.
והעלות שלו היא…?
אבל למה כל מכשיר שאתם סוקרים מזכיר בעיצוב את האייפון?
בשביל מה לדחוף את זה בכל כתבה ועוד במכשיר כמו HTC שלא מזכיר את האייפון בשום צורה שהיא…
הוא בכלל לא דומה לאייפון ,כל אחד פה תמיד מחפש מכשירים שדומים לאייפון וכותב את זה -לאייפון אין פטנט על עיצוב וכל חברה יכולה לעשות מה שהיא רוצה .לאייפון יש עיצוב רגיל ולא משהו לא רגיל וייחודי שכולם מעתיקים-גם אם האייפון לא היה מוכרז המכשירים היו בעיצוב כזה או אחר .
כי הגימור האחורי שלו איכשהוא מזכיר לכתב את האייפון 5C שהוא בעצמו חיקוי של גימור מכשירי האנדרואיד.
וחוץ מזה אם אני אראה לך משהוא שנראה כמו ריבוע בסיסי אז כל דבר שיראה כמו ריבוע יזכיר לך אותו…
או שזו דרך למשוך אייפוניסטים כי למשתמשי האנדרואיד לא איכפת אם מכשירם נראה כמו אייפון אבל למשתמשי האייפון כל מה שאיכפת זה איך המכשיר נראה.
תעשו גם על sony xperia m2 מכשיר ענק בתג מחיר קטן