החיים של בני האדם, והמין האנושי עצמו, משתנים כל הזמן – אבל אם לאורך רוב ההיסטוריה שלנו תמורות משמעותיות ארכו מאות, אלפי ועשרות אלפי שנים, בעידן הנוכחי הקצב מהיר מאוד. הסיבה לכך היא כמובן הטכנולוגיות שמתפתחות במהירות ומאיצות את המהפכה הטכנולוגית. למעשה הקצב כל כך מהיר עד שיש טכנולוגיות שהיו בפסגה רק לפני שנים אחדות והיום הן כבר כמעט לא רלוונטיות. אחת הדוגמאות הבולטות למגמה הזו היא חברות ה-toolbar – שנתקלו בקונגלומרט ענק ונאלצו לפנות לו את הדרך.
למה המצאנו את ה-toolbars? צלילה אל ההיסטוריה של הדפדפנים
פעם כשדיברנו על היסטוריה צללנו אחורה בזמן אל מאות קודמות, לתקופה שבה עדיין לא התחילו למנות את השנים ואפילו לעידן הפרה היסטורי, כלומר זה שלפני המצאת הכתב (ואיתו היכולת לתעד את ההיסטוריה). בהקשר של האינטרנט, “היסטוריה” היא אירועים שהתרחשו לפני 20-30 שנה בסך הכל ואפילו בעשור הראשון של המאה הנוכחית.
כך למשל הדפדפן הראשון הוצג לעולם בסך הכל ב-1992, ע”י טים ברנרס לי. דפדפן זה פעל אך ורק על גבי פלטפורמה אחת ספציפית (שנקראה NeXTcube). הדפדפן המסחרי הראשון, נטסקייפ, הושק ב-1994, ומיקרוסופט נכנסה לתמונה עם האקספלורר שלה שנה מאוחר יותר.
הדפדפנים היוו חידוש מלהיב, אבל מצד שני גם מוגבל במידה בלתי מבוטלת. בפרט הם לא אפשרו לגולשים לבצע חיפושים בנוחות ובמהירות. הפתרון: סרגל כלים – toolbar – תוספת צנועה שמתלבשת על הדפדפן ומרחיבה את מנעד האפשרויות של הגולשים.
חברות גדולות כמו גוגל, יאהו ו-MSN, וגם כאלה פחות גדולות כמו StumbleUpOn, ואפילו ישראליות (נענע, פורטל שייסד גדי שמשון ושעדיין מציף בנוסטלגיה חמימה את ותיקי האינטרנט בארץ) – כולן פיתחו toolbar-ים. סרגלי הכלים אפשרו לנו לחפש מידע בקלות, למלא טפסים במהירות, לחסום פופ-אפים מעצבנים, לבדוק בלחיצת כפתור האם קיבלנו מיילים חדשים, ועוד ועוד.
סיפור ההצלחה של הוטבר וההתרסקות של בבילון כמשל
החברות שפיתחו סרגלי כלים לא עשו זאת כמובן מתוך רצון לשפר את חוויית הגלישה – אלא על סמך זיהוי הזדמנות עסקית עם פוטנציאל עצום. כמה עצום? קונדואיט הישראלית, למשל, הגיעה בשיאה לשווי שוק של 1.4 מיליארד דולר. מקור ההכנסה של החברה מנס ציונה היה בינג, מנוע החיפוש המתחרה לגוגל. סרגל הכלים של קונדואיט הפנה כל חיפוש למנוע הזה, וקיבל בתמורה מבעלת המנוע, מיקרוסופט, בין דולר לשניים על כל משתמש חדש.
עוד לפני קונדואיט התבלטה בתחום Hotbar, שהוקמה ב-1998. מייסד החברה היה אורן דוברינסקי, שאף רשם פטנט על סרגל כלים דינמי. Hotbar שילבה ב-toolbar שלה מנוע חיפוש, מנוע השוואת מחירים, פרסומות, אפשרות לבחור עיצוב אישי לסרגל, רכיב שהיווה למעשה סוג של רשת חברתית (עוד לפני פייסבוק!), מנוע הכרויות ועוד. החידושים הובילו להתקנות רבות ולמכירת החברה – דוברינסקי עצמו עבר לתחומים אחרים בעולם ההיי-טק, אולי כי ראה את העתיד לבוא.
דוגמה לעלייה מטאורית שבסופה התרסקות היא בבילון, עוד חברה ישראלית בתחום ה-toolbars. במהלך 2013 הודיעה גוגל, שסיפקה לבבילון נתח נכבד מההכנסות שלה, על סיום השותפות. ניתן לסמן בנקודה זו את סוף עידן ה-toolbars, כשלמעשה הזרעים נטמנו 5 שנים קודם לכן.
מה קרה ב-2008?
ב-2008 גוגל הציגה לעולם את הכרום, הדפדפן שתוך שנים לא רבות ישתלט על השוק וידחוק הצידה את כל המתחרים – וגם את סרגלי הכלים וחברות ה-toolbar.
הסיבה הראשונה לכך הייתה פשוטה: תאגיד הענק ביקש לשלוט בעצמו בשוק החיפושים ולא לחלוק את הרווחים שלו עם חברות אחרות. בהתאם הדפדפן שיצרה גוגל לא תמך בסרגלי כלים, וכאמור כעבור 5 שנים היא הודיעה לבבילון על סיום ההתקשרות ביניהן.
סיבה שנייה, משמעותית לא פחות, הייתה חוסר שביעות רצון של גולשים רבים מחלק מהסרגלים. חשוב לציין שבמקביל לתרומה של חברות ה-toolbar לחוויית המשתמש, חלקן השתמשו בפרקטיקות שנויות במחלוקת – למשל לגרום לגולשים להתקין את הסרגל שלהן בלי ליידע שמדובר בסרגל כלים, להקשות מאוד על הסרת סרגל שכבר הותקן, ועוד.
הסיכום המדויק ביותר של עידן ה-toolbars הקצר הוא של עומר ענתות, שהיה אנליסט ראשי דאז בחברת Hotbar, “בעידן הדיגיטלי חשוב לזהות במדויק את הצורך הבא של בני האדם, וכך להיות בחזית הסטארט-אפים – אבל חשוב לא פחות לעשות זאת מתוך תפישה ששמה את הלקוח במרכז ולא את שורת הרווח. בנוסף תמיד מומלץ גם לא להסתבך עם ענקיות כמו גוגל…”