חברת HGST, חברת בת של יצרנית הדיסקים Western Digital הכריזה כי היא מפתחת דיסקים קשיחים המבוססים על שימוש בגז הליום. הדיסקים החדשים יאפשרו אחסון בנפח גדול הרבה יותר מהדור הנוכחי הממלאים את חלל הדיסק באוויר דחוס, אשר הוא כיום מוגבל בשימוש של עד 5 פלטות (platters), לכדי 7 ואף יותר פלטות באותו השטח.
הצפיפות של גז ההליום, כשביעית מהאוויר תגרום לדיסקים המסתובבים לייצר הרפה פחות כח מה שיגרום לצריכת חשמל נמוך יותר. כתוצאה, נדרש גם פחות שטח לראש ולפלטות המסתובבות ובכך ניתן יהיה לייצר דיסקים עם יותר פלאטות באותו החלל של הדיסקים כיום, עד 40 אחוז יותר.
ב-HGST, היצרנית שלא מכבר רכשה WD והייתה מוכרת עד לאחרונה בשם Hitachi, אומרים כי לקחו כ-6 שנים לפתח את הדיסקים החדשים ובחברה מקווים כי כבר בשנה הבאה נראה דיסקים ראשונים המבוססים על הפלטפורמה החדשה אשר יציעו נפח של כ-6TB לדיסק בגודל 3.5 אינצ’ ובמחיר תחרותי, במיוחד לשוק האחסון בענן ושוק ה-IT.
פורסם לראשונה באתר THspot
צילום: ume-y cc flickr
אורן אני מניח שהבעיות אותן הצגת הן הסיבות להליך פיתוח של 6 שנים
אורן, הסיבה שאתה רואה בלונים עם הליום יורדים בהדרגה – כי זה בלונים!
זה בסך הכל קשר של גומי, מן הסתם שבכונן תיהיה מערכת קצת יוצר חזקה שתשמור את זה בפנים.
אופיר, בגלל זה בדיוק הסתייגתי בסוף התגובה.
אבל.. בתור אחד שעבד עם מחשבים הרבה שנים, אם אתה פותח מעטפת של דיסק קשיח, שני חלקי המתכת שמחזיקים את הפלטות, מוצמדים אחד לשני עם רווח שממולא בגומי (ומחוזק כמובן בברגים).. כך שאם הם לא ישתמשו בחומר יותר עמיד וצפוף, הדאגה שלי מוצדקת בהחלט.
תאמין לי יש להם צי של מהנדסים שחשבו על זה…
ואין לך מה לדאוג, יש לך אחראיות על המוצר, אם יברח לך ההליום תקבל אחד חדש :)
זה מעניין, אבל צריך לזכור שמולקולות הליום קטנות הרבה יותר ממולקולות אוויר. וזו גם הסיבה שבלונים עם הליום לא נשארים מנופחים לאורך זמן.. ההליום דולף דרך הקשר אבל גם דרך המעטפת עצמה. כך שהסכנה היא שההליום לא יישאר לאורך זמן בתוך הדיסק הקשיח.. ואז נראה קצב טעויות מוגבר וכשל רב.
אבל כמובן יכול להיות שאני טועה והם הצליחו לפתור את הבעיה..