השבוע, לראשונה בארבע שנות קיומו של האתר, התעלמנו לחלוטין מאירוע דרמטי למדי הנמצא במרכז תחום הסיקור שלנו: ביום שני הכריזה Fusion Garage על טאבלט בשם Grid 10 וסמארטפון בשם Grid 4, ואיתם על מערכת ההפעלה Grid OS. שלושה ימים אחרי האירוע, הגיע הזמן להסביר למה.
אירוע ההשקה של מוצרי Grid נערך לאחר קמפיין מתוקשר שנמשך חודשים ארוכים, ובמסגרתו הופצו סרטונים ויראליים ואתר הסברה עלה לאוויר, ובו נכתבו גיבובי שטויות בדמות שו”תים עם בכירים בחברה, שרק ניסו לבלבל את הקהל מספיק כדי ליצור ציפיות מוגזמות לטאבלט המהפכני של TabCo (קיצור של Tablet Company, השם תחתיו נוהל הקמפיין). “המצאנו את הטאבלט מחדש”, הבטיחה “החברה שמאחורי החברה”, והמשיכה להלל את חדשנותה כאילו מדובר במוצר שישנה את פני ההסטוריה.
מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בחברה נואשת: ההימור האישי שלי היה או Notion Ink, שטאבלט ה-Adam שלה יצא כבר בשנה שעברה אך למרות חדשנותו (היחיד בעולם עם מסך דיו אלקטרוני) זכה למקלחת של צוננים על חיי הסוללה, הממשק המוזר והאיטיות, או דגם חדש של ה-WeTab מבוסס ה-MeeGo של Neofonie הברלינאית. אחרים הימרו על אינטל/נוקיה עם טאבלט MeeGo מקורי, ואפילו גוגל עלתה כהשערה בכמה בלוגים. בכל אופן, הקמפיין לא השאיר שום מקום לספק: לחברה שעמדה מאחוריו יש הרבה מה להפסיד אם לא תצליח לחולל מהומה. לכן הנחנו שבסופו של יום נראה עוד ניסיון של חברה תמהונית להציג שדרוג של טכנולוגיות קיימות כדבר חדש.
ביום שני בערב התברר שלא היינו רחוקים במיוחד מהאמת: מסיכת Tabco הוסרה, ומאחוריה ניצבה לא אחרת מאשר Fusion Garage הסינגפורית, שהכריזה על טאבלט וסמארטפון חסרי כפתורים פיזיים המבוססים על מערכת הפעלה אחידה בעלת ליבת אנדרואיד. ואם זה נשמע לכם קצת כמו MeeGo – אתם לא לבד:
כפי שניתן לראות בסרטון (ובהקלטות-המסך ב-Vimeo), המנכ”ל ההודי צַ’נְדְרַה רַתַ’קְרישְנן מתלהב מאוד מהיצירתיות של חבורתו העליזה. מתלהב עד כדי כך שהוא נשמע משוכנע לחלוטין בהצהרותיו אודות המקוריות של המכשירים והמערכת. הבעיה היא שהאמת רחוקה מכך: לא רק שלא מדובר בהמצאה מקורית, אלא שגם היישום לוקה בחסר.
מסך הבית של Grid OS נראה כרשת חסרת גבולות של ריבועים מכוערים – רעיון שנגנב מ-Windows Phone 7. בניגוד למתחרותיה מבית מייקרוסופט וגוגל, כאן מסך הבית לא נגלל על פני “עמודים” אופקיים (אנדרואיד) או “מבנה” אנכי (WP7 ו-WeTab), אלא לכל הכיוונים. לו זה אולי נראה נוח וחדשני, אך למעשה כל המבקרים מדברים על תחושה של כאוס. אין סדר, אין היגיון. בפינה הימנית-עליונה נמצאת “מפה” של שולחן העבודה (יש הוכחה טובה יותר לכשל הפנימי שבו?) הזהה כמעט לחלוטין למפת שולחן העבודה הנוכחת ב-WeTab הגרמני. קבוצות של אייקונים ניתנות ל”פריסה” ו”צמצום” (כלומר: כיווץ למשבצת בודדת) ע”י גרירה פשוטה, כאשר ברור לעין שהאנימציות היו העדיפות הראשונית של מפתחי המערכת.
תחושת הכאוס של מסך הבית רק מתחזקת כאשר מתחילים להשתמש ביישומים: מלבד יישום המייל, שמצליח איכשהוא להיות מובן, כל היתר הם פשוט קורס מזורז ב”איך לא מעצבים ממשק”. לא חשוב כמה אנימציות חלקלקות ראיתי בהדגמות, הרושם נשאר של מערכת הפעלה שאינה ראויה לשימוש. מין אנדרואיד 1.5 שכזו. מתחת לממשק המעוצב “אלא לראותם בלבד”, מדובר בגרסא של מערכת ההפעלה אנדרואיד, עליה ניתן להתקין אפליקציות אנדרואיד דרך חנות היישומונים של Amazon.
אחת מגולות הכותרת של ההצגה היתה היכולת המופלאה של הטאבלט והטלפון הכעורים להעביר ביניהם את הפיקוד על נגינת קבצי מולטימדיה – מוסיקה ווידאו. יכולת שבפעם האחרונה שבדקתי מדוברת ע”י כל העולם ואחותו, ובמיוחד גוגל, מייקרוסופט ואינטל-נוקיה (אנדרואיד, Windows ו-MeeGo).
אם כך נראית חדשנות בעיני פיוז’ן גאראז’ – פתאום הרבה יותר מובן מה גרם לנו לנסות לשכוח מההכרזה במקום לדווח עליה. להזכירכם – מדובר בחברה שגם המוצר הקודם שלה, JooJoo, הוכרז בצווחות חדווה אך לא הצליח למכור כמעט אף יחידה. יכול להיות שלעובדה הזו היה קשר עם היותו של המכשיר המצאה של מייסד TechCrunch מייקל ארינגטון, שרגע לפני ההכרזה נדהם לקבל מהחברה הודעה לפיה המוצר יימכר תחת שם שונה, מחיר גבוה פי שניים מזה שהבטיח לקוראיו וללא שהוא יקבל על המצאתו תמלוגים כלשהם. אגב – באירוע השבוע הודתה החברה ש-JooJoo לא היה ראוי למהומה שהיא עוררה סביבו.
מבחינת מפרט, מדובר בשני מכשירים סבירים בהחלט: הטאבלט מגיע עם מעבד כפול ליבה Tegra 2 במהירות 1.2GHz, זיכרון פנימי של 512MB ואחסון פנימי בנפח 16GB, מסך מגע קפסיטיבי מסוג LCD בגודל 10.1 אינצ’ ורזולוציה של 1,366×768 פיקסלים, מצלמה קדמית עם חיישן 1.3 מגה-פיקסל, קישוריות וחיישנים מכל הסוגים וסוללת 5,800mAh; הטלפון מגיע עם מפרט דומה ל-Optimus Black, עם מעבד Qualcomm MSM8255 במהירות 1GHz, זיכרון פנימי של 512MB ואחסון של 16GB, מסך מגע קפסיטיבי מסוג LCD בגודל 4 אינצ’ ורזולוציית WVGA, מצלמה אחורית בעלת חיישן 5 מגה-פיקסל ומבזק LED, מצלמה קדמית ברזולוציית 0.3 מגה-פיקסל, קישוריות וחיישנים מכל הסוגים וסוללת 1,300mAh בלבד.
לסיום, יש גם חלק אופטימי, שבגללו החלטתי כן להזכיר כאן את שני המכשירים והמערכת המשותפת שלהם: למרות הממשק האיום ועיצוב החומרה המלבני וחסר האישיות, יש ל-Fusion Garage סיכוי למכור הפעם מעט יותר יחידות ממה שמכרה בימי הג’וג’ו המאוד-לא-עליזים. הסיבה לכך היא המחיר: שניהם מתוכננים להגיע לשוק בחודש הבא, ומחיריהם עומדים על 400 דולר לסמארטפון, 500 דולר לטאבלט בגרסת WiFi ו-600 דולר לטאבלט בגרסא הסלולארית. כל זה לפני סבסוד של ספקיות תקשורת, הצפויות למכור אותם במחירים נמוכים עוד יותר.
תודה של ההשקעה, יאיר ידידי.
הסיכוי של האיש ההזוי הזה להצליח בסיבוב הנוכחי דומה לסיכוי שלי לזכות במקום הראשון בתחרות הכשרונות הצעירים בתחום הבלט הקלאסי, הנערכת מדי שנה בלוזאן, שוויץ.
לידיעתך,
כאשר הצלם ביצע ZOOM-IN לכמה שניות על פניו של המנכ"ל (בזמן הצגת הטאבםט), החתול שלי נבעת ונמלט מתחת לרהיט עליו מוצב מקלט הטלויזיה, ולקח לי שעות לשכנע אותו לחזור למקום הרגיל שלו – לא עזרו כל הפיתויים עתירי הקלוריות וכל הזמירות ששרתי לו.