באוויר טסים היום דגמי מטוסים שפותחו בשלהי שנות השבעים של המאה הקודמת, כך שמטוסים אשר מפותחים היום בענקיות התעופה יעלו לאוויר עוד כ-20 שנים. בשנת 2008 סוכנות החלל האמריקאית נאס"א ביקשה משש קבוצות מהנדסי תעופה להביט רבע מאה לעתיד, ולחזות את עתיד התעופה המסחרית בשנת 2035. היום, בשנת 2011 אנו יכולים לראות תוצאות ראשוניות של מחקרים אלו.

ארבע קבוצות, מחברות בואינג, ג'נרל אלקטריק, נורטרופ גרומן ואוניברסיטת MIT עובדות על דגם סילוני שמנצל ב70% אחוזים פחות דלק מאשר מטוסים היום, ומייצר פחות רעש מאשר כל מטוסי הסילון היום. היצרנים משיגים זאת בזכות תרכובות קלות במיוחד וצורה אירודינמית, שהיו טרם ידועים בשנים קודמות.

כפול ללא גבול

מהנדסי MIT מציעים מטוס עם גוף בעל קיבולת כפולה. מארק דרלה, אחד מראשי הקבוצה ופרופסור לאירונאוטיקה מספר: "זה נראה כאילו שתי בועות סבון התחברו יחד. בפנים צפויים מעברים כפולים, ותא הטייס נראה יותר כמו אודיטוריום, מאשר הפינה החשוכה, לה רגילים הטייסים. המרכב הכפול גם מאפשר הזזת מנועים מן הכנפיים לזנב המטוס ולהקטין את קני הנסע.

ג'נראל אלקטריק מציעים: הננס המוטס

המטוס הקטן, בעל ה-20 מושבים נותן את הדגש בקווי תעופה המקומיים ואמור להקל על הנטל שהוא פועל בצורה היברידית. המראתו ונחיתתו תתבצע במנועי דיזל והטיסה עצמה תהה על המנועים חשמליים וקולטי שמש המותקנים על כנפי המטוס. מטוס כזה יקטין לחץ בשדות התעופה הגדולים ויוכל להפעיל שדות תעופה קטנים גם בתוככי המדינה.

נורטרופ גרומן: מנחת התעופה יקטן

חברת נורטרופ, בשיתוף עם בואינג, פיתחה מטוס נוסעים אשר עובר את מחסום הקול בקלות וגם שדה הנחיתה שלו הרבה יותר קטן בגלל צורתו האירודינמית, מה שיאפשר המראה ונחיתה גם בשדות משניים.