אני זוכר את סדר פסח של שנת 2005. ביליתי אותו אצל הדודה והדוד. כנער מופנם עם בן דוד באותו גיל, שגרים די רחוק אחד מהשני, לא היו לנו יותר מידי תחומי עניין משותפים. היו, אבל לא יותר מידי. אחד נושאי השיחה ב-2005 היה גאדג’טים. הבן דוד רצה אייפוד (ובסוף היה לו), אני רציתי iRiver (ובסוף היה לי). אבל הסכמנו על דבר אחד – מכשיר ה-W800 של סוני אריקסון הוא מכשיר ממש מגניב. ב-2005 לא היו ליותר מידי אנשים סמארטפונים. מקלדת מלאה היתה מחזה נדיר, מסך מגע כמעט ולא נראה בכלל. אבל טלפון עם נגן מוזיקה איכותי מובנה, עם יכולת הרחבת זיכרון, ואפילו מצלמה של 2 מגה פיקסל (!) עם מיקוד אוטומטי (!!) ואפילו פלאש (!!!), היווה מציאה חסרת תקדים.
ה-W800 הצליח מאוד בשוק הישראלי וכבר אז לפני 7 שנים, הביא אמירה שטלפון זה לא רק לשיחות ואסמסים. סוני, שבשנים האחרונות איבדה מכוחה בתחום נגני המוזיקה, עם מותג נגני MP3 שכמעט ולא קיים, רצתה להחיות את המותג, והנסיון האחרון שלה הוא מכשיר ה-Sony Ericsson Live With Walkman. בעוד בשנות ה-80 עם נגני הקסטות (הווקמנים המקוריים) ושנות ה-90 עם הדיסקמנים, למותג הווקמן מבית סוני היה עוד איזה משמעות של איכות שמע ובנייה גבוהים, והיום בעידן הסמארטפונים, כמעט כל מכשיר הוא נגן מוזיקה, נגן סרטים, מצלמה וקונסולת משחקים ניידת (ולפעמים אפילו טלפון) ולשייך מכשיר לסדרת ‘ווקמן’ נראה כדבר חסר משמעות לחלוטין. זה בדיוק מה שבדקנו בביקורת הזאת.
חווית מוזיקה
בדר”כ יש פורמט כמעט קבוע לסקירות, מה נבדוק בהן ומה סדר ההופעה של הדברים בטקסט. אחרי פסקת הפתיחה אמור להגיע תיאור של המכשיר ומקומו בשוק. החלק הזה יגיע מיד, אך בוא קודם כל, נבחן את שם המכשיר. בעוד רוב המכשירים הסלולריים בשוק מקבלים שם שהוא דגם מכשיר, ולפעמים גם סדרה, כמו סדרת הגלקסי של סמסונג, או האופטימוס של LG, או האקספיריה של סוני-אריקסון, כשב-HTC יש רק שמות (כשחלק מהמכשירים זוכים לגרסאות חדשות ומקבלים תוספת אותיותספרות לשם). המכשיר הזה שייך אמנם לליין האנדרואיד של סוני-אריקסון, אך הוא לא בהכרח חלק מסדרת האקספיריה, אבל, בשונה מרוב המכשירים בשוק, פחות או יותר מאז ומעולם, השם של המכשיר הזה הוא משפט. Live With Walkman. תחיה עם ווקמן. מדובר במין הצהרת כוונות של סוני אריקסון, שכמו הווקמנים ונגני מוזיקה אחרים (כמו האייפוד היום), הווקמן יהיה חלק אינטגרלי מהחיים. הבעיה היא שהשם היומרני של סוני-אריקסון, זה המציאות בשטח שחברות אחרות קבעו כבר לפני עידנים בעולם הטכנולוגי (לפני 5 שנים ז”א). אבל בואו נשכח מהשם של המכשיר, איך ביצועי המכשיר בגזרת חווית המוזיקה?
במילה אחת – מדהים. בכמה מילים – הכנסתי את האוזניות לאוזניים, לחצתי על הפליי, ושקעתי לתוך עולם מופלא ועשיר של צלילים, הרגשתי איך ההקלדה האלימה של רחמנינוב תוקפת אותי כמו סכינים, ואיך הדג נחש מוציאים ממני את הפעיל החברתי הרדום. שמעתי את סולו הבאס בשירים של “המי” כאילו הייתי איתם בוודסטוק וזה הרגיש פשוט…
סטנדרטי לחלוטין. אולי לפני 7 שנים, הרכיב שאחראי להעביר את המוזיקה מחומרת המכשיר לאוזניות היה יחסית יוקרתי וייחודי, ואפילו היה אפשר להבחין בקלות בהבדל בין מכשיר ה-MP3 הראשון שלי (iRiver H10) למכשיר ב-100 שקל של סילברליין ב-2006 ולמצוא איכות שמע גבוהה היה אתגר. היום זה אתגר למצוא מכשיר שאיכות הסאונד שלו נמוכה. עם אוזניות בינוניות ומעלה, יהיה קשה מאוד להבחין בהבדלים באיכות בין מכשיר הסוני אריקסון לבין מכשירי גלקסי (החל מהגלקסי מיני ועד לנקסוס) וגם למכשירי פיצ’ר. ציפינו שעם מיתוג ה-Walkman נקבל עם המכשיר זוג אוזניות איכותיות, אך קיבלנו זוג אוזניות (עם מיקרופון) סטנדרטיות למדי. אפילו לא In-Ear. סתם אוזניות ממוצעות.
אבל ממשק המוזיקה, עם הכפתור הייעודי למעבר לתוכנת הנגן, אתם יודעים שכאן סוני-אריקסון הפתיעו… לא באמת. הנגן הוא רגיל לחלוטין. לא יותר טוב מתוכנת הנגן של אף חברה אחרת, ואפילו הרבה פחות טוב ממספר נגנים שאפשר לקנות במארקט. אני אישית אחרי יום אחד של שימוש ללא התלהבות גדולה עברתי לתוכנת הנגן האהובה עליי (PlayerPro) גם במחיר של וויתור על כפתור המעבר למוזיקה הייעודי. אגב, לאותו כפתור שימוש אחד, מעבר אל הנגן ויציאה ממנו. לא תקבלו שום תוצאה ממחווה של לחיצה עליו ושקשוק הטלפון (כמו במכשירי פיצ’ר ישנים בסדרת הווקמן), או לחיצה עליו יחד עם לחצני הווליום. בנוסף, לנגן יש מספר אקולייזרים מוגדרים, אבל אין אפשרות לאחד מותאם אישית. ישנם גם מספר הרחבות לנגן אשר מאפשרות חיפוש השיר ביוטיוב, חיפוש השיר ביוטיוב בגרסת קריוקי (מדובר פשוט בחיפוש ביוטיוב + המילה קריוקי), חיפוש מילות השיר ביוטיוב וגם חיפוש פרטי האמן בוויקיפדיה. מדובר יותר בפונקציות של הדפדפן וחיבור לאינטרנט מאשר פיצ’רים של הנגן, ולמען האמת, אם אני רוצה לשמוע את השיר ביוטיוב, אפתח את אפליקציית היוטיוב של האנדרואיד, שגם מספקת מידע מיידי על האמן המבצע וגם שירים אחרים שלו. הדבר היחיד שבאמת מייחד את מכשיר ה-Live With Walkman בצד המוזיקה, הוא טבעת כתומה מסביב לחיבור לאוזניות, שהוא נורית LED שמהבהבת בתיאום עם העוצמה של השיר. כמו הנוקיה צביקה פיק. וזה אומר הכל.
בתור מבקר אני לא יכול לבקר פונקציה בלי לחקור אותה לעומק. כדאי לבחון מאפיינים של מכשיר לפני בדיקת התיעוד לגביהם, כדי לחוות את המאפיין ללא דעה קדומה. הכברתי במילים על מימוש הווקמן במכשיר עוד לפני שבדקתי את המדריך למשתמש, אבל בדיקה של המדריך למשתמש לא בדיוק עזרה. ההפך. החלטתי לבדוק האם אפשר להגדיר מחדש את כפתור הווקמן הייעודי, כדי שיפתח את הנגן המועדף עליי ולא את הנגן המובנה. בתוך קובץ הPDF, בחיפוש אחרי המילה Walkman עברתי דפים רבים כשבאחד מהם מצאתי את הפנינה הבאה. לקוראים שמעדיפים תקציר, מה שהחלק במדריך אומר, זה שיש למכשיר אפשרות להקריא קבצי קריוקי. טקסט שיוצג יחד עם המילים, ממש כאילו יש לך מכונת קריוקי. אפשר גם להפעיל את פונקציית הקריוקי עם סרטונים מיוטיוב! לכן הלכתי ומצאתי קובץ LRC (שבו המכשיר תומך לפונקציית הקריוקי) ושמתי אותו בתיקייה יחד עם השיר. לשני הקבצים היה את אותו השם, הם היו בתיקייה נפרדמת משאר המוזיקה, פתחתי את ה-Walkman ולא קרה כלום. באמת. אין אפשרות בתפריט להפעיל את הקובץ, כשניסיתי לפתוח את הקובץ דרך הסייר המכשיר לא ידע מה לעשות. אפשרות החיפוש ביוטיוב פשוט מעבירה אותי לאפליקציית היוטיוב, ששם אני אמור להפעיל סרטון ביוטיוב, שיש בו את המילים. המדריך אומר לי: “אתה יכול לשיר יחד עם הסרטון”. וואלה. אני יכול גם לנשום תוך כדי? בכלל, אם להתגאות בפיצ’רים שלא באמת מצריכים את המכשיר, למה לעצור בקריוקי? אם אקח את המכשיר ואשפד אותו על ידית ההילוכים של מכונית מירוץ, אשתמש במכשיר להעביר הילוכים! האם אנחנו צפויים לראות מכשיר Drive With Walkman?
לעומת ממשק הנגן הלא מרשים, עם הפיצ’רים הלא לגמרי מבושלים והחוויה היחסית רגילה בשמיעה באוזניות, המכשיר מתגאה דבר שנהיה די נדיר במחוזותינו כיום – זוג רמקולים סטריאופוניים. אפילו למכשיר היוקרתי ביותר בליין שהוא משתייך אליו, ה-Arc, אין זוג רמקולים. השוואת ראש בראש למכשירים עם רמקול אחד מוכיחים שיש תמורה לאגרה – האיכות גבוהה, ועם ה-XLOUD פועל באמת אפשר לחשוב על ה-Walkman בשם כיותר מגימיק, אם אותו רכיב היה ייחודי למכשיר (הוא לא ייחודי למכשיר), אבל, יש לזכור שמדובר בשני רמקולים קטנים שקרובים מאוד אחד לשני – אין באמת חשיבות לחלוקת הצליל לשני ערוצים כשהמרחק בין המקום שבו הם מופקים הוא מזערי. הצלילי איכותי יותר מהרבה מכשירי סלולריים אחרים, אבל לא יותר טובים מהסאונד שתוציאו מנטבוק, או טאבלט. מדובר אולי בתחליף ראוי לטרנזיסטור או רדיו דיסק זול מבחינת איכות, אבל לא בעוצמה, או במילים אחרות – תוציאו את מערכת הקולנוע הביתי מהזבל.
רכיב “מיוחד” נוסף, שכביכול קשור למותג הווקמן הוא ה-Track ID, אפליקציית זיהוי השיר. יש שיר ברדיו שלא שמעתם את השם שלו ומצא חן בעיניכם? הפעילו את התוכנה (או תלחצו על הווידג’ט) ותוך מספר שניות, בהינתן חיבור אינטרנט זמין, תקבלו את כל פרטי השיר. אבל בדיוק כמו הXLOUD, מדובר בדבר שקיים בכל אחד ממכשירי האנדרואיד, וכמעט בכל מכשיר בכלל של סוני אריקסון ב-4 שנים האחרונות. מלבד היות הרכיב לא בלעדי בעליל, מדובר אמנם באפליקצייה שבלעדית לסוני אריקסון, אך הפונקצייה שהיא ממלאת בכלל לא בלעדית, שכן יש שתי אפליקציות שזמינות להרבה פלטפורמות אחרות שמזהות שיר, הלא הן Shazam הוותיקה, ו-SoundHound הפופולרית. ז”א יש תחליפים חינמיים (וגם גרסאות בתשלום) שעושים עבודה לא פחות טובה, ואפילו יש תוכנה משלימה שממלאת פונקציה שלא קיימת באפליקצייה המובנית.
אז בסה”כ, איך הייתי מדרג את חווית המוזיקה של מכשיר המכשיר? מצויינת. ומדוע? הרי ב-1000 מילים האחרונות בביקורת קרעתי את חווית המוזיקה לגזרים? מסיבה אחת – לא מדובר בחוויה פחות טובה מרוב המכשירים הסלולריים האחרים, ואפילו לא פחות טובה מנגני מוזיקה ייעודיים. החוויה אמנם מצויינת, אך לא יוצאת דופן, ובטח שלא על פיה היה ראוי למתג את המכשיר. המכשיר אמנם שייך לקו האנדרואיד, אך לא מתוייג כחלק מסדרת האקספיריה. אם הוא כן היה, אני די בטוח שאני יודע מה היה השם שהיו נותנים לו – Xperia Chubby.
עיצוב ואיכות בנייה
כאמור, ה-LWW, אם לאפיין אותו בדבר שהוא לא חווית המוזיקה, מקבל בקלות את התואר שמנמנן. הוא לא גדול וכבד, הצורה שלו נוחה לאחיזה והוא די קל לתפעול, אבל בניגוד לשאר מכשירי האנדרואיד של SE, שיש להם גב מעוקל קלות או קעור קשות, עם זוויות חדות יחסית, הגב של הLWW מעוקל לגובה ולרוחב, ועשוי מפלסטיק “רך” ונעים למגע. שמנמן.
המכשיר עגלגל, אך בכל זאת אינו כדורי – הקווים החדים הם החלק העליון והתחתון בגב הטלפון, והצדדים בקדמת הטלפון, כשאותה זווית חדה שמפרידה בין החלקים העגולים, היא בעצם קו אחד (ללא זוויות חדות) שמקיף את הטלפון ומחלק אותו כמו כדור טניס ל2 חלקים ה”מתלבשים” אחד על השני. כל גב המכשיר, שהוא בעצם גם מכסה הסוללה, עשוי מהפלסטיק ה”רך” שהזכרתי, כמעט קטיפתי. הוא מרגיש כאילו מרגע שהוציא את המכשיר מהקופסא הוא יישרט תוך שעה, אך זה לא קרה, הדבר היחיד שכן קיים הוא שמדובר במגנט לאצבעות שמנוניות, אפילו יותר משמסך המכשיר המכוסה זכוכית גורילה מהווה מגנט לטביעות אצבעות.
רוב הכפתורים הפיזיים של המכשיר מתרכזים בדופן ימין, שם יש את לחצני הווליום למעלה, ולחצן המצלמה למטה (או מימינם באחיזת הטלפון כמצלמה), לחצני פלסטיק כסופים (המזכירים את כפתורי התפעול של ליין האקספיריה הקודם) ונוקשים, הדופן הימנית לא כוללת שום לחצן, רק את כניסת ה-MicroUSB לטעינה של המכשיר וחיבורו למחשב, ממש באמצע הדרך מחלקו התחתון לעליון וכמו כן באמצע הדרך מגב לקדמת המכשיר. לא המיקום ההכי נוח כשמשתמשים במכשיר לדיבור או כתיבת אסמסים, די נוח אם צופים בסרט או משחקים במשחק. כמעט בלתי נראה על הדופן ישנה בליטה קטנה אשר אליה דוחפים את הציפורן כדי לפתוח להסיר את מכסה הסוללה, ובעצם להפריד את כיסוי גב המכשיר מהמכשיר. בין הדפנות, יש את גב המכשיר, אשר עליו יש את עדשת המצלמה במעלה המכשיר, והעיגול של פנס הלד שמשמש לתאורת בצילום ווידאו וכפלאש בצילום סטילס משמאל לעדשה. שלושת צורות הגלולה הם שני פתחי הרמקולים הסטריאופוניים, שנמצאים מעל העדשה ומתחת ללוגו של סוני, ועוד צורה גדולה של גלולה מימין לעדשה ולרמקול העליון, צורה שקע שעליה מודפס הלוגו של סוני של מותג הווקמן.
ישנם שני כפתורים פיזיים בדופן העליונה של המכשיר, שצורתה קשת שנחתכת על ידי כפתור הנעילהכיבוי והדלקה מצד ימין, ובצד שמאל אך פיזית על אותה חתיכת פלסטיק שמהווה את הכפתור, כפתור עם לוגו מותג הווקמן שהרחבתי על דלות חשיבותו בפסקת חווית המוזיקה. ביניהם יש את כניסת האוזניות ה-3.5, כשמסביבה טבעת פלסטיק דקה וכתומה, שהיא נורה המהבהבת יחד עם עוצמת השיר המתנגן. משני צידי הכפתור (ה”מחולק” לשניים), יש את שני שטחי הפלסטיק החלק הכמעט יחידים במכשיר כשיחד עם הכפתור אשר צורתו היא של חצי בייגלה במבט מרחוק, מתעקלים כדי להוות את קדמת המכשיר, שם הקו העליון והעגול של המסך “נחתך” על ידי החלק התחתון של הכפתור. שני האלמנטים אשר חותכים זה את זה, יוצרים חריץ (שצורתו היא שתי קשתות המחוברות בשני קודקודים) שהוא מקום מושבה של פומית הטלפון. בחזית הטלפון יש את מסך המגע אשר מכוסה בזכוכית גורילה, מעל המסך מגע ומתחת לפומית יש את הכיתוב Sony Ericsson, ומעל ולימין הכיתוב יש את המצלמה הקדמית ואת חיישן הקרבה. בתחתית המכשיר, אחרי כיסוי הזכוכית המסתיים בצורת קשת, שוכן כפתור הבית של האנדרואיד, מימינו ומשאלו כפתורי מגע, מימין מקש התפריט, משמאל מקש ה”חזור”. כפתור הבית, כמו כפתורי התפעול העליונים, חותך את הצורה של כיסוי הזכוכית, ויוצר גם בתחת קשת חתוכה כמו בחלקו העליון. בדופן התחתונה של המכשיר, יש רק שני חריצים – אחד חריץ עגול של המיקרופון, השני חריץ אשר מוביל ל”מעגן” ומיעודת לקשירה של חוט (למי שעדיין קושר חוט למכשיר הסלולרי) וצורתו, כמו גלולה.
אלמנטים עיצוביים
עם הכותרת שהקדשתי לחווית המוזיקה, אני מרגיש צורך להקדיש גם פסקה לעיצוב המכשיר. נראה כי חווית המוזיקה, והמיתוג של הטלפון כטלפון ווקמן, נעשה במין החלטה של רגע. העיצוב לעומת זאת, גם אם של מכשיר שמיועד לצעירים, נעשה בקפידה יתרה. קודם כל מספר האלמנטים. 5 עיגולים. 5 צורות גלולה. (לא נספרו בפירוט של העיצוב הם כניסת האוזניות, שעגולה מטבעה, אך הפלסטיק מסביבה נגמר בצורת גלולה). 4 קשתות חתוכות – כפתור התפעול העליון שחותך את הדופן העליונה, הכפתור הנ”ל שחותך את החלק העליון של זכוכית הגורילה, וזכוכית הגורילה שחותכת את הכפתור באותה צורה, והחלק התחתון ששנחתך על ידי כפתור הבית. 4 עיקולים, 4 זוויות חדות. 3 כפתורים פיזיים כסופים. 3 כפתורי תפעול שחורים. 3 “כפתורי” מגע (מקש החזור, מקש התפריט, והמקש הגדול, שהוא מסך המגע). 3 חיישנים (קרבה, שתי מצלמות).2 חתיכות של המכשיר, 2 לוגו SE, 2 לוגו ווקמן. 2 מלבנים – מסך המגע וכניסת הMicroUSB. 2 קשתות שלמות (כפתור הבית והחצי חור של חצי הבייגלה) 1 (אלוהינו?), קו אשר מפריד בין 2 חתיכות המכשיר ויוצר את 4 הזוויות החדות. אני לא בטוח אם הספירה שלי נכונה (תספרו בעצמכם בתמונות ואתם מוזמנים לתקן אותי), אני לא חושב ש-SE מייחסים חשיבות למספרים, מה שאני כן בטוח, זה שהאלמנטים האלה לא מקריים – במכשיר הזה הושקעה מחשבה.
עד עכשיו תיארתי אותו מבחוץ, איך ההצצה אל תוך המכשיר, או, מה יש מתחת למכסה הסוללה? באופן טבעי, מתחת למכסה הסוללה יש סוללה. במקרה הזה סוללה מרובעת לבנה וקטנה, של 1200mAh. במיקומים תואמים מעליה ומתחתיה יש את הרמקולים, את ה-LED ואת עדשת המצלמה, כמה שקיעות, כמה בליטות, כמה חורי ברגים. המתגים של הכפתורים הכסופים, ללא הכפתורים הכסופים אשר מהווים חלק מהמכסה. לא תמצאו את הגישה לכרטיס הזיכרון, כי אין גישה. כדי להכניס ולהוציא את כרטיס הזיכרון, תצטרכו לכבות את המכשיר ולהוציא את הסוללה. כיוון שהסוללה תוחמת את כרטיס הזיכרון, המגש שלו הוא ללא נעילה (מלבד חיכוך) ובלי מנגנון קפיצי. כרטיס הזיכרון נמצא במעלה המכשיר, מעל הסוללה, משמאל לעדשה, ובתחתית המכשיר, מנגד, גם כן שמאלית לעדשה, יש את המגש לכרטיס הסים, ללא נעילה או מנגנון קפיצי. רק הסוללה מחזיקה אותו במקום.
אחרי כל התיאורים האלה, אתם בטח רוצים לדעת כמה פרטים מדוייקים. כפי שכתבתי, הטלפון שמנמן. בנקודה ההכי עבה שלו (ואין הבדל גדול בין ההכי עבה להכי דקה) עוביו של המכשיר הוא 14.2 מ”מ. עם 106 מ”מ לגובה ו-56.5 מ”מ לרוחב ומשקל של 115 גרם המכשיר מרגיש בסדר גמור ביד, וכמעט ולא מורגש בכיס.
מסך
מסך המגע בגודל 3.2 אינצ’ ומכוסה בזכוכית גורילה. פאנל TFT עם 16 מליון צבעים, ורזולוציה לא מרשימה של 320*480, או HVGA. לא תמצאו כאן בביקורת שם של חומר אקזוטי, או טכנולוגית מסכים עם המילה Super, או אפילו מנוע BRAVIA. מדובר במסך לא מאוד גדול, עם רזולוציה סבירה. הבהירות בסדר, אך זוויות הצפייה לא, כאשר הצבעים נמרחים לחלוטין מזוויות לא מאוד חדות. אמנם המסך לא נראה מרשים, גם לא לעומת מכשירים כמו ה-X10, אך שיפור ניכר, במיוחד ממכשירים עם מסך קטן כמו ה-X10 מיני הוא המגע. אמנם כשהמסך מבריק ובתנאי תאורה מסויימים אפשר לראות את שכבת המגע וחוסר הצפיפות של הנקודות עלול להראות לא מרשים, אך מדובר במסך מגע מעולה, רגיש לתנועות ומחוות, ובדיקה ב-Antutu Tester הראתה שהמסך מזהה עד 4 נקודות מגע שונות (על אף שהיה קצת קשה לי להגיע להישג הזה עם האצבעות הגדולות שלי).
ממשק משתמש וחומרה
המכשיר מגיע עם אנדרואיד בגרסת 2.3.4, עם שדרוג עתידי לגרסת הקסטה, ובגרסתו הנוכחית מגיע עם ממשק ייחודי ל-SE. בניגוד למכשירי האנדרואיד האחרים של החברה בקו האקספיריה, שמגיעים עם גרסה כמעט נטולת כל תוספות ייחודיות, ה-LWW מצוייד בממשק שמזכיר את הממשק של מכשירי ה-Mini של החברה, עם 4 צלמיות שקבועות במסכי הבית, שכשיש בהן אפליקציה אחת ומשמשות כקיצור ישיר לאותה אפליקציה, וישנה אפשרות להוסיף עוד אפליקציות לכל צלמית, מה שהופך את הצלמיות לתיקיות. הממשק מאוד נחמד. מאוד חי. הוספה של ווידג’טים מתבצעת כמו בכל ממשק אחר, ואם תמקמו ווידג’ט על צלמית, הצלמית תיעלם ותשאיר את מקומה לווידג’ט. צלמית חמישית ובאמת קבועה היא צלמית מגירת האפליקציות. בהזזה של הווידג’טים על גבי מסכי הבית (שמספרם קבוע ועומד על 5), הווידג’ט “מתנתק” ממקומו במין קפיציות, ובגרירה שלו על גבי המקום הפנוי במסך הוא מרחף וזז כאילו הוא מציית לחוקי משיכה והתנגדות אוויר שייחודיים לעולם מסך הבית של ממשק האנדרואיד. ברגע הניתוק הקפיצי מהמסך, גם צלמית מגירת האפליקציות תחליק החוצה מהמסך, ובמקומה מחליק למקום הריק צלמית של פח אשפה, ואם תקרבו את הווידג’ט הנבחר אל הפח, המכסה שלו יפתח, וברגע שתשחררו את הווידג’ט, הוא ייבלע בפח, המכסה יhסגר במהירות, אך בשל חוקי הפיזיקה של מסך הבית שהזכרתי, מכסה הפח יקפוץ (בדיוק כמו שיקרה למכסה של פח אמיתי), וזה ילווה ברטט קל, ואחרי שתי רטיטות קלות המכסה יסגר לחלוטין והפח יחליק ממקומו במהירות, מפנה את מקומו לצלמית מגירת האפליקציות. אם נצבוט את הממשק כדי לנסות להוסיף מסך בית, או לשנות את סדר מסכי הבית, מצד אחד נתאכזב לגלות שאין אפשרות כזו, אך הצביטה “תרחיק” אותנו מהמסך הנוכחי ותביא אותנו למסך שבו כל הווידג’טים השונים במסכי הבית יצופו יחדיו, אחד על השני בדינמיות מופלאה שכמעט מהפנט לצפות בה. לא הכי נוח, כן מאוד מגניב. אם מתעלמים ממגבלת מסכי הבית, הממשק מרגיש פחות או יותר כמו ממשק ברירת המחדל של האנדרואיד, כשכל הצלמיות והאנימציות הן רק תוספות של עיצוב לחלק מהאפשרויות ה”משעממות” של ממשק האנדרואיד.
לחיצה על צלמית מגירת האפליקציות, תעביר אותנו למגירת האפליקציות (מפתיע!). מגירת האפליקציות של הממשק של SE היא אמנם לא מדהימה, אבל גם לא ברירת המחדל של האנדרואיד (הנגללת מלמעלה למטה), אלא מציעה לנו רשת של 4 אפליקציות לרוחב ו-3 אפליקציות לגובה, שהממשק של SE מאפשר בלחיצת כפתור לסדר את מיקומן מחדש, בלי לוותר כמובן על אפקט הניתוק שדיברתי עליו, וגם למחוק אפליקציות שהן לא אפליקציות מערכת בלחיצה עליהן, שתוביל לדיאלוג הסרת היישום של האנדרואיד. אפשרות אחרונה במגירה היא אפשרות המיון מחדש של האפליקציות, לפי סדר אלפביתי, בשימוש תכוף ביותר, או הותקנו לאחרונה.
כמו הרבה מכשירי אנדרואיד אחרים, אין מנהל רכיבים מובנה בחלונית ההתראות, שיאפשר לנו לכבות או להדליק את ה-Wifi, BlueTooth, GPS או את סיבוב הממשק בהתאם לאוריינטציית הטלפון, רק מספר ווידג’טים שניתנים להוספה למסך הבית ומגיעים מובנים במכשיר. הווידג’טים ש-SE מספקת אמנם מכסים את כל הבסיסים, אך הייתי מעדיף שלא היו ווידג’טים ובמקומם היה את מנהל הרכיבים בחלונית ההתראות. עוד בולט בהיעדרו הוא מנהל משימות מעבר לאחד המובנה של האנדרואיד (ואני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שהשתמשתי בו בשנה האחרונה על המכשיר הפרטי שלי).
יחד עם הממשק והווידג’טים, המכשיר מגיע גם עם אפליקציית ה-TimeScape המוכרת, שמשלבת בתוכה פידים של התקשרויות מכל מיני סוגים, בין אם זה שיחות, מסרונים, או חברים בפייסבוק. חלק מהאינטגרציה של ה-TimeScape בטלפון כוללת את זה שהמכשיר מגיע עם אפליקציית פייסבוק מותקנת מראש, וככזו היא אפליקציית מערכת ולא ניתנת להסרה. כמו כן המכשיר מגיע עם מספר אפליקציות מערכת אחרות שגם הן מיותרות, וזה צורם במיוחד כיוון שאי אפשר להעביר את אפליקציות המערכת לכרטיס הזיכרון, ככה שאין למשתמש את כמות הזיכרון הפנוי שהמכשיר מתיימר לספק לו, לפחות לא כפי שהוא מגיע מהמפעילה. אפליקציית מערכת אחת שאי אפשר שלא להתייחס אליה היא המקלדת המגיעה עם המכשיר. המקלדת סבירה, מגיבה כמו שצריך, חסרון אחד בולט היא שברירת המחדל שלה הוא להציג את המקלדת האלפא-נומרית ורק התעסקות בהגדרות תציג את המקלדת המלאה הרגילה. דבר קטן אך משמעותי שמגיע מובנה במכשיר, הוא אפשרות לכידת תמונת מסך דרך תפריט כפתור הכיבוי.
נתתי לממשק המובנה זמן, גם למקלדת, גם לווידג’טים, אבל הרגשתי שזה לא זה ובתור חסיד של כל דבר של GO DEV TEAM, חיש מהר הורדתי את ה-GO Launcher, GO Keyboard, GO Widgets ואפילו בדקתי את הGO Lock. עם השינוי הדי רדיקלי בממשק המשתמש הרגשתי שאני עושה עם המכשיר חסד, שכן בבת אחת אני מוסיף גם שלל ווידג’טים, גם מנהל משימות (והורג משימות) וגם אפקטים פחות קופצניים אך יותר נעימים. עם המקלדת אני מוסיף יכולת הקלדה בהחלקה, ועם הנעילה אני מחליף את נעילת ברירת המחדל הלא מדהימה של SE. השורה התחתונה היא שהממשק של המכשיר לא קנה אותי, גם עם כל האפקטים הצבעוניים שלו וזה דבר שSE צריכים לעבוד עליו. נדמה שרוב הבעיות נובעות מהלך המחשבה של SE, בדיוק כמו שמיתגו את המכשיר כמכשיר ווקמן בלי שום דבר להצדיק את המיתוג, ככה גם השיוך של הטלפון לצעירים יגרום לזה שלא צריך לספק להם ממשק משתמש רציני ונוח, רק אחד עם אפקטים יפים, והמקלדת צריכה להיות אלפא-נומרית כברירת מחדל, כי הם רגילים לזה. אני אומר – לא. הטלפון הזה מסוגל ליותר.
יש גם ביצועים
עד כמה מסוגל ליותר? את הממשק הקופצני, והאפליקציות הנלוות מריץ מעבד Snapdragon MSM8255, מהדור השני, חד ליבה בתדר שעון של 1GHZ, עם המעבד הגרפי ADRENO 205, אף אחד מהם לא הטוב מסוגו, כשמלבד מכשירי האקספיריה, רק האופטימוס בלק הסתפק בו, למכשיר יש 512MB של זיכרון ראם, ו-300MB של זיכרון לאחסון אפליקציות. המפרט אמנם לא מרשים מול מפלצות כמו הגלקסי S 2, או הרייזר, או האופטימוס X2, אבל מדובר באותו שבב שנמצא במכשיר הארק, רק ללא מנוע ה-BRAVIA, ועם רזולוציית מסך יותר נמוכה, שהמשמעות שלה היא שלכל גרפיקה במכשיר, המעבד צריך לעבוד פחות בהשוואה לארק, ולכן, על אף שהשבב זהה לארק, הביצועים אמורים להיות יותר טובים. מעבר לבדיקה מעשית, של איך המכשיר מתמודד עם הממשק המובנה, ועם הממשק החילופי, והוא מתמודד איתם בצורה יפה מאוד, ראוי גם להעביר את המכשיר בדיקות מאמץ.
הבדיקה הראשונה הייתה בתוכנת Vellamo mobile Web Banchmark, שבודקת ביצועים הקשורים לחווית הגלישה, בין השאר ההתמודדות של המכשיר עם Javascript בכל מיני אמצעים, ובאופן מפתיע קיבל תוצאה גבוהה במיוחד – 907, שיותר גבוהה מהתוצאות של כפולי הליבה בביקורת על ה-RAZR, שם הגלקסי S 2 קיבל במבחן ניקוד של 844, וגם בטבלת ההשוואה במכשיר הופתעתי עם תוצאות יותר טובות גם משל מכשירים כמו ה-XOOM וגם יותר מהארק. אנחנו נוטים לזקוף את התוצאות לרזולוציה היחסית נמוכה של המסך. עם התוצאה המפתיעה, המשכתי לבדוק את המכשיר, הבדיקה השנייה הייתה בתוכנת AnTuTu Benchmark v2.5.4, כששם כבר התוצאה נראתה יותר הגיונית (גם אם למעשה די חסרת משמעות בתור מספר), כשהמכשיר קיבל תוצאה של 3042. בטבלת ההשוואה הגרף הראה שהמכשיר התמודד עם המבחנים יותר טוב ממכשירים כמו ה-Galaxy S, ואפילו טאבלט הגלקסי טאב, אבל לא במפתיע, במבחני ביצועים נטו, הLWW לא מהווה תחרות למפלצת כמו הגלקסי S 2 שקיבל 5760. המבחן האחרון, היה מבחן בתוכנה ההכי מוכרת, הלא היא תוכנת ה Quadrant Standard Editin, שבדומה לתוצאות שקיבלנו מתוכנת הANTUTU, בטבלת הביצועים המכשיר דורג גבוה יותר ממכשירים כמו הGalaxy S, עם תוצאה של 1548, וגבוה ככל שתהיה מול מכשירי הדור הקודם, לא מהווה שום תחרות לגלקסי S 2, עם תוצאה של 3030. בסה”כ המכשיר מציג ביצועים טובים מאוד לחומרה שלו, וכאמור מלבד המבחנים, המכשיר מעניק חווית שימוש טובה מאוד. כל זה יפה וטוב, אבל השאלה האמיתית, האם הטלפון הזה רק חזק ויפה, או שגם מבדר?
סקירת וידאו
מולטימדיה ומצלמה
מבדר בהחלט. אבל לא מיד. המכשיר לא תומך ב-Divx/Xvid מהקופסא, רק -בMP4, שהוא הפורמט שבו מגיעים סרטוני פרסומת על המכשיר, וגם הפורמט שבו נשמרים קבצי הווידאו באיכות ה-720P. השאלה הגדולה – האם המכשיר מסוגל להתמודד עם קבצי 720P אחרים? התשובה – כן. בקלות. נכנסתי למארקט, הורדתי את הגרסא החינמית של MX PLAYER, ותוך דקה צפיתי בדוגמיות 720P, אחת בקידוד XVID עם סיומת AVI, אחת בקידוד X264 עם סיומת MKV. עם שני הקבצים המכשיר התמודד ללא כל קושי, אך, מדובר במבחן קצת מטופש – רזולוציית המסך של המכשיר מהווה צוואר בקבוק גם לקבצים באיכות הסטנדרטית של 480P, כשאיתם הוא מתמודד ללא שום קושי, גם כשהעברתי לכרטיס סרט שלם בקידוד XVID, קובץ ששוקל כמעט 2 ג’יגה, וגם אותו הוא הפעיל ללא שום בעיות. אמנם המכשיר עבר את המבחנים, אך בכל זאת יש עוד שני מכשולים שעומדים בפני המכשיר מלהפוך למרכז המדיה החדש בבית – הבעיה הראשונה, והגדולה והדי ברורה – אין למכשיר יציאת ווידאו. אין מיני HDMI. ז”א, מה שמנוגן על ידי המכשיר, יוצג אך ורק על המסך שלו. הבעיה השנייה היא כמות הזיכרון של המכשיר. חשבתי לספר על זה בפסקת חווית המוזיקה, אבל מדובר בבעיה שמשפיעה על כל חווית המולטימדיה, גם על הצילום באמצעות המכשיר. אני מדבר על כמות הזיכרון הזמינה, או, ההיעדרות שלה. לא ציפינו שהמכשיר יגיע עם כמה ג’יגות של זיכרון פנימי, כשאפילו מכשיר הדגל בסדרת האקספיריה לא מתגאה בדבר כזה, כן ציפינו שעם מכשיר שממותג כ”ווקמן”, יגיע כרטיס זיכרון גדול. אז לא. הגיע כרטיס של 2GB, כשבפועל מדובר בקצת יותר מ-1.8 ג’יגה, שאליהם המשתמש אמור להכניס את המוזיקה, הווידאו, האפליקציות וכן את כל התמונות שהוא יצלם במצלמה. וזה לא מספיק. בכל מכשיר אחר לא הייתי מצפה ליותר, אבל עם מיתוג הווקמן, כן חשבתי שאולי אזכה ל-8 ג’יגות. תמוה.
דבר אחד שכן עלול לשחק לטובת המכשיר בגזרת מכשיר המולטימדיה, היא האפשרות להזרים תוכן מהמכשיר אל מכשירים אחרים באמצעות הרשת הביתית, באמצעות טכנולוגיית DLNA. לצערנו, טלוויזיות חכמות הן עניין די נדיר, ולא מצאתי לאפשרות הסטרימינג יותר מידי שימוש, אלא אם כן אני רוצה להציג על המחשב תמונות וסרטוני ווידאו שלכתי באמצעות המצלמה של המכשיר על גבי המחשב.
המצלמה של המכשיר, סבירה. חיישן של 5MP, פלאש LED, פוקוס אוטומטי וכפתור מצלמה וצילום ייעודי, נותנים לנו על הנייר מפרט שטוב יותר מרוב המכשירים, וסוני מאז ומעולם היו מוצלחים בכל הקשור למצלמות בסלולרי, הפעם ייתכן שהם קצת פספסו. אמנם כפתור הצילום מאוד שימושי, כשלחיצה ארוכה עליו מעבירה אותנו אל ממשק המצלמה מכל מקום בטלפון, אבל הוא קצת נוקשה מידי לטעמי, ועם העיצוב העגלגל של המכשיר, קשה לאחוז במכשיר בשתי דפנותיו וללחוץ על הכפתור לחיצה ממושכת מבלי למצוא נקודת אחיזה נוספת, הנקודה הזאת בדרך כלל תהיה המסך, וכמובן נגיעה במסך המגע עלולה לגרום לדבר שונה לגמרי ממה שהתכוונו. אם הצלחתי באותה לחיצה ארוכה, תוך שתי שניות אעבור לממשק המצלמה, ואם אאחוז את המכשיר כמו שצריך, ומדובר במשימה קשה בהתחשב בגודלו וצורתו, אולי אצליח ללחוץ על הכפתור הנוקשה את חצי הלחיצה בשביל לעשות פוקוס, ואולי גם אצליח לצלם. רק אחרי שבוע שימוש במכשיר הצלחתי לעשות זאת, וגם אז, לחיצה מלאה היתה קשה מידי ולרוב גרמה למכשיר לזוז. שימוש במסך המגע ללכידת התמונה עוזר להפחית את הבעיות, אבל אז היתרון של כפתור הצילום הייעודי מתבטל. ברגע שצילמתי, ואחרי שהעברתי את התמונות למחשב, גיליתי שאיכות התמונות סבירה. לא מעולה, לא רעה, סבירה. התמונות חדות, ובתנאי תאורה טובים אפילו ראויות להדפסה. בתנאי תאורה לא טובים עם שימוש במבזק, נגלה שמנגנון חידוד התמונה והסרת הרעשים משאיר ארטיפקטים שחורים בתמונה, בלי המבזק נגלה הרבה רעש צבעוני, וגם Banding (התפלגות הרעש לרצועות מקבילות) רוחבי מסויים. המצלמה הזאת לא מהווה תחליף למצלמה הביתית, אבל היא בת לוויה לא ממש רעה. יש למצלמה אפשרות של Sweep Panorama, שמצריכה שמחזיק המכשיר יהיה יציב בצורה בלתי אנושית, ככה שהצלחתי לתפוס איתה פנורמה בערך פעם אחת, עם תוצאה בלתי משביעת רצון, כשיש גם אפשרות ללכידת פנורמה תלת מימדית. לא חקרתי את העניין לעומק, כי הצגת הפנורמה הזאת מצריכה מכשיר שמציג תלת מימד ולדעתי מדובר בלא יותר מגימיק, שכן תלת מימד אמיתי מצריך שתי עדשות. שני סוגי הפנורמות משתמשים בפריימים של צילום הווידאו של המכשיר בשביל לתפור את הפנורמה.
הווידאו של המכשיר כפי שכבר הזכרתי, הוא באיכות של 720P. אמנם הקבצים באמת עם 720 קווים אנכיים, וקליפים שלכדתי באמצעות המכשיר הוצגו על כל מסך המחשב שלי בלי להימתח או להיחתך, אבל, הרגשתי שמוצג לי HD מזויף. מה הכוונה? הווידאו לא חד. לא חד כמו תמונות שהייתי לוכד עם המצלמה ומוריד את הרזולוציה שלהן כדי שתהיה זהה לזה של הווידאו. אני לא רואה הבדל באיכות בין לכידה באיכות של VGA ממצלמה קומפקטית ייעודית, לבין לכידת ה720P של הLWW. מהשוואה למכשירים אחרים בסדרת האקספיריה, נדמה כי זאת בעיה בכל המכשירים.
איכות שיחה
כיום, עם מכשירים שיכולים להתחבר למעגנים מיוחדים ולהפוך לנטבוק, או טלפונים מתוכננים עם מעבדים מרובעי ליבה ומהירות שעון שמגיעה ל-2.4GHz, עם חבילות הגלישה החופשית ותוכנות ה-VOIP, אפשרות השיחה נדמית כמעט חסרת משמעות. השיחה במכשיר ה-LWW טובה. הקליטה טובה, אני שמעתי את הצד השני טוב והצד השני שמע אותי טוב גם כן. הדבר היחיד שלא מצא חן בעיני, הוא ש-SE הלבישו את הצלמיות בפינות גם על ממשק השיחה, ככה שלא היה אזור מוגבל במסך שאליו רוכזו הפונקציות של הטלפון, ככה שניתוק ופתיחת לוח המקשים היו מעשית במרחק נגיעה, אבל הספיקר וה-Mute הצריכו למתוח את הבוהן, וזה מיותר.
סוללה
ה-LWW מכשיר יחסית עבה, ואין לו את החומרה ההכי משוכללת, אז לפחות בהתאם למיתוג הווקמן, ציפיתי גם לסוללה יחסית גדולה שתאפשר שימוש ממושך במכשיר כנגן מוזיקה, אך לצערי הרב, הסוללה של המכשיר היא של 1200Mhz, הספק זהה לסוללה של מכשיר הסמסונג גלקסי מיני, רק של LWW חומרה הרבה יותר חזקה, מסך יותר בהיר (עם רזולוציה כפולה), שני רמקולים וגם מצלמה עם פלאש, לכן באמת שציפיתי לסוללה עם הספק יותר גבוה. המכשיר, בשימוש אינטנסיבי בכל הכלים שהוא מעמיד לרשות המשתמש, ביניהם שימוש באינטרנט (בדור שלישי וב-Wi-Fi), צפייה בסרטים והאזנה למוזיקה, משחקים וגם קצת שיחות, המכשיר לא החזיק הרבה יותר מחצי יום, משמע, שלשימוש של יום שלם הייתי צריך הטענת משנה באמצע היום. כשוויתרתי על סרטים ומשחקים, והשתמשתי בו בעיקר כ”ווקמן” הצלחתי לסחוט מהמכשיר גם 10 שעות, שזה אמנם סביר, אבל לא מתחרה אפילו לנגן MP3 ייעודי ב-200 שקל. בשימוש קליל בלבד בנגן המוזיקה, ומעט מאוד שיחות, הצלחתי גם לעבור את ה24 שעות ללא מטען, אך זה לא בהכרח מומלץ.
מחירים
את הLWW ניתן לקנות בחנויות פרטיות במחירים הנעים בין 1500 ל 1700 שקל, ובחנות הקונספט של ברס אלקטרה (היבואנית) ניתן לקנות גם ב-1300. מבחינת תמורה לכסף, לא תמצאו מכשיר עם חומרה יותר חזקה בפחות כסף. אפילו את האקספיריה ריי אפשר למצוא הכי זול ב-1350 ואת הארק תמצאו ב-1650. יש לקחת בחשבון כמובן, של-LWW מסך קטן במיוחד, עם רזולוציה נמוכה יחסית, ומצלמה פחות טובה. אם אתם רוצים לקנות את המכשיר מספקית סלולר, המכשיר נמכר ברשת פלאפון במחיר של 2155 שקל, בלי הנחות ועסקאות של דקות.
אהבנו
+ מכשיר מעוצב למשעי, קווים עגולים ומוטיבים חוזרים. פשוט תענוג להסתכל וגם למשש. מצדיק לחלוטין את המוניטין של סוני אריקסון בגזרת העיצוב.
+ זוג רמקולים סטריאופוניים חזקים ויחסית איכותיים, והיום כשלרוב המוחלט של המכשירים הסלולריים אין אפילו רמקולים (ברבים), מדובר ביתרון גדול.
+ חומרה חזקה + מסך עם רזולוצייה נמוכה = ביצועים טובים יותר.
+ כפתור ייעודי למצלמה, פלאש, חצי לחיצה לפוקוס.
+ אפשרות ללכידת מסך מובנית במכשיר.
לא אהבנו
– המכשיר אמנם מעוצב, אבל יחד עם זאת, עבה, ורובו עשוי מפלסטיק.
– זוג רמקולים טובים, לא מכפר על נגן מוזיקה שלוקה בחסר, ומיתוג לא מוצדק כמכשיר מסדרת ה”ווקמן”.
– קשה להצדיק קנייה של מכשיר ביותר מ-1000 שקל עם רזולוציית מסך של 480*320.
– על אף היכולת הגבוהה, והביצועים הטובים, סוני יכלה לתת צילום ווידאו יותר איכותי.
– אוזניות בסיסיות, כרטיס זיכרון קטן – אם אין למכשיר ייחוד בתוכנה שיצדיק את מותג ה”ווקמן”, שלפחות הערכה תתן ערך מוסף שכזה.
סיכום
לסוני אריקסון יש אויב. האמת, סוני אריקסון חברה גדולה, הייתי אומר שיש להם הרבה יריבים, וכמה אויבים. אבל האויב הכי גדול של סוני אריקסון – היא חברת סוני אריקסון. מכשיר ה-Sony Ericsson Live With Walkman הוא סמארטפון טוב. לא פחות טוב ממכשיר הדגל של החברה, ה-Xperia Arc. למען האמת, חומרה זהה. מסך מגע מדוייק שמסוגל לזהות גם 4 נגיעות בו זמנית, זוג רמקולים סטראופוניים, מצלמה של 5 מגה פיקסל. המסך לא הכי טוב (אבל לא בלעדי למכשיר הזה, לסוני יש עוד 4 מכשירים עם מסך ברזולוציה זהה באותו דור של מכשירים), העובי ללא ספק לא קוסם, אבל סוני מביאה כאן אמירה – מכשיר לצעירים לא צריך לספק חווית שימוש עלובה. המכשיר הזול לצעירים, יקבל את אותו ה”מוח” שיקבל מכשיר הדגל, וזאת החלטה אמיצה, שמבדלת את SE מהמתחרות שלה, שמוציאות מכשירים כחדשות לבקרים, עם חומרה משתנה, יום אחד מכשיר דגל (נוסף) יום אחר מכשיר כניסה. על ידי החומרה המשותפת לכל קו האנדרואיד, סוני מספקת חווית שימוש אחידה, ככה שאם אהבתכם את חווית השימוש בארק – לא מן הנמנע שתהנו מחווית השימוש ב-LWW. ממש לאחרונה זכיתי בשעת ערב מאוחרת לשיחת טלפון מחבר שרצה לקנות מכשיר אנדרואיד, ושאל אותי על מכשיר מסוים. אמרתי לו: “המכשיר שאני משתמש בו כרגע – תתרחק ממנו. כדאי לך להשקיע עוד 700 שקל ולהגיע לאיזור מכשירי הביניים – Motorola Defy, HTC Desire, Samsung Galaxy S, אבל אלו מכשירים מיושנים במקצת… אבל יש מכשיר יחסית חדש בשוק, Live With Walkman, מכשיר מאוד נחמד… תבדוק אותו”. עצם ההמלצה שלי על מכשיר כניסה באותה נשימה יחד עם שלושת ענקי הדור הקודם, אומרת משהו.
מפרט
– מערכת הפעלה: אנדרואיד 2.3
– מסך מגע 3.2 אינצ’ 320×480
– מעבד 1GHz Scorpion
– מעבד גרפי Adreno 205
– מצלמה 5 מגה פיקסל, 2592×1944
– צילום וידאו 720p
קישוריות: GPS, WiFi, Bluetooth, DLNA
– מימדים: 106×56.5×14.2 מ”מ, משקל 115 גרם
– סוללה 1,200mAh
שאתי לגבי הדגם הזה בחנות הקונספט של סוני אריקסון בקניון אילון ברמת גן, והם באמת הציעו את המחיר הכי זול: 1240 ש”ח ועוד הסכימו לחלק לי ל12 תשלומים בלי ריבית!
אז החלטתי ללכת ולקנות לבן שלי אחד, ואין מה לומר! המכשיר עובד פשוט פצצה!!
רץ מהר, לא נתקע! המסך אפילו נראה מצויין!
והרמקולים הכי טובים ששמעתי אי פעם, ואפילו לא צורמים ובאיכות מצויינת!
כל הכבוד על מכשיר כזה, ועוד במחיר זול!
שישקיעו בתכונה שלהם, אני זוכר את הK610 הישן שלי, שהרמקול שלו פשוט לא היה קרוב לכל רמקול עד היום, רמקול יחיד, קטן, אבל מפציץ.
למה לא לשפר קצת את המסך, לעשות אותו טיפה יותר דק,לחזק את הרמקולים, להשקיע באוזניות ובממשק מוזיקה יותר טוב…כל אלה דיי קשים, אבל APPLE הצליחה בכמעט הכל, חוץ מהרמקולים.
אני חייב להגיד שאני נהניתי לקרוא
בד”כ אני לא קורא את כל הסיקור
אבל באמת כתיבה יוצאת דופן..
אחלה סקירה
המכשיר הזה לדעתי לאנשים שרוצים מכשיר זול ולמוזיקה נטו
אני חייבת להגיד שלי יש את המכשיר הזה ורכשתי אותו לפני כשנה בערך .. והמכשיר עצמו מצוייין !!! אבל בסופו של דבר הוא כבר נמאס ולפני כשנה הוא עלה ממש יקר אפשר להגיד שלטלפון כזה קטן ורובו מפלסטיק וכ’ו .. 2200 ש”ח זה קצת יקר למכשיר כזה והיום אני מצטערת על הרגע הזה שקניתי אותו !
סיבה אחת למה כן כדי : מפני שהוא באמת אחלה של מכשיר והוא גם טס שומעים טוב והכל.
סיבה שנייה למה לא כדי : מפני שלמי שמחליף כל שנה חצי שנה אז הוא יימאס לכם מהר מאוד !!!! לי הוא נמאס כבר בחצי שנה הראשונה !!
לא התלהבתי
שאתי לגבי הדגם הזה בחנות הקונספט של סוני אריקסון בקניון אילון ברמת גן, והם באמת הציעו את המחיר הכי זול: 1240 ש"ח ועוד הסכימו לחלק לי ל12 תשלומים בלי ריבית!
אז החלטתי ללכת ולקנות לבן שלי אחד, ואין מה לומר! המכשיר עובד פשוט פצצה!!
רץ מהר, לא נתקע! המסך אפילו נראה מצויין!
והרמקולים הכי טובים ששמעתי אי פעם, ואפילו לא צורמים ובאיכות מצויינת!
כל הכבוד על מכשיר כזה, ועוד במחיר זול!
שישקיעו בתכונה שלהם, אני זוכר את הK610 הישן שלי, שהרמקול שלו פשוט לא היה קרוב לכל רמקול עד היום, רמקול יחיד, קטן, אבל מפציץ.
למה לא לשפר קצת את המסך, לעשות אותו טיפה יותר דק,לחזק את הרמקולים, להשקיע באוזניות ובממשק מוזיקה יותר טוב…כל אלה דיי קשים, אבל APPLE הצליחה בכמעט הכל, חוץ מהרמקולים.
אני חייב להגיד שאני נהניתי לקרוא
בד"כ אני לא קורא את כל הסיקור
אבל באמת כתיבה יוצאת דופן..
אחלה סקירה
המכשיר הזה לדעתי לאנשים שרוצים מכשיר זול ולמוזיקה נטו