קל לזהות את הנקודות החמות בכל מסך

בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, תחום משחקי ההרפתקה היה אחד הז'אנרים הלוהטים ביותר בעולם משחקי המחשב. משחקים אלה היו דו ממדיים והתבססו בעיקר על מנגנון של הצבעה ולחיצה כדי לקחת דברים, לחבר אותם, לדבר עם אנשים ובקיצור, כדי לפתור את התעלומה.

ב-1993 הצטרף לרשימת המשחקים האלה Simon the Sorcerer (שנקרא בעברית 'שוליית המכשף') ולמרות שלא הגיע מסטודיו גדול וידוע, זכה עד מהירה להצלחה לא מעטה בזכות העולם המטורף שלו, הפתרונות שדרשו חשיבה מחוץ לקופסה, ולא פחות בגלל ההומור המיוחד שלו שהופיע בכל פינה לא צפויה של המשחק (אחר כך גם הגיעו המשכים).

העטיפה המקורית של המשחק
העטיפה המקורית של המשחק

'שוליית המכשף' אף זכה להצלחה יחסית בישראל, ו-20 שנה אחרי שהז'אנר הזה כמעט מת לחלוטין לטובת משחקי יריות והרפתקאות בתלת-ממד, הוא זוכה לתחייה מחודשת כמשחק לאנדרואיד וזאת בזכות סטודיו MojoTouch הישראלי (שנקרא בעבר iPhSoft).

ניכר באנשים שעומדים מאחורי הפרויקט הזה שהם פשוט אוהבים את המשחק, והם נותנים לו את כל הכבוד שמגיע לו. הם מצליחים להקים לתחייה את המשחק, כאילו לא עברו 20 שנה. התצוגה, הגישה, הצבעים, המוזיקה ואפילו הפיקסלים – הכל מוגש כמעט במדויק, ואולי אפילו טוב יותר מהמקור, וכמובן גם ההומור המיוחד שמתחיל כבר בסרטון הפתיחה שלו, ששווה לראות עד הסוף לפחות פעם אחת כדי להבין שבמשחק הזה מחייכים הרבה פעמים.

כאמור, מדובר במשחק הצבעה ולחיצה. בהגדרות תוכלו לבחור האם להשתמש בהגדרות הקלסיות או להשתמש ביכולות המודרניות שמציע מכשיר אנדרואיד שמשולב בו מסך מגע. כן. אם תבחרו בהגדרות הקלסיות יופיע על המסך סמן עכבר שתצטרכו להזיז עם האצבע לכל מקום כדי לבצע את הפקודות. אם תבחרו בבקרות המגע תוכלו פשוט ללחוץ על מה שאתם רוצים: חפץ, דמות או יציאה מהמסך כדי לעבור למסך אחר.

אפשר לשלוט באמצעות סמן עכבר, כמו פעם
אפשר לשלוט באמצעות סמן עכבר, כמו פעם

כך או כך, פעולת ברירת המחדל היא 'לך אל' (בהנחה שאתם בוחרים להשתמש בתרגום העברי של הממשק ושל הכתוביות שיופיעו במהלך המשחק). אבל כמובן שגם כל הפקודות האחרות נכנסות מתי שהוא לתמונה, לפי הצור, ובהתחלה מדובר בעיקר בפעולות 'הרם' שמשמשת לאיסוף חפצים, ובפעולה 'דבר אל' שמשתמשת כדי לתקשר עם הדמויות במשחק. בכל מקרה, הסדר הוא קבוע: לוחצים על פקודה ואז לוחצים על מי/מה שרוצים לבצע אותה עליו.

כאמור ההומור הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק, ומהרגע הראשון שלו. צ'יפי, הכלב של סיימון, כך מסתבר, בכלל שייך לקוסם בשם קליפסו שחי בעולם אחר. יום אחד הוא, אחרי שנכנס לחייו של סיימון עם ספר בפיו, הספר נפתח ופותח שער מסתורי דרכו צ'יפי עובר. סיימון כמובן עובר אחריו רק כדי ליפול לידיהם הגרגרניות של גובלינים רעבים. צ'יפי מציל אותו והם מגיעים לבית של קליפסו שם מתברר לסיימון שהוא נבחר מראש למשימה חשובה והיא להציל את קליפסו מידי של המכשף הנורא סורידוד, ובדרך, להפוך למכשף בפני עצמו.

קל לזהות את הנקודות החמות בכל מסך
קל לזהות את הנקודות החמות בכל מסך

ההומור חד ועוקצני, והוא ימשוך במיוחד מי שאוהב את הסגנון האנגלי. בפאב 'הדרואיד השיכור' המוזג מספר על העסקים הטובים שיש לו מאז שסורידוד התחיל להפיל את מוראו על הסביבה, ועל היצורים שמגיעים כדי לנסות להיות גיבורים. "אני מגיע ממימד אחר", אומר לו סיימון. "כמו שאמרתי, ראיתי כבר כל מיני יצורים שמגיעים לכאן". עונה לו המוזג. רגע אחרי זה, בשיחה עם ברבריות לובשות שריון, שכבר בגיל 7 הצילו את הכפר הראשון שלהן, שואל סיימון אחת מהן: "מה את לובשת כשאת הולכת לישון?", "שריון" עונה הגברת. "לא חשבתי אחרת", מהרהר סיימון לעצמו אחרי שהוא מקבל אזהרה לשלוט בהורמונים שלו. והתחביבים שלהן? "להרוג ולשתות הרבה", עונה אחת. "אני אוהבת תפירה ורקמה… וגם להרוג אויבים ולשתות הרבה", מחזירה חברתה.

אחד הדברים החשובים במשחק הוא לפני שמבצעים פעולה לשים לב אם יש אנשים שמדברים בסביבה, ולהקשיב להם (ככה לדוגמה שומעים את אחד המכשפים בהם נתקל סיימו בהתחלה אומר "אני זוכר את סורדיד במעגל. הוא היה מניאק קטן. טוב שנפטרנו ממנו"). הדיבורים הללו, ויש דמויות שלא מפסיקות לקשקש, יכולים לגלות הרבה מאוד פרטים ורמזים. גם בשיחות עם הדמויות, אסור להתייאש. לפעמים יש צורך בעוד ניסיון כדי להגיע לפריצת דרך.

ממשק שמקל על בחירת נושאי השיחה
ממשק שמקל על בחירת נושאי השיחה

בזמן השיחות גם נתקלים באחד השיפורים שמקלים מאוד על המשחק. כדי לבחור את שורות השיחה משתמשים בחצים גדולים ובסימן שאלה במקום לנסות ללחוץ על השורה המבוקשת ישירות (למרות שגם זה אפשרי). זה בהחלט מקל על החיים. בדיוק כמו גם סימן השאלה שנמצא בפינה הימנית העליונה של המסך ומאפשר לזהות את הנקודות החמות במסך: אלו שאפשר לבצע עליהן פעולה כלשהי (גם אם לא תמיד מועילה. ברור, לא?). אנשי MojoTouch גם הגדילו במקצת את האזורים הללו כדי שלא יהיה צור בפינצטה מדויקת כדי לאתר את מה שצריך לצורך ההתקדמות במשחק.

תוספת אחרת קטנה היא המגילה שממוקמת בפינה השמאלית העליונה ומאפשרת גישה מהירה להגדרות המשחק (כמו גם לחיצה על הפקודה 'השתמש' ואז לחיצה על הגלויה באזור המצאי). ניתצן לבחור גרפיקה בכמה רמות, אך אנשי MojoTouch ממליצים שלא לשנות את ההגדרה שנבחרת כברירת מחדל.

'שוליית המכשף' הוא לא משחק הרפתקה קל, וכאמור צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה כדי לפתור את התעלומה המטורפת שלו וכדי לעזור לכל הדמויות המוזרות שפוגשים בדרך (כמו חוטב עצים שעבר לגור ביער מכושף בו העצים מוגנים בקסם, וכן למכשפים שבפאב שצריכים שסיימון ימצא להם מטה, ואז הם גם יהפכו אותו למכשף). כך למשל, אם יש מספריים במצאי ונתקלים בגמד שיכור ונוחר, מה עושים לזקן שלו? כמובן.

המשחק עולה אמנם 15 ₪, אבל האמינו לנו שאנחנו אומרים שזאת אחרת ההשקעות הנחמדות יותר שתעשו בחיים שלכם. אולי גם תבינו ככה מדוע זקנים כמונו אומרים שהם מתגעגעים למשחקים של פעם.

להורדת המשחק, עבור גרסה 2.2 ומעלה של אנדרואיד, מ-Google Play  לחצו כאן, ויש גם גרסה מעט שונה ל-iOS.

המשחק נבדק באמצעות Galaxy Note 2 של סמסונג (Samsung).

שתף:
-פרסומת-
עורך האתר, כתב וותיק בתחום המחשבים והטכנולוגיה. נמצא כאן בסביבה עוד לפני שהאינטרנט הפך למה שהוא היום. היה עורך של מגזינים רבים (כן, מאלה שהודפסו על נייר), כולל PC Plus, חי את העולם הטכנולוגי ומתעורר בדיוק בזמן כשהשליח עומד בדלת עם מוצר חדש לסקירה.
  • התמני

    ואווו נדיר לראות משחק בעברית…. איזה מוזר זה…

  • יהודי

    פעם ראשונה שאני רואה משחק בעברית