לפני קצת יותר משלוש שנים צצה יצרנית טלפונים אלמונית ברשת. וואן פלוס (OnePlus) היה שמה ולמען האמת, די התעלמנו מקיומה כאן באתר. לא ממש כתבנו עליה למרות כל הבאזז שהצליחה לייצר ברשת, לפחות לא עד להכרזה הרשמית של המכשיר הראשון. זה היה אולי נון שלנו, כי בדיעבד התברר שהיא ללא ספק הצדיקה את כל הרעש סביבה.

מכשיר ב-299 דולר

אז ב-2014, חברה שמציעה טלפון מוביל ב-299 דולר היה נשמע כמו חלום. כן, גוגל (Google) הייתה הראשונה אולי לעשות זאת ב-2012 עם Nexus 4 ולאחריו עם Nexus 5, אבל די מהר הפסיקה עם סבסוד המחירים. לכן באותה התקופה, בזמן שמחירו של טלפון ממוצע נע סביב 600 עד 700 דולר וצפונה מכך, תווית מחיר שהראתה 300 דולר הייתה משהו מיוחד, וממש לא מובן מאליו.

ווואן פלוס לא אכזבה. OnePlus One, שהוכרז באפריל 2014, קיים את כל ההבטחות. מכשיר עם מפרט מוביל, זיכרון עבודה גדול במיוחד, עיצוב יוקרתי ועם הגב של Cyangoen שפיתחו את מערכת ההפעלה ואף סיפקו לה עדכונים ברצף. חלק גדול מן ההצלחה ניתן לזקוף לשיטת ההזמנות. היא אמנם תסכלה משתמשים רבים, אבל יצרה ביקוש יוצא דופן למכשיר שניתן היה לרכוש אותו רק באופן ישיר באתר היצרן.

גם הדור השני שהגיע כשנה לאחר מכן לא אכזב, לפחות מבחינת המפרט ואל אף השימוש ב-Snapdragon 810 הידוע לשמצה בשל בעיות ההתחממות. גם כאן שיטת ההזמנות לא השתנתה, אבל התרככה במעט, והוא נמכר במקביל גם באתרים הסינים. גם רמת המחיר נותרה נמוכה. 329 דולר היה סכום שבהחלט אמר שמדובר בעסקה אטרקטיבית. אבל בזמן תקופת ההשקה, החלו לצוץ סדקים ראשונים בשיתוף הפעולה שלה עם Cynaogen, מה שהוביל אותה לפתח את מערכת ההפעלה בעצמה. צעד שגרם לסבל לרבים מבעלי OnePlus 2 שזכו, ולא באשמתם, לבעיות קשות עם המכשיר.

התפנית במחיר

השקתו של OnePlus 3, סימנה את התפנית. לב ליבו של המכשיר, כלומר המפרט, עדיין נותר מוביל אבל המחיר כבר הפך לפחות אטרקטיבי – 399 דולר לטלפון דגל אמנם עדיין נחשב למחיר נמוך אם מתייחסים למכשירים המובילים של סמסונג (Samsung), אפל (Apple) ואחרות, אבל ההפרש התחיל להצטמצם. בנוסף, אז כבר היה ניתן לרכוש את Nexus 5X במחיר של 299 דולר, או את Nexus 6P שמחירו ירד ל-499 דולר.

כן, הבנו אז כי OnePlus התבגרה. הבנו שכבר לא מדובר באותה חברה צעירה שלא מכירה את השוק, שנזהרת לפני מכירת כל מכשיר, מה שבא לידי ביטוי גם בשינוי של שיטת השיווק וביטול מערכת ההזמנות. לדעתי זה היה לנוכח הצמיחה הפתאומית במחיר. בישראל הוא נמכר ב-2,499 שקל – בהפרש זעום מול המכשירים המובילים לרבעון האחרון של שנת 2016.

אבל ההפתעה הגדולה יותר המתינה ללקוחות ארבעה חודשים קדימה. החברה הציגה עדכון נוסף, OnePlus 3T, שעיקרו היה שדרוג לשבב Snapdragon 821, וכן, קפיצה נוספת במחיר ל-439 דולר. זה היה צעד שבוודאי אכזב רבים שרכשו את המכשיר 'החדש' במיטב כספם רק מספר שבועות קודם לכן.

עכשיו, אחרי אירוע ההכרזה על OnePlus 5 שנערך אמש, כבר אי אפשר להסתכל יותר על וואן פלוס כעל חברה קטנה שלא מבינה מה היא עושה. המחיר של המכשיר החדש כבר נושק לזה של הגדולים. היא אמנם הציגה מכשיר בעל מפרט מרשים, מראה עדכני ואיכות ללא פשרות, אבל מצד שני, הדגם הבסיסי עם 6 ג'יגה-בייט זיכרון יימכר ב-479 דולר והמחיר קופץ עד 539 דולר לדגם עם 8 ג'יגה-בייט.

אנחנו בשנת 2017, לא ב-2014 שמגוון הטלפונים הסינים בפרט לא היה גדול. מדוע לרכוש טלפון 'סיני' במחיר כה גבוה? כשאני אומר 'סיני', איני מתכוון חלילה לאיכות, אלא להיצע העצום שזמין בכל אתר רשת מעבר לים וגם כאן בישראל. כשאני אומר 'סיני', אני מתכוון למחיר אטרקטיבי אבל גם עם מעט פשרות.

מדוע לא להעדיף לדוגמה את Meizu Pro 6 Plus שנמכר בקצת פחות מ-2,000 שקל, או את Xiaomi Mi5s שנמכר ב-330 דולר, או מכשיר מצוין לא פחות בדמות LeEco Le Max 2 שנמכר ב-240 דולר בלבד למכשיר שחזק אף יותר מ-LG G6? אמנם הם לא בעלי חומרה מעודכנת לחלוטין, והם אינם מציעים תוספת של כמות זיכרון שרוכשים כשאין ממש צורך, זה נכון, אבל מצד שני אני כבר לא רואה סיבה להעדיף את OnePlus 5 על פני האלטרנטיבות האחרות בשוק.

שתף:
-פרסומת-
העורך הראשי ומנהל האתר. איש חומרה שנולד עם מברג ביד ומקום לכרטיס הרחבה. בעל תואר ראשון במדעי הטכנולוגיה ומעריץ מושבע של גאדג'טים מאז שהמציאו את המסך (גם לא מגע). מעביר את זמנו עם מוצר שזה עתה יצא לבין זה שייצא, חי את הרשת ואף פעם לא שוכח שטכנולוגיה טובה היא פרי מחשבתם של אנשים טובים.