לפני מספר חודשים הלכתי בדרכם של חובבי טכנולוגיה רבים, ביניהם לא מעט ישראלים, ורכשתי מכשיר OnePlus One. המפרט הטכני החזק והמסך היחסית-גדול של ה-One אפשרו לי לחקור את חנות ה-Play של גוגל כמו שצריך ולנסות לדוג משחקים מוצלחים, שאוכל לבלות מולם בדרכים או הרחק מהבית.
מאז ועד עכשיו שיחקתי לא מעט משחקים מהחנות הדיגיטלית של גוגל. חלקם היו כותרים בלעדיים למובייל כמו Monument Valley המבריק, Hitman Go ואפילו להיט השנה Desert Golfing. השימוש במסך המגע הוא חלק אינטגרלי במשחקים האלה, וסביר להניח שהם היו פחות מוצלחים על פלטפורמות אחרות.
אין ספק שמשחקים שמפותחים מראש למובייל, ומצליחים לנצל את היתרונות של של הפלטפורמה, הם אלה שמצעידים אותה קדימה. לצערי, אם נניח פלטפורמרים ופאזלים בצד, את המשחקים הבלעדיים המורכבים והעמוקים, הן משחקית והן עלילתית, אפשר לספור על שתי ידיים.
למה זה קורה?
יש מספר סיבות. אפשר לטעון ששחקני מובייל הם שחקני קז’ואל שמתעניינים רק במשחקים עם מכניקת משחק פשוטה, מהסוג שמעביר את הזמן במשרד הפנים או, אם נהיה מציאותיים, בזמן בילוי בשירותים.
אינני מסכים עם הטענה הזאת. אני חושב שפלטפורמות המובייל, בגלל היותן כה נפוצות, הן ההזדמנות להרחיב אופקים לציבור הרחב ולחשוף אותו למשחקים נהדרים. היום, כשאחוז גבוה מהאוכלוסייה מחזיק במכונת משחקים פוטנציאלית ועושה בה שימוש תדיר, זה בדיוק הזמן לנצל את מה שיש לנו בין הידיים ולגרום לאנשים לשחק במשחקים שהם לא היו מגיעים אליהם אחרת.
Hitman GO
אני גם מעריך שהרבה שחקנים, ואני ביניהם, היו מעוניינים לשחק בדרכים במשחקים שגורמים לנו לחשוב, כאלה שפותחים את הראש, או שמים דגש על הפן הסיפורי.
לדעתי, הסיבה שהמשחקים האלה כמעט ולא מגיעים למסך הקטן נעוצה בכך שמפתחות רבות, במיוחד עצמאיות וקטנות, אינן מסוגלות להרשות לעצמן לפתח משחקים מורכבים רק למובייל. הן לא יכולות להרשות לעצמן את זה כי בניגוד לשחקני המחשב והקונסולות, שחקני מובייל לא ממהרים לשלם כסף על המשחקים שלהם.
המציאות הקשה של שוק המובייל
Monument Valley המקורי והנעים הוא דוגמה רלוונטית במיוחד לפירטיות הגואה בשוק המובייל. ממש לאחרונה נחשף כי רק ארבעים אחוזים מכלל השחקנים האפליסטיים ורק חמישה אחוזים ממקביליהם בעלי האנדרואיד שילמו על העותק שלהם. המפתחת ustwo מבטיחה שהיא אפילו לא כללה בתחשיב הזה את היום בו המשחק הופץ בחינם בחנות האפליקציות של אמאזון.
Monument Valley
אזרוק דוגמה לעוד משחק חדש יחסית, הפעם פורט מהמחשב האישי. The Banner Saga, שפותח ע”י שלושה אקסים של BioWare בסטודיו Stoic, הוא הכלאה בין סיפור אינטראקטיבי לבין אסטרטגיה בתורים. זהו אחד מהמשחקים המרעננים של השנה החולפת. הוא יצא במקור למחשב בתחילת 2014, ואז נחת ב-iOS ובאנדרואיד לקראת סופה.
אלא שלא בדיוק לזה התכוון המשורר. שלושת המפתחים רצו לפתח את המשחק קודם כל עבור הפלטפורמות הניידות, אך הבינו מהר מאוד את האכזריות שבשוק המובייל והחליטו להתמקד בראש ובראשונה בגרסת המחשב.
המפתחים שיתפו את התסכול שלהם מהרגלי הצריכה של משתמשי הסמארטפונים בכמה וכמה ראיונות ברשת. גם כשכבר המירו את המשחק שלהם לניידים, הם דאגו להצמיד לו תגית מחיר של עשרה דולרים בלבד, פחות מחצי מגרסת המקור, כי אחרת פשוט לא יעמוד להם סיכוי.
מדוע קהל שחקני הסמארטפונים כל כך קשה? ובכן, בתור התחלה, הרוב המוחלט של המשחקים בחנויות האפליקציות הם חינמיים לחלוטין. לכן כשמבקשים ממשתמשי הסמארטפונים להוציא מהארנק סכום פעוט יחסית של, נניח, חמישה דולר – הם מהססים, בלי להתחשב באורכו או בעומקו של המשחק.
ייתכן שגם הקלות הבלתי-נסבלת בה משתמשי המובייל יכולים להוריד פיראטית את המשחקים שלהם משחקת תפקיד. הגודל הממוצע של המשחקים האלה נע מעשרות בודדות של מגה-בייטים לבערך ארבעה ג’יגה, שזה בכל זאת לפחות חצי מרוב משחקי המחשב החדשים. חוץ מזה, אפליקציות “שוק שחור” שמאנדקסות קישורים פיראטיים למשחקים ולאפליקציות בנייד הפכו לנחלת הכלל. הן מספקים פיתרון נוח למשתמשים פחות מנוסים בהורדות פיראטיות.
The Banner Saga
אז מה עושים?
אפשר לצאת מהמצב הזה. כבר אמרנו שרוב המפתחות לא יכולות להרשות לעצמן להשקיע כסף וזמן בפיתוח משחקים עמוקים ובלעדיים למובייל. המפתחות והמפיצות הגדולות הן הפתרון.
יותר ויותר משחקים שפותחו במקור למחשב או לקונסולות עושים את דרכם לסמארטפונים בשנתיים האחרונות. חלקם משחקים חדשים לחלוטין, חלקם בני עשור ויותר, אבל המשותף בין כולם הוא שגרסאות הסמארטפון שלהם הן לא גרסאות שעברו פישוט כזה או אחר, אלא משחקות – לפעמים אפילו נראות – בדיוק כמו הגרסה המקורית.
בשבועיים האחרונים שיחקתי במספר משחקים כאלה: הרפתקאות טקסט כמו Creatures Such As We, הגרסה הניידת של The Bard’s Tale שיצא לקונסולות בעשור הקודם ואפילו Knights of the Old Republic, אחד ממשחקי התפקידים הטובים בכל הזמנים.
היה זה KOTOR שבאמת גרם לי להבין שהטכנולוגיה התקדמה בצעדי ענק. לפני קצת יותר מעשור, שחקנים נדרשו לשלם הון על מחשב חזק שיאפשר להם לשחק במשחק, והיום הוא יושב לי בכיס.
כמו הרבה משחקים אחרים, שיחקתי בו עם בקר של Xbox 360 שחיברתי לאנדרואיד דרך כבל OTG שרכשתי בגרושים באי-ביי. התוצאה: חזרתי לימי האקסבוקס הראשונה, והחוויה הייתה כל כך מהנה, עד שהשקעתי בגרסת האנדרואיד למעלה משלושים שעות, והספירה נמשכת.
מגמה חיובית
המשחקים שציינתי אינם יחידי סגולה. חברות גדולות כמו 2K Games, Square Enix ו-Rockstar החלו להמיר את המשחקים שלהן – אחד לאחד – לניידים, ואפילו להוסיף תמיכה בבקרי משחק חיצוניים על האנדרואיד. אני מאוד אוהב את המגמה הזאת.
ראוי לציין את Telltale, אשפית הסיפורים האינטראקטיביים, שבשנת 2013 החלה לעמול על המרתם של הלהיטים הגדולים שלה ל-iOS ולאנדרואיד. הדוגמה האחרונה היא האפיזודה הראשונה של Game of Thrones, שהגיעה לניידים ממש במקביל לפלטפורמות המובילות.
השקיעו בגרסאות מובייל טובות
אני מהמר שלחלקכם הגרסאות האלה מרגישות לכם כמו משאבת כסף. אבל היי, החברות האלה מקפיצות את שוק משחקי המובייל, גם אם הן לא עושות את זה מתוך אידאולוגיה. אז אם אתם נהנים לשחק על הסמארטפון שלכם, ואתם יודעים שמשחק במחשב או בקונסולה לא יהיה זמין לכם מפאת חוסר זמן או בגלל מרחק מהבית, תרכשו את המשחקים האלה.
משחקי מובייל שמשחקים בדיוק כמו מקביליהם במחשב זה משהו ששווה להשקיע בו. השקעה תעודד עוד חברות לפתח גרסאות כאלה למובייל במקביל למחשב ולקונסולות. היא עשויה לשנות את דעת הקהל על משחקים בנייד. אבל הכי חשוב: אולי היא גם תשכנע חברות עצמאיות לפתח בלעדיים מעניינים יותר לניידים, כשהן ייווכחו שהקהל מוכן לשלם על משהו חוץ מ-Angry Birds. חוץ מזה, ברוב המוחלט של המקרים, המשחקים האלה גם ככה יהיו שווים הרבה יותר מעוד כוס קפה שתקנו בקופיקס.