עדכון: התחרות הסתיימה, תודה לכל המשתתפים! הזוכה המאושרת היא אור לוי שכתבה:

אני מתאמנת כבר כמה שנים טובות. בשגרה של 4- 5 אימונים בשבוע כששלוש מהם כוח ואני נורא מקפידה לא לפספס אף אימון. לפני כחודשיים למדתי לפסיכומטרי מה שלא השאיר לי יותר מדי זמן לסוע עד לחדר כושר לעשות שם אימון כוח כמו שצריך. אז נאלצתי להסתדר עם מה שיש, כלומר לעשות אימון כוח בבית, עם דברים יום יומיים שיש בבית כמו בקבוקי סבון במקום משקולות. אחותי הסתכלה עליי במשך כל האימון ולא הפסיקה לצחוק עליי לרגע בזמן שאני קופצת עם הסבון ומרימה אותו כמו משקולת אמיתית. וכמובן שזה התלווה בתיעוד מצידה

איזה ציוד מיוחד מלווה אתכם כשאתם עושים פעילות גופנית? צמידי הכושר ושלל אמצעי המעקב אחר הפעילות הגופנית בעיקר מסרבלים ומעיקים בסופו של דבר. האימון הטוב ביותר מתרחש רק כשממש נוח לכם ואתם יכולים להתרכז בריצה או בכל פעילות גופנית אחרת שאתם אוהבים.

ספרו לנו, בתגובות למטה, על אימון הכושר הכי הזוי / מסורבל בו השתתפתם: כמו למשל אימון יוצא דופן שערכתם בצבא עם ציוד רב, אימון משקלים בחדר הכושר, אימון עם בגדים שהתבררו כלא-נוחים, בגדים שנקרעו, ריצות במזג אוויר יוצא דופן ועוד. הוספתם תמונה? הגברתם את סיכויי הזכייה שלכם.

בסיום הפעילות יבחר צוות השופטים את הסיפור המקורי ביותר וכותבו יוכל לזכות באוזניות Jabra Sport Pulse חדשניות בשווי 990 ש"ח! אוזניות אלחוטיות עם מד דופק מובנה שמשחררות אתכם מהחוטים, מאפשרות לכם להתנתק מצמידי הכושר ולהתרכז בפעילות הגופנית. קראו את הסקירה שערכנו לאוזניות.

תנאי השתתפות:

1. יש לכתוב את הסיפור במנוע התגובות שבתחתית עמוד זה.

2. כל משתתף רשאי להעלות סיפור אחד בלבד.

3. חובה לכתוב את כתובת המייל בשדה המיועד (לא מפורסם).

4. הסיפור צריך לשקף אימון כושר ייחודי.

5. סיום התחרות –  9.2.2015 בשעה 22:00.

6. בהשתתפותכם הנכם מאשרים את תנאי התקנון

שתף:
-פרסומת-
אתר TGspot.co.il, המתמקד בסיקור עולם המחשבים, המובייל והגאדג'טים מביא את החדשות האחרונות בתחום בזמן התרחשותם. האתר נוסד בשנת 2007 ומאז נחשב למקור החדשות הגדול והעצמאי ברשת הישראלית ומבין המובילים בתחום.
  • משה העצלן

    אני פשוט לא עושה כושר. עצלנות שכזו.
    ואיפה אני מוצא את עצמי כן רץ?
    אחרי האוטובוס שאני תמיד מפספס.
    הסיפור ההזוי שלי התחיל בבוקר הזוי כשהכל התחרבש: קמתי מאוחר, נשפכו לי מים על הבגדים ועוד כל מיני דברים לא נעימים שקורים רק בבוקר.
    וא התחילו דקות הכושר היומיות: המרדף אחרי האוטובוס.
    ואני אני רואה אותו בסוף הרחוב ודופק את ריצת חיי. רץ רץ רץ כדי להספיק. ופתאום קולט שהאוטובוס לא עוצר לי.
    פספספתי גם את האוטובוס וגם ביזבזתי אנרגיה מיותרת.
    חרא של יום…

  • גיא

    ריצה בשבילי זה בריאות לא רק לגוף אלא גם משחררת את הנפש.
    עד לפני כשנה הייתי עושה תמיד ריצות על בסיס קבוע, ושמרתי על כושר ברמה גבוהה. אני לא אחד של חדר כושר וכזה…בעיקר בעיקר ריצות.. ורק בחוץ במקום פתוח!
    לפני בערך שנה שברתי עצם קטנה בשורש כף היד כשנפלתי עליה בצורה לא נכונה במהלך משחק כדורגל.
    היתי בטוח שכמו כל שבר תוך חודש גג הכל יהיה בסדר ,השבר יתאחה ואני אחזור לכדוגרל וכמובן לריצות הארוכות. אחרי חודש הלכתי לאורטופד, עשיתי צילום והוא אמר שמדובר בעצם שלא מתאחה כל כל בקלות ושם לי גבס חדש. אחרי חודש שוב אותו סיפור.
    בסופו של דבר הרופא הגיע למסקנה שהעצם מיצתה את יכולת האיחוי שלה ולא תתאחה מעבר לכך..מה שאוסר עליי היום להרים משקלים כבדים או מאמץ יוצא דופן עם היד. מה שנשאר לי עכשיו בכושר זה אך ורק ריצה! החלטתי לחזור לאט לאט לכושר, יצאתי לריצה יחסית קצרה ונאלצתי להפסיק אותה באמצע בגלל הכאבים החזקים ביד (כנראה מהרעידות של הריצה).

    חזרתי לרופא שהתאים לי סד שאפשר להוריד ולהחזיר ליד, ואני שכבר היתי ממש מתוסכל יצאתי עוד באותו יום לריצה שהיתה אמורה להיות ריצה קצרה יחסית (1.5-2) על מנת לחזור לכושר, אבל נמשכה הרבה מעבר למתוכנן!! (5.5-6) ובקצב שממש לא חשבתי שאצלי להגיע אליו! את הריצה סיימתי עם כאב בכל הגוף וכאב בטן מטורף על גבול ההקאה, אבל עם אושר ושמחה!!! ועכשיו אני בשלבים הרגילים של חזרה לכושר, נהנה מכל רגע, קצת מתבאס מהסד על היד (מלא זיעה) אבל זה כלום לעומת התענוג של הריצה!!!
    אשמח לקבל את האוזניות כדי לשדרג את ההנאה והאיכויות של הרריצה והכושר שלי!!
    נ.ב. מענין מה היה הדופק שלי באותה ריצה…. 🙂

    גיא

  • ידידיה

    באחד מעבודות הקיץ עבדתי במרכז לוגיסטי של אחת מחברות הסלולר.
    הייתי צריך לסדר במדפים המון סחורה שהגיעה ולפעמים גרמה לי מאוד מאוד לרצות אותה.
    כך היה עם האייפון 4 שנחת אז בישראל.
    אנחנו היינו הראשונים בארץ שנגעו במלאי וסידרו אותו על המדפים.
    חתיכת קריעת תחת כשאתה יודע שטיפות הזעה שלך מטפטפות על קופסאות המכשיר המבוקש בישראל.
    גם זה סוג של אימון כושר הזוי

  • מיכאל

    אוזניות.
    מה לא עשיתי כדי לזכות באוזניות.
    פעם הצטלמתי עם האוזניות שלי.
    פעם עניתי על שאלון.
    והיום צריך לספר על סיפור כושר.
    האמת שפעם עשיתי 200 כפיפות בטן כדי לזכות באוזניות. גם סוג של אימון כושר הזוי. כמובן שלא זכיתי. אולי הפעם כן…

  • זיו

    האימון הכי הזוי שהיה לי זה במהלך מבצע צוק איתן.
    אני לוחם בגדוד בגבעתי וכבר שנה שאני מתאמן אימוני כוח רציניים בגדוד בקביעות
    בזמן שנכנסו לעזה לא רציתי להרוס את הרצף אימונים שלי וכאשר שכל פעם הקמנו מגננים בבתים בתוך עזה החלטתי לעשות אימוני כוח עם הציוד עלי למרות שבחוץ שומעים את הפצצות חיל האוויר לידנו הטנקים יורים והחברים שאיתי בבתים שומרים ומחפים.
    באמת אחד מהאימונים הכי הזויים שהיו לי שאני לא אשכח לכל החיים

  • אוריה

    אני חייל ואת הבוקר שלי אני מתחיל על לונגבורד (סקייטבורד ארוך לנסיעות ארוכות) אוזניות ושוקו בשקית.. יש לי כמה ירידות וכמה עליות עד לתחנת אוטובוס שבוא נגיד שלא קל לעלות אותם בכלל ! לפני לא מעט זמן הצבתי לעצמי מטרה.. לתפוס ברכב בלי שהוא ישים לב כדיי שאני לא אצטרך לדחוף את עצמי כל הדרך למעלה (עצלנות) תפסתי ברכב זה היה רגע מפחיד ומהיר כי אנשים מאחורה הסתכלו עליי כמו משוגע אני חושב שאפילו צילמו אותי זה לא חוקי בכל זאת.. וכשעצרנו ברמזור הנהג יצא מהרכב מסתבר שהוא ראה אותי מהרגע שתפסתי ברכב למרות כל המאמצים להסתיר ולייצב את עצמי תוך כדיי בסופו של דבר מי שהיה ברכב זה מישהו שעושה מילואים בבסיס שלי ועוד מסתבר שהאוזניות שלי נפלו ונתפסו בגלגלים של הלונגבורד בלי ששמתי לב בכלל למרות ששמעתי מוזיקה בפול ווליום אבל הפלאפון נשאר בכיס עם חוט שמחובר לשקע האוזניות בלי אוזניות ): בקיצור יום ללא מזל #חייבלקנותאוזניות

  • גל

    הסיפור שלי הוא כזה , לפני כמה שנים טובות שעוד הייתי ילד בן 14 התאמנתי בג'ודו .
    וכמו בכל ספורט הגיע הרגע התחרותי שבו , אליפות אירופה!
    התרגשתי כמו משוגע ! ילד בגילי עומד מול אנשים ענקיים ממני בקרב על מדליה.
    למאמן שלי היה רעיון דיי מיוחד שלא הכרתי בזמנו , הוא החליט לעשות לי אימון כמה שעות לפני התחרות , אבל משהו מעניין, הוא הכניס אותי לתוך חליפה אטומה לחלוטין והריץ אותי במשך מה שזכור לי היום כ שעה וחצי לפחות, הזעתי בתוך החליפה כמו משוגע! לא הבנתי למה זה טוב , עד שהגעתי לשעת השקילה של לפני התחרות וגיליתי שהורדתי מעל עצמי 3 וחצי ק"ג של זיעה , מזה נתן לי אתם שואלים?? המשקל לי ירד ולא בנפח שריר אלא במשקל של מים בגוף וכעת אני מתמודד מול מתמודדים במשקל נמוך ממני! והאימון המשוגע הזה הוא מה שנתן לי בגיל 14 את התואר סגן אלוף אירופה בג'ודו!! :]

  • מני98

    לפני כשבועיים התחלתי להתארגן ללכת לחדר כושר, כמו שאני עושה 5 פעמים בשבוע…. החדר כושר די רחוק מביתי אך בדרך כלל אני הולך ברגל אילו, במקרה לפני שבועיים אבא שלי הציע להסיע אותי בערב לחדר הכושר.. קבענו שבשע בערב הוא יחכה לי בחנייה.
    פתאום נרדמתי ואבא שלי מתקשר אלי ושואל אותי איפה אני ולמה אני לא למטה בחנייה, אבא שלי מיהר להגיע למקום כלשהו ואמר לי מהר לרדת אני ישר קמתי מהמיטה התחלתי לרוץ בין חדר לחדר לחפש את הציוד שאני צריך לקחת לחדר כושר, אני כבר התחלתי להזיע מרוב הריצות בתוך הבית והייתי כל כך עייף ועצבני שאני לא מוצא את הבגדים והציוד הכל קורה בזמן הלא מתאים…לאחר דקות ארוכות של ריצות בבית החלטתי שעשיתי את האימון שלי להיום! 🙂
    עקב המקרה הזה הגעתי למסקנה שאפשר להתאמן בכל מקום.

  • Yoav Amiel

    בימי מלחמת המפרץ הראשונה יצאתי עם חבר לריצה בפארק הירקון. מאחר ומסורבל לרוץ עם מסכת רב"ט החלטנו להשאיר אותם ברכב. לאחר כארבעה ק"מ נשמעה אזעקה. במרחק של כמאה מטרים לפנינו ראינו מבנה והחלטנו לרוץ אליו כדי לתפוס מחסה. אני זוכר שרצינו ספרינט ונכנסנו למבנה. לא הספקנו להחזיר את הנשימה כשהתחלנו להרגיש טיפטוף. שניינו הרמנו את המבט ביחד וגילינו שהמחסה שלנו מחוסר גג. החלטנו שעדיף להמשיך בריצה חזרה לכיוון הרכב. במהלך הריצה נשמעו הפיצוצים אבל לא עצרנו את האימון. מאותו יום הבנתי שכל עוד אתה רץ גם מזג האוויר וגם השטן לא יעצורו אותך!

  • אור לוי

    אני מתאמנת כבר כמה שנים טובות. בשגרה של 4- 5 אימונים בשבוע כששלוש מהם כוח ואני נורא מקפידה לא לפספס אף אימון. לפני כחודשיים למדתי לפסיכומטרי מה שלא השאיר לי יותר מדי זמן לסוע עד לחדר כושר לעשות שם אימון כוח כמו שצריך. אז נאלצתי להסתדר עם מה שיש, כלומר לעשות אימון כוח בבית, עם דברים יום יומיים שיש בבית כמו בקבוקי סבון במקום משקולות. אחותי הסתכלה עליי במשך כל האימון ולא הפסיקה לצחוק עליי לרגע בזמן שאני קופצת עם הסבון ומרימה אותו כמו משקולת אמיתית. וכמובן שזה התלווה בתיעוד מצידה 🙂

  • נילי

    האימון הכי הזוי שחוויתי היה שבוע אימון ריצה ימי קרבי, או בכינויו המפורסם בחיל הים- שבוע ארי"ק.
    במסגרת קורס מאמנות סימולטור שעברתי בצבא, ישנו שבוע מיוחד המיועד לשים אותך מאמנת הסימולטור במצבי קיצון קשים מאוד על מנת שתוכלי לדגום קצת מחייו של לוחם בחיל הים. במשך חמשת הימים של האימון הזה, עברתי מסעות מפרכים של עד 10 קילומטרים עם כלל הציוד הצבאי, טבילות כל יום וכמה פעמים בזמנים הזויים ובלתי אפשריים ללא מקלחות ושינה סדירה על פי חוקי מטכל, כל זה על מנת לחשל אותנו ולהוכיח לעצמנו שהכל בראש והכל אפשרי ולמרות שאנו בנות, אנחנו טובות לפחות כמו הבנים הלוחמים. התאמנו בנשק ותרגילי פרט/חולייה. התאמנו בריצות, טבילות, משימות של צוותים בים ובחוף ובנטישת ס"ג (סירות גומי). בנוסף התאמנו בכיבוי שריפות, טביעת ספינה וכו. השבוע ההוא היה השבוע הכי קשה בחיי, עם זאת המחשל ביותר שגרם לי להבין מה הוא קצה גבול היכולת, ושגם אותו אפשר לעבור. מאמינה שאם הייתה לי אופציה לאוזניות בשבוע הזה לשמוע מוזיקה, אז הייתי צריכנ אוזניות מספיק איתניות שיעמדו בכל מה שעברתי באותו שבוע. זה היה שבוע אר"יק, אימון ריצה ימי קרבי.

  • שלומי

    זה היה בצבא, או יותר נכון בטירונות. היה מסלול סיום קצר למדי של דפרניקים כמוני, טירונות 02, כמדומני 8 ק"מ. הייתה לי אפשרות לוותר על הריצה בקלות, אבל לא יודע למה התעקשתי ללכת. מוזר שכמותי.

    אחרי ריצה של כ-3 ק"מ גיליתי שאני תשוש, עייף וממש לא בכושר. התחלתי לגרור רגליים, המפקדים מאחור דחפו אותי ולא וויתרו, וככל שהזמן עבר הייתי יותר ויותר מוטש וממש לא מסוגל לרוץ.

    בין לבין הייתי עצבני מאוד, שוב לא ברור למה, כנראה כי לא הסכימו לוותר לי והתחלתי להעיף קללות באוויר. סתם בלי סיבה. את אחת הקללות שמע מפקד הפלוגה, שלמען הגינותו התאפק מאוד אבל כנראה עברתי כבר את גבול הטעם הטוב. הוא החליט שאני זה שסוחב את האלונקה בחלק הקדמי יחד עם 3 חיילים נוספים וחייל שכמובן שוכב שם למעלה.

    אחרי לדעתי חצי ק"מ הייתי הראשון ליפול, עם האלונקה ושאר החיילים נפלו איתי. זה שלמעלה קיבל מכה לא קטנה בזרוע ונדרש לטיפול. אני מהמבוכה שיחקתי אותה שאני בסדר, אבל נקעתי את הרגל חזק.

    מפה לשם הצלחתי לסיים את ה"מסע" הארוך בפציעה שלי ועוד שני חיילים, ובסיכום היה קשה שלא להסתיר את המבוכה. נו טוב, כנראה שהדבר הזה שנקרא צבא, לא בשבילי. לפחות לא למרחקים ארוכים…

  • מני מנחם

    "היא מזמינה הפוך לשנינו ורק מתלוננת על החום, אחחח איזה חום" כתוב בשיר הזה שכולם שרים "דרך השלום". כך גם אני הרגשתי. חום אימים כשרצתי כבר 2 ק"מ ושמעתי את השיר באוזניות הלא נוחות שלי שרק הציקו והוסיפו לתחושה המעצבנת של החום ולא הוסיפו לי כלום. חייבת אוזניות נוחות!!

  • מני מנחם

    כבר כמה שנים שאני רץ עם מוזיקה, אבל עושה את זה בעזרת אוזניות חוטיות. אפשר להגיד שכבר התרגלתי לסירבול: החוט מכה בי, האוזניות זזות באוזן מדי פעם. לא זה מה שישבור אותי. כך לפחות חשבתי, עד שקרה הסיפור הבא.
    לפני שלושה חודשים יצאתי לריצה במסלול הרגיל. מתחיל כאספלט רגיל ובסופו קטע של קילומטר של שביל צפוף המתפתל בתוך יער עצים. היו כבר פעמים שהייתי מתכופף מתחת לענפים מציקים שצמחו להם בדיוק בגובה המצח. אבל בפעם הזאת פשוט נתפסו לי האוזניות בענף ההוא ומסתבר שהן היו מוכנסות היטב לאוזן כך שכאב מאוד מאוד כשהחוט נמשך והסיט אותן ממקומן. הייתי באותו יום עם כאבים ואוזן אדומה. חייב אוזניות בלטות.

  • התמני

    עברתי שנתיים גהינום עד הניתוח … וכיום אני עושה אימון כושר וחיזוק עם פיזיותרפיסט בעקבות ניתוח בגב (ולא בגלל תאונה)… וכל אימון זה יום סבל ויומיים-שלוש מושבת בבית מכאבים וכך כל פעם עד שאני אחלים מהניתוח…
    מקווה שאני אשתקם כמה שיותר מהר ובעזרת השם אחזור לעצמי …
    בכללי אני אמור להמשיך כך במשך 6-8 חודשים
    אימון לוקח שעה וחצי ואחרי זה אני חייב לחזור בבית ולהוסיף הליכות וכמה שיותר (לא בקצב מהיר)

    האוזניות האלה יכולות לתת לי תמריץ מעולה להתחזק עוד יותר ולהשתקם מהם ולחזור לכושר האמיתי שלי

  • josef jabra

    Josef jabra כפי שצולם ממצלמת אבטחה מספר דקות לפני הפריצה

  • יוסי ג'ברא

    שנת 2000 18:45
    המועד שנקבע מראש ע"י צוות פקחי j.b
    המטרה: להשיב את מאמן הכושר n o 1 שבמדינת יוסטון, josef jabra ו clod brider נבחרו בקפידה רבה לבצע את המשימה בכל מחיר!
    ינואר 1999
    Natir kantira נער ממוצא אפריקני שסבל מאוד מהצקות בחברה הנמצאת סביבו לכל מעלל הכתובת הייתה ישירה אל נתיר מעשה קונדס בכיתה עשה כל אחד כשאת המחיר שילם נתיר, ילד הכאפות של הכיתה ושל השכונה גם יחד, יום אחד אחד גמלה בליבו החלטה שלא עוד,ישב וחשב כיצד הוא יוכל לנקום נקמה מתוקה מכל מי שהיכה אותו,בשביל זה צריך להיות חזק!!
    חדר הכושר בשכונה היה גדוש בנערי השיכבה שלו, והוא רצה זמן שקט כדי להתאמן ללא העלאת חשד אפשרי,הוא פנה אל מנהל החדר כושר ובאופן חריג קיבל את אישורו להתאמן כאשר חדר הכושר נמצא בשעת מנוחה, באימון מטורף וקפדני הגיע נתיר בסדר קבוע לאימון מפרך כשבתחילה עבד על שרירי הרגליים ואט אט עלה לפלג העליון שריריו החלו מתנפחים, בתחילה לא שתו אליו, חשבו שהשמין מה גם שלא ראוהו בחדר כושר זה נתן תחושה שאכן זוהי הסיבה,באחד מהאימונים
    בהפסקת צהריים נתיר קולט דמות מאחרי הזגוגית שזזה ממקום למקום נתיר מעלה ומוריד את משקולות החזה במשקל 200 פאונד, להתייחס לדמות או לא שואל את עצמו וממשיך באימון, אחרי 5 דק מתנפצת זגוגית הנמצאת מאחריו, רסיסים עפו לעברו מהבהלה שמט נתיר את המשקולות והן צונחות באחת על חזהו, נתיר לא יכל לזוז ממקומו,לחדר נכנסו שניים וצעקו הנה אתה כלב קטן אתה מתאמן כדי להתרברב עלינו,שריקה אחת הכניסה את כולם כשאחד מהם ממלל 'אמרתי לכם שהוא מתאמן!'זה היה ברור לי הם נכנסו פנימה וכל אחד חובט בנתיר מכל כיוון אפשרי , מכיוון שגופו היה מוצק בשרירים לא נוצר שבר באחת מעצמותיו הוא יצא בגפו מהחדר כושר,והחליט שמהיום הוא מתאמן בבית את הכללים הוא יודע, את הסבב על כל השרירים הוא מכיר וכך בקצב שלו הוא עבד על השרירים בבית מוסתר מעיני ילדי השכונה, אלא שהם הבינו שמנהל החדר כושר הלא הוא המאמן כושר מס 1 ביוסטון הוא לא נהג לבקר בקביעות במכון אבל הוא זה שאישר לנתיר להתאמן ואף עודד אותו לכך, הם התארגנו 32 נערים! כדי לחטוף את המאמן מביתו לקשור אותו וכל אחד יכה אותו כרצונו כולם תססו והיו מורעלים לבצע את זה , המשימה לא הייתה מסורבלת אלא פשוטה למדי ,להסתובב כקבוצה של מטיילים באיזור מגוריו וכשיצא מביתו יקיפוהו באלגנטיות ויכניסוהו לרכב שיהיה מוכן מבעוד מועד,לצורך זה נבחרה סימטה צרה ושקטה באיזור ששם תתבצע המשימה, הזמן המתאים היה כאשר המאמן יצא לריצת בוקר בשעה 5 אז תתבצע המשימה זהו זמן שקצת אנשים ברחוב,ומאידך השוטרים ברובם נמים את שנתם, יום שני בשעה 5 וכל הילדים במסלול המשימה המאמן יוצא ופונה לסימטה המדוברת כחלק ממסלולו היומי טבעת הנערים מתהדקת סביבו באלגנטיות ובאחת כולם נצמדים ודוחפים אותו למכונית,כמובן שהמן הגיב בשלל תרגיליו וכישורו הפיזי אך זה לא הועיל על 32 נערים , חמישה מהם נפצעו הרמות קשות שכללו שבירת עצמות ועוד שמונה בפציעות קלות , אבל המשימה הושלמה ,הוא נלקח לבית שנקבע מראש ושם קשרו אותו והיכו אותו מכות נמרצות כשהוא מתחנן שלא הייתה לו כל כוונה שנתיר יתרברב עליהם, יוסף ג'ברא וקלוד ברידר אלו חביריו הטובים של המאמן אחד הנערים שח לפי תומו על חטיפת המאמן והלה נתפס בדבריו ושואלו בסקרנות ובזהירות על החטיפה, מה שהתברר ליוסף ג'ברא הוא שהמאמן חבירו הטוב נמצא במקום מסתור כשהוא קשור לנתח בטון במשקל 180 קג כשהוא המשיך לחקור הוא הבין שאם הוא ירים את שכבת הבטון על צידה ניתן יהיה להשחיל את המאמן, פקחי j.b קיבלו את הידיעה מיוסף ולאחר התייעצות בחרו ב josef וב clod להוציא את המאמן
    כאמור, יוסף נבחר בשל היותו זריז חמקן ובעל כח גדול ו,קלוד כדי לתת עצה במקום לדברים שיתכן וישתנו וזאת נוסף על יכולותיו הפיזיות, הבעיה שנותרה היא איך יהיה אפשר להכנס עם ציוד לאותו מקום זה יעלה את חשדם של הנערים שנותרו במקום , יוסף ידע שהוא יכול להרים 150 קג ועליו לעבור אימונים שיתבררו כמפרכים כדי להוסיף עוד 30 קג, מאחר ש 150 קג היו מבחינתו קצה היכולת, מאימון מאסיבי נוסף על האימון הרגיל עלה יוסף בהרמת משקל קילו לקילו הוא ויתר על יציאות עם חברים כדי לשקוד על המשימה וכשזו הסתיימה הם יצאו יחד
    יוסף השתחל בזריזות דרך חלון אחורי וקלוד אחריו, נפערו עיניהם כשהם רואים את המאמן שוכב לא נוע רוק בפיו וידיו שמוטות, תבדוק דופק מהר! צועק קלוד , הבעיה שאין איך לבדוק, וכאן עולה ההברקה josef jabra במקור josef fine אלא שכולם כינו אותו jabra כי כל מוצר חדש של החברה הזו, מיד כשזה יצא יוסף היה קונה, על המוזיקה הוא לא ויתר וכך הוא מוצא את עצמו עם אוזניות jabra שמודדות דופק, כשהוא קלט את זה חיוך נסך בו, הוא שלף את זה והצמיד את חיישן הדפק בפרק יד המאמן, ' יש דופק, ותקין ' צעק יוסף, מיד ביצע את המשימה כשהוא מרים את לבנת הבטון הצידה ומשחרר את הקשירה ולמאמן שלום!

  • gidi

    את הבוקר שלי אני מתחיל בהקפצתו של הבן הקטן שלי לגן, שנמצא בכניסה לעירנו. מדובר בעיר על הר, כך שההנאה שלו מהירידה המהירה, ולשמוע בכל בוקר את הצחוק המתגלגל, אלא החוויות הטובות ביותר להתחיל איתן את היום.
    דווקא החלק של הירידה לא ממש ספורטיבי, ובפרט שלא באופניים חשמליים, אבל מייד לאחר שאני מוריד אותו בגן, אני ממשיך למשרד בת"א, מרחק של 21.5 ק"מ, את חלקו אני רוכב ללא עזרת המנוע, שבעיקר נועד לעליות קטנות ומעצבנות פה ושם ו/או כאשר חם מדי ואני לא רוצה להגיע רטוב מזיעה למשרד.

    Anyway, את התמונה הזו אף אחד לא יכול לנצח. כמה מתיקות ושמחת חיים בתמונה אחת….

  • רפאל גז

    כשהייתי בצבא (חייל קרבי ב"כפיר") היינו מתאמנים על "בוחן מסלול" שזה ריצה עם מכשולים כמו קיר טיפוס בגובה 2 מטר, חבלים, זחילה ועוד הרבה… אני אישית הייתי עובר את כל המכשולים בצורה דיי טובה אבל בקיר הייתי נתקע.
    פעם אחת בשטח בבקעת הירדן והיה "עומס חום דרגה 4" (לטירונים זה 5) ובמצב כזה אסור להתאמן כלל (רק לנוח ולשתות המון) המפקד המדהים שלי, אבי, לקח אותי בניגוד לכל החוקים לאימון של קיר שהיה קצת יותר גבוה מהקיר של "בוחן מסלול" (2.25 מטר קיר) ואימן אותי שם במשך 4 שעות של עומס חום מטורף, תוך כדי שהוא אומר לי שיש סיכוי שאם קצין תופס אותנו שנינו נשלחים לכלא…
    בהתחלה לא הצלחתי לטפס ולעבור את הקיר עם הנשק והאפוד הכבד והגדול והתחלתי להישבר אז המפקד אבי הוריד לי את האפוד ואמר לי לקפוץ ובאמת שעברתי את הקיר יחסית בקלות… והוא כל הזמן היה צועק לי "רפי הכול בראששש" , לאחר כ3 וחצי שעות שלא הצלחתי עם האפוד והנשק הוא לקח לי את הארנק כשהוא ידע שיש לי שם תמונה של החברה שלי (היום היא אישתי) והוא בעצמו טיפס על הקיר ואמר לי שאני יעשה את זה בישבילה כי אם לא הוא קורע לי את התמונה… לאחר 3 פעמים כושלות הגיע הפעם הרביעית שאזרתי את כל כוחותיי וצלחתי את הקיר המחורבן.
    מצטער על החפירה אבל הסיפור עוד נמשך… כשאגעתי לבוחן מסלול האמיתי ונפגשתי עם הקיר שוב לא הצלחתי לעבור, למזלי ה-ס' מ"פ שלי היה שם והוא לחש לי "אם לא תעבור את הקיר אני ידווח עליך ועל אבי שהתאמנתם בעומס חום" (כן הייתי ממש בשוק שהוא יודע מזה וקצת נלחצתי) "קח שתי נשימות עמוקות ותעבור את הקיר בקלות אחרי האימון המפרך והקיר היותר גבוה" ובאמת שאחרי זה הצלחתי לעבור את הקיר ואת הבוחן מסלול בהצלחה.
    תודה אבי ותודה איתמר (ס מפ)

  • אורן

    לפני כשנה, בזמן הכשרה צבאית, המפקדים שלי החליטו שרמת הכושר שלי לא מספקת אז כדאי לסדר אותי כמו שצריך הם החליטו שלגיטימי לחלוטין לשחרר אותי עם כולם לזמן חופשי של מקלחות ושינה ואז, בשעה 23:00 כשאני שקוע בחלום השמיני- הם העירו אותי עם פקודה לחכות על בגדי ספורט בחוץ (אציין שמזג האוויר היה מקפיא בשעה הזו). מפה לשם אולצתי לבצע סיבובי ריצה מסביב לבסיס עד אשר אעמוד בזמן מסוים ואם לא- לא אחזור לישון. בסופו של דבר עמדתי בזמנים שהקציבו לי אז כתגמול קיבלתי משהו לשתות ו-7 דקות למקלחת חוזרת. באמת תודה…

  • Guest

    החלטתי לפרסם קולאז' מהאימונים שרק התחלתי לעשות לפני לא מעט שנים …. הקמנו קבוצה בפארק מרום נווה ברמת גן ופשוט התאמנו בעזרת מתקני כושר בפארק וגם….. מה שהייתי מביאה מהבית בתיק גב גדול. ערב אחד, אחרי אימון כייפי עם המון צחוקים ולא מעט זיעה ;-)…… העמסתי את כל הציוד שלי (משקולות, חבל קפיצה, שטיחון וגומי… ונראה לי כל הבית היה בפנים חחחח) פשוט "זחלתי לכיוון הבית"….. ואז….. חוק מרפי….. הרצועה של התיק נקרעה והייתי צריכה פשוט, עם כל העייפות שלי, לסחוב את הכל בידיים מלפניי. המראה היה מאוד מצחיק…..

  • שגב הראל

    כל חיי הייתי בינוני בספורט. בינוני בכדורגל ביסודי, בינוני במדידות הריצה בחטיבה ובינוני בפעילות בה עסקתי בשעות אחר הצהריים שהסתכמה בשני אימוני כדורסל בשבוע.

    לפני שנה כשחזרתי הביתה משיעור ערב מרתק במגמת הרובוטיקה עברתי תאונת דרכים כאשר מכונית משפחתית התנגשה בי כשחציתי את מעבר החציה… ישבתי שבועיים על כיסא גלגלים, אחר כך קביים ואחרי סיום תקופת הפיזיותרפיה, עברו כמה חודשים בהם הפעילו הספורטיבית היחידה שעשיתי הייתה הליכה מהבית לתחנת האוטובוס ובחזרה. (200 מטרים בהגזמה).

    אם הפעילות הספורטיבית הבינונית שקיימתי מילדות נתנה לי את המינימום של השמחה והמוטיבציה להתקדם בחיים הנפלאים הללו אז חודשים בלי לזוז כמעט היה בשבילי נפילה אמתית. הידרדרות בלימודים, הידרדרות בחיים החברתיים שלי והידרדרתי באהבה העצמית שלי לגוף שקיבלתי "משמיים".

    עברו תשעה חודשים מיום התאונה עד שהחלטתי שמאותו יום אני משנה את סדר העדיפויות שלי. שם את הכושר ובריאות הגוף שלי במקום הראשון. התחלתי כל ערב לאסוף כוחות, לשים אזניות עם מוזיקה ולצאת לריצה (בהתחלה הליכה) במטרה להוציא את 100 האחוזים ממה שהגוף שלי יכול להציע.

    לפני שבוע, כמעט חודשיים אחרי, שברתי שיא עצמי – 8 קילומטרים ב-39 דקות. J

    נחשו מה ?

    הריצה נתנה לי אפשרות להעריך מחדש את החיים ! היא נתנה לי ביטחון למנף את החיים החברתיים שלי מחדש, לחזור להשקיע בלימודים והכי חשוב – התחלתי לאהוב להסתכל במראה ופשוט לחייך. נפש בריאה בגוף בריא !

    קראתי היום באינטרנט על אזניות אל חוטיות חדשות ואיכותיות שבנוסף לאיכות השמע המצוינת, יכולות למדוד את דופק הלב שלי באופן רציף ומדויק בזמן הריצה ולהעביר לי את נתוני הדופק בעזרת הנחיות קוליות !!!

    עכשיו אני יודע בדיוק איך להפוך את הפעילויות הספורט שלי ממהנות למושלמות ספורטיבית-תחרותית ומבחינה חווייתית.

    אני מכווה שמעוד שבועיים והלאה התאריך 9.2 יסמל עבורי את היום בו זכיתי ב "Jabra sport pulse" ולא היום בו עברתי תאונה דרכים.

  • שגב הראל

    כל חיי הייתי בינוני בספורט. בינוני בכדורגל ביסודי, בינוני במדידות הריצה בחטיבה ובינוני בפעילות בה עסקתי בשעות אחר הצהריים שהסתכמה בשני אימוני כדורסל בשבוע.

    לפני שנה כשחזרתי הביתה משיעור ערב מרתק במגמת הרובוטיקה עברתי תאונת דרכים כאשר מכונית משפחתית התנגשה בי כשחציתי את מעבר החציה… ישבתי שבועיים על כיסא גלגלים, אחר כך קביים ואחרי סיום תקופת הפיזיותרפיה, עברו כמה חודשים בהם הפעילו הספורטיבית היחידה שעשיתי הייתה הליכה מהבית לתחנת האוטובוס ובחזרה. (200 מטרים בהגזמה).

    אם הפעילות הספורטיבית הבינונית שקיימתי מילדות נתנה לי את המינימום של השמחה והמוטיבציה להתקדם בחיים הנפלאים הללו אז חודשים בלי לזוז כמעט היה בשבילי נפילה אמתית. הידרדרות בלימודים, הידרדרות בחיים החברתיים שלי והידרדרתי באהבה העצמית שלי לגוף שקיבלתי "משמיים".

    עברו תשעה חודשים מיום התאונה עד שהחלטתי שמאותו יום אני משנה את סדר העדיפויות שלי. שם את הכושר ובריאות הגוף שלי במקום הראשון. התחלתי כל ערב לאסוף כוחות, לשים אזניות עם מוזיקה ולצאת לריצה (בהתחלה הליכה) במטרה להוציא את 100 האחוזים ממה שהגוף שלי יכול להציע.

    לפני שבוע, כמעט חודשיים אחרי, שברתי שיא עצמי – 8 קילומטרים ב-39 דקות. J

    נחשו מה ?

    הריצה נתנה לי אפשרות להעריך מחדש את החיים ! היא נתנה לי ביטחון למנף את החיים החברתיים שלי מחדש, לחזור להשקיע בלימודים והכי חשוב – התחלתי לאהוב להסתכל במראה ופשוט לחייך. נפש בריאה בגוף בריא !

    קראתי היום באינטרנט על אזניות אל חוטיות חדשות ואיכותיות שבנוסף לאיכות השמע המצוינת, יכולות למדוד את דופק הלב שלי באופן רציף ומדויק בזמן הריצה ולהעביר לי את נתוני הדופק בעזרת הנחיות קוליות !!!

    עכשיו אני יודע בדיוק איך להפוך את הפעילויות הספורט שלי ממהנות למושלמות ספורטיבית-תחרותית ומבחינה חווייתית.

    אני מכווה שמעוד שבועיים והלאה התאריך 9.2 יסמל עבורי את היום בו זכיתי ב "Jabra sport pulse" ולא היום בו עברתי תאונה דרכים.

  • Marina Elshtein

    היה לי עוד סיפור מאוד מצחיק שקשור לאמא שלי. במהלך האימון, אשר הגעתי לשיאו ועשיתי תרגיל פלאנק …. פתאום הנייד שלי צלצל ללא הפסקה. הנייד שלי בדרך כלל משמש אותי באימון כטיימר, וכמובן הטיימר נעלם, כי הצלצול לא נפסיק. התעצבנתי נורא, אבל כאשר ראיתי על הצג שזאת אמא, פשוט התחלתי לצחוק עם עצמי ומיד עניתי. אחרי שעניתי עשיתי תמונת "סלפי פלאנק" ושלחתי אותה לאמא שלי כדאי שהיא תראה שהיא "מפריעה" לי בזמן האימון. כמובן הכל היה בהומור 😉

  • Marina Elshtein

    זה קרה לפני כחצי שנה… את תמונת הסלפי הזו אני לא אשכח …. בדרך כלל, כאשר אני מגיעה לחדר כושר, במהלך האימון אני תמיד נוהגת לעשות תמונת סלפי, כדי לעלות אותה כסטטוס לקבוצת האמהות בפייסבוק, כדי להעביר מוטיבציה ואנרגיות לאמהות צעירות!
    התיישבתי כדי לעשות צילום, והצטלמתי…… ואז….. פתאום הרגשתי מאחורה אי נוחות…….. באזור המכנס…. נגעתי עם היד ופשוט קפאתי במקום….. כנראה בגלל הזיעה, עם הזמן, התפרים נפתחו והמכנס מאחורה נפתח ובנוסף אני עוד התיישבתי ובזה הטייץ שלי "סיימו את הקריירה" ואני את האימון שלי אחרי 10 דקות…. אבל התמונה נשארה…. קשרתי על המותניים מגבת והלכתי לכיוון המלתחות, כולי בוערת כמו עגבניה עם המגבת הקשורה מסביבי…. כנראה בשביל שלא אשכח את היום הזה נשארה לי גם התמונה.
    אבל היום תמיד יש לי עוד זוג טייץ בתיק 😉

  • שי שבו

    לפני שנה התחלתי לרוץ זה היה בינואר 2014 והיה קר בערב והחלטתי שאני יוצא לרוץ את ריצה הראשונה שלי עם מכנס טרנינג ארוך , גופייה לבנה ארוכה ועלייה חולצה ארוכה כשלרגלי נעלי ספורט מתקופת התיכון ואני כבר לא ילד. אחרי 6 דקות של ריצה אני התחילו לי הגירודים המרגיזים ברגליים אחרי שלא עושים כושר הרבה זמן ואחרי עוד 3-4 דקות התחלתי להזיע בצורה מטורף. תוך כדי ריצה הורדתי את החולצה העליונה וקשרתי אותה מסביב למותן כאילו אני שחקן בבוורלי הילס 90210. כל הדרך אני מתגרד בכל הגוף ככל שהגוף מתחמם יותר יותר מגרד למזלי אני עקשן וסיימתי ריצה של 8 קילומטר מזיע בטירוף ועם יבלת קטנה. למחרת קניתי מכנס וגופייה של under armour נעלי saucony והתחלתי לרוץ כמו שצריך כי על נוחות לא מוותרים.

  • נדב

    במהלך השירות הסדיר שלי ( שירתתי באגוז ) הגיע לנו קצין כושר חדש ליחידה ( הגיע מהשייטת ), והיה ניכר שהוא מאוד רוצה להרשים / להפחיד אותנו / להראות לנו שהוא משוגע. לפני שהציג את עצמו, ביקש מאיתנו להוריד חולצות כי ירד גשם ו"אין כזה דבר קר, יש לא חם".
    היינו קצת מופתעים, אבל זרמנו. ישר בתחילת האימון, הוא פקד עלינו לעלות לגג של הבניין הסמוך בזמן קצוב ולא אפשרי ( קומה אחת, לא נורא. אפילו מצחיק ). איך שירדנו, הוא ביקש מאיתנו לעלות שוב על הגג, רק שהפעם ניקח איתנו עמוד טלפון ישן ( הענקיים האלו מעץ ) שהוצא מהאדמה ושכב על הרצפה.
    כמובן שהתבקשנו להשאיר אותו על הגג. איך שירדנו, ציפינו למנוחה. במקום, התבקשנו להעלות סט צמיגים של ריו ( משאית ענק ) לאותו גג. כשירדנו, הוא ביקש שנעלה את כל הלבנים שהיו על הרצפה, כדי שיארחו לעמוד טלפון ולצמיגים חברה.
    האימון / טרטור ארך בערך שעה וחצי בה העלינו לגג הבניין כל מה שנראה לעין ולא היה מקובע לקרקע. לרוע מזלינו, בדיוק היו שיפוצים ביחידה, ככה שהיה הרבה מה להעלות.
    למקרה שתהיתם מה היה סופו של כל מה שהועלה על הגג – אחרי האימון הגיע הרס"ר וביקש מאיתנו להחזיר הכל למקום . ; )

  • אבי בן דוד

    אז ככה. ב2007 שבוע לפני יציאת המשלחת לפולין אמרו לנו שנלך הרבה. אז נעלתי את נעלי הספורט ויצאתי לריצה של 7 ק"מ. הטעות שלי הייתה שלפני כן לא עשיתי לא חימום ולא מתיחות. אחרי שחזרתי לבית עם הרגשה נפלאה כעבור שעתיים מצאתי את עצמי בתנוחת עובר מרוב קיווצים. אני לא אשכח את זה לעולם

  • יעקב שטרן

    התמונות

  • יעקב שטרן

    לפני חודשיים שלושה, בעודי משרת בבסיס שדה תימן (צמוד לבאר שבע)
    החלטתי לרוץ ריצת נפח של 15 קילומטר.
    וכך ממחשבה למעשה, לקחתי את הפלאפון ואוזניות ובלי שום דבר אחר כמו אנרנק או מים ויצאתי לריצה לכיוון באר שבע.

    השעה היתה די קרירה והריצה חלפה לה בנעימים.
    אני כולי שקוע במחשבות, באוזניות מתנגנים ברצף אלבומים של radiohed.
    אני חולף בריצה על פני תחנה מרכזית באר שבע, ועדיין לא קולט
    אחרי 16 קילומטר, אני תופס שאני גם צריך לחזור את הדרך לבסיס, ושאין עלי שום ארנק או חוגר לאוטובוס.
    ובחישוב מהיר יצא לי שהמרחק ריצה הכולל יהיה 33 קמ
    וככה, לא יודע עד היום למה עשיתי את זה, אמרתי לעצמי יאלה נוסיף עוד 9 קמ כדי שיהיה מרתון מלא.
    המשכתי עוד כמה קילומטרים, והסתובבתי לעלות את הדרך חזרה לכיוון הבסיס

    הגעתי לבסיס אחרי שעתיים של מלחמה עם עצמי
    ואחרי 4 שעות שלא שתיתי כלום, כשכולי מיובש ועם שרירים רועדים, שתיתי אכלתי מתיחות והלכתי לישון.

    למחרת בבוקר כשקמתי, או יותר נכון התגלגלתי מהמיטה הבנתי שזו טעות שלא אחזור עליה בעתיד
    עד סוף אותו השבוע הלכתי כמו נכה, בקושי הצלחתי לרדת מדרגות (לעלות משום מה היה יותר קל)

    לסיכום, מזהיר אותכם אנשים, לעולם אל תצאו לריצות ארוכות בלי מים. זה אולי טיפה משקל, אבל זה בהחלט חובה.

    הוספתי גם תמונה של התוכנת gps שבפלאפון

  • אוריה

    אני לא האיש שעושה ספורט בחדר כושר או שעושה תרגילי כח, אבל אני כן אחד שאם רע לו או שמשעמם לו אני מתחיל לרוץ, ומוצא זמן לחשוב ולהירגע.
    בצבא שירתתי בגולני ותקופת אימונים שישבנו בבסיס ליד הים של עכו וכל יום ראשון דבר ראשון כשהגעתי לבסיס היה לצאת לריצה של 10K ואז להתחיל את השבוע, באותה תקופה לא היה מקובל לרוץ עם אוזניות ומוזיקה אך אני בטוח כי עם האוזניות של ג'אברה הייתי מתחיל את השבוע בקלות יותר.
    כיום אני יוצא לריצות בחופה של תל אביב ופארק הירקון עם אוזניות זולות של אפל כי אין לי כסף לשדרג את עצמי באוזניות איכותיות כמו abra Sport Pulse!

  • Shimi Polak

    לפני כשנתיים בעודי בסדיר, בתפקיד צלף בגבעתי, קיבלנו את הבשורה שמתחיל מבצע עמוד ענן ותוך כמה שעות הופ אנחנו מוצאים את עצמנו מזוודים את התיקים, עוברים תדריכים ומכינים את עצמנו נםשית לכניסה קרקעית.
    הכניסה מתעקבת, ובינתיים אנחנו עם תיקים במשקל של חמישים קילו בערך, יושבים, רובצים, אוכלים מכל טוב בזכות התרומות ולא עושים כלום שדורש מאמץ פיזי.
    המ"פ שהיה חולה של כושר גופני החליט שהגיע הזמן להזיז אותנו קצת. שומעים צעקה "כולם לעלות על ציוד", חושבים שכבר נכנסים ואז מגלים שהמ"פ רוצה לדעת עד כמה אנחנו מסוגלים להתנייד עם הציוד הכבד ואיזו דרך טובה יותר מאשר להתחיל ריצה עם כל החיילים שתיקי 50 קילו על הגב שלהם. כמובן שלא סחבנו יותר מידי ובערך אחרי 200 מטר כבר רובנו נפלנו.
    מצורפת תמונה של ההכנה עם הציוד לפני הסבל הנוראי.

  • נימרוד חיים (חייק)

    לפני כמה שבועות באימון ספינינג בחדכ באתי עם מד דופק (רצועה מהודקת כמו חגורה מתחת לחזה ושעון מצורף) יחסית חדש.
    הרצועה המאוד מסורבלת גירדה לי במהלך כל האימון ולחצה מאוד והפריעה לתנועתיי.
    במהלך האימון הרצועה נקרעה לי ולאחר מכן לאחר האימון גיליתי שהרצועה עשתה לי סימנים ושאני אלרגי לחומר שלה או משהו כזה כיוון שגרמה לי לגירוי מאוד גדול במשך כמה ימים שסבלתי. לאחר מכן זרקתי את הרצועה מתוסכל לכך שאין לי פתרון לאימון עם מד דופק שמאוד נחמד ועוזר במהלך אימון אירובי. זה היה אימון מאוד כיפי זה היה השיעור ספינינג הראשון שלי אך הוא הסתיים בתסכול עם הסימנים והגירוי למשך כמה ימים שעשתה לי הרצועה המסורבלת וזה שלא אוכל להשתמש ברצועה שנקרעה ושבלי שום קשר מאוד לא נוחה ומסורבלת עבורי )-:

  • אליהו

    אז ככה.. אני עוד לא הייתי בצבא אז אין לי מור"קים הזויים..
    הכל החל בריצה תמימה לעבר הספורטק בתל אביב, ובגלל שהיה קפוא לקחתי שני זוגות של חם-צוואר: באחד השתמשתי כצעיף ובשני ככובע. הבעיה החלה כאשר האוזניות החלו ליפול מאוזני ללא הפסקה. עצרתי את הריצה ומשכתי את הכובע (החם צוואר השני, זוכרים?) למטה כדי שיכסה את אוזניי ואולי יחזיק את באוזניות הארורות בתוך האוזניים. באותו שלב נראיתי כמו מוסלמית בתצוגת אופנה, כשמלמטה הצעיף מכסה עד האף ומלמעלה הכובע מכסה את המצח.
    סבבה והכול, זה החזיק לא רע, אך הבעיה הרצינית היתה עוד לפני. בדרך חזור, התחלתי להרגיש דגדוגים קלים באף. הדגדוגים הפכו מקלים לקשים, ומקשים הפכו לפרץ נזלת שיצא מאפי האומלל. "ביג דיל", אתם אומרים לעצמכם, "שייקח טישו וחלאסטל סיפור" אז זהו, שלא היה לי טישו.
    בהתחלה עוד אמרתי לעצמי "לא נורא, עוד רגע אגיע הביתה ואנגב את הזוהמה" אך הנזלת גברה עלי והחלה לנזול באופן מעורר פחד לכיוון הבגדים. אחסוך מכם את התיאורים הקשים, המתארים כיצד ניסיתי לנגב את הנזלת בעזרת עלים מזדמנים או אפילו תוך שימוש בידיים.. בסופו של דבר, החלטתי לכסות את פני בעזרת החם צווארים, וכך הגעתי לביתי מרוח בנזלת חמה ומהבילה. מקווה שנהנתם 🙂

  • Vincho

    דרך אגב מקבלים את האוזניות עם הדוגמנית להדרכה?..

  • Avi Bt

    בחורף שעבר רכבתי עם האופניים שלי באזור מודיעין, היה יום מדהים כמה
    ימים אחרי גשם ככה שהדרכים היו סבירות לרכיבה. שמח וטוב לב מחובר למוזיקה שלי הגעתי לירידה שנראתה אחלה טכנית ואני
    חשבתי לעצמי שלא יזיק להיות קצת "אקסטרימי" אז לקחתי את הירידה בסבבה הכול
    היה בסדר עד שהגעתי לסופה שם חכתה לי ההפתעה.. במבט ראשון קשה להבחין ואני חשבתי
    שזה סך הכול טיפה בוץ.. למעשה זאת הייתה ביצה (לא ביצה עם חלבון וחלמון). עם
    האינרציה של האופנים כאשר אני מלא אדרנלין אני מוצא את עצמי עם הפרצוף בתוך הבוץ
    כשהאופניים הפוכות עלי. בקושי קמתי הייתי לבד למזלי או שלא, (כך היו יכולים לצלם
    אותי), לא העזתי להוציא את הנוט 3 שהיה חדש בן מספר ימים ולצלם את עצמי מה גם
    שהייתי די המום כי הכול קרה כל כך מהר. כולי בוץ, מהנעלי רכיבה ועד הקסדה. אחרי
    שהתאוששתי קמעה, חיפשתי לעצמי איזו שלולית ראויה לשטוף את עצמי ואת האופניים כי כך
    לא יכולתי להמשיך גם בגלל איך שנראיתי וגם בגלל הבוץ שנדבק לכול המכלול של
    האופניים (אופניים די יקרות SPECIALIZED EPIC EXPERTׂ)
    בקיצור מצאתי שלולית ראויה ושטפתי את עצמי (היה מקפיא) ואת האופניים. האוזניות שהיו עלי כמובן
    נקברו בטקס ממלכתי.. אילו היה לי את ה- ג'ברה
    הייתי יכול לחזור הביתה לא רק רטוב וקפוא אלא גם עם מעט מוזיקה.. "כול סיוט הוא חוויה.."

  • Vincho

    בחורף שעבר רכבתי עם האופניים שלי באזור מודיעין, היה יום מדהים כמה ימים אחרי גשם ככה שהדרכים היו סבירות לרכיבה. הגעתי לירידה שנראתה אחלה טכנית ואני חשבתי לעצמי שלא יזיק להיות קצת "אקסטרימי" אז לקחתי את הירידה בסבבה הכול היה בסדר עד שהגעתי לסופה שם חכתה לי ההפתעה.. במבט ראשון קשה להבחין ואני חשבתי שזה סך הכול טיפה בוץ.. למעשה זאת היתה ביצה (לא ביצה עם חלבון וחלמון). עם האינרציה של האופנים כאשר אני מלא אדרנלין אני מוצא את עצמי עם הפרצוף בתוך הבוץ כשהאופניים הפוכות עלי. בקושי קמתי הייתי לבד למזלי או שלא, כך היו יכולים לצלם אותי, לא העזתי להוציא את הנוט 3 שהיה חדש בן מספר ימים ולצלם את עצמי מה גם שהייתי די המום כי הכול קרה כל כך מהר. כולי בוץ מהנעלי רכיבה ועד הקסדה. אחרי שהתאוששתי קמעה, חיפשתי לעצמי איזו שלולית ראויה לשטוף את עצמי ואת האופניים כי כך לא יכולתי להמשיך גם בגלל איך שנראיתי וגם בגלל הבוץ שנדבק לכול המכלול של האופניים (אופניים די יקרות SPECIALIZED EPIC EXPERTׂ) בקיצור מצאתי שלולית ראויה ושטפתי את עצמי (היה מקפיא) האוזניות שהיו עלי כמובן נקברו בטקס ממלכתי.. אילו היה לי את ה- ג'ברה הייתי יכול לחזור הביתה עם מוסיקה..

  • נועם

    אין ספק שהריצה הכי קשה שעשיתי בחיים הייתה בוחן צוות בצבא, 5 ק"מ עם ציוד מלא כאשר ה2 האחרונים הם עם אלונקה. צריך לרדת מ24 דקות. סיוט שאני אפילו לא מצליח לתאר.. עדיין עובר בי זעזוע שאני חושב על זה. בכל מחזור ביחידת מגלן יש בד"כ 2 צוותים והתחרות בינהם גדולה והם מתחרים על אותם יעודים ומבצעים. במהלך המסלול החל משלב מסויים מתחילים להתאמן על ריצת האלונקה בימי שישי. כאשר מגיע הרגע וקצין הכושר המיתולוגי עמוס גופר מחליט שהצוות מוכן הוא מזמין בוחן חיצוני אשר בודק באופן רשמי את התוצאה והיא התוצאה הנחשבת של הצוות. במידה והצוות עבר את המבחן עם הבוחן החיצוני הסיוט נגמר – אין עוד ריצות עם אלונקה. קבעו לנו בוחן ליום חמישי בערב של שבוע יחסית קל במסלול, מאוד שמחנו. מהלך השבוע נראה סביר מבחינה גופנית (עשינו כמה מדסים קלים מאוד ושבוע ניווט רכוב). הכל נראה מבטיח ואפילו פתאום התברר לנו שביום חמישי בבוקר שאנחנו הולכים ליום תרבות בירושלים. נסענו לירושלים ליום תרבות והיה מאוד נחמד ורגוע, הכל היה מצויין, אכלנו א.צהריים קלה במסעדה ונערכנו נפשית ופיזית לריצה. לקראת אחר הצהריים החלה תחושה לא טובה בצוות, לא יחסנו לזה חשיבות רבה כי חשבנו שמדובר בהתרגשות מהבוחן (אני אפילו עכשיו מתרגש מלחשוב על זה למרות שעברו כמה שנים טובות). בערך שעה לפני הבוחן האלונקאי שלנו (הבחור שרץ הכי מהר את ה3 ק"מ הראשונים ואז עולה על האלונקה) התחיל להקיא. התחושה הייתה קשה מכיוון שאם הוא לא ישתתף אנחנו גם בן אדם פחות בסד"כ וגם נאלץ לסחוב מישהו יותר כבד. לאט לאט עוד אנשים התחילו להקיא ולרוץ לשירותים ואז הבנו שאכלנו משהו לא טוב בארוחת צהריים. החלטנו (יותר נכון החליטו בשבילנו) שאנחנו עושים את זה וייהי מה, אולי יהיה לנו נס ונסיים את זה בזמן. הגיע הבוחן ואנחנו נערכנו לריצה, כולם עם פרצופים חמוצים ועננת ריח רע שהולכת לכל מקום שהצוות מגיע. לבסוף הסתדרנו על קו הזינוק וקיבלנו את הפקודה, כולם התחילו לרוץ בקצב מהיר בטירוף, לא משהו שעשינו בשום אימון.. המפקץ ניסה להאט מעט את הקצב על מנת שלא נגמר בהמשך אבל הוא לא הצליח. האלונקאי שבכל זאת רץ (הוא לא היה היחיד שהקיא) התחיל לצעוק יאללה קדימה בו נסיים את זה. כולם נכנסו לראבק רציני והתחילו עוד יותר להגביר. הגענו לאלונקה והאלונקאי היה רכוס עם קסדה ומוכן (כמו באימונים) והרמנו אותה בקלילות. אל ה2 ק"מ האחרונים עם האלונקה הצטרפו הסמ"פ והמ"פ ונתנו קצב מטורף. ה2 ק"מ היו כל כך מהירים שאני בקושי הצלחתי לנשום בהם.. סיימנו את הריצה כל כך תשושים שכולם שכבו עוד עשרים דקות מנסים לנשום, למרות שכבר לא היה חם בכלל (היה סביבות השעה 19:00) הקצין כושר החל לשפוך מים עם צינור על אנשים שלא יקבלו מכת חום. תוך כדי שאנחנו שוכבים שם ומנסים להחזיר את הנשימה אנחנו שומעים ברקע "חברים סיימתם את זה, 22:36 דקות!". זה היה אחד הרגעים היותר מאושים במסלול. שברנו שיא יחידה, והעיקר הוא שסיימנו עם הסיוט הזה נגמר. באותם זמנים עדיין לא היה אוזניות שמודדות דופק אבל אני בטוח שכולם שם הגיעו לשיא שלהם בחיים, לפחות על עצמי אני בטוח שהגעתי לדופק המקסימאלי של החיים שלי.

  • אביה

    לפני שנה וחצי עשיתי ריצה ליד הבית והקפתי את היישוב פעמיים, בדיוק כשעברתי באותו מקום התחיל לרדת עליי ברד ואחרי כמה דקות הפסיק, ואז בסיבוב השני באותו מקום עוד פעם ברד.
    אחרי זה הפסקתי לרוץ כי זה היה יותר מידי חח.

  • גיא קורן

    לפני שלוש שנים שהתחלתי להתעניין לתפקידים בצבא החלטתי שאני צריך לתפוס את עצמי בידים ולהתחיל לרוץ.יצאתי לרוץ עם חבר שכבר היה בכושר טוב ממני וכמובן לא עמדתי בקצב שלו אבל זה לא הפריעה לי גם ככה הוא רץ עם מוזיקה ואני בלי אז גם אם היינו באותו הקצב לא היינו יכולים לדבר. אחרי כמה פעמים שרצנו ביחד החלטתי שאני חייב להתחיל לרוץ עם מוזיקה למחרת לריצה באתי עם האוזניות הרגילות של האיפון. התחלתי לרוץ עם הפלאפון בכיס ( הייתי אופטימי לא ידעתי שזה יהיה כזה מסובך לרוץ עם פלאפון בכיס) אחרי כמה דקות החלטתי להחזיק את הפלאפון ביד המשכתי לרוץ והגעתי לרמזור אדום ליד כביש די עמוס עצרתי ובגלל שהידים שלי כל כך הזיעו מהריצה והדופק המהיר והאדרנילן בגלל כל הדברים שבאו ביחד הפלאפון עף לי מהכיס ועם המזל שלי עבר בדיוק מכונית ודרסה לי אותו.כמובן שהפלאפון היה מרוסק.אבל מזל שהאוזניות התנתקו מהפלאפון בזמן הנפילה והם ניצלו [=

  • ברליס

    לפני שנתיים ושמונה חודשיים באימון מתקדם שלי הצנחנים עשינו ריצה של 4 ק"מ עם ציוד לחימה לעבר הר שנקרא "כיפת ה200".
    בכל ריצה היינו חייבים לצאת עם פק"ל מים ופק"ל אלונקה.
    לאחר 3 ק"מ הגענו ל"כיפת ה200" ובדיוק לפני העלייה החבר הכי שמן שלנו החליט שהוא לא יכול יותר (חוק מרפי) אז היינו צריכים להעלות את ההר כשכל אחד מאיתנו מחליף מתחת לאלונקה.
    כל ה28 חיילים מזיעים ברמה שאי אפשר להאמין!
    נ.ב הוא השתעמם באלונקה וניסה להירדם!

    אני הגעתי לרמה שלא יכולתי ללכת.
    ובתמונה רואים אותי ואת כל החברים שלי גמורים על הריצפה

  • Shalom Yossef

    לפני שנה ומשהו רצתי את חצי מרתון אמסטרדם .
    עד אותו רגע הריצה הכי ארוכה שלי הייתה 11 קילומטר .
    ביום הריצה כמובן עם אוזניות אלחוטיות על קו המירוץ
    מכין את הפלייליסט ומיישר אותן על הצוואר , מכניס אותן טוב טוב לאוזניים

    כדי שמרגע ההזנקה אוכל להתמקד נטו בריצה ולא להתעסק
    איתן יותר מידי .
    זה החזיק בדיוק חצי שעה עד שהן התחילו לעשות בעיות . הזיעה
    גרמה לקליפס שהיה על החולצה להחליק ,החוטים הלא נוחים שלה

    זזו ממקומם והווליום החל גם לעשות בעיות . בקיצור … במשך 10 דק

    תוך כדי ריצה אני מנסה ליישר והן שוב מחליקות , מנסה למצוא להן

    תנוחה טובה על מנת שאוכל להמשיך לשמוע את המוזיקה שעוזרת

    לי כל כך במהלך הריצה .
    אחרי שהתייאשתי … קיבלתי אותן באכזבה רבה ושמתי בכיס של החולצה .
    מאותו רגע המשכתי את הריצה ללא אוזניות .
    את הריצה סיימתי בזמן טוב מאוד לפעם הראשונה . את הריצה הזו

    לא אשכח אף פעם .
    גם את האוזניות , שמיד אחרי הריצה העפתי לכל הרוחות .
    בטוח שעם ה Jabra Sport Pulse זה לא יקרה 🙂

  • הראשון להשתתף

    אני והים חברים טובים.
    כל בוקר אני יוצא לריצת 5 ק"מ על החוף עם מכנסי הספידו שלי בלבד. פלאפון ונגנים רק מסרבלים וכל הסיבוך של החוטים לא בשבילי.
    *
    באותו הבוקר זה קרה: לאחר 2 ק"מ שמעתי פתאום "קררראק" וחור עצום נפער בדיוק באזור הישבן.
    הבושה להסתובב עם הישבן החשוף ותחושת חוסר האונים היו מייאשות.
    עד שפשוט התיישבתי עם המכנס הקרוע מתחת לסוכת המציל, ותוך כדי שאני מסרב לקום ביקשתי מהעוברים ושבים להתקשר לחבר שיבוא להציל אותי עם מכנס חלופי.
    אם רק היו לי את האוזניות של ג'אברה – הייתי יוצא לריצה עם פלאפון, נהנה ממוזיקה וממד כושר מובנה וחוסר האונים היה מסתיים מהר יותר.