קצת פחות משנה חלפה בין ההשקה הרשמית של ה-Ascend P6 לזו הרשמית של ה-Ascend P7 של וואווי (Huawei), אבל ההבדל בין הטלפון החדש של החברה, שמכירתו בארץ החלה השבוע, לבין הקודם, הוא עולם ומלואו.
בעוד ה-P6 היה הקצה העליון של הערימה, מכשיר הדגל האמיתי של חברה שהתמקדה בעיקר במכירות של מכשירים זולים, כשהיא השיקה את ה-P7 בפריס לפני מספר חודשים, התמונה הייתה שונה מאוד: זו כבר הייתה חברה שביססה את מעמדה כשלישית בעולם, שהמכשיר החדש נמצא הפעם בקצה התחתון של הערימה ומסמן דרך חדשה של חברה שמתכוונת להביט רק מעלה מבחינת התצורה של המכשירים שהיא מתכוונת להשיק. הפעם זו חברה שרוצה להתחיל להביט בעיניים של המובילות הגלובליות סמסונג (Samsung) ואפל (Apple) ולהראות להן, כפי שרבים מאיתנו כבר יודעים היטב, שגם מסין יוצאת תורה – לפחות בכל מה שקשור בתעשיית הטלפונים.
מבחינת מראה חיצוני ה-Ascend P7 אינו שונה בהרבה מה-P6: אותם קווי מתאר דקיקים, אותו פס מתכתי מסביב שמקנה לו מראה יוקרתי, וגם אותו חלק תחתון עם הצורה המעוגלת המאוד ייחודית. לגבי המראה בהחלט אין מה להתווכח: בדיוק כמו קודמו, מבחינה חיצונית הוא אחד המכשירים היפים ביותר שמוצעים כיום בשוק הטלפונים.
אבל זה ממש לא אותו מכשיר. גם המרחק הטכנולוגי בין השניים הוא עולם ומלואו. ה-P6 היה יפה אך חלש משהו, ה-P7 הוא בהחלט מכשיר ראוי מבחינה טכנית לתחרות. הוא אולי עוד לא מגיע לביצועים של המכשירים המובילים את השוק, אבל הוא גם לא נמצא במרחק של יותר מהקפה, כך שהוא יכול לראות את הגב שלהם היטב, ולהריח את הזיעה שלהם. בוואווי ניצלו היטב את העובדה שיש ברשותם מפעל לייצור שבבים משלהם, HiSilicon שמו, והמערכת על שבב בה מצויד המכשיר הנוכחי מראה שהם כבר למדו דבר אחד או שניים בשנה האחרונה. מבחנים שדלפו לאחרונה לגבי מערכות על שבב חדשות של החברה מראים בהחלט שהם מסוגלים לסגור את הפער, וה-P7, בהיבט הזה, מהווה מעין מתאבן או כפי שכבר נכתב לעיל – הקצה התחתון של הערימה החדשה.
ה-P7 גם אמור לשרת את וואווי קצת אחרת ממכשירי דגל של רוב החברות המובילות בשוק. המטרה של החברה עם המכשיר הזה היא להראות שהיא יכולה לתת תחרות מבחינה טכנולוגית, אבל מבחינת מחיר היא ממש לא מתכוונת לשחק באותם גבהים כמו ה-Galaxy S5, ה-LG G2 ובטח לא ה-iPhone 5 או למעשה 6 בקרוב. המטרה שלה היא להציע ביצועים גבוהים במחיר שוק בינוני, או במונחים של הארץ, 1,990 ש”ח כמחיר רשמי, וכנראה שעוד פחות בחנויות.
האם המכשיר מצדיק את מה שוואוי תולה בו? בדיוק בשביל זה אנחנו כאן, לא?
אריזה ומראה חיצוני: כמו במקרה של ה-P6 האריזה של ה-P7 מאוד מושקעת ויוקרתית למראה, בדיוק כפי שאפשר לצפות מטלפון איכותי. קופסת הקרטון הלבנה אינה מקושקשת מדי ונושאת את שם המכשיר ואת סמל החברה בצבע מוזהב. משיכה קלה של ידית בד קטנה שולפת החוצה את הקופסה הראשית.
במגירה העליונה נמצא המכשיר שמעליו נייר עליו כתוב Open ומצויר חץ, בצבע מוזהב קטן. מתחת למגירה זו יש שתי קופסאות. אחת מכילה את המטען ואת האזניות. השנייה יש לה מטרה אחת בלבד: להחזיק את הנעץ בעזרתו פותחים את מגירות הסים וכרטיס הזיכרון, וטוב שכך. במכשיר הקודם הוא היה נעוץ בחלק התחתון של המכשיר, תוך שהוא מעורר כל הזמן חשש שבכל רגע ניתן לאבד אותו.
המכשיר עצמו, כאמור, מזכיר את ה-P6. מאחור, בצד שמאל של הגב, מעל לוגו החברה, נמצאת המצלמה והמבזק שלה. באותו צד, אך למטה, הרמקול שנראה כמו פס דקיק ולא ארוך במיוחד. בחלק התחתון המעוגל של המכשיר נמצא חיבור ה-microUSB, ובצד השני למעלה חיבור האזניות. בצד שמאל אין כלום, אך בצד ימין מוצאים את כפתור השליטה בעוצמת הקול ואת כפתור ההפעלה/כיבוי העגול וכן שתי מגירות. בשתיהן אפשר לשים סים – המכשיר תומך בסים כפול – אך אחת מהן משמשת, וזה חידוש בשוק, גם כמגירה לכרטיס ה-microSD. המכשיר מזהה מה מכניסים לבד בהתאם לתצורה בה יושב הכרטיס בתושבת. מקדימה מוצאים למעלה את המיקרופון ואת עדשת המצלמה הקדמית, שנזכיר אותה שוב בהמשך ומסיבה טובה, ולמטה שם החברה.
השוליים מצידי המסך מאוד צרים, ובכלל למרות גודלו של המסך שעומד על 5 אינץ’, יש הרגשה של מכשיר קטן יותר כשמחזיקים אותו ביד וזאת בזכות הדקיקות הכמעט בלתי אפשרית שלו. את המראה היוקרתי של המכשיר משלימה העובדה שהוא מצויד בזכוכית גרילה הגנתית מקדימה וגם מאחור מה שמראה לו מראה זכוכיתי מושך מאוד, אבל גם תורם לכך שהוא מהווה מלכודת לטביעות אצבעות שומניות.
ועכשיו לטכנולוגיה וממדים: מסך ה-IPSשל ה-P7 צמח מ-4.7 ל-5 אינץ’ והרזולוציה שופרה ל-FHD, או 1,920×1,080 פיקסלים. גם העובי של המכשיר עלה מ-6.14 ל-6.5 מ”מ. אבל, כשלוקחים בחשבון שיש זכוכית הגנה גם מאחור ויש בפנים גם מודם LTE, זה עדיין עובי מרשים ביותר. המשקל של המכשיר גם עלה, אבל ב-4 גרם בלבד ל-124 גרם לא מורגשים כמעט, וכאן גם צריך לקחת בחשבון שהסוללה גדולה יותר, כך שמדובר בהישג יפה מאוד מבחינת החברה.
המערכת על שבב היא Kirin 910T, שכאמור מיוצרת למעשה על ידי וואווי בעצמה. היא מבוססת על ארבע ליבות Cortex-A9 של ARM במהירות 1.8 ג’יגה-הרץ, וכן משולב בה השבב הגרפי בדמות ה-Mali-450MP4 גם הוא מבית ARM. בנוסף, היא מציעה התקדמות מבחינת המודם המשולב בה. כמוזכר לעיל, ה-Ascend P7 מוכן לעבודה ב-LTE, גם בישראל, וכבר עכשיו: הוא תומך בקטגוריה 4 ב-1,800 מגה-הרץ. הוא גם יהיה מוכן לעבודה עם סיום הקצאת התדרים, מכיוון שהוא תומך גם ב-2,600 הרץ. השילוב הזה מהווה, כפי שכבר הזכרנו עד עתה, קפיצה גדולה מאוד קדימה מבחינה טכנולוגית עבור וואווי, מה שבהחלט משרת את המטרות המוצהרות שלה.
הסוללה כאמור גדלה מ-2,000mAh ל-2,500mAh ולפי החברה זה אמור להגדיל את זמן ההמתנה מ-324 ל-442 שעות. עם זאת, זמן השיחה, ושוב לפי החברה, דווקא יורד מ-14.5 ל-14 שעות, אבל זה לא כל כך משמעותי. בהמשך נתייחס להצהרות על הנייר הללו.
כך או כך, בשורה התחתונה, מבחינת תצורה וממדים עיקריים, וואווי יכולה לרשום לעצמה V קטן: היא הצליחה לשמור על גבולות הגזרה כמעט לחלוטין, אבל להציע מאפיינים הרבה יותר טובים. לחצו כאן להשוואה מלאה בין שני הטלפונים.
מערכת הפעלה וממשק: באופן עקרוני מערכת ההפעלה של ה-Ascend P7 היא אנדרואיד (Android) בגרסה 4.4.2, או קיט-קט (KitKat). למה באופן עקרוני? כי מעל נמצא ממשק ה-Emotion UI בגרסה 2.3 שלו, גרסה משופרת לעומת ה-1.6 שהייתה מושתלת למערכת העצבים של ה-P6. גם ב-P7 הממשק מחובר באופן עמוק במיוחד למערכת העצבים של הטלפון/מערכת ההפעלה, לשרירים, לגידים, למיתרים וגם למחזור הדם. למעשה, ברגע שאתם רוכשים את ה-P7 אתם נכנסים למערכת הפעלה שקוראים לה Emotion, והיא אכן מרגשת, אבל לא תמיד לטובה.
בדיוק כמו ב-P6 למשתמש אנדרואיד ותיק תהיה מייד הרגשה של ‘יאללה, בלגאן’. אין למעשה מסכי בית, יש פשוט מסכים שכמו ב-iPhone מלאים בצלמיות של היישומים שאינן ממוקמים, כפי שהבנתם, במגירה מיוחדת משלהם. מה שנשאר קבוע ובעצם מכיל את הדברים העיקריים כמו טלפון, אנשי קשר וכיוצא בכך זה הפס הראשי שמופיע בכל מסך ‘בית’ שאליו ניתן לגרור או להסיר צלמיות לפי החשק של המשתמש. מעבר לכך שתומכת Emotion ביצירת קבוצות טבעית, כך שקל לבצע גרירה של יישום אל מעל קבוצה מוכנה כדי לצרפו אליה או אל מעל צלמית של יישום אחר כדי ליצור קבוצה חדשה, ותוך קביעת השם שלה. חלק מיישומי גוגל שמגיעים כברירת מחדל עם הטלפון כבר מקובצים בקבוצות כאלה.
הדבר הטוב של השימוש ב-Emotion הוא התפריטים הנפתחים שלו, וכמה אפשרויות חביבות ודי ייחודיות. לדוגמה, כשהטלפון עם מסך כבוי ורוצים לצלם משהו במהירות, פשוט מכוונים באופן כללי ומבצעים לחיצה כפולה מהירה על כפתור עוצמת הקול. המצלמה מופעלת מייד. במסך הנעילה, כמו ב-iPhone, אפשר לגרור את צלמית המצלמה כלפי מעלה כדי לעבור מייד ליישום שלה מבלי שצריך להיכנס לתסבוכת הצלמיות בעמודי הבית.
אפשר גם לפתוח את תפריט ההתראות הראשי מלמעלה במסך הנעילה, ואפשר אם רוצים לבצע גרירה מלמטה כדי לפתוח תפריט ייחודי למסך הנעילה שכולל את הכלים פנס, מחשבון, יומן ומראה. כן מראה. יש גישה גם לנגן המוזיקה של המערכת, ואת כל הפעולות הללו כאמור אפשר לבצע בלי בכלל לפתוח את המכשיר.
תפריט ההתראות הראשי, כמו בטלפונים רבים, מציע פתיחה דו שלבית: בראשונה מוצגת רק השורה הראשית של ההגדרות והאפשרויות, ובגרירה נוספת מוצגות כולן, כולל מחוון השליטה בבהירות המסך וכפתור הקביעה האוטומטית של אפשרות זו, שכברירת מחדל, וטוב שכך, אינו פעיל. בהגדרות, באופן גמיש לחלוטין, אפשר לקבוע אלו אפשרויות יופיעו בשורה הראשונה, ובין האפשרויות ניתן למצוא גם צילום מסך (אחלה), תפריט צף (עוד רגע אחד), פנס וחיסכון-על בסוללה (יותר מרגע אחד, אולי שניים).
התפריט הצף, שמוצג על המסך כמחצית של נקודה לבנה שניתן להזיז לכל מקום על מסך ה-5 אינץ’, כל עוד היא לאורך צד ימין או צד שמאל שלו. תפריט זה מספק גישה לכמה פעולות מערכת כמו ניקוי הזיכרון מכל היישומים הפעילים, גישה מיידית לעמוד הבית הראשי של המערכת, פתיחת מנהל המערכת ומעבר לתפריט משני שכולל כמה קיצורי דרך ליישומים כמו לוח שנה, מחשבון, מוזיקה ועוד. התפריט הזה מופיע בכל מקום, ואפילו מעל משחקים שמשוחקים במסך מלא, אבל הוא לא ממש מטריד כי יש הטרדה גדולה יותר שמשכיחה אותו (עוד מעט).
אם אינכם אוהבים את הסגנון של מסכי הבית של ברירת המחדל, תוכלו במקום זאת במסך ההגדרות, תחת ‘סגנון מסך הבית’, לבחור במסכי בית בסגנון פשוט. בחירה באפשרות הזו הופכת את תצוגת מערכת ההפעלה של ה-Ascend P7 לכזו שמאוד מאוד מזכירה את חלונות: אריחים גדולים וצבעוניים שכל אחד מהם מקצר את הדרך להפעלת יישום זה או אחר.
הגענו למטרד. מהר מאוד לאחר תחילת השימוש תתחילו להרגיש שהטלפון קצת מנג’ס לכם. וואווי מאוד התמקדה בהיבט של השימוש בסוללה ב-Ascend P7. הסוללה אמנם גדלה ב-25% לעומת הסוללה של ה-P6, אבל היא עדין קטנה בנפח שלה מול המובילות בשוק שרובן למכשירי הדגל סוללות גדולות יותר, כשרבות מהן כבר חצו את קו ה-3,000mAh. זמן העבודה הוא בהחלט דבר חשוב מאוד, במיוחד אם אתה מתחרה בגדולות, והפתרון של וואווי להשגת עוד קצת מהסוללה הוא שהמשתמשים כל הזמן מקבלים הודעות על יישומים פתוחים שלכאורה מבזבזים יותר מדי חשמל, והם מתבקשים לסגור אותם.
וכשהנדנוד גובר, הטעויות באות בעקבותיו. בסופו של דבר המכשיר קיבל הסכמה מערכתית לסגור את כל היישומים שהוא חושב שפועלים ברקע באופן מיותר. מהר מאוד התברר שזה כולל יישומים כמו Gmail, מזג אוויר וכדומה. אחרי שלוש שעות בלי לקבל אף הודעה מיישום הדואר של גוגל, כבר הובנה הבעיה.
דווקא להיבט השני של החיסכון יש דרך התנהגותית נכונה יותר: בעת שהסוללה ממש ממש קרובה להתרוקן, המכשיר מציע מצב שימוש מיוחד בו פועלים שירותים בסיסיים בלבד, וכן הגרפיקה היא בצבעי שחור לבן כדי לחסוך את החשמל שמופנה למסך. בלי נדנודים מיותרים, ומבוצע היטב.
שימושיות: האם כל זה עוזר לזמן העבודה? אין לצפות ליותר מדי שעות מיותרות. בשימושים רגילים של גלישה ושיחות ניתן להעביר יום עבודה שלם ועוד קצת, אלא אם הלחץ בגין החשש ליישומים בזבזניים יגרום לחפש תקע חשמלי הרבה קודם. מצד שני ברגע שרואים סרט וחצי או משחקים משחק אחד כבד, זמן הסוללה צונח באופן משמעותי, והסיבה לכך מורגשת היטב: המכשיר מתחמם מאוד וזה אומר שהליבות עובדות בשיא העוצמה למשך זמן ממושך מדי. אמנם לא מגיעים למצב בו כבר לא ניתן להחזיק את הטלפון ביד, אבל הוא בהחלט מתחמם.
הכפתורים הראשיים של ה-P7 הם כפתורי תוכנה מה שאומר שהם ‘גוזלים’ חלק מהנדל”ן השולחני. בדרך כלל זה לא מפריע, אבל במשחקים דווקא כן: הפס האפור בצידי המשחק מטריד קצת. אבל, אין ברירה במכשירים שבוחרים בדרך הזו.
מעבר לכך, בעיה אחרת היא שיש לפעמים מעין השהיה בין הלחיצה על צלמית של יישום או הגדרה לבין ההפעלה בפועל, ומצד שני לפעמים יש הרגשה שמספיקה נגיעה קלה כדי להפעיל יישום גם בלי כוונה.חוסר היציבות הזו בא לידי ביטוי במשחקים בהם נדרשת פעולת לחיצה בעיתוי מסוים כדי לבצע משהו: לפעמים התגובה מצוינת ומדויקת, לפעמים יש הרגשה שצריך ללחוץ הרבה יותר חזק, או שהמכשיר לא קולט בכלל את הלחיצה.
מבחינת הרגשת השימוש, מדובר בחוויה. כיף להחזיק את המכשיר ביד, כיף לעבוד אתו, וגם כיף לשבת בחוץ על הספסל בשמש ועדיין לראות כל פרט ופריט על המסך המצוין. עוד דבר מהנה הוא היכולת לבחור אחת מאלפי ערכות נושא מוכנות שקיימות לטלפון, וכך לשנות את מראה הממשק לחלוטין, כולל כל הצלמיות, כולל כל הצבעים, בכל פעם מחדש בכדי לתת לה אפיון אישי, אבל גם כדי לחדש קצת. ואם בכלל רוצים לשחק, אפשר לגשת להתאמת סגנון באופן אישי ולקבוע כל פרט במקרה ובצלילי המערכת לבד. אפשר לבזבז כאן לא מעט זמן במשחקים.
אבל הכי כיף הוא להשתמש ב-Ascend P7 כדי לצלם.
צילום: זו ללא ספק הנקודה הבולטת ביותר של ה-Ascend P7, ונציגי החברה הבהירו זאת היטב בתצוגה של המכשיר בעת ההשקה. מאחור יש מצלמת 13 מגה-פיקסלים עם חיישן BSI 4.1 של סוני (Sony) וכן רכיב נוסף שמאפשר צילום באיכות גבוהה מאוד אפילו בתנאי חושך מוחלט. מקדימה, מצלמת ה-8 מגה-פיקסלים – בדיוק, לא פחות מ-8 מגה-פיקסלים עבור מצלמה קדמית – מצוידת בעדשה רחבה שנועדה לשפר מאוד את צילומי הסלפי, היבט שבוואווי החליטו ללכת עמו ‘עד הסוף’ אם אפשר לומר כך. למה הכוונה? כשעוברים להשתמש במצלמה הקדמית ביישום המצלמה מופיעה אפשרות לצילום סלפי פנרומי מיוחד וייחודי לחברה בו המשתמש יכול לצלם את עצמו ואת סביבותיו, נוף או אנשים, בעזרת הטיה קלה של המכשיר לשני הצדדים ובאופן אוטומטי ללא התערבות נוספת מצד המצלם – לוחצים פעם אחת כדי להצטלם, מטים לפי התרשים שמופיע על המסך, וזהו, כמו בצילום פנורמה בעזרת המצלמה האחורית הראשית, מצב איכותי שקל מאוד להשתמש בו אחרי תרגול קצר.
תפריט המצלמה, כאמור, עשיר באפשרויות. כך לדוגמה אפשר, בהגדרות הראשיות של היישום, לבחור לבצע צילום רציף ללא הפסקה כל עוד האצבע נמצאת על כפתור הצילום, וכן אפשר לבחור את האפשרות לקבוע את נקודת הצילום וההתמקדות של העדשה בעזרת לחיצה על נקודה כלשהי על המסך. אפשרות אחרת היא ‘התמונה הטובה ביותר’ תחתיה המערכת עצמה בוחרת את התמונה הטובה ביותר מרצף צילום של 10 תמונות, למרות שהמשתמש כמובן יכול לבחור תמונה אחרת, והיא זו שנשמרת בזיכרון.
כמו כן חייבים לציין את מצב הפנרומה שהוא אחד הטובים בהם נתקלנו בטלפונים עד היום והוא מאפשר לצלם במדויק תמונת פנורמה איכותית ב-360 מעלות. ניתן גם להציג רשימה של מסננים שונים על המסך ולבחור בהם תוך כדי צילום כדי להעניק לתמונות מראה קצת שונה, ואפשר גם להוסיף לתמונות הערות קוליות, או סימן מים, או לבצע צילום HDR ועוד.
התפריט, כאמור, משתנה כשעוברים לצלם באמצעות המצלמה הקדמית. חלק מהאפשרויות נעלמות, וצילום הסלפי הפנורמי, כמוזכר לעיל, מקבל עדיפות ראשונה לבחירה, והתוצאות בהחלט מרשימות.
צילומי וידאו אפשר לבצע באיכות FHD בקצב של 30 פריימים לשנייה, אבל כשעוברים לצלם במצב וידאו כל מה שאפשר לבחור הוא האם לצלם עם מבזק או בלי, אי אפשר אפילו לצלם תמונה באמצע, וחבל. האיכות טובה, אבל אולי היה ניתן היה לספק כאן קצת יותר אפשרויות.
ביצועים במבחנים: אם אתם עוקבים אחרי האתר שלנו, ואתם כמובן עוקבים, אתם יודעים למה אנחנו לא מציגים כאן את התוצאות אותן השיג ה-Ascend P7 במבחן 3DMark של Futuremark, אבל זה כמובן לא המבחן היחיד שאנחנו מבצעים לטלפונים שלנו, ואפשר לראות כיצד הוא מתמודד עם השאר, ולראות האם מבחינה טכנית הוא באמת שם למעלה גבוה איפה שוואווי חושבים שהוא יכול להיות, או יותר קרוב לאמצע בהתאם למחיר שלו.
במבחן Basemark OS II הוא הראה עד כמה הוא השתפר לעומת ה-P6 עם ציון כללי של 473 נקודות לעומת ה-141 של קודמו, אבל איפה הוא וה-S5 של סמסונג שהשיג 1,124 נקודות, או ה-One M8 של HTC עם 1,149 נקודות וכדומה. גם ב-Antutu 4.0 התמונה הייתה דומה. עם 25,414 נקודות הוא עבר את ה-S4 אבל נמצא הרחק מתחת ל-S5 עם 35,155 נקודות או ה-G3 של LG עם 33,240 נקודות.
גם במבחן הגרפי Epic Citadel הוא לא ממש הצטיין עם קצב של 38.3 פריימים/לשנייה ברזולוציה של 1,800×1,080 פיקסלים (120 פיקסלים הולכים לאיבוד בגלל שהמכשיר משתמש, כזכור, בכפתורי תוכנה כדי להגיע לעמודי הבית, כדי לחזור לאחור וכדי להציג את היישומים הפתוחים). שוב, זה ציון טוב בהרבה לעומת ה-P6 שהשיג קצב של 32.6 פריימים/לשנייה אבל ברזולוציה נמוכה בהרבה של 1,200×720 פיקסלים, אבל נמוך באופן משמעותי ממה שהשיג ה-G2 של LG שבאבחנה גבוהה מלאה הגיע לקצב של 58.3 פריימים/לשנייה, וגם ה-OnePlus המדהים שהיה הראשון להגיע לקצב של יותר מ-60 פריימים/לשנייה ברזולוציית FHD.
המסקנה: וואווי אכן מציגה קפיצה גדולה מאוד קדימה בין ה-P6 ל-P7, אבל זה עדיין לא מכשיר שיכול להתחרות עם הגדולים מבחינת ביצועים, בשום צורה ואופן. גם ממשק ה-Emotion UI יכול לא להתאים לחלק מהאנשים, למרות שבאותה מידה הוא יכול מאוד להתאים לרבים אחרים גם בזכות היכולת להחליף לו בקלות את ערכת הנושא למשהו חדש בכל יום.
אבל, יש לו הרבה מאוד נקודות מוצלחות: הוא פשוט נראה טוב, ואי אפשר לקחת את זה ממנו. הוא אחד הטלפונים הכי יפים שיש כיום בשוק. ויותר מכך, למרות שהוא מצויד במסך 5 אינץ’, הוא ממש לא נראה ולא מרגיש ככה, וזאת בזכות הדקיקות המופלאה שלו ומשקל הזבוב.
אם אתם מחפשים קונוסולת משחק ניידת, הוא לא בשבילכם, אבל אם אתם מחפשים מכשיר נאה לשימוש יום יומי, ועוד יותר אם אתם מחפשים מכשיר עם מצלמות יוצאות מן הכלל, הוא יכול לתת לכם את התשובה שאתם מחפשים.
המחיר המומלץ לצרכן שנקבע עבורו, 1,990 ש”ח, בהחלט מתאים למה שהוא מציע, וכנראה שניתן יהיה להשיג אותו אפילו במעט פחות בחנויות. כך שאם אתם מחפשים מכשיר סביר פלוס עם ייבוא מסודר לארץ (אלפא טלקום), תכניסו אותו לרשימה שלכם.
כל הכבוד, פעם ראשונה כתבה שלא מתחילה במילים “העיצוב מזכיר את האייפון…”
אבל אי אפשר לומר שהוא לא מזכיר ;-)