המהנדסים מאחורי הרשת הנוירונית, רשת עצבית מלאכותית הלומדת של גוגל, מנסים לשפר את יכולות השיחה של האינטליגנציה המלאכותית. ואיך הם עושים זאת? בחודשים האחרונים הם נותנים לה לקרוא מאות רומנים זולים, מהסוג שרווקות ממורמרות וגרושות מיואשות שוקעות בהם.
תולעת ספרים דיגיטלית
על-פי הדיווח של Engadget, האינטליגנציה המלאכותית של גוגל בלעה עד כה 2,865 רומנים בניסיון לשפר את התגובות של האפליקציה לשאלות ובקשות המשתמשים. מדובר בסיפורים די תבניתיים: גבר, אישה, קונפליקט והרבה תשוקה שמתפרסת על פני דפים של סצינות סקס (תחשבו חמישים גוונים של אפור וחברים). היתרון בתבניתיות הזו עבור ה-AI הוא שזה מאפשר ניתוח של טקסטים שונים שמתארים סיטואציות דומות, וכך מלמדים את המערכת לתקשר בצורה מגוונת ו”אנושית” יותר.
החוקרים והמהנדסים הלכו שלב קדימה ובחנו את המערכת בכך שנתנו לה לכתוב משפטים שדומים לקטעים בספרים שזו קראה. היא הצליחה בכך, אז השלב הבא הוא כנראה לתת לה לכתוב רומנים אירוטיים שלמים ולדברי המהנדסים מאחוריי הפרוייקט זה אמור להיות אפשרי באופן תיאורטי.
בינינו? לא נופתע אם האינטליגנציה המלאכותית של גוגל תעשה עבודה טובה יותר מרוב הסופרים שעוסקים במלאכה כרגע. האם זה אומר שכל סופרי הרומנים האירוטיים צריכים לחפש עבודה חדשה בעשור הקרוב? אולי. לחלופין – הם יצטרכו לחדש הרבה יותר בשביל לנצח את המחשב של גוגל בשחמט של כתיבה אירוטית.
מגוגל באהבה
“באפליקציה של גוגל, התשובות הן מאוד עובדתיות,” אמר לחדשות באזפיד אנדרו דאי, אחד המהנדסים המנהלים את הפרוייקט בגוגל. “בתקווה, עם העבודה הזו ועבודה נוספת שתושקע בפרוייקט, המערכת תדע לנהל שיחה וגם לגוון בין סגנונות תקשורות וטונים שונים.”
בחדשות באזפיד שאלו את דאי אם קיים סיכון שמישהו יתאהב במכונה שגדלה ולמדה על רומנים אירוטיים. לדבריו, אין זה מן הנמנע. הוא הביא את הדוגמה של האגדה היוונית על פַּסָּל שהתאהב בפֶּסֶל אישה שפיסל. “אם אפשר להתאהב בפסל יפיפה, אני מניח שאפשר להתאהב גם רשת נוירונים.”
השאלה שלא נשאלה, למרבה הצער, היא לדעתנו שאלה חשובה לא פחות. האם יכולה המכונה החכמה של גוגל להתאהב היא במשתמשיה? ומה יקרה אם תתאכזב?
התמונה באדיבות Shutterstock
אחרי המשפט הזה:”מהסוג שרווקות ממורמרות וגרושות מיואשות שוקעות בהם.”, הייתי בטוח שאישה כתבה את זה חחחח
לא טעית
*שורקת בתמימות*