PGR2 היה ממשחקי המרוצים הטובים ביותר שהיו בנמצא עבור קונסולת ה-Xbox המקורית. מעבר לכך, המשחק שיצא ב-2003 כלל גם ‘ביצת פסחא’ מגניבה במיוחד.
גם מי ששיחק במשחק אולי יתקשה לזכור, אבל במוסך האינטראקטיבי של המשחק עמדה מכונת ארקייד של משחק בשם Geometry Wars. קבוצת הפיתוח של PGR2, ששמה Bizzare Creations, פיתחה אותו כאמצעי לבחון את הרגישות והשליטה בבקר החדש שצורף לקונסולה כתחליף לאחיו עתיר הממדים, ה-Duke.
החבר’ה ב-Bizzare, בראשות המעצב סטפן קייקברד, כנראה לא העלו על הדעת שהמשחק הקטן הזה יהפוך לסיפור הצלחה בפני עצמו. אבל זה בדיוק מה שקרה: Geometry Wars הפך לחביב המעריצים, ויש שיגידו שהפך לפופולארי אף יותר מהמשחק בו הופיע ככוכב משני מאוד, לפחות מספיק פופולרי כדי לקבל החלטה לפתח גרסת עצמאית שלו.
שנה אחר כך מיקרוסופט השיקה את שירות משחקי הארקייד של ה-Xbox, ובשנה שלאחר מכן הוא הושק מחדש עבור ה-Xbox 360. זה היה התזמון מושלם להשיק במקביל גרסה מחודשת, ו-Bizzare אכן עמדה במשימה.
המשחק המחודש, Geo Wars: Retro Evolved, היה פחות או יותר משחק זהה לאותו פיילוט במוסך. אבל, העוצמה של ה-360 אפשרה להציג על המסך מאות אויבים בו זמנית וזרקה לקלחת אפקטים גרפיים מרהיבים.
המשחק שבר את שיא ההורדות של משחקי ארקייד בשירות, והפך אולי למזוהה אתו יותר מכל. משחקים שונים בסדרה שוחררו במרוצת השנים לפלטפורמות שונות, כשההמשך המקורי היחיד לאותו המשחק היה Retro Evolved 2. ועכשיו מגיע עוד אחד.
האויבים: ריבועים ומשולשים
רגע, אבל מה עושים בכלל ב-Geo Wars? ובכן, מנווטים חללית קטנה, משמידים את כל האויבים מסביב ומקפידים להימנע ממגע אתם. בדרך גם אוספים סוג של יהלומים ירוקים שמשפרים את המכפיל, וכך מקבלים יותר נקודות על חיסול של כל אויב.
האויבים עצמם הם, כפי שהבנתם, צורות גאומטריות שונות, שכל אחת מהן מתנהגת אחרת. הריבועים הירוקים, למשל, יתקרבו אל החללית שלכם במהרה וייסוגו כשתנסו לפצפץ אותם בחזרה. החצים הצהובים, לעומתם, ינועו לאורך המשטח אופקית או אנכית, ותהיו חייבים להיפטר מהם במהרה כדי שלא תיתקלו בהם מאוחר יותר. יש מספר מצומצם של אויבים גאומטריים, שאפיונים שונים שלהם עושים את הופעת הבכורה במשחק החדש.
זה אולי נשמע פשוט, אבל ככל שהזמן עובר, המשחק ידאג לזרוק לעברכם מסות גדולות יותר ויותר של אויבים, שידרשו שתפיקו את המקסימום מכישורי השליטה שלכם בסטיק כדי לתמרן ביניהם.
[quote_center]”חובבי הסדרה, כולל עבדכם הנאמן, אם זה לא היה ברור עד כה, ישמחו להעיד עד כמה המשחק ב-Geo Wars ממלא את המשחק באדרנלין. רגעי השיא שלו, כמו הרגע בו מצליחים להימלט ממש בשבריר השנייה האחרונה מעשרות אויבים שמקיפים אתכם, הם מהרגעים הכי מוצלחים שזכורים לי ממשחקי מחשב.”[/quote_center]
חובבי הסדרה, כולל עבדכם הנאמן, אם זה לא היה ברור עד כה, ישמחו להעיד עד כמה המשחק ב-Geo Wars ממלא את המשחק באדרנלין. רגעי השיא שלו, כמו הרגע בו מצליחים להימלט ממש בשבריר השנייה האחרונה מעשרות אויבים שמקיפים אתכם, הם מהרגעים הכי מוצלחים שזכורים לי ממשחקי מחשב.
אני מאוד שמח ש-Dimensions, המשחק החדש, מופץ במקביל על חמש פלטפורמות, כולל המחשב האישי. אני שמח כי כבר אין לאף אחד תירוץ מדוע הוא עדיין לא שיחק בסדרה הזאת, וכי המשחק החדש מהווה חבילה מושלמת למי מביניכם שאף פעם לא הניח את ידו על אחד הכותרים.
אבל רגע. הוא ממש לא מושלם.
הכוח הוא בפשטות
Dimensions הוא משחק חדש-ישן וההרגשה היא שהוא מעט נקרע בין שני עולמות. מצד אחד, הוא Geo Wars בכל רמ'”ח איבריו. המשחק פותח הפעם ע”י Lucid Games, סטודיו צעיר בן שלוש שנים, אבל הסטודיו הזה הוא גלגול של Bizzare שנסגרה. החבר’ה של Lucid נזהרו שלא לשנות את הנוסחה המנצחת, אלא רק בנו על הקיים. הם לא החליפו את האויבים שכבר ביססו את מעמדם בסדרה, למשל.
מצד שני, הם רצו להפוך את Dimensions למשחק שהרבה גיימרים ירצו לקנות. זה אומר שהם השתדלו מאוד להאריך את אורך חייו באמצעות הוספת מערכה בשלבים ומצבי משחק שיתופיים. הבעיה היא שבתהליך הם איבדו קצת את הקסם שבפשטות הכה-מזוהה עם Geo Wars, בדיוק מה שהפך אותו לבחירת הקהל מלכתחילה. בשבוע האחרון יצא לי לקרוא קצת ברשת מה מעריצים חושבים על המשחק, וחלקם הגדול לא מאוד מתלהב מהתוספות החדשות של Lucid בדיוק מהסיבה הזו.
אישית, אני חושב שאלה טענות בעלמא. הוספת מצבי משחק חדשים היא התפתחות טבעית של משחק שאין לו לאן להתקדם אחרת. חוץ מזה, Lucid לא נגעה במצבי המשחק הקלסיים, שעדיין נחים להם כמות שהם תחת הקטגוריה הזו כשמתניעים את המשחק.
אז לא, התוספות של Lucid למשחק, בדגש על מצב המערכה, אינן מעיבות עליו. אין זה אומר שהן טובות במיוחד, אבל זה כבר סיפור אחר.
סגנון גרפי מרהיב
נתחיל ממה ש-Lucid דווקא לא שינתה. Dimensions, כיאה למשחק Geo Wars, נראה פשוט מצוין. הסגנון הגרפי, ששואב השראה מ-Super Stardust הקלאסי משנות ה-90′, מהווה כבר מזמן מודל לחיקוי (ע”ע Waves ו-Resogun).
Dimensions לוקח אותו שלב אחד קדימה, ומציג על המסך בכל רגע נתון מאות אויבים ואפקטים שונים. לעתים יש כל כך הרבה אקשן על המסך שקשה לזהות איפה החללית בכלל נמצאת, אבל אני דווקא לגמרי בעד לאמץ את העיניים ולסלול את הדרך מבעד לכאוס.
נעימות הנושא של המשחק משתלבות אתו באופן יוצא מן הכלל. לאורך השלבים תתנגן ברקע מוזיקה אלקטרונית, שחלקה מבוססת על הנעימות מהמשחקים הקודמים. למעשה, האודיו ב-Dimensions יודע להכניס אתכם כל כך יפה לקצב, עד שלשחק בלעדיו זה קצת חסר משמעות.
תלת-מימד גיאומטרי
Dimensions משנה בכמה מובנים את המשחק הקיים, כשהשינוי הגדול ביותר, כפי שרומז שמו, הוא ההחלפה של משטח המשחק הסטנדרטי במשטחים תלת-ממדיים בצורות שונות. במרבית שלבי המערכה (עוד עליה בהמשך) יהיה עליכם לנווט בתוך עשרות צורות גיאומטריות תלת-מימדיות, החל ממלבנים וכלה במה שנראה יותר כמו קוביית DnD או משטחים דמויי-בוטנים.
זה אומר, לדוגמה, שבחלק מהגופים הגאומטריים שתתמודדו עליהם, יריות שתשלחו לעבר אויבים שנמצאים באחת הפאות המקבילות יחזרו אליכם. מצד שני, זה גם אומר שאויבים שבעבר יכולתם להתחמק מהם יחזרו אליכם בסיבוב. המשטחים התלת-ממדיים מבטלים לחלוטין טקטיקות שהיו שימושיות במשחקים קודמים בסדרה, כמו היצמדות לדפנות המסך.
במהלך המשחק שלי ב-Dimensions הרגשתי שהמשחק מתגמל על שימוש נבון במשטחים שעומדים לרשות השחקן, אבל בהוא לא מחזיק את היד ומעודד בגלוי לעשות בהם שימוש כזה באמצעות טיפים או דרכים אחרות. זה מצוין. חוץ מזה, תנועת החללית במעבר בין פאות ועל שיפועים חלקה במיוחד.
אפרופו חלק במיוחד, Lucid הכניסה אופציה להתחיל מחדש את הסשן שלכם אחרי פסילה בלחיצת כפתור מהירה, בשביל להפוך את המשחק לזורם יותר. זו תכונה מתבקשת, וטוב שהיא שולבה במשחק, רק שכל שלב – לפחות במערכה – גם ככה זוכה לפתיח קצרצר שאורכו מספר שניות, שקצת מדכא את המומנטום.
יש חדש תחת השמש?
מעבר למשטחים החדשים, השינוי הגדול ביותר של Dimensions הוא בהוספת ה-Drones וה-Supers. ה-Drones הם מזלטים שמלווים את החללית במטרה להוריד חלק מהנטל. הם נפתחים כשמביסים בוסים במצב המערכה, וניתנים לשדרוג תמורת כסף-משחק שמרוויחים במהלך השלבים.
השותפים הזעירים מתחלקים לארבעה: ה-Attack הוא הבסיסי מכולם, ויירה לכיוון שהחללית שלכם יורה אליו. זאת אומרת, הוא משמש כוח אש נוסף. ה-Collector יאסוף את ריבועי ה-מכפלה הירוקים שאין דרך אחרת להגיע אליהם; ה-Ram יתנגש במהירות באויבים; וה-Snipe יחסל אותם מרחוק.
ה-Supers הם כוחות חד פעמיים ויותר דומים לפצצה שמאפשרת לנקות את המסך מאויבים מאשר ל-Drones הפאסיביים. מדובר ביכולות שאפשר להפעיל בלחיצה על הטריגרים, כמו Miner שישאיר מוקשים מאחוריכם או Turret שימלא את המשטח בקליעים.
זו תוספת מעניינת, שמוסיפה גוון אסטרטגי למשחק שעד כה, חלק הארי שלו היה מבוסס על מיומנויות ידיים. בכל זאת, יש לי כמה בעיות אתה.
הראשונה היא שחלק מה-Drones ומה-Supers מבטלים חלק משמעותי מהאתגר במשחק. דוגמה מובהקת היא ה-Collector, שפשוט מוותר לחלוטין על מה שהופך את Geo Wars לכזה מוצלח: הצורך לחזור על הצעדים שלכם ולאסוף יהלומים ירוקים שהותירו האויבים שהשמדתם, שבו-בזמן גם מקרב אתכם לאויבים חדשים ומסכן אתכם לאין-שיעור.
השנייה היא שלוחות התוצאות לא כוללים שום פירוט על ה-Drones שבהם בחר להשתמש השחקן או על מספר ה-Supers שניצל.
מערכה ארוכה ומייגעת
את עולמות המשחק האפילפטיים של Dimensions עוטף מצב מערכה לשחקן יחיד שמורכב מ-50 שלבים, ובין כל עשרה עומד בוס. נשמע מוכר? נו, כבר אמרתי ש-Lucid ניסו להנגיש את המשחק החדש.
בכל אופן, הרעיון נחמד, אבל הביצוע לוקה בחוסר. השלבים של המערכה מבוססים על עשרת מצבי המשחק השונים של Dimensions, שמחציתם קלאסיים ומחציתם חדשים לסדרה. בין המצבים הקלאסיים ניתן למנות את Deadline, בו תצטרכו להשיג כמה שיותר נקודות בזמן קצוב, ואת Pacifism המבריק, בו יהיה עליכם להתחמק מאויבים – מבלי לירות כדור אחד. רוב המצבים החדשים פחות מוצלחים, אבל יש יחידי סגולה בודדים, כמו Sniper שיאלץ אתכם לשרוד כשבאמתחתכם מלאי מוגבל של תחמושת.
השלבים מעוצבים לפי עקומת קושי ולכל אחד יש מוטיב שונה, אבל כאמור, הם אינם מושלמים. יש שלבים שמעוצבים באופן נפלא, וכוללים קירות שנסגרים עליכם או חורים שחורים שצצים משום מקום, אבל הם נבלעים בין הררי השלבים הגנריים של מצב המערכה. חלק מהשלבים היו שעמומונים של ממש, ושיחקתי בהם שוב רק בגלל ההגבלה המטופשת של Lucid שאילצה אותי להשיג בהם את מרב הנקודות כדי להתקדם הלאה. הייתי מעדיף מערכה מהודקת יותר שתיחתך בחצי.
יתר על כן, ההתרחשויות בכל שלב – מבחינת האויבים שקופצים אליו – חוזרות על עצמן בכל סשן משחק. הווה אומר, אחרי כמה משחקים בשלב מסוים, אפשר כבר לדעת פחות או יותר אילו אויבים יגיעו מאיזה מקום במשטח ומתי. בנקודות מסוימות שלו, הרגשתי שזה הופך את מצב המערכה של Dimensions למלעיט ולמבוסס Grinding גרידא. וזאת בעיה.
שלבי הבוסים מאתגרים במיוחד, ובניגוד לשאר העולם, דווקא אין לי שום בעיה אתם. הטרוניה, גם במקרה הזה, היא שהייתי חייב לעבור כל בוס בשביל להמשיך להתקדם לעשרת השלבים שמאחוריו.
טובות שתי חלליות מאחת. בתיאוריה
אם אתם אוהבים את האקשן שלכם מרובה-משתתפים, תשמחו לדעת של-Dimensions יש מה להציע בפן הזה. קודם כל, המשחק מעודד אתכם מאוד לשבור את שיאי החברים שלכם. כל שלב ומצב משחק דואג להפריד בין שני לוחות תוצאות, אחד גלובלי ואחד של רשימת החברים. מעבר לזה, כשאתם משחקים בשלב שבו אחד החברים שלכם הצליח לעקוף אתכם בתוצאה, היא תתנוסס בגאון בתחתית המסך, מחכה שתשברו אותה.
המשחק כולל מצב שיתוף פעולה המכיל עשרה שלבים וקרב בוס לקינוח, אבל המשטחים התלת-ממדיים מפנים בו את מקומם למקבילים הקלאסיים. המצב מאוזן למדי, אבל מרגיש קצרצר יחסית למערכה המתמשכת לשחקן יחיד.
אם חפצה נפשכם במשחק שיתופי, אך אף אחד ברשימת החברים שלכם לא רכש את המשחק, דינכם פחות או יותר נחרץ. Dimensions כולל מערכת Matchmaking שאמורה לצוות אתכם לשחקנים נוספים בשני מצבי משחק קבוצתיים, אחד מבוסס בוסים והשני על ניקוד. אלא שמצאתי את עצמי מבלה דקות ארוכות בלובי המשחק ב-Xbox One שלי עד שמצאתי שחקן אחד שישחק מולי. להבנתי, המצב הבעייתי הזה פוקד שחקנים רבים גם בגרסת המחשב האישי, מה שכנראה מצביע על בעיה במערכת המדוברת מאשר מחסור אמיתי בשחקנים.
השורה התחתונה
כפי שקראתם, יש לי הרבה תלונות על Dimensions, אבל הוא כנראה המשחק המהנה ביותר שרץ על ה-One שלי עד כה. ולמרות שאיני מחבב חלקים גדולים ממצב המערכה החדש, אני די בטוח ששעות המשחק הבאות שלי יוקדשו לשלבים המוצלחים יותר שלו, יחד עם המצבים הקלאסיים של המשחקים הקודמים בסדרה.
אז בקיצור, אם מעולם לא שיחקתם ב-Geometry Wars, המשחק החדש הוא חובה עבורכם. לא רק שהוא אחלה של כרטיס כניסה לסדרה, מדובר במשחק השלם והמלוטש ביותר בה. לעומת זאת, אם אתם שועלי Geo Wars ותיקים, הסיבה היחידה לרכוש אותו כרגע היא אם אתם ממש מרגישים צורך לגוון את המשחק שלכם. אחרת חכו למבצע.
המשחק יצא במקביל למחשב האישי (גם בלינוקס ובמק), ל-Xbox One ול-360 וכן לפליסטיישן 3 ו-4 וניתן לרכוש אותו במחיר שנע בין 60 ל-70 שקלים ב-Steam וברשתות המקבילות בקונסולות.
כתב: אייל לנצמן