במשך זמן רב מאוד שוק הטאבלטים היה מאוכלס כמעט כולו במותגים בעלי שמות שמוכרים בעיקר אלו שמחפשים לרכוש טאבלטים זולים באינטרנט, ולא ממש משנה מטעם איזו חברה. החברות הסיניות השתלטו על התחום הזה כמעט לחלוטין כשהן מציעות טאבלטים עם תגי מחיר נמוכים באופן קיצוני.
מעט מאוד חברות ‘בעלות שם’ התחרו בשוק הזה. למעשה, רוב רובן של היצרניות הגדולות אפילו התרחקו ממנו בגלל הסכומים הנמוכים של הטאבלטים שנמכרו בו. רובן לא יכלו, או אולי לא רצו, למכור טאבלטים במחירים של 250 דולרים ומטה, ואפילו הרבה למטה מזה. אולי הן קיוו שהגל יחלוף, שהציבור ידרוש בסופו של דבר גם איכות, אבל זה לא ממש קרה: התברר שהמכירות של טאבלטי ה-7 אינץ’ בחלק הכי נמוך של השוק, מבחינת מחירים לצרכן, רק הולכות ומתגברות בעוד שבגדלים של 10 אינץ’ ומעלה הן די תקועות.
אז מה עושים? עוצמים את העיניים, שמים אטמי אף, וקופצים לבריכה כמו כולם. מתברר שאם אין ממש ברירה, גם החברות הגדולות יכולות להציע מכשירים למגזר הזול הזה. אמנם יש עוד בדרך כלל פער של כמה עשרות דולרים בין טאבלטים ממותגים לבין טאבלטים לא ממותגים, אבל ברמת המחירים הזו כבר בהחלט יכולים המשתמשים לשאול את עצמם האם להוסיף את הסכום הזה כדי לקנות מותג ממותג או לא.
גם דל (Dell) התרחקה עד שהסוף רכשה את בגד הים המתאים לה. התוצאה היא סדרת הטאבלטים Venue שמוצעת כיום עם מסכים בגודל של 7 ו-8 אינץ’, ואנחנו קיבלנו לבדיקה את דגם ה-7 אינץ’, וזו כמובן הסביבה לכל הפתיחה הזו לעיל.
סיבובון חיצוני: אם יש דבר שאפשר לומר לזכות הטאבלטים שמגיעים מחברות כמו דל, חברות עם ותק משמעותי בשוק המחשוב האישי, הוא שמייד מבחינים בגימור, באיכות המוצר. ה-Venue 7 מרגיש טוב שמחזיקים אותו ביד, והוא גם נראה כמו מוצר שהושקעה בו עבודת תכנון כדי שהוא אכן ירגיש טוב ביד, וגם יראה מוצר יותר אמין ויותר טוב ממכשירים של חברות עלומות שם. המראה החיצוני אמנם אינו מדהים ובטח לא יוצא דופן, במיוחד בדגם עם הגב השחור, אבל גב הפלסטיק מרגיש כאילו שולב בו גומי רך והוא מרגיש נוח ויציב ביד.
כפתור ההפעלה ממוקם בצד העליון של המכשיר, ובצד שמאל ממוקם כפתור השליטה בעוצמת הקול. שני הכפתורים מעוצבים ויציבים היטב, כך שההפעלה שלהם קלה ולא צריך להפעיל לחץ והם גם לא מרגישים כמו סכינים קטנות כמו שלעיתים קורה עם מכשירי ‘לא מותג’. אלו הם שני הכפתורים הפיזיים היחידים במכשיר. שאר הכפתורים הם כפתורי תוכנה, שגוזלים כמובן קצת שטח עבודה מהמסך. בצד התחתון של המכשיר ממוקם רמקול שהינו חזק למדי, אך המיקום שלו, איך נאמר, לא ממש מוצלח במקרה שמשחקים לרוחב. היד פשוט חוסמת אותו. גם בצפייה בסרטים זה קורה, למרות שבמקרה הזה עוד איכשהו אפשר להציב את היד כך שלא תפריע. בצד ימין, תחת מכסה הגנה, נמצא חריץ לכרטיס ה-microSD, וכן הכנה לסים. מכסה ההגנה שומר היטב על העיצוב הכללי של המכשיר, כולל העיגוליות של הצדדים. זה גם ביטוי של מחשבה נכונה: אם זה לא נמצא בשימוש תדיר, אז למה להציג את זה כל הזמן? ולמה שזה יתמלא אבק ללא צורך?
הסיבובון הטכני: הנה משהו שאולי יפתיע אתכם ואולי לא: ה-Venue 7 הוא אחד המטא בלטים היחידים שהגיעו לשוק שמבוסס על מעבד ה-Clover Trail של אינטל. לא הפלוס, אלא הדגם הראשוני, ה-Atom Z2560, מערכת על שבב שעדיין מיוצרת ב-32 ננו-מטר ומציעה שתי ליבות עם תמיכה בעבודה בריבוי נימים שפועלות במהירות 1.6 ג’יגה-הרץ, ועם סט הוראות שעדיין מבוסס על 32 סיביות ולא יותר. דל לא הסתמכה על השבב הגרפי הבסיסי שמגיע משולב במערכת על שבב שמציעה אינטל וחיזקה במקצת את הנקודה הזו עם PowerVR SGX544MP שאולי הינו נחשב לבינוני מאוד בתחום, אבל עדיין עדיף על מה שמוצע כברירת מחדל עם ה-Z2560.
המסך הוא בטכנולוגיית IPS, ברזולוציה של 1,280×800 פיקסלים. חלק מהפיקסלים הולכים לאיבוד בגלל ההסתמכות על כפתורי תוכנה. הצפיפות עומדת על כ-216 פיקסלים לאינץ’ שזה נמוך מאוד אם משווים את זה לטלפונים החכמים של העידן הנוכחי, אבל בערך אמצע הערימה אם בודקים את זה בהשוואה לטאבלטים עם מסכי 7 אינץ’. לא מבריק, ואין לצפות לתצוגה מדהימה ועמוסת פרטים.
אחד הדברים שאפשר שעומדים לזכותו של ה-Venue 7 הוא שהוא מגיע עם 2 ג’יגה-ביט זיכרון עבודה (למעשה 2 ג’יגה-בייט של זיכרון LPDDR2 במהירות 1,066 מגה-הרץ), חזיון שאינו נפוץ בתחום הטאבלטים שמחיריהם נמוכים בהרבה מאלפיית שקלים בארץ. הוא גם מגיע עם 16 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון פנימי, וזה לא ממש יוצא דופן, אבל ההרבה באמצעות כרטיס microSD יכולה להיות עד 128 ג’יגה-בייט לכל היותר, וזה בהרבה מעל הממוצע בשוק.
מבחינת תקשורת תומך המכשיר ב-WiFi 802.11n ובבלוטות’ 4.0, וגם ב-GPS. המידות שלו הן 193x118x9.6 מ”מ ומשקלו 314 גרם. הסוללה היא סוללת תא יחיד בנפח עבודה של 4,100mAh.
שימושיות: המכשיר בדרך כלל הגיב באופן מדויק ומהיר ללחיצות שלנו, כולל פעולות של הגדלה/הקטנה ומחוות דומות אחרות, אך בזמן עומס, למשל בעת הורדה מסיבית או בעת משחק עם איכות גרפית גבוהה, ניתן היה להרגיש מדי פעם במעין עצירות קלות שבאות לידי ביטוי במשחקים במעין קפיצות בעלילה או בתגובה מאוחרת מדי למה שקורה על המסך. זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה ומורגש.
לזכותו של המכשיר ניתן לומר שהוא לא מתחמם, בטח באופן יחסי מול מכשירים דומים בשוק. גם כשהוא עובד קשה הוא לא ממש מתחמם, לפחות לא ברמה שמפריעה להחזיק אותו. גם אחרי שעות של שימוש לא תרגישו צורך להניח אותו מהיד, בעיקר אם רוב הזמן מחזיקים אותו בשתי ידיים. אי ההתחממות הזו משפיעה לטובה גם על זמן העבודה שלו, וגם בעומס קשה הוא יחזיק מעמד כמה שעות טובות. בשימוש רגיל, הוא החזיק לנו מעמד כמעט יומיים ללא טעינה. אין לנו בכלל ספק שהשילוב של המעבד מבית אינטל לפחות בהיבט הזה תרם רבות למכשיר.
מבחנים זה לא הכל, אבל: כאמור, ה-Venue 7 הוא אחד הטאבלטים הבודדים שהגיעו לשוק באופן מסחרי ומבוססים על פתרון ה-Clover Trail המקורי של אינטל. איפה זה שם אותו מבחינת ביצועים מול טאבלטים דומים שמבוססים על פתרונות שבנויים על הטכנולוגיה של ARM? ובכן השאלה מול אלו פתרונות משווים.
בהשוואה, לדוגמה, ל-Slate7 של HP שבדקנו בשלהי השנה שעברה, טאבלט דומה מאוד מבחינה חיצונית ועם אותו גודל מסך, שמבוסס על מערכת על שבב כפולת ליבות במהירות של 1.6 ג’יגה-הרץ, ה-Venue 7 יותר חזק בהפרש משמעותי. כך, לדוגמה, במבחן Antutu הגיע המכשיר של HP ל-12,536 נקודות, בהרבה מתחת ל-19,135 נקודות של ה-Venue 7. מצד שני, בהשוואה ל-G Pad של LG, שמבוסס על ה-Snapdragon 600עם ארבע ליבות ה-Krait 300 במהירות 1.7 ג’יגה-הרץ, הוא נשאר הרחק מאחור. ה-G Pad הגיע באותו מבחן ל-25,841 נקודות, אחת התוצאות הגבוהות ביותר שהשגנו עד היום במבחן הזה. גם במבחן ה-Metal של Vellamo 2 התוצאות היו דומות: 594 נקודות שמו את ה-Venue 7 בין המכשיר של AP מלמטה והמכשיר הנהדר של LG מלמעלה (לאחרון 766 נקודות).
במבחנים הגרפיים התוצאות של הטאבלט הזה מבית דל היו סבירות בהחלט. במבחן הפריימים לשנייה של Epic Citadel הוא הגיע ל-59.2 פריימים לשנייה ברזולוציה של 1,280×736 פיקסלים (זוכרים, כפתורי תוכנה? שטח שהולך לאיבוד?) שעולה גם על זו של ה-Tab 3 בגודל 8 אינץ’ של סמסונג (שהגיע ל-57.2 פריימים לשנייה ברזולוציה כמעט זהה), ואפילו קצת מעל ל-58.5 של ה-G Pad, אבל במקרה של זה הרזולוציה הרבה יותר טובה באופן משמעותי: 1,920×1,110 פיקסלים.
המבחנים הללו בהחלט חיזקו את ההרגשה שקיבלנו מהטאבלט בזמן תהליך הבדיקות לאורך זמן שלנו. הוא מספיק חזק גם מבחינה גרפית, אבל עדין יש לו מרחק מה מהצמרת הגבוהה. בכל מקרה, בסביבת התחרות שלו, של טאבלטים עם מסכי 7 אינץ’, הוא בהחלט בסדר ויותר מכך.
מדיה: הטאבלט מגיע עם מערכת אנדרואיד 4.2.2 נקייה כמעט לחלוטין. השינויים היחידים שיש הם כמה תוספות של אפליקציות להפעלה בסביבה עסקית, אבל לא משהו מיוחד שאי אפשר למצוא ולהתקין לבד, וגם בחינם.
מבחינת שימוש ב-Venue 7 כמסך להצגת סרטים וטלוויזיה, זה בסדר. גם טאבלטים הרבה יותר פשוטים ממנו לא נתקלים בקשיים בדרך כלל בתחום הזה, וגם הוא הרי לא ממש מציע רזולוציית HD אמיתית (או FHD). הסרטים שכן בדקנו רצו חלק, ובדרך כלל לא הייתה, כאמור, בעיה כלשהי.
מבחינת הצד השני של המדיה, הצילום, אל תנסו אפילו לבנות על הטאבלט הזה. המצלמה האחורית שלו פשוט חלשה מדי. גם בצילומים באור יום מלא התוצאות לא היו מלהיבות. אולי הפרטים נשארו מדויקים, אבל משום מה הייתה הרגשה בצילומים שעוברים שטיפה ומאבדים חלק מהצבע, ואפילו הניגודיות שלהם.
מסקנות: מחיר השוק של ה-Venue 7 עומד בערך על כ-850 ש”ח ואפשר אף להשיגו בפחות. לכך הייתה הכוונה הפסקת הפתיחה לגבי הפערים הקטנים יחסית בין טאבלטים של מותגים ידועים לבין כאלו שפחות ידועים, בלשון עדינה.
אם אתם מתעקשים לרכוש טאבלט עם מסך בגודל של 7 אינץ’, ה-Venue 7 צריך להיות ברשימת המועמדים האחרונה שלכם. הוא אמנם רחוק מלהיות מושלם, בדווקאי בהיבט של המצלמות שלו, אבל בהחלט מהווה רכישה ראויה בזכות הגימור, איכות הייצור וגם בזכות התוצאות הטובות שלו אם בוחנים אותו בהיבט הזה.
תיקון: בודאי שמדובר ב-Clover Trail פלוס, וה-SGX544MP הוא ה-GPU המובנה.
עוד 100 שקל ויש לכם נקסוס 7 2013, הטאבלט המושלם..
תודה על הסקירה.