תרשו לי עוד פעם לחזור ולעסוק בטלפונים הסיניים, אבל בהגדרה מדויקת יותר: טלפונים סיניים של יצרניות סיניות קטנות עד בינוניות, וזה אומר מבחינתי שחברות כמו לנובו, וואווי ואולי אפילו שיאומי לא נמצאות ברשימה הזו. מייזו, ThL ואחרות כן. קל להבין את סדרי הגודל נכון? קל עוד יותר להבין את ההבדלים שבודקים את מכשירי הדגל של החברות הללו ורואים את ההבדלים במחירים. מכשירי הדגל, לא כל המכשירים. לנובו, לדוגמה, יורה גם לכיוון של סמסונג, אפל ו-LG עם מכשירים שעולים יותר ממחשב נייד, אבל גם לעבר השוק הכי נמוך שיש, ואת אלה אנחנו לא לוקחים בחשבון.
מה שנוצר הוא מעין שני עולמות של יצרניות וגם של קונים: אחד בו לא מהססים לדרוש מחירים של כמה אלפי שקלים ומוצאים הרבה מאוד שמוכנים לשלם את הסכום הזה, ועולם אחד שבו, פחות או יותר, לא עוברים את קו ה-1,500 ש”ח, ואף פחות מכך, ומוצאים הרבה מאוד אנשים שלא מוכנים להוציא יותר על מכשיר טלפון ולא משנה כמה הוא חכם וכמה הוא מצלם. יש כמובן כמה באמצע, וכמה יצרניות שמציעות מכשירי ‘מיני שמיני’ כאלה או אחרים בסכומי אמצע, אבל באופן כללי השוק מושך לשני קצוות, והקונים אחריו.
ה-Meizu M1 Note: תמורה טובה למחיר
אבל מה שמעניין הוא שהתחום ‘הנמוך’, שמוגדר כך בגלל מחיריו, כבר ממש לא כל נמוך, ושוק הביניים כבר לא ממש ביניים. הדוק הנמוך מציע הרבה יותר תמורה לכסף, ומכשירי שוק הביניים מדגדגים יפה מאוד את הביצועים של מכשירי השוק העליון. נכון שיש עדיין פער של כמה וכמה אחוזים, אבל הוא לא כזה שמצדיק את פערי המחירים.
LTE? מצלמת 13 מגה-פיקסלים? 2 ג’יגה-בייט זיכרון? קל מאוד למצוא את זה כיום במכשירים שמסתובבים סביב קו ה-1,000 ש”ח בארץ. שמונה ליבות? גם אין בעיה רצינית למצוא, כי מדיה-טק חוגגת היטב בקרב יצרניות הקצה הזה. השאלה היא רק איזה סוג של לקוח אתם: פאנבוים כאלה או אחרים, כאלה שלא מעניין אותם מחירים או כאלה שרוצים לקבל כמה שיותר תמורת כל שקל.
הטור פורסם לראשונה בניוזלטר השבועי עם כל החדשות הכי חמות בשבוע האחרון. רוצים גם? כאן ההרשמה.