אי אפשר להתעלם מעובדות. אפשר לנסות, אבל בסופו של דבר העובדות ינצחו, ובאופן מוחלט. בתחום המחשוב, ובעיקר בזה האישי, כבר מזה מספר רבעונים מציגות חברות מחקר השוק הראשיות דוחות שמראים שמכירות ה-PC הולכות וקטנות, והן עושות בקצב מהיר למדי. עם זאת, כשבוחנים את הנתונים היטב מתברר ששוק אחד דווקא קצת התעורר לו, וזהו שוק מחשבי ה-‘הכל כלול’ (All in One).
נראה שלאחרונה אנשים מעדיפים, ככל הנראה, שילוב של מחשב בתוך מסך כדי לחסוך במקום, ואולי גם כדי לחסוך בכבלים כדי ששולחן העבודה שלהם יראה קצת יותר יפה. זה גם מראה שאנשים מעדיפים אותם עם כל המוגבלות שלהם על פני מחשבים במארזים רגילים, אלו שניתן לפתוח כדי להחליף לוחות, מעבדים זיכרונות וכדומה, לפחות בקלות רבה יותר.
ובתוך הנישה הזו, לאחרונה מצטיירת לה עוד נישה חדשה: מסכים שכוללים בתוכם מערכת על שבב שמריצה את אנדרואיד (Android) של גוגל (Google), ומאפשרת בעצם להשתמש בהם כטאבלטי ענק לכל דבר ועניין – כל הם מחוברים לחשמל, וכל עוד יש מישהו מספיק שרירי בבית כדי להזיז אותם ממקום למקום.
אל השאלה מדוע גוגל מרשה להתקין אנדרואיד גם במה שהוא לא טלפון ולא טאבלט ‘אמיתי’, ולא מנסה לכפות שימוש ב-ChromeOS שלה, כבר הייתה התייחסות לא מעטה בבלוג ‘החתול הטכני’. אבל האמת שהיא שהיצרניות לא ממש שואלות את גוגל מה לעשות. מכיוון שאנשים כל כך רגילים כבר לאנדרואיד, ולא סתם כנראה היא מערכת ההפעלה המובילה בתחום הנייד, והיא גם קלה ליישום, ויש כל כך הרבה מערכות על שבב זולות יחסית על המדף, קל להבין מדוע השילוב הזה של הפיכת מסך מחשב שולחני למערכת מחשב AIO מבוסס אנדרואיד נראה כל כך מפתה. יש להוסיף לכך גם את המשתנה שמראה שפאנלים בטכנולוגיית IPS שתומכים במגע כבר אינם יקרים כמו פעם, ושמחירי המסכים הפשוטים כבר הפכו לעממיים.
ה-mySmart All-in-One של AOC הוא אחד המחשבים שהוצגו לאחרונה ותואמים להגדרה החדשה שככל הנראה תתחיל להשתרש והיא Android PC. למעשה מדובר בסדרה של שלושה מחשבים, שניים בגודל 21.5 אינץ’ (אחד עם זמן תגובה של 2 אלפיות השנייה מאפור לאפור, ואחד עם זמן תגובה של 5 אלפיות השנייה) ואחד בגודל 23.6 אינץ’ (אם כבר, אז זמן התגובה שלו הוא 5 אלפיות השנייה). קיבלנו לבדיקה את המסך הגדול יותר.
מבט מסביב: המסך בעיקרון נשען על השולחן מקדימה ולא ממוקם באוויר על רגלית. מאחור הוא נתמך בזרוע העמידה שיכולה לנוע בין 15 ל-57 מעלות. אפשר גם לסגור אותה עד סופה אם רוצים להציב את המסך על השולחן שטוח לחלוטין, אבל צריך להיזהר מחיבורי הכבלים.
מקדימה, בתחתית המסך, ממוקמים חמישה כפתורי מגע ששולטים בהפעלת המסך והגדרותיו הבסיסיות. הכפתורים נמצאו מעט רגישים מדי לטעמנו, וצריך להתרגל להשתמש בהם. כפתור התפריט, הממוקם שני לאחר כפתור ההפעלה/כיבוי של המסך, משמש גם ככפתור בחירה לאחר פתיחת התפריט. שני חצים מאפשרים בחירת ההגדרות עבור האפשרויות השונות, החל מבהירות וניגודיות, דרך טמפרטורה ותיקון צבעים, ועד שפת התפריט ופתיחת מלבן לבן שמאפשר לבצע כיול ללבן אמיתי בתוכנות שונות. באנדרואיד כפתורי החצים משמשים בדרך כלל לשליטה בעוצמת הקול.
בצד הימני של המסך מוצאים חיבור מיקרופון, אוזניות ושני חיבורי USB 2.0 לחיבור מקלדת ועכבר או כונן חיצוני. מאחור מוצאים את חיבור ה-RGB וה-HDMI של המסך, כך שאפשר לחבר למעשה שני מחשבים (הבחירה ביניהם ובין מצב האנדרואיד מבוצעת באמצעות כפתור בחירת התצוגה בפאנל עצמו). חשוב להדגיש שיציאה ממצב האנדרואיד כדי לצפות במסך שמחובר למחשב בצורה האחת או השנייה, מכבה את המחשב. כשחוזרים למצב האנדרואיד, מבוצע אתחול.
החיבורים האחרים הם כוח, חיבור לרשת אתרנט’, חיבור USB מרובע (ל-Upstream), ומשהו שנראה כמו חריץ לכרטיס SD בגודל מלא, אבל הוא לא מזוכר בתצורת המערכת הרשמית. כך או כך, הגישה אל החריץ הזה מאוד קשה, גם כשהופכים את המסך, כך שלאחר שניים שלושה ניסיונות הוחלט לוותר על בדיקת ‘המה זה לכל הרוחות’.
גוף המסך הוא בצבע שחור בקליט, ועוטף אותו מכל הכיוונים פס מתכתי. המסגרת עצמה עבה למדי, אבל זה לא כל כך משנה במסכים שמיועדים לשולחן עבודה רגיל, למרות שמדובר בשאלה של טעם וריח ככל הנראה.
טכנולוגיה וגם קצת שימושיות כללית: המסך, כאמור, הוא בטכנולוגיית IPS והוא מציע בהירות של 250 ניטים. הבהירות הזו אולי נמוכה יחסית, לפחות על הנייר, למסך שאמור לשבת על השולחן, אבל במבחן המציאות המסך בהיר למדי. בנוסף, האפשרות לבצע התאמה לטמפרטורת הצבעים, וכן האפשרות לבחור, מהגדרות המסך עצמו, בכמה רמות של גמה, ניתנות בידי כל משתמש להגדיר למעשה את הצבעים כחמים או קרים יותר בהתאם למה שהוא אוהב.
מבחינת זוויות צפייה, המסך עומד במוצהר: 178 מעלות מכל צד, מבלי לראות שינוי בצבעים בצד השני, כפי שראוי למסך IPS. בעיית ההשתקפות שלו גם היא אינה ייחודית, אבל בדרך כלל ברגע שיש תמונה על המסך, ולא משנה אם היא כהה יותר או בהירה יותר, השקיפות הזו כמעט ואינה מורגשת או לפחות אינה מפריעה לעבודה השוטפת.
כאמור למסך שתי כניסות: RGB ו-HDMI, ושוב כאמור, ניתן לחבר אליהן שני מחשבים שונים. המעבר מבוצע באמצעות כפתור הבחירה, השמאלי ביותר בכפתורי המגע שבתחתית המסך. המעבר בין האפשרויות של הכניסות, או הבחירה במצב האנדרואיד, מבוצעת באמצעות לחיצות חוזרות על כפתור הבחירה והשארת הסמן על האפשרות המבוקשת למיצוב הבחירה.
כשעוברים למצב האנדרואיד עוברים בעצם למערכת המחושב המוטמעת במסך. לצערנו הרב התברר שב-AOC בחרו עבור המסך המסוים הזה, ולמעשה גם עבור חבריו למשפחה, במערכת על שבב מהדור הקודם, ומדובר ב-Tegra 3 T33 של Nvidia. רק להזכיר, מדובר בארכיטקטורת ה-Kal-El של Nvidia, במבנה של 4 ליבות + 1 המבוססות על טכנולוגיית ה-Cortex-A9 של ARM במהירות של עד 1.7 ג’יגה-הרץ. הליבה הבודדת עובדת בדרך כלל, ואילו ארבע הליבות נכנסות לעבודה, לפי הצורך, כשמוטלים על המערכת עומסים כבדים.
המחשב/מסך מגיע עם 2 ג’יגה-בייט זיכרון עבודה ועם 8 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון, אך מתוכו פנויים כ-5.38 ג’יגה-בייט בלבד לאחסון, וחבל. שניים שלושה משחקים כבדים, והופ, המקום כמעט נגמר.
מערכת ההפעלה היא אנדרואיד 4.2.2. אין מה לצפות לשיפורים לדעתנו, למרות שהגרסה המותקנת היא נקייה לחלוטין בלי תוספות משמעותיות מצידה של AOC (שמשתמשת במקרה הזה למעשה בלוח שייצרה עבורה Gigabyte). התוספת המשמעותית היחידה שמצאנו היא תוכנת ניהול הקבצים ES, יישום בשם Setup Assistant שמאפשר להגדיר את המערכת מהתחלה ועד הסוף, כולל חיבור אתרנט’ וכולל בחירת שפה וחיבור מקלדת, וכן, כמו בכל המכשירים המבוססים על מעבדי Tegra, את Tegra Zone שירות המשחקים של Nvidia.
שימושיות: המסך מציע רזולוציית HD מלאה, וזה אומר 1,920×1,080 פיקסלים, בדיוק כמו שני אחיו הקטנים יותר. מה נאמר ומה נגיד, ב-23.6 אינץ’ הרזולוציה הזו כבר לא ממש מספיקה כדי לספק תמונה איכותית באמת.
בסרטים, אבל לא כאלה שהורדו מהאינטרנט עם סיומת AVI, זה לא כל כך מורגש. אבל בישיבה קרובה בעת גלישה שוטפת באינטרנט מורגש שהפיקסלים קצת גדולים מדי, ושהתמונה לא ממש חדה לחלוטין. כשמתרחקים מהמסך הבעיה הזו כמעט ואינה מורגשת, אבל קשה להתעלם ממנה לחלוטין כשיושבים קרוב כמו שקורה במסכים שמשתמשים לעבודה שולחנית. עם זאת, במשחקים זה כמעט ולא מובחן, אלא רק בסביבת שמשלבת הרבה טקסט עם תמונות, במיוחד הרבה תמונות קטנות.
המסך, שתומך בשתי נקודות מגע בו זמנית, מגיב בדרך כלל היטב לכל נגיעה. הבעיה היא, שוב, הגודל. צריך להתרגל אליו. זה קורה לדוגמה כשצופים בגלריה בתמונות ורוצים לעבור ביניהן. צריך לבצע גרירה ארוכה מאוד, וקצת חזקה, כדי לעבור בין התמונות. זו לא תקלה ולא בעיה טכנית, רק הגודל של המסך שדורש זאת. גם לזה מתרגלים, עם זאת, לאחר זמן מה של שימוש.
בעיה אחת במצב האנדרואיד מאוד הטרידה בכל זאת. המסך לא חוזר למצב תצוגה אופקי באופן אוטומטי לאחר הרצה של יישום שרץ דווקא לאורך. כדי להתגבר על כך הושר יישום ‘רוחבי’ אחד ברקע, ועברנו אליו בכל פעם ‘שנתקענו’ כך. כמו כן זווית העבודה החדה ביותר בהחלט מאפשרת לשחק בקלות עם האצבעות, ואפילו הקלדות בוצעו די בקלות מבלי לגרום לידיים להתעייף.
חיבור התקני אחסון חיצוניים באמצעות יציאות ה-USB בוצע בקלות, ומערכת הקבצים עודכנה כדי להציג את הקבצים הכלולים בהתקני האחסון הללו תוך מספר שניות.גם הקצה של סרטוני MP4 עברה בקלות ללא תקיעות, ללא מגבלות וללא השתהויות.
עד כמה דומה העבודה במצב האנדרואיד של mySmart All-in-One לעבודה עם טאבלט רגיל? למעשה חוץ מההיבט של החזקת המכשיר בידיים, אין יותר מדי הבדלים, למרות שכאמור יש פה ושם מעין תקלות מוזרות, או יותר נכון, נקודות שמראות שלא בוצעה מחשבה עד הסוף. כך לדוגמה, ביישום הצילום. יש מצלמה קדמית בלבד, באיכות של 1.2 מגה-פיקסלים, ואחת מאפשרויות הצילום הקיימות היא פנורמה. אה, רגע, אתם באמת חושבים שיש מישהו שירים 6 קילוגרם בידיים ויסובב את המסך כדי לבצע צילום פנורמי? כמובן שזו לא תקלה, אלא סתם נקודה שמעלה קצת גיחוך. זה בטח פחות נורא מהעובדה שהמסך לא חוזר באופן אוטומטי לתצוגה האופקית.
נקודה אחת שכן אהבנו הוא מיקום הרמקולים מאחור בחלק העליון של המסך, אחד בכל צד. העוצמה שלהם יחסית גבוהה, במיוחד עם משווים אותם למה שמקבלים בדרך כלל במסך מחשב, וגם האיכות שלהם הייתה סבירה בהחלט.
ביצועים: טאבלט שמשתמש בערכת שבבים שמקומה בתחילת השנה הקודמת, למה הייתם מצפים ממנו? שלא יעשה בושות, אבל בטח לא חושבים שהוא יכול ממש להתחרות בטאבלטים שיצאו לשוק בתקופות האחרונות.
אז בדיוק מה שקיבלנו ה-mySmart All-in-One של AOC בבחינות הביצועים שלנו, ולאורך רוב הדרך, הוא אכן מוקם היכן שהוא בתחתית. כך, לדוגמה, הוא הגיע לקצב של 38 פריימים לדקה בלבד במבחן Epic Citadel. למעשב, רק התוצאה של טאבלט ה-10 אינץ’ של טושיבה (Toshiba) , ה-Excite Pro, הייתה נמוכה יותר, עם 25.4 פריימים לשנייה, אבל שם היה מדובר במסך ברזולוציה של 2.560×1,440 פיקסלים. יחי ההבדל ה-‘קטן’. במבחן 3DMark Unlimited של Futuremark זה בא יותר טוב לביטוי עם תוצאה נמוכה יחסית של 3,929 נקודות.
במבחני הביצועים הכוללים התוצאות שלו היו קצת יותר טובות, יותר קרובות לתחום הבינוני: 16,672 נקודות ב-Antutu, רמת תוצאה שמקושרת לטאבלטים בקצה הנמוך עד הבינוני של השוק כיום, ו-278 נקודות במבחן Basemark OS II.
עם זאת, בעבודה היום יומית לא ממש תרגישו בבעיה בביצועים, אולי קצת במשחקים הכבדים יותר, והחדשים ביותר, עתירי הגרפיקה התלת-ממדית, וגם אז זה בא לידי ביטוי יותר באיטיות מסוימת שלא פוגמת לחלוטין בחוויית המשחק.
הסקת מסקנות: כמסך 23.6 אינץ’ ברזולוציה של 1,920×1,080 פיקסלים בלבד, עם תג מחיר של 2,098 ש”ח (לא כולל מע”מ), ה-mySmart All-in-One של AOC (דגם A2472PW4T) הוא יקר מאוד ואפילו יקר מדי, גם אם לוקחים בחשבון את כל הנקודות הטובות שלו, ורק אותן.
השאלה היא האם הפרש המחיר, לפחות 1,300 ש”ח אם לא יותר, מצדיק את ההוצאה על מחשב ‘הכל כלול’ המבוסס על מערכת ההפעלה אנדרואיד, ועוד חלשה יחסית מדור אחד אחורה. האפשרות לחבר מקלדת, בקר משחק וכוננים חיצוניים מוסיפה הרבה נקודות למסך/מחשב הזה, אבל עדיין זו סביבת אנדרואיד, עם יישום אחד על המסך ועם הרבה מאוד דברים שחסרים מסביבת חלונות – וכן, בעיקר ערכת יישומים משרדיים באמת טובה, ברמה שתספק לנו את מה שאנחנו רגילים, או לפחות רובנו.
ובכן, לדעתנו, המחיר של המסך הוא לרועץ לו, והופך אותו לפחות אטרקטיבי ממה שב-AOC היו רוצים שיקרה, למרות שייתכן שבסך הכל מדובר בפתרון זול מול מערכת דומה שמורכבת לבד ומבוססת על חלונות. אנדרואיד על שולחן העבודה לא ממש מספקת תשובות מלאות למי שזקוק למחשב שלו לצורך עבודה בלבד. אולי כפתרון חביב למשחקים – אלו הרי לא חסרים ב-Google Play, ובכל זאת כיף לשחק על מסך גדול.
תבדקו גם את ה Slate 21 של HP
מוצר שכבר קיים בארץ בפחות מ2000 ש”ח עם אותם נתונים כמו המחשבים לעיל