Sunset Overdrive

נדמה כאילו רק אתמול היא נפתחה בסערה עם מבצעי חג המולד של 2013 וההשקה של קונסולות הדור הבא, אבל שנת המשחקים עומדת כבר בפני סיום, וזה אומר שהגיע הזמן לסכם אותה.

אלא שבניגוד לשנים קודמות, את 2014 אי אפשר לאפיין באמצעות טרנד בולט. היא לא הייתה שנה של חידושים טכנולוגיים או בישרה את תחילתה של מהפכה דיגיטלית כמו קודמיה. היה בה הכל מהכל: משחקים מעניינים, קונסולות שעמדו למבחן, טכנולוגיות שהתפתחו וגם פרשיות ומחלוקות.

משחקי הפעולה של 2014

נתחיל מהבסיס. השנה החולפת כנראה לא תיכנס לפנתיאון בתור אחת שראתה את יציאתם של משחקים אלמותיים, אבל בניגוד לקונספציה רווחת, היא דווקא הייתה אחלה של שנת משחקים.

חובבי הפעולה, כמיטב המסורת, נהנו ממבחר רחב של משחקים מוצלחים. נתחיל מהסדרות הפופולאריות ביותר: המהדורה השנתית של Call of Duty קטעה את רצף הבינוניות וחוסר-ההשראה שאפיין את השנים האחרונות, שברה שיאי מכירות (שוב) וקיבלה את התואר המפוקפק "המשחק הטוב בסדרה מאז Modern Warfare 2".

אוביסופט השיקו ממש לאחרונה את המשחק הרביעי בסדרת Far Cry, שזכה לביקורות חיוביות. התגובות ברשת מסכמות שהוא לא עושה שום דבר חדש, אלא מלטש את הנוסחה שהפכה את קודמו למוצלח במיוחד.

שחקני ה-PS4 זכו לשחק בגרסה מחודשת ומהודקת של אחד הלהיטים המוצלחים ביותר של הדור הקודם, The Last of Us. הצד השני של המתרס נהנה מהמוזיאון הדיגיטלי שהוא Halo: Master Chief Collection, באנדל שכולל את ארבעת משחקי הסדרה שעברו אדפטציה לדור הבא. אלא שבינתיים, נראה שהם נאבקים יותר במציאת סשן משחק מאשר בגלי ה-Flood (ועוד על המגמה העצובה הזאת בהמשך).

Sunset Overdrive
Sunset Overdrive

בעלי ה-One והמחשב האישי זכו לשחק במותג חדש, Titanfall, שהוסיף קצת פלפל לקרבות מרובי-המשתתפים הרגילים שמוזרקים לכולנו מדי שנה. חידושיו הבולטים הם השימוש בפארקור כדי לנוע במפה, שהוטמע היטב במשחק, וכמובן הטיטאנים, רובוטים עצומים חסיני-כדורים שנתונים לשליטת השחקן. הוא זכה לביקורות חיוביות מאוד, והרבה שחקנים עדיין ממלאים את שרתיו, לפחות בגרסת ה-Xbox One.

עוד מותג חדש ומוצלח במיוחד הגיע מבית היוצר של Insomaniac, הפעם בלעדי ל-One. רוב מוחץ של שחקנים ומבקרים מסכימים ש-Sunset Overdrive הוא ההפתעה הנעימה של השנה, ואולי המשחק הטוב ביותר שנחת בדור הבא עד כה. הוא מקפיץ את הפארקור של Titanfall ארבע רמות למעלה והופך אותו לחלק עוד יותר אינטגרלי במשחק, וגם המשימות – אמנם נדושות – גדושות בהומור שחור.

תקצר היריעה מלהכיל את כל משחקי הפעולה שעברו תחת הנהר השנה, לכן נתמקד דווקא בצד אחר שתקף את הז'אנר – אכזבות. שני המשחקים שזכו, אולי, להתעניינות הגדולה ביותר מצד עיתונאי המשחקים השנה היו Watch_Dogs ו-Destiny. שניהם משחקים לא רעים בכלל. אלא שה"הייפ" שהם השאירו מאחוריהם לפני ההשקה הפך אותם למגדירי-ז'אנר, והם הכי רחוקים שאפשר מהתואר הזה.

אגב, שני המשחקים גם זכו לנתוני מכירות פנטסטיים. באוביסופט רמזו על משחק המשך ל-W_D, ובבאנג'י כבר התחילו לעבוד עליו. טיפ למפיצה Activision: החליפי את מודל ה-DLC הקיים.

משחקי התפקידים של 2014

אין ספק ש-2014 הייתה שנה מוצלחת לחובבי התפקידים. זה התחיל עם Dark Souls II, המשחק השלישי בסדרת האקשן-RPG של From היפנית, מומחית בעיצוב סביבות משחק ואויבים. DSII זכה לשבחים מצד לצד והיה למושא אהבתם של אוהבי האתגרים. גרסה מעודכנת לקונסולות הדור הבא אמורה להגיע בשנה הבאה. במרץ הבא צפו לראות על המדפים גם את Bloodborne, המשחק הבא של המפתחת, שמשווק בלעדית לפלייסטיישן 4.

שני משחקים קולוסליים בהיקפם וקלאסיים באופיים הגיעו למחוזותינו קצת אחר כך. Inquisition הוא הפרק השלישי בסדרת Dragon Age בת השבע, שתיקן את כל הצרות שעולל קודמו. כמו Origins המקורי, הוא מאתגר, מעניין וגם ארוך במיוחד, כך שסביר שהרוב המכריע של חובבי הסדרה משחקים בו ממש בימים אלה.

ה-RPG הקלאסי השני והמוצלח לא פחות, שזכה לקצת פחות כותרות, הוא Divinity: Original Sin. המשחק, שמומן לחלוטין ע"י הקהל דרך Kickstarter, מהווה Prequel לאחד ממשחקי התפקידים האהובים בכל הזמנים – Divine Divinity. נגיעותיהם של החבר'ה ב-Larian מורגשות היטב ב-D:OS, והופכים אותו לאחד המשחקים העמוקים והמורכבים של העשור האחרון, ואולי למשחק התפקידים של השנה.

חוויה אפית אחרת התרחשה בעולם של טולקין. Shadow of Mordor הוא אחד מהפתעות השנה. משחק האקשן-תפקידים משתמש במערכת הקרב שאפיינה את משחקי "באטמן" האחרונים, מתכון די בטוח להצלחה.

מי שחיפש חוויה קצת אחרת יכול היה למצוא אותה ב-Child of Light, הפלטפורמר של אוביסופט שהפרוטגוניסטית שמכבבת בו היא, כאמור, ילדה. אה, ואם חיפשתם ייצוג נשי בז'אנר, אין מנוס מלהזכיר את Bayonetta 2 שיצא ממש בסוף אוקטובר, אך הולך ומסתמן כמשחק שזוכה לשבחים הרבים ביותר השנה מצד שחקנים ומבקרים. להזכירכם, הוא בלעדי של נינטנדו ושל ה-Wii U.

ומה עם האסטרטגים?

במעבר לחד לאסטרטגיה: DoTA 2, League of Legends ו"סטארקראפט 2" ממשיכים למשול ביד רמה בתחום המשחקים התחרותיים. מה בכל זאת השתנה?

ובכן, בליזארד הוציאה קלף חדש (תרתי משמע) מהשרוול, עם משחק הקלפים החינמי Hearthstone, שמבוסס על עולם וורקראפט ומקושר דרך Battle.net. המשחק, שמשתרע על פני מספר פלטפורמות (בתחילת השנה הוא גם יגיע לאנדרואידים ולאייפונים), כבר הפך לתופעה: הנתונים מדברים על עשרים מיליון מנויים רשומים שמשחקים בו.

ועוד המלצה אישית: Defense Grid 2, ההמשך למשחק ה-Tower-Defense הממכר וההומוריסטי בן השש. אם אתם מחפשים משחק אסטרטגיה קליל, אבל קלפים הם לא בדיוק הקטע שלכם, שווה לכם לקנות את המשחק החדש. הוא נמכר במחיר שווה לכל נפש למחשב, ל-One ול-PS4.

עלייתה של האימה

כפי שאמרתי, השנה האחרונה ממש לא הייתה מהפכנית. גם המשחקים המוצלחים יותר לא סימנו שינוי של ממש בתחומים שאליהם הם משתייכים. כל זה מאוד נכון עד שמגיעים לז'אנר האימה. שנת 2014 הייתה חתיכת שנה מעולה עבור מי מכם שאוהב צמרמורות בגב.

מסופקני שחובבי האימה מחזיקי ה-PS4 ביניכם לא שיחקו עדיין ב-P.T., אולי התופעה הכי גדולה השנה בז'אנר. המשחק (שכיאה לאורכו נקרא Playable Teaser) ניתן להורדה חינמית מהחנות של סוני, ורק בסופו הוא מתגלה כאמצעי קידום למשחק הבא בסדרת Silent Hill, שמפותח ע"י הידאו קוג'ימה והחבר'ה. מדובר במשחק פאזלים מגוף-ראשון, ששחקני Amnesia ותיקים ירגישו בו מיד בבית.

אם ממשיכים בקו ה-AAA, אז קיבלנו השנה עוד שני משחקים שונים במהות. הראשון הוא The Evil Within, המשך רוחני ל-Resident Evil שפותח ע"י הסטודיו של שינג'י מיקאמי, היוצר המקורי. מדובר במשחק פעולה עם התמחות בחלקי גופות. בקיצור, סטנדרטי למדי.

השני הוא Alien Isolation. זהו משחק הפעולה הראשון שמפותח ע"י Creative Assembly, שעד כה התמקדה בסדרת האסטרטגיה קוצרת-השבחים Total War. המשחק עושה סיבוב פרסה מקודמו המאכזב ומכל משחקי "הנוסע השמיני" הקודמים, תוך ויתור על קטעי האקשן ועל כלי נשק חסרי-מעצורים. במקום, הוא מציב אתכם בנעליה של מהנדסת מבריקה, אמנדה ריפלי (בתה של אלן מהסרט המקורי), שמגיעה לתחנת החלל "סבסטופול" ובמהרה הופכת לניצוד. למרות שורה של בעיות, Isolation הוא מופת של משחקי אימה.

וכעת, למשחקים עצמאיים: The Forest, שנמצא עדיין בשלבי פיתוח, הוא גרסה מעניינת של "אבודים": אתם משחקים את הניצול היחיד מהתרסקות מטוס בלב אי בודד, והמשימה היחידה שלכם היא לשרוד. גרסת האלפא שחיקה וניתנת לרכישה עכשיו דרך שירות ה-Early Access של Steam.

Five Nights at Freedy’s בונה את הפחד שלו על אלמנט אחר, Jump-Scares. אתם משחקים אחמ"ש לילה במסעדה עם בובות אנרואידיות מלחיצות, שמתחילות לנוע בכוחות עצמן. המטרה שלכם היא להשתמש במשאבים מוגבלים, ובעיקר במצלמות האבטחה, כדי להבטיח שלא תהפכו לטרף שלהן. ההצלחה של המשחק הראשון הובילה כבר למשחק המשך, שזמין גם לכל פלטפורמות הסלולר.

האינדיז של 2014

אם כבר משחקים עצמאיים, שווה להזכיר שהתעשייה ממשיכה לפרוח בתחום הזה, ושהשנה החולפת היא תזכורת מצוינת לכך.

Yacht Club האמריקנית הצליחה לשכנע את הקהל לממן את המשחק הראשון שלה, Shovel Knight, וזה שיחק לטובת כולם. העולם שהפלטפורמר הדו-מימדי הזה בנה עם גרפיקת 8-ביט הוא לא פחות ממדהים, ועיצוב השלבים ב-Shovel הוא אמנות של ממש. אם אין לכם Wii U או 3DS בבית, אתם מוזמנים לנסות את גרסת המחשב שלו.

אם במשחקים אמנותיים עסקינן, חובה להזכיר את Banner Saga, שפותח ע"י שלושה מפתחים לשעבר ב-BioWare. מדובר במשחק תפקידים טקטי קבוצתי, שעומדת מאחוריו עלילה עמוקה וסגנון גרפי מרשים. הוא גם זמין לאייפונים ולאנדרואידים.

עוד הרפתקה ששווה אזכור היא The Vanishing of Ethan Carter, הסיפור האינטראקטיבי הקצר של המפתחת הפולנייה The Astronauts, שיעודד אתכם לעשות שימוש בעל-טבעי כדי לפתור תעלומת רצח. המשחק, שסוחט את המיץ ממנוע Unreal 3, נראה פשוט מדהים וסביבותיו מעוצבות לעילא.

נקנח עם This War of Mine, המשחק האנטי-מלחמתי של 11bit, גם היא פולנייה. זהו משחק בו אתם נכנסים לנעליהם של אזרחים חפים מפשע בעת מצור. המשחק שואב השראה ממלחמת בוסניה מתחילת שנות ה-90', והאווירה בו היא לחלוטין מדכאת. המשחק נהנה מאור הזרקורים במידה רבה בזכות המקוריות, שפסחה על הרוב המוחלט של משחקי המלחמה מאז, כנראה, Spec Ops The Line.

מגמות בתעשייה

לצערי, בחצי השני של השנה, ובמיוחד בשל הלחץ לשחרר כותרים עבור עונת החגים, חברות המשחקים הגדולות הוציאו כמה וכמה משחקים בעייתים. חלקם לא רק היו חצי-אפויים – הם היו כמעט בלתי שחיקים כלל. זה חבל, כי מאחורי עננת הבאגים מסתתרים הרבה פעמים משחקים מצוינים.

הרשימה ארוכה למדי: Driveclub שבעיות ההשקה שלו השביתו אותו לחלוטין; The Master Chief Collection שעדיין נאבק בבעיות Matchmaking; ושלושה משחקים בפרופיל-גבוה של אוביסופט: Unity, The Crew ו-Far Cry 4. כל החברות האלה נדחקו, בסופו של דבר, לקיר, והציעו פיצויים לשחקנים המיואשים.

עוד מגמה, שהיחס שלי כלפיה עדיין אמביוולנטי, היא ההעדפה של חברות המשחקים ליצור רימייקים או גרסאות מעודכנות ללהיטים מהדור הקודם. זה ניכר בעיקר ב-Xbox One וב-PS4, ואין ספק שזהו אחלה של טריק עסקי, משום שהוא גם משלים פערים טכנולוגיים למפתחות שאינן רגילות לחומרה החדשה, וגם מכניס מרשרשים לכיסן של המפיצות שהולכות על בטוח.

שני הגרושים שלי: כשהפער בין המשחק המקורי לבין הגרסה החדשה הוא לפחות שני דורות של קונסולות, ניחא. אבל כשמשחקים כמו Dark Souls או State of Decay מקבלים גרסה מעודכנת שנים מעטות אחרי יציאתם, זה קצת מפריע.

הקונסולות של 2014

זאת הייתה השנה הראשונה במבחן עבור שתי השחקניות החדשות של סוני ומיקרוסופט במלחמת הקונסולות. ה-Playstation 4 של סוני עברה מהמורות השנה: היא סבלה מכמה וכמה פריצות לשרתים שלה (על האחרונה בטח שמעתם). הייתה לה שנת משחקים חלשה, בדגש על עונת החגים. וכבר אמרנו שהשקת Driveclub, המשחק הבלעדי הכי מרהיב שלה, תירשם בספרי ההיסטוריה כאחת מהשקות המשחקים הגרועות ביותר.

מצד שני, היא המשיכה לשלוט בטבלאות המכירות ברחבי התבל כמעט ללא עוררין. מיתוגה כקונסולה לגיימרים כבדים תרמה משמעותית לעובדה הזאת (למרות שהתדמית קצת נסדקה בחודשים האחרונים). היא הוכיחה מספר פעמים את היתרון הטכנולוגי שלה על פני קונסולות מתחרות, וגם יצאו השנה מספר משחקים בלעדיים ראויים לציון עבורה.

Infamous: Second Son המצוין נחת בתחילת השנה, P.T היה חווית אימה משובחת וחינמית וארגז החול האולטימטיבי LittleBigPlanet 3 הגיע לפני חודש. היו גם משחקים מוצלחים קטנים יותר כמו Velocity 2X, ה-Shoot ’em up הצבעוני של FuturLab.

אין ספק שלסוני יש עוד הפתעות בשרוול, אבל כבר עכשיו נראה שהעתיד מבטיח עבור ה-PS4. ב-2015 היא עתידה לקבל תותחים כבדים כמו The Order, Bloodborne ו-Uncharted 4, ולא פחות חשוב, מספר לא מבוטל של חידושים למשחקים קלאסיים כמו Grim Fandango ו-Day of the Tentacle.

המהפך של מיקרוסופט

בעוד ה-PS4 נסעה פחות או יותר על כביש ישר, ה-Xbox One עברה נסיעה עקלקלה ומטולטלת.

כולם יודעים שמיקרוסופט התחילה את המסע שלה עם הקונסולה ברגל שמאל, כשיצאה בריש גלי נגד משחקים משומשים, הכריזה על הגנות DRM מגוחכות שיהיו חלק אינטגרלי מהשימוש בה, ואז גם פיזרה שורה של הצהרות מרגיזות כדי לסנגר עליהן. עוד לפני ההשקה בסוף השנה שעברה היא התקפלה וויתרה על ההגנות האלה, אלא שהתדמית של ה-One הייתה מוכתמת כבר בעיניהם של הגיימרים הכבדים.

מיקרוסופט גם התעקשה, משום מה, למכור את הקונסולה עם מצלמת הקינקט המיותרת, באמתלה שהיא הכרחית כדי ליצור "חווית בידור טובה". בפועל, המדיניות הזאת רק העלתה אוטומטית את מחיר הקונסולה במאה דולר. בקיצור, היא עשתה את כל הטעויות האפשריות. ואז הגיע פיל ספנסר.

ספנסר, עובד מיקרוסופט ותיק, מונה במרץ השנה לאחראי על כל חטיבת Xbox בחברה. הוא הצהיר בראיונות שהוא מתכוון לשנות את פניה של ה-Xbox One, ושמעתה מיקרוסופט מתכוונת לשים את הדגש על המשחקים בלבד. מאז, הוא הוביל רפורמות שהפכו את ה-One למכונה אחרת לחלוטין.

מצלמת הקינקט הוסרה מהחבילה הבסיסית, ומחיר הקונסולה צנח בעקבותיה. החברה חתמה על כמה הסכמי בלעדיות מעניינים, כמו על הבלעדיות הזמנית למשחק החדש של לארה קרופט. עדכוני תוכנה חודשיים שיפרו משמעותית את מישק הקונסולה, שאמור לעבור מתיחת פנים משמעותית נוספת בשנה הבאה. תקופת החגים הנוכחית היא השיא, ושופעת משחקים בלעדיים מעולים, כמו Sunset Overdrive וחבילת Halo, שגם הוטמעו בבאנדלים שנמכרו במחירי רצפה. מחיר הקונסולה נחתך בעשרות אחוזים, וקונסולות One נחטפו כמו לחמניות חמות.

2015 תהיה שנה מרתקת עבור ה-Xbox One. מעניין יהיה לראות האם המומנטום החיובי ימשיך ויתפוס תאוצה, האם מיקרוסופט מתכוונת להשאיר את תווית המחיר האטרקטיבית ולראות איך יתפקדו הלהיטים של השנה הבאה, בדגש על Halo 5 ו-Quantum Break.

ה-Wii U: הבלעדיים הכי טובים

גיימרים להוטי-טכנולוגיה נוהגים לצחוק על ה-Wii U, הקונסולה בת השנתיים של נינטנדו, אבל האמת היא שהשנה היא עקפה את כולם בסיבוב. החומרה שלה אמנם חלשה ומשחקים משוכללים כמו Watch_Dogs נראים עליה זוועה, אבל כשהיא מציעה ליין-אפ כל כך מגוון של משחקים איכותיים, קשה שלא להמליץ לכולם להפוך אותה לחלק מהסלון.

מי מביניכם שכן מחזיק בקונסולה וודאי נהנה השנה ממשחקים כמו Super Smash Bros ו-Mario Kart האחרונים, בנוסף להפתעות נעימות כמו Captain Toad ו-Shovel Knight. יצירת המופת האחרונה שהצטרפה למשפחה היא Bayonetta 2 הבלעדי שכבר הזכרנו. אז אם אתם לא חלק מהקהל השונא של נינטנדו בארץ (בלי סיבה אמתית..), נדמה שאין זמן טוב יותר לפנק את עצמכם עם Wii U דנדשה.

הקונסולות הניידות

אין ספק שעתידן של הקונסולות הניידות, הנישתיות גם ככה, אינו מזהיר. הסמארטפונים כבר נגסו בנתח השוק שלהן ומאיימים לחסל אותן לחלוטין. אבל זו לא סיבה לבטל את ה-3DS של נינטנדו ואת ה-Vita של סוני, שבחודשים האחרונים מראות עלייה יציבה במכירות.

נתחיל עם נינטנדו. ה-3DS זכתה לשנה מצוינת, והמשיכה לבסס את עצמה כקונסולה הניידת המובילה במכירות בפער משמעותי. משחקים מעולים כמו Shovel Knight ו-SSB קיבלו גרסאות ניידות, משחק פוקימון האחרון הקפיץ את הטבלאות, ומשחקי תפקידים יפניים כמו Bravely Default זכו למחמאות מהמבקרים.

הדגם החדש של הקונסולה, שנקרא פשוט "New 3DS", אמור להגיע לאירופה בשנה הבאה. הדגם, שכולל שיפורים חומרתיים ואפילו משחקים בלעדיים, הוכתר כבר כהצלחה מסחררת ביפן.

New-Nintendo-3DS-White1

ומה עם ה-Vita? למרות הפיגור במכירות, דווקא עברה על הקונסולה השוממת יחסית שנה לא רעה. ה-Vita קיבלה גרסאות ניידות עדכניות של להיטים The Binding of Issac, Child of Light ו-Velocity 2X (וגם עתידה ליהנות מגרסה ניידת של Geometry Wars החדש). חוץ מזה, היו לה כמה משחקים מוצלחים אחרים כמו משחק הפעולה הבלעדי Freedom Wars וגרסה חדשה ומהודקת של Danganronpa המבריק.

מכונות הגיימינג החדשות: הסמארטפונים

השנה היכתה בי, בפעם הראשונה, ההכרה שהסמארטפונים הופכים למכונות משחק משומנות, שיודעות להריץ משחקים מורכבים יותר מ-Angry Birds, או כאלה שלוקחים לשירותים או משחקים בזמן שמחכים בתור לרופא. זאת הייתה השנה בה משחקים רציניים ועמוקים פרצו את מגבלות המסך הקטן, גם אם רוב הטובים מביניהם זמינים גם על פלטפורמות אחרות.

אני ממש לא מדבר על המשחקים של Gameloft, אלא על כותרי אינדי מרשימים כמו Banner Saga, 80 Days ו-Papers, Please. גם Monument Valley, משחק הפאזלים האמנותי של Ustwo, נכנס לרשימה המכובדת.

זכינו גם לחידושים של משחקים מוצלחים ישנים, כמו ההרפתקה The Longest Journey לאייפון ואדפטציה של סדרות התפקידים Icewind Dale ו-Baldur's Gate המיתולוגיות. איזה כיף!

הצד המכוער של השנה: שערוריות ופרשיות

לא חייבים לרצות להתמקד בצהוב כדי להיזכר בכמה מהפרשיות שעברו על התעשייה השנה. נתחיל מהסוף: ממש לאחרונה GTA V, היצירה האחרונה והסופר-פופולארית של רוקסטאר, נאסרה למכירה ברשתות הגדולות באוסטרליה בשל האלימות הרבה שהוא מציג מגוף ראשון. האיסור הוביל לגל מחאה של עשרות אלפי שחקנים, ולסדרה של כתבות דעה שפרסמו עיתונאי המשחקים מהגלובוס על נושא הצנזורה במשחקים. נו, אבל לזה אנחנו כבר רגילים.

בשבוע שעבר התעוררה עוד מהומה לגבי Hatred, סימולטור הטבח של Destructive Creations שעתיד לצאת בשנה הבאה. דף המשחק ב-Steam Greenlight, שירות ה-API החינמי למפתחים עצמאיים של Valve, הוסר בעקבות התכנים הקשים, אלא שהחברה זגזגה והחזירה אותו לשירות. גייב ניואל, המנכ"ל, אפילו שלח למפתחים התנצלות אישית. גם מקרים כאלה הם כבר דברים שבשגרה (מישהו אמר Postal?).

אך השערורייה הכי גדולה של השנה היא, בלי ספק בכלל, פרשת "גיימרגייט". הפרשה הזאת תפסה וממשיכה לתפוס כל כך הרבה כותרות בחודשים האחרונים – לא רק מצד אתרי המשחקים, אלא מכל אתר חדשות עולמי וממגזיני תרבות.

למי שלא עקב, הנה סיכום קצר: בשנה שעברה השיקה זואי קווין, מפתחת משחקים טרייה ועצמאית, משחק טקסט בשם Depression Quest, שמבוסס על חיה ועל התמודדותה עם המחלה. המשחק זכה לביקורת קיצונית במיוחד מצד קבוצה לא קטנה של שחקנים, שטענו שאין לו שום ערך בידורי, שהוא משחק חינוכי בלבד ופשוט משעמם. הטיעונים האלה אמנם קצת מטופשים, אבל מתקבלים על הדעת. אלא שביום ההשקה, קווין החלה לקבל מכתבי נאצה של ממש.

זואי קווין. צילום: ויקיפדיה
זואי קווין. צילום: ויקיפדיה

המהומה עלתה מדרגה כשהמשחק הושק ב-Steam Greenlight בדיוק במקביל למותו בהתאבדות של רובין וויליאמס, למרות התנגדותה של קווין, מחשש שיתפסו את הצעד כטריק שיווקי. ואם הצרות האלה לא מספיקות, בחודש ספטמבר פרסם האקס שלה פוסט בקהילת 4chan, בו הוא מאשים אותה בכניסה לקשר רומנטי עם עיתונאי משחקים באתר Kotaku, לכאורה בתמורה למילים טובות על המשחק. אגב, לא היה ולא נברא.

אותה קבוצה קיצונית, שכבר הפכה לתנועה בשם "גיימרגייט", יצאה למסע צלב נגד "האתיקה בעיתונאות משחקים". הם פרצו לחשבון ה-Tumblr ולמייל של קווין ושלחו לה איומי רצח, וקווין נאלצה לעזוב את ביתה ולהסתכל אחורה פעמיים בכל פעם שהלכה ברחוב.

מעניין להזכיר שמספר ידוענים נחלצו לעזרתה של קווין והביעו את תמיכתם, ביניהם השחקן ויל ויטון, אלא שהיחידה שסבלה מאיומים דומים הייתה פלישיה דיי, אושיית רשת ושחקנית גיימרית בעצמה. פחות משעה אחרי שפירסמה את פוסט התמיכה שלה, פרטיה האישיים נחשפו לציבור. כל הפרשה, כאמור, עוררה דיון רחב על קהילת השחקנים ועל מקומן של הנשים בתוכה.

נסיים בסימן חיובי: 2015 אמורה להיות אחלה של שנת משחקים. כותרים גדולים אמורים להגיע לכל הקונסולות החדשות, טכנולוגיות פורצות-דרך כמו אביזרי המציאות המדומה יהפכו לזמינות לציבור הרחב, ובתקווה גם קהילת השחקנים תתבגר קצת.

שתף:
-פרסומת-
  • the old one two

    סוף סוף כתבה רצינית!
    טוטך

  • דור

    כתבה מעולה, כן ירבו
    כיף לראות שאתם מתחילים להתמקד קצת בגיימינג באתר

  • רוני

    אחלה סיכום, כל הכבוד. המשחק שלי הוא ללא ספק COD החדש.

  • איש

    חיים +1
    באמת אין על COD אח שלייי
    וזואי קווין חתיכה לא נורמליית

  • חיים

    אין על COD
    אגב משהוא יודע בכמה כסף אוקטביזן קיבלו
    על המשחק החדש